תורת הבית הארוך/בית ששי/שער ג
השער השלישי
[עריכה]השער השלישי: בביאור הכלי שהוא נוטל ממנו לידים והיאך נוטל ממנו וכן אכלול עם זה אם נוטלין מים ראשונים או מים אחרונים על גבי כלי או אפילו על גבי קרקע: שנינו בפרק קמא של מסכת ידים בכל הכלים נוטלים לידים אפילו בכלי גללים ובכלי אבנים ובכלי אדמה ואין נוטלים לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו בחפניו מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נוטלין לידים אלא בכלי. פירוש בכל הכלים נותנין לידים בין של עץ בין של עצם בין של זכוכית ואפילו בכלי גללים דלא חשיבי כלים לענין טומאה אבל לא בדפנות הכלים ושולי המחץ משום דשברי כלים הם ואין חשובין כלום. ולא במגופת החבית משום דלא עבידא לתשמיש דבגווה אלא לכסוי החבית ומינה שמעינן דכסויי הכוסות שאינן עשויין לשתות בהן אין נוטלין בהן את הידים. ויש מפרשים לפי שהוא אינה יושבת אלא מסומכת וכל כלי שאינו מחזיק רביעית כשהוא יושב שלא מסומך אין נוטלין ממנו לידים. ותניא מגופת חבית שהתקינה נוטלין ממנה לידים. ופירש רש"י ז"ל שעשה לה בית קיבול ובעלי התוספות ז"ל פירשו שעשה לה בית מושב לשבת שלא מסומכת על דרך הפירוש השני שכתבתי. תשלום הברייתא חמת וכפישא שתקנן נוטלין מהן לידים ושק וקופה אע"פ שמקבלין אין נוטלין מהן לידים פירוש מפני שאין עשויין לקבל משקין לעולם. גרסינן בפרק כל הבשר אמר רבה כלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים. א"ל רב אשי לאמימר קפדיתו אמנא קפדיתו אחזותא קפדיתו אשיעורא א"ל אין. אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא. אתקין רב אסי מהוצל כוזא בת רביעתא. כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים. דגרסינן בפרק כל הבשר בזיע דולא בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים אבל מטבילין בו את הידים דמילף ליפי. פירוש בשקלוח הדולא מחובר למימי הבור. דכיון דליפי מי הדלי למי הבור הכל חיבור וכשמטביל ידיו בכלי כאילו מטביל בנהר. ומטביל ידיו בנהר ודאי עלתה לו נטילה דיש בכלל מאתים מנה וטבילה חשובה מן הנטילה. ודוקא כשמטביל ידיו אבל ליטול בידו אחת מן הנהר וליתן על ידו השנית לא עשה ולא כלום דחפניו אינן ככלי וכמו ששנינו במשנת ידים שכתבנו למעלה וכיון שכן טבילה אין כאן ונטילה אין כאן. וכן כתוב בהלכות גדולות. ומותר ליטול ידו אחת ולחזור וליטול השניה ואין צריך שיטול את שתיהן בבת אחת ואפילו לא נטל אלא ידו אחת אותה שנטל טהורה. וכן מותר להטביל ידו אחת בנהר וליטול לידו השנית מן הכלי. דגרסינן בגיטין בריש פרק המביא תניין בעי אילפא ידים טהורות לחצאין או אין טהורות לחצאין היכי דמי אילימא דקא משי חדא ידיה והתנן הנוטל ידו אחת בשטיפה וידו אחת בנטילה ידיו טהורות. כך גריס רש"י ז"ל וכן היא בספרים שלנו. ופירש רש"י ז"ל כגון דמשא חדא ידא והדר משא אידך. ופשיט ליה מדתנן בנהר בארבעים סאה ידיו טהורות. וקשה דאם כן היכי פשיט ליה מההיא מתניתין דילמא התם בשנטל ושטף בבת אחת אבל זו אחר זו לא. ורבנו תם ז"ל גריס נטל ידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה וקא פשיט מדקתני ידו טהורה שמע מינה דחדא חדא מתני. וכן מצאתי במקומות במשניות מדוייקות הבאות מספרד כגירסת רבנו תם ז"ל והשתא אתי שפיר הא דאמרינן בפרק כל הבשר תניא דבי מנשא מדיחה אשה ידה אחת ונותנת פת לתינוק ובעיא למידק מינה התם דמאכיל צריך נטילת ידים דאלמא אפילו נטילת יד אחת הויא נטילה. ואמרינן נמי ביומא נוטל ידו אחת ונכנס. ומתניתין דמסכת ידים דמייתי הכא תרתי קמשמע לן חדא דנוטל ידו אחת בלבד ידו טהורה ועוד שאם לא שפך על ידו אלא שטיפה אחת גדולה אע"פ שאין באותה שטיפה רביעית ידו טהורה ואין צריך מים שניים דהכי תניא לה התם נטל ידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה שתי ידיו משטיפה אחת ר"מ אומר עד עד שיטול מרביעית כלומר הנוטל ידו אחת משטיפה אחת לבד ויש בה כדי שטיפות הרי זו עולה לשתים ואין צריך מים שניים וידו טהורה אבל שתי ידיו משטיפה אחת ידיו טמאות אלא אם יש באותה שטיפה כדי שתי שטיפות דהיינו רביעית לשתי ידים. אמרו משמו של רבנו תם ז"ל שאם נטל בידו אחת מן הכלי ונתן על ידו השניה מותר לפי (שכ') [שכיון] שבא לידו הא מן הכלי כח כלי קרינא ביה ואינו דומה לנוטל מחפניו של חברו שלא מכח כלי בא ליד זה כלל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב נוטל ידו אחת יצק בזו על זו וחוזר יצק בראשונה על השניה. ע"כ לומר שצריך נטילה על זו ועל זו. ונראין דבריו. ולשכשך ידו בתוך הכלי כתב בהלכות גדולות משם רב אחא משבחא דמותר מדאיבעיא לן גבי קידוש ידים ורגלים במסכת זבחים אי שכשך ידיו בכיור אי הויא רחיצה או לא ופשטינן דלא משום דורחצו ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו התם הוא דכתיב ממנו הא בעלמא רחיצה הויא דאי לא תיפוק לי משום דכתיב ורחצו וליכא. ואם תאמר אם כן תיקשי לך הא דאמרינן בפרק כל הבשר האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנה לידים ואין מטבילין בה את הידים אין מטבילין בה את הידים משום דהוו להו מים שאובין ואין נוטלין ממנה לידים דלא אתי מכח גברא. ואם איתא אמאי אין מטבילין בה את הידים תיפוק לי דרחיצה בגוויה דמנא כנטילה היא. תירץ הרמב"ן ז"ל דשאני התם דמחוברת בקרקע וכטבילה היא וטבילה בשאובין ליכא. אבל מישך ידיה במנא דכנטילה מיניה הוא שפיר דמי. וכלי שנשבר אע"פ שמקבל רביעית למטה מן השבר כתוב בספר התרומה שאסור ליטול ממנו דכל שלמעלה מן השבר אין לו תורת כלי ושבר כלי הוא ומכל מקום אם דרך השבר נגרין המים על ידו מסתברא שהוא מותרת דהוה ליה כברזא. ומסתברא דאפילו נשבר כל שלא טהר מחמת שבירתו עדיין כלי הוא ואין מחלקין את הכלי לשנים וכל שמקבל רביעית ואין שברו גדול כל כך שיטהרנו מידי טומאתו מותר ליטול ממנו לידים. שנינו בברייתא בפרק כל הבשר מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על גבי קרקע מים אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין על גבי קרקע מאי בינייהו איכא בינייהו קינסא. ונקטינן לקולא הילכך ניטלין בין בכלי בין על גבי קינסא : נשלם השער השלישי בעזר העוזר ברוך הוא :