תורת הבית הארוך/בית שני/שער א
הבית השני בהכשר הנשחטים
[עריכה]השער הראשון
[עריכה]בביאור הדברים המפסידין השחיטה הדברים הידועים שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור : גרסינן בפרק קמא דחולין אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו, ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור, ואקשינן מאי קמ"ל כולהו תננהו, פי' במשנתנו דתנן בפרק השוחט נפלה סכין והגביהה נפלו כלים והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה. דרסה דתנן נמי התם התיז את הראש בבת אחת פסולה. חלדה דתנן התם החליד את הסכין תחת השני ופסקו רב ישבב אומר נבלה. הגרמה דתנן בפרק קמא דחולין השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה. עיקור פירש רש"י ז"ל היינו פסוק הגרגרת ותניא לה במתניתין דהשוחט שחט את הושט ופסק את הגרגרת ר' ישבב אומר נבלה רבי עקיבא אומר טרפה. ואינו מחוור אם איתא דמידי דמטרפי סימנין מני שמואל בהלכות שחיטה ליתני נמי נקובת הושט. ועוד דקתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף ואלו פסוקת הגרגרת בעוף ודאי איכא. וכדתנן בפרק אלו טרפות אלו טרפות בעוף נוקבת הושט ופסוקת הגרגרת וכן תני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף. וא"ת דילמא שמואל כרביא בר קיסי סבירא ליה דאמר דלא אמר רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין בעוף אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקור דהכי אגמריה רחמנא למשה למליקה בעיקור סימנין כשרה לא היא דאטו טרפות ונבלות אכשר רחמנא למזבח ועוד דע"כ שמואל לית ליה דרביא בר קיסי דאדרבה פרכינן עליה מדשמואל דאמר רבי ירמיה אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה הא פסול פסול ואמרינן אההיא פליגא. והנכון בעיני כמו שפירש בה"ג דעיקור היינו שנעקרו סימנין ממקום חבורן בלחי מקום שאינו עושה אותו טרפה ואפילו הכי אגמריה רחמנא למשה דשחיטה בסימנין עקורין אע"ג דלאו טרפה היא לא תהני שחיטתה והכי נמי מוכח בריש פרק אלו טרפות דאמר רב נחמן אמר שמואל תרבץ הושט שניטל כולו מלחי כשרה, ואקשינן עלה רב פפא והא איכא עיקור סימנין אלמא עיקור היינו שנעקרו סימנין ממקום חבורן. ותנינן ליה בפרק כסוי הדם הנוחר והמעקר פטור מלכסות דאלמא לאו שחיטה היא כלל דהא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וחייב לכסות ואנו עתידין לבאר לפנינו בעז"ה דיני העיקור ודיני פסוקת הגרגרת. דברים אלו שהן שהייה דרסה חלדה גרמה ועיקור לא נתפרשו בכתוב אלא מפי השמועה למדום הלכה למשה מסיני דגרסינן התם בריש פרק השוחט אמר רב כהנא מנין לשחיטה מן הצואר שנאמר ושחט את בן הבקר ממקום שסח הטהו, ואימא מאזנו בעינן דם הנפש וליכא ואימא דקרע ואזיל עד דמטי דם הנפש ולטעמיך שהייה חלדה דרסה הגרמה ועיקור מדאורייתא מי כתיבן אלא הלכתא גמירי לה לשחיטה מן הצואר נמי הלכתא גמירי לה וקרא למאי אתא דלא לישויה גיסטרא, פירוש שלא לחתוך אלא מקום שהוא שח בלבד דהיינו סימנין אבל לא המפרקת כדי שלא יבלע דם באיברים ובשחיטת קדשים לדם הוא צריך להזיות ולזריקות. רב יימר אמר מהכא כלומר אין אנו צריכין למילף מקדשים דבחולין גופייהו כתוב וזבחת מבקרך ומצאנך ממקום שזב הטהו, ואימא מלבו ולטעמיך שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מי כתיבן אלא הלכתא גמירי להו וקרא למאי אתא דלא לישויה גיסטרא כלומר ממקום שזב בלבד דהיינו הסימנין אבל לא ישבור המפרקת שאלו שבר המפרקת קודם שתצא נפשה מבליע דם באיברים ואסור וכדאמרינן בפרק כל הבשר השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מכביד את הבשר וגוזל את הבריות ומבליע דם באיברים, ומיהו דרסה מיכתב כתיבא והכא בגררא דאינך אמרה דתנן התיז את הראש בבת אחת פסולה, ואמרינן עלה בגמרא מנא לן אמר שמואל חץ שחוט לשונם תנא דבי ר' ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך וכן הוא אומר זהב שחוט ואומר חץ שחוט לשונם, מאי ואומר וכי תימא זהב שחוט שנטווה כחוט ת"ש חץ שחוט. שהייה כיצד שנינו בפרק השוחט נפלה סכין והגביהה נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה רבי שמעון אומר כדי ביקור ואמרינן עלה בגמרא מאי כדי שחיטה אחרת כלומר מי נימא כדי שחיטת בהמה אחרת או אפילו כדי שחיטה אחרת, ואפילו הקלה שבשחיטות דהיינו כדי שחיטת עוף, אמר רב כדי שחיטת בהמה אחרת, ואיתמר רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף, ושמואל אמר אפילו בהמה לעוף, וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן אפילו שחיטת בהמה לעוף, ר' חנינא אמר כדי שיביא בהמה וישחוט, ואקשינן יביא אפילו מעלמא אם כן נתת דבריך לשיעורין, ופריק רב פפא בעומדת להטיל כלומר שעומדת לפניו, והיינו כדי שיטלנה וירביצנה וישחטנה במערבא אמרי משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה, ודר' יוסי בר חנינא לא פליגא אדרבי יוחנן ושמואל דאע"ג דאינהו לא אדכרו שיעור הגבהה והרבצה לאו משום דלית להו הכי אלא הכל בכלל שחיטה היא ותדע לך דהא כל הני פרושי הוא דקא מפרשי שחיטה אחרת דתנינן במתניתין ואע"ג דלא אדכרו במתניתין כדי שיביא ולא כדי שיגביהנה וירביצנה ואפילו הכי פרשו אינהו דהני כולהו בכלל שחיטה אחרת דתניא נינהו דכולהו צורך שחיטה נינהו, והילכך קיימא לן כי הא דרבי יוסי ברבי חנינא אבל רש"י ז"ל גריס בדרב פפא בעומדת להטיל איכא בינייהו ופי' ועומדת להטיל איכא בין ר' יוחנן ובין ר' חנינא דרבי יוחנן שלא הזכיר יביא בהמה אלא כדי שחיטת בהמה לעוף לית ליה כדי שיביא אלא כדי שיעור שחיטה בלבד ר' חנינא אמר כדי שיגביהנה וירביצנה, וכיון שכן לא עבדינן בה עובדא אלא כר' יוחנן דמחמיר. ואינו מחוור דהא לא איבעיא להו מאי בינייהו כדי שתהא התשובה בעומדת להטיל איכא בינייהו. אלא ודאי אין הדברים נראין אלא כלשון הראשון. ומכל מקום יש לחוש לדברי רש"י ז"ל וגם הרב בעל המאור ז"ל כתב כן שראוי לחוש לדברי רש"י ז"ל בזה. ולענין עוף הגאונים ז"ל וכן הרב אלפאסי ז"ל אמרו דהכל בכלל שתי מדות אלו דהיינו דקה לדקה וגסה לגסה. ולומר דבהמה דקה לעוף שאלמלא כן היה לו לפרש ועוף לעוף. ואתיא דר' יוסי כשמואל ורבי יוחנן וקיימא לן כוותייהו דאע"ג דפליגא אדרב דאמר ועוף לעוף הא קיימא לן דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ועוד דהוו להו שמואל ורבי יוחנן קיימי בחדא שטתא ורבי יוסי בר' חנינא רבים לגבי דרב. אבל רש"י ז"ל מחמיר בדבר וסביר דכיון דחלק ר' יוסי בר' חנינא בין דקה לגסה שמע מינה דאף לעוף כן ודקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף ואע"ג דשמואל ור' יוחנן פליגא הוו להו רב ור"י בר' חנינא לאיסורא ועבדינן כוותייהו. וראוי לחוש לדבריו ז"ל. אמר רבא השוחט בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה. והוא שלא יגביה ידו מן השחיטה וישחט אפילו בסירוגין דבעי רבא שהיות מהו שיצטרפו. ואמרינן ותיפשוט ליה מדידיה דאמר דאפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה. ופרקינן התם בדלא שהה. בעי רב הונא בר נתן שהה במיעוט סימנין מהו תיקו. פירש"י ז"ל בין בעוף בין בבהמה ובששחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה. ולזמן מרובה חזר ושחט את המיעוט ועלתה בתיקו ולחומרא דכל שהוא עושה אפילו המיעוט בפסול בדרך שחיטה חוששין וגוזרין אטו קודם ששחט רוב הסימנין וכדרך שכתבנו משמו בבעיא דהחליד במיעוט סימנין. ואינו מחוור כלל דאין לאחר שחיטת הרוב כלום. ובהדיא תניא בתוספתא שחט אחד או רוב אחד בעוף אעפ"י ששהה לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה. ובבעיא החליד את הסכין במיעוט סימנין נכתב יותר בס"ד. והר"מ במז"ל פירש דקאי אכדי שחיטה אחרת כלומר מיבעיא כדי שחיטה גמורה או אפילו ששהה כדי מיעוט סימנין. וגם זה אינו נכון כלל חדא דהוה ליה למימר שהה כמיעוט סימנין בכף הדמיון. ועוד דבתר דברי ר' יוסי בר' חנינא הוו להו לאיתויי ולא בתר מימרא דרבה ולפיכך הפירוש הנכון דעל דברי רבה קאי ובבהמה קאי ובמיעוט בתרא דסימן קמא. וכלפי מאי דאמר רבא השוחט בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה. בעי רב הונא בר נתן דלמא הא דרבה דוקא במתעסק ברוב הסימנין דמתעסק בשחיטה הוא אבל בששחט רוב סימן הראשון ושהה במיעוט אחרון אינו אלא כמחתך בבשר בעלמא הואיל ואין המיעוט מעכב בשחיטה או דילמא כיון דלכתחילה צריך לשחוט כל שנים הרי הוא כמתעסק בשחיטה והרי הוא בכלל דברי רבה וכשרה. ועלתה בתיקו ולחומרא. וזה הפירוש המחוור בשמועה זו. ולפיכך לא באה השאלה הזאת אלא בחלדה ושהייה לפי שאין לה עסק כלל בשאר הלכות שחיטה דהיינו דרסה הגרמה ועיקור :
דרסה כיצד שנינו בפרק השוחט התיז את הראז בבת אחת פסולה פירוש שחתך את הסימנין בבת אחת בלא הולכה ובלא הובאה ואעפ"י שלא חתך המפרקת דחתיכת הסימנין קרויה התזת הראש לפי שעיקר החיות בסימנין וכיון שנחתכו רואין את הראש כמונח בדיקולא. וכדתניא מנין לרבות את הראש שכבר הותז כלומר שכבר נשחט. ואיתמר בגמרא מנא הני מילי כלומר דאין שחיטתה בדריסה אמר שמואל דא"ק חץ שחוט לשונם. ותנא דבי רבי ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך וכה"א זהב שחוט ואומר חץ שחוט לשונם מאי ואומר וכי תימא האי זהב שחוט שנאמר שנטווה כחוט תא שמע חץ שחוט. עוד שנינו שם היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר כשרה. פירוש היה שוחט דרך משיכה אם יש בסכין מלא צואר שחיטתו כשרה. דכיון שהסכין מלא צואר וחוץ לצואר כשרה ופרישנא בגמרא אם יש בסכין מלא צואר חוץ לצואר בבהמה אחת וכן מלא צואר חוץ לשני צוארין בשתי בהמות וכן הדין למאה. הא פחות מכשיעור הזה שחיטתו פסולה. במה דברים אמורים כשהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל הוליך והביא אפילו כל שהוא ואפילו באיזמל שחיטתו כשרה ואיכא למידק בשוחט שתי בהמות ואין בסכין אלא כמלא שני צוארין בלבד אם נפסול את שתיהן או הראשונה בלבד. ובתוספות פירשו שאין פסולה אלא הראשונה לבדה אבל השנייה הרי יש בשחיטתה מלא צואר חוץ לצוארה. אבל הרב רבי משה בר' נחמן ז"ל פירש דשתיהן אסורות דשתיהן בשחיטה אחת נשחטו וכיון ששחיטת הראשונה על כרחנו בדרסה נשחטת אפילו השנייה כן וכן עיקר. ובשער במה שוחט כתבתי יותר בעיקר שיעורי הסכין. שנינו בפרק השוחט שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתו כשרה ואוקמה ר' ירמיה בגמרא בסכין אחד ושני בני אדם אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה קתני כגון ששוחטין באלכסון ולומר דאפילו הכי אין חוששין שמא ידרסו זה על זה וכדאקשי ליה רבא אי הכי הא דתני עלה אין חוששין שמא יטרפו זה על זה שמא ידרסו זה על זה מיבעי ליה וא"ר אבין תני אין חוששין שמא ידרסו זה על זה. ומסקנא דשמעתא דבין בסכין אחד ושני בני אדם בין בשני סכינין ושני בני אדם היא מתני' וכמו שאני עתיד לכתוב בשער שני של בית זה בשיעור הכשר השחיטה :
חלדה כיצד שנינו בפרק השוחט שחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב אומר נבלה ר' עקיבא אומר טרפה כלל א"ר ישבב משום ר' יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה וכל שנשחטה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טרפה והודה לו ר' עקיבא. ואמרינן בגמרא אמר רב יהודה אמר רב החליד הסכין בין סימן לסימן פסולה תחת העור כשרה. ואקשינן מאי קמ"ל פירוש במאי דקאמר בין סימן לסימן פסולה דהא תנינא או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב אומר נבלה ור' עקיבא אומר טרפה ופרקינן אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי מלמטה למעלה דלא עביד כדרכה דשחיטה אבל מלמעלה למטה דקא עביד כדרכה דשחיטה אימא שפיר דמי קמ"ל והא דקאמר רב יהודה תחת העור כשרה פליגי בה בי רב דגרסינן התם בי רב אמרי תחת העור איני יודע. איבעיא להו לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו תיקו והרב אלפאסי ז"ל כתב דהוה ליה תיקו דאיסורא ולחומרא. וכן כתבו כל מחברי ספרים. ואני תמה היאך מניחים דברי רב יהודה שהעיד ואמר משמיה דרב תחת העור כשרה ותפשינן חששא דבי רב דאמרי איני יודע ושמא בי רב משמיה דרב אמרי איני יודע וכלפי מה שאמר רב יהודה משמיה דרב דפשיטא ליה דכשרה אמרי אינהו דלא כשרה אמר אלא באיני יודע אמרה. ועוד דכיון דשקלי וטרו אליביה דקא מיבעיא להו תחת מטלית וצמר מסובך מהו שמע מינה דכדידיה סבירא להו ולחומרא. והילכך בין תחת העור בין תחת מטלית וצמר מסובך פסולה. ופירוש מטלית דוקא במדובק סביב הצואר בקירא או בזפתא וכיוצא בזה או שקשור בצואר ומהדק היטב אבל נפלה טליתו עליה ושחט תחת טליתו כשרה וכלשון הזה כתב בעל הלכות גדולות רוקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ודביקה ההיא רוקעתא עילוי אפקותא דחיותא ועייל סכינא תותי ההיא רוקעתא וכן עיקר. וגרסינן תו התם בעי רב פפא החליד סכין במיעוט סימנין מהו תיקו. ופירש רש"י ז"ל במיעוט בתרא דסימן בתרא דאע"ג דאישתחיט רובא ואכשרא לה בהמה אסור לחתוך המיעוט בשהייה או בחלדה או בהגרמא או בדרסה שלא יראה כשוחט בפסול שחיטה וכן פירש בבעיא דאיבעיא לן גבי שהייה שהה במיעוט סימנין במיעוט בתרא דסימן בתרא וכמ"ש למעלה במקומו. והקשה הוא ז"ל על עצמו מהא דאמרינן בההוא פירקא בפלוגתא דרב ודרב כהנא אי מחצה על מחצה כרוב או אינו כרוב ואקשינן לרב דאמר הרי הוא כרוב והתניא שחט חצי קנה ושהה בה כדי שחיטה אחרת וגמרה שחיטתו כשרה. ופרקינן מי סברת בבהמה לא בעוף דממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא שחיט לה רובא דגרגרת ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא שהה ברובא דגרגרת דאלמא למאן דאמר מחצה על מחצה כרוב אע"ג דחזר לזמן מרובה וגמרו לא מיפסלא בהכין. ותירץ הוא ז"ל דההיא שנויא היא דקא משני מאן דסבירא ליה מחצה על מחצה כרוב הא למאן דאמר אינו כרוב אין אנו צריכין לכך וקיימא לן כוותיה ואינו מחוור דמכל מקום מיניה שמעינן לדידן דהא רב ורב כהנא בהא לא פליגי ועוד דבהדיא תנינן בתוספתא שחט בה אחד או רוב אחד בעוף אעפ"י ששהה לזמן מרובה וגמרה שחיטתו כשרה. ועוד דלפי דרכו של רבנו זצ"ל הוצרך הוא לפרש גם בהגרמה כן ואפילו שחט שני שליש והגרים שליש שחיטתו פסולה כרבנן דר' יוסי בר' יהודה דאמרי אם שייר מלא החוט על פני כולן וזו קשה שבכולן דהא רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר' יוסי בר' יהודה דאמר מלא החוט על פני רובו. ועוד דהא סתם לן תנא כוותיה בפירקין דהשוחט דתנן השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו והוה לי מחלוקת בפ"ק וסתם בפירקא דהשוחט והלכה כסתם דבחדא מסכתא יש סדר למשנה ועוד דבי רב דהכא היינו רב הונא כדאיתא בשילהי פרק קמא דסנהדרין ואילו רב הונא הוא דאמר בפרק קמא משמיה דרב הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש כשרה ורב יהודה לא פליג עליה התם אלא משום דלא עביד רובא בשחיטה אלמא לכולי עלמא שחט שני שליש והגריש שליש כשרה ולא אמרינן כיון שנגמרה שחיטה בפסול פסולה אלא כל היכא דאישתחיט רובא בהכשרה כשרה. והנכון מה שפירש ר"ת ז"ל דבמיעוט בתרא דסימן קמא קאמר ובבהמה דוקא קא מיבעיא ליה והכי קא מיבעיא ליה מי אמרינן כיון דמידי דבר שחיטה הוה ליה החליד בין סימן לסימן ופסולה או דילמא כיון דלא מעכב בשחיטה הוה ליה כתחת העור וכשרה ורב פפא אליבא דרב יהודה דמכשיר בתחת העור מיבעיא ליה. ולכשתמצא לומר דלרבי רב קא מיבעיא ליה הכי קאמר מי הוי האי מיעוט כעור וספיקא הוי או דילמא חלדה ודאית היא כיון דהויא בסימנין וסלק בתיקו ולחומרא :
הגרמה. כיצד שנינו בפרק ראשון של שחיטת חולין השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה ר' יוסי אומר מלא החוט על פני רובה ותניא בברייתא ר' יוסי בר' יהודה אומר השוחט בשאר טבעות אעפ"י שאין מקיפות את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה. פירוש אעפ"י שאין מקיפות כל הקנה ואעפ"י ששחט רוב היקיפן לא שחט רוב חללן אפילו הכי אם שייר בהן מלא החוט על פני רוב היקיפן שחיטתו כשרה דהדין ברייתא אמתניתין סמיכא ואעפ"י שרש"י ז"ל לא פירש כן לא כתבנו פירושו מפני שיש עליו כמה קושיות. תשלום הברייתא ומוגרמת פסולה העיד ר' חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה כלומר אפילו על מוגרמת דרבי יוסי וכמאן דאמר משפוי כובע ולמטה כשרה וכדאמרינן התם רב נחמן אכשר משפוי כובע ולמטה אמר ליה רב חנא בר קטינא לרב נחמן כמאן לא כרבנן ולא כרבי יוסי בר' יהודה ואוקימנא רב נחמן כרבי חנינא בן אנטיגנוס דאמר ר' יהושע בן לוי מוגרמת דרבנן כשרה לר' יוסי בר' יהודה ומוגרמת דר' יוסי בר' יהודה כשרה לר' חנינא בן אנטיגנוס והלכתא כר' חנינא בן אנטיגנוס דקאי רב נחמן כוותיה. ולישנא דגמרא נמי והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו שייר בחיטי. ולמטה עד כמה גרסינן בר"פ אלו טרפות תני רב יצחק בר יוסף קמיה דר' יוחנן כל הצואר כשר לשחיטה מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה ואמר רבה תחתונה שהיא עליונה. כלומר עליונה כשמעמידה הטבח שאני אומר כדי שתפשוט צוארה כדרכה ותרעה ובלבד שלא יאנוס. בעי רב חנניא ואיתימא רבי חנינא אנסה עצמה מאי תיקו ותיקו דאיסורא לחומרא. והילכך דוקא כדי שתפשוט צוארה מעצמה כדרכה ותרעה אבל בלמעלה לית הלכתא כההוא תנא דכרבנן ורבי יוסי שנאה ואנן כרבי חנינא בן אנטיגנוס קיימא לן כדאמרן. ומקום שחיטה בושט. גרסינן בר"פ אלו טרפות תרבץ הושט רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא ושמואל אמר ברובו לאו מקום שחיטה הוא. ואסיקנא אמר רמי בר יחזקאל לא תציתו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דרב הכי אמר רב ושט נתנו בו חכמים שיעור. ואמרינן עלה בגמרא מדקאמר נתנו בו חכמים שיעור מכלל דתרבץ הושט לאו מקום שחיטה הוא. וגרסינן תו התם למעלה דלא חזי לשחיטה עד כמה אמר ר' נחמן עד כדי תפירת יד ולמטה עד כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה עד שישעיר ושט. איני והאמר רבינא אמר גניבה משמיה דרב טפח בושט סמוך לכרס זו היא כרס הפנימית והא כי שחיט בכרס שחיט אימא טפח בכרס סמוך לושט זו היא כרס הפנימי ואי בעית אימא כי קאמר רב בתורא דנפיש שעורתיה וכן הלכה דלמעלה מניח כדי תפיסת יד ולמטה עד מקום שישעיר ושט פירוש דקאי פרצי פרצי דדמי לכריסה ופירש הרב אלפאסי ז"ל משום רבוותא כדי שיתפוס בשתי אצבעותיו. והרב בעל הלכות ז"ל כ"כ כדנקיט איניש בתרתי אצבעותיו. ובתוספות לרבותינו הצרפתים ז"ל סמכו על דבריו דדבריו דברי קבלה הן ופירשו כדי שיוכל לקרוץ בשתי אצבעותיו. אפילו כל שהו. ואני שמעתי שיתפוס בשתי אצבעותיו משני צידי הצואר וזהו רחב אצבע. והר"מ במז"ל כתב דזה השיעור בבהמה וחיה אבל בעוף הכל לפי גדלו והכל לפי קטנו. ורש"י ז"ל פירש כשלש וארבע אצבעות ותופס השיעור הזה בעיקר. ולצאת ידי כל ספק ראוי לכתחילה להתרחק כל מה שיוכל לחוש לכל השיעורין. וגרסינן התם ההוא תורא דהוה לבני רב עקביא דאיתחילא בית שחיטה בתרבץ הושט וגמרה בושט עצמו אמר להו רבא רמינא עליה חומרא דרב וחומרא דשמואל וטריפנא ליה חומרי דרב דטריף במשהו והאמר רב מקום שחיטה הוא כשמואל דאמר לאו מקום שחיטה הוא אי כשמואל הא אמר ברובו כרב דאמר במשהו. ואסיקנא דכולה כרב עבדא דלאו מקום שחיטה הוא וכדאמר רמי בר יחזקאל והא דקאמר והאמר רב מקום שחיטה הוא למאי דכייל רב יהודה משמיה דרב קאמר והוא לא סבירא ליה אלא כאסהדתיה דרמי בר יחזקאל הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש רב הונא אמר רב כשרה כי נפיק חיותא בשחיטה קא נפקא רב יהודה אמר רב טרפה בעינא רובא בשחיטה וליכא. שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש רב יהודה אמר רב כשרה אתו שיילוה לרב הונא אמר להו טרפה שמע רב יהודה איקפד אמר טריפנא מכשר מכשרנא טריף אמר ר"ה שפיר קא קפיד חדא דהוא שמיע ליה מיניה דרב ואנא לא שמיע לי ועוד הא איכא רובא בשחיטה כלומר דאע"ג דשליש אמצעי בהגרמה וכי נפקא חיותא בהגרמה נפקא כיון דאיכא רובא בשחיטה כשרה דהכי אגמרה רחמנא למשה שחוט רובא אמר ליה רב חסדא לא תהדר בך דאם כן אפסדתא לקמייתא התם מאי טעמא דהא ליכא רובא בשחיטה אלא משום דכי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא ולא ברובא בשחיטה תליא מילתא אלא דכי גמר רובא יהא אותו גמר בשחיטה כי היכי דתיפוק חיותא בשחיטה קא נפקא ולא ברובא בשחיטה תליא מילתא אלא דכי גמר רובא יהא אותו גמר בשחיטה כי היכי דתיפוק חיותא בשחיטה ודומיא דחצי קנה פגום הכא נמי כי נפקא חיותא בהגרמא קא נפקא. מכל מקום מהא שמעינן דלכולהו הגרים שליש ושחט שני שליש כשרה דהא איכא רובא בשחיטה וכי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא חיותא. ותדע לך דהשתא לרב יהודה שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה הגרים שליש ושחט שני שליש לא כל שכן. איקלע רב נחמן לסורא בעו מיניה שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש מהו אמר להו לאו היינו דר' אלעזר בר מניומא דאמר ר' אלעזר בר מניומא שחיטה העשויה כמסרק כשרה. ודילמא במקום שחיטה אי מקום שחיטה מאי למימרא מהו דתימא בעינן שחיטה מפורעת וליכא קמ"ל. ומדרב נחמן תלי טעמיה ברבי אלעזר בר מניומא ודחינן דלא דמיא לרבי אלעזר אע"ג דההיא דרבי אלעזר משמע דמקובלת היתה בידם בהלכה כדמוכח לישנא דאמר להו לאו היינו דרבי אלעזר אפילו הכי לא שמעינן מהא דרב נחמן מידי דדילמא לבתר דשמעה להא דחייה סברא. והילכך לענין פסק הלכה מסתברא דלא עבדינן עובדא אלא בשחט שני שליש והגרים שליש דאילו בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש הרי נחלקו עליה רב יהודה ורב נחמן דהא על כרחין מדהוה שרי רב ששת לרב הונא לא תהדר בך דאם כן אפסדתה לקמייתא. ולישנא קמא דרב הונא משמיה דרב אסי בפלוגתא דרבנן ור' יוסי ברבי יהודה בשוחט מתוך הטבעת מיפסל פסיל דאמר רב הונא אמר רב אסי מחלוקת בששחט שני שליש והגרים שליש דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה ור' יוסי בר' יהודה סבר רובו ככולו אבל הגרים שליש ושחט שני שליש דברי הכל פסולה דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה וליכא כלומר רובא במקום שחיטה דמצא חצי קנה פגום וגמרו דשחיטתו כשרה משום דבמקום שחיטה הוא. אלמא להאי לישנא כל דליכא רובא בשחיטה וכי נפקא חיותא ברובא דמקום שחיטה קא נפקא פסולה וכ"ש בהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש דרובא בהגרמה היא והילכך אע"ג דרב הונא משמיה דרב ורב ששת מכשרי הא ספיקא דאורייתא היא ולחומרא. ועוד דלכאורה לישנא דמתניתין דהשוחט מתוך הטבעת כי האי לישנא קמא דרב הונא משמיה דרב אסי מכרעא. ועוד נראה ליה ראיה גמורה מדנקיט סוגיא דגמרא כי האי לישנא לאיסורא דאמרינן התם פסול בשחיטה פסול במליקה לאיתויי מאי ואסיקנא לאיתויי שפוי ראשו דנקט מראשו והגרים ואזיל עד דמטי תתאי וכרב הונא אמר רב דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש פסולה אלמא מדנקיט האי לישנא שמע מינה דהכין הלכתא. ומינה שמעינן אפילו הגרים שליש ושחט שני שליש לאיסורא. ושחט שליש והגרים שליש ושחט שליש נמי לא נקטינן להיתירא דהא רב הונא ורב ששת פליגי עלה וסוראי נמי דחי לה לרב נחמן. הילכך לא נקטינן להיתירא אלא שחט שני שליש והגרים שליש. ויש מרבותינו שהכשירו בהגרים שליש ושחט שני שלישי ומן הטעם שכתבנו דבין רב יהודה בין רב מודו בה ואינו מחוור בעיני וכמו שכתבתי. שנינו בפרק ראשון של שחיטת חולין. השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה המולק מן הצדדין מליקתו פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה. השוחט מן הצואר שחיטתו כשרה המולק מן הצואר מליקתו פסולה שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה. ואמרינן בגמרא אמרי בני רבי חייא מצות מליקה מחזיר סימנין לאחורי העורף ומולק א"ד אף מחזיר ואיכא דאמרי דוקא מחזיר. ומסתברא כמאן דאמר אף מחזיר ממאי מדקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה והמולק מליקתו כשרה ואי סלקא דעתך דוקא מחזיר מאי איריא מולק אפילו שוחט נמי דהא סימנין קא שחיט אלא שמע מינה אף מחזיר ומתניתין בדלא אהדר. מהכא שמעינן דשוחט מן הצדדין אפילו בלא החזיר סימנין לצדדין שחיטתו כשרה דאי במחזיר אפילו מן העורף נמי שחיטתו כשרה. וטעמא דמילתא דאע"ג דשוחט מן הצד וחותך מפרקת עם שחיטת הסימנין שחיטת הסימנין קודמת לחתיכת כל המפרקת ואפילו טרפה אינה עד שהוא שוחט את הסימנין לפיכך אפילו לכתחילה נמי שוחט והא דקתני השוחט משום דאיצטריך למיתני המולק מן הצדדין מליקתו פסולה ואפילו דיעבד תנא נמי השוחט מן הצדדין והוא הדין דלכתחילה שוחט :
עיקור כיצד. שנינו בפרק השוחט שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ושחט את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה ר' עקיבא אומר טרפה רבי ישבב אומר נבלה כלל אמר ר' ישבב משום רבי יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבלה וכל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טרפה והודה לו רבי עקיבא. וכבר כתבנו למעלה בראש השער הראשון של בית זה שרש"י ז"ל פירש שפסוקת הגרגרת הוא העיקור. ואינו מחוור וכמו שהרחבנו שם בראיות ברורות שלא הכניסו דיני טרפה ונבלה בהלכות השחיטה שאם כן ימנו בהם נקובת הושט. אלא אין עיקור אלא שנעקרו סימנין מן הלחי התחתון מקום שאין עושה אותה טרפה. וכדאיתא בר"פ אלו טרפות וכמו שאנו עתידין לכתוב בע"ה. ואעפ"י שאינה נטרפת בכך הכי אגמריה רחמנא למשה בסיני לא תשחוט בסימנין עקורין. תניא שחט את הושט ואח"כ נשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה כלומר בעוף שהכשירו בסימן אחד. נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הושט שחיטת פסולה. שחט את הושט ונמצאת גרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה. פירוש בין ספק נשמטה בין ספק שהה בין ספק דרס וכל כיוצא בזה. ואפילו בספק סכין שנמצאת פגומה ולא שבר בה עצמות וכדאמרינן בפ"ק דשחיטת חולין בשמעתא דהשוחט בסכין ונמצאת פגומה. האי דנקט שחיטה בושט ושמוטה בגרגרת לאו דוקא אלא הוא הדין בהפך אלא משום דגרגרת עבידא לאישתמוטי נקט הכין וכדאמרינן התם קתני מיהת שחט את הושט כלומר דאלמא לעולם שחיטה בעינן בושט ודחינן ליה לא משום דגרגרת עבידא לאישתמוטי. והא דתניא הכא נמצאת גרגרת שמוטה פסולה בין בעוף בין בבהמה ואעפ"י שנמצאת הגרגרת שחוטה והוא שתפש בסימנין בשעת שחיטה הא לא תפש בסימנין ונמצאת שמוטה ושחוטה כשרה שא"א לשמוטה שתעשה שחוטה. דגרסינן בפרק אלו טרפות פתח רשב"ל ואמר זכור לטוב אותו האיש פירש רב שנאמרה שמועה זו מפיו שמוטה ושחיטה כשרה שא"א לשמוטה שתעשה שחוטה ר' יוחנן אמר יביא בהמה אחרת ויקיף. זו היא גרסתן של גאונים ז"ל ולא גרסינן יביא ויקיף דמשמע אותו קנה בעצמו אבל בהמה אחרת לא. ופירוש יביא בהמה אחרת וישחטנה ואחר כך יעקור הסימן ויקיף העיקור ואם דומה כשרה דודאי לאחר שחיטה נשמט כזה ואם לאו טרפה. רב נחמן אמר לא אמרן אלא דלא תפש בסימנין אבל תפש בסימנין ושחט טרפה. כך גירסת הספרים ולא גרסינן אמר רב נחמן ולפי גרסא זו רב נחמן חולק הוא ולומר שאפילו הקיף ונדמו כל שתפש בסימנין אסורה ואין סומכין על ההקפה וכיון דלא איפסיקא הלכתא כחד מינייהו ואיסורא דאורייתא נקיטינא לחומרא ובעינן הקפה והוא שלא תפש בסימנין ואפילו למקצת הספרים דגרסי אמר רב נחמן יש לפרש גם כן דרב נחמן לא פסק כחד מינייהו ולא בא אלא לפרש ולומר דלעולם בעינן דלא תפש בסימנין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והילכך הוה ליה רבי יוחנן לגבי רב וכל רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן הילכך בעינן הקפה והוא שלא תפס בסימנין וכן פסק הרב בעל הלכות גדולות ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל והר"ז הלוי ז"ל ושאר מחברי הלכות שחיטה פסקו דברי רב נחמן כצורתן שהכל הולך אחר תפיסה אם תפש בסימנין טרפה לעולם ואם לא תפס בסימנין כשרה לעולם ואפילו בלא הקפה. ונראה דסבירא להו דרב נחמן אדרב קאי ולא אדר' יוחנן ולר' יוחנן אפילו תפש בסימנין מקיפין ואם דומין כשרה. הילכך הוו להו רב ורב נחמן לגבי ר' יוחנן וקיימא לן כוותיינו דרבים נינהו. גרסינן בפרק אלו טרפות אמר רב נחמן אמר שמואל תרבץ הושט שניטל כולו מלחי כשר ותנא תונא ניטל לחי התחתון כשר מתקיף לה רב פפא והא איכא עיקור סימנין ולרב פפא קשיא מתניתין מתניתין לרב פפא לא קשיא הא דאתעקרא איעקורי הא דאיגום איגומי מעלוי סימנין. פירש עיקור סימנין הוי כשנעקר הושט מן הלחי ומן הבשר ומתניתין דקתני כשר באיגום איגומי הלחי מן הסימנין ומן הבשר המוטל על סימנין דאין עיקור כל זמן שהסימנין מעורין בבשר כן פירש רש"י ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל נראה שהוא מפרש שנגמם הלחי על מקום הסימנין אבל כנגד מקום חיבורן נשאר מן הלחי ולא נעקרו הסימנין ממנו שכך כתב זה לשונו ניטל לחי התחתון כגון שנגמם עד מקום הסימנין ולא נעקרו הרי זו מותרת. ואינו מחוור חדא דהא מתניתין ניטל לחי התחתון כשר קתני דמשמע כל לחי. ועוד דאיגום מעלוי סימנין שנגמם מעליהם ממש משמע. אלא לשמואל דאמר שאעפ"י שהושט ניטל כולו מן הלחי דמשמע שהסימן נעקר לגמרי מן הלחי ומן הבשר שעליו ועומד עקור לעצמו קשיא דהא איכא עיקר סימנין. ופרקינן לא תימא כולו אלא אימא רובו. וכל עיקר שמקצתו מחובר אל בשר הלחי אינו עקור אעפ"י שאינו מחובר אלא במשהו. ובספרי גורסין אחרי זאת והאמר שמואל תרבץ הושט ברובו כלומר אם נפסק רובו טרפה. ופרקינן הא דאינקיב אינוקבי הא דאיקפל איקפולי. ואין גרסא זו מחוורת בעיני דמה ענין תרבץ הושט שנפסק וקבל ריעותא בעצמו לתרבץ הושט שכולו שלם אלא שניטל רובו ממקום מחברתו ואפילו תאמר שזו היא שהשיבו התם דאינקיב אינקובי עדיין אינו מחוור חדא דאיכא לאקשויי ודקארי לה מאי קארי לה. ועוד דלא הול"ל הא דאינקיב אינקובי שאין זה נקב והול"ל הא דאיפסק איפסוקי הא דאיקפל איקפולי. ונראה שרש"י ז"ל אינו גורס כן. ונראה שהוא ז"ל גורס אלא לשמואל קשיא ופרקינן לא תימא כולו אלא אימא רובו. ואקשינן והא אמר שמואל סימנין שנדלדלו ברובן טרפה כלומר ואם כן אפילו תימא שניטל רובו מלחי קאמר הא אמר שמואל דאפילו לא נעקרו כולן אלא שנדלדלו רובן טרפה. ופריק רב שישא בריה דרב אידי התם דאיפריק איפרוקי כלומר התם בשנפרקו ונעקרו בכח דכיון שנעקרו כאן מעט וכאן מעט כגון זה ודאי מוכיח שנעקרו בכח ואפילו אותו המיעוט המחובר ממנו אל הלחי אינו חיבור יפה והרי הוא כאלו נעקר כולו ואינו חוזר לבריאותו. כך נראה גרסתו של רש"י ז"ל. והיא גרסא נכונה ומחוורת. והרבה לשונות נאמרו בהלכה זו וזה הברור שבלשונות. נמצא קצרו של דבר אם ניטל הלחי כולו מעל הסימנין והבשר והסימנין מעורין עם בשר שבלחי כשרה. וזו היא ששנינו ניטל לחי התחתון כשר ופירשה רב פפא דאיגום איגומי מעלוי סימנין. ולא עוד אלא אפילו ניטל רובו של סימן מעל הלחי ומעל הבשר ועדיין משהו ממנו מחובר אל בשר הלחי כשר דעדיין הסימן נמתח עם הבשר שהוא מחובר לו וזו היא שאמר שמואל תרבץ הושט שניטל כולו מלחי כשר ואוקימנא בשניטל רובו ועדיין משהו ממנו מחובר ומשהו זה לא נתנו בו שיעור אלא אפילו משהו ממש אבל אם נעקרו סימנין לגמרי או אפילו נדלדלו רובן והוא שנעקרו כאן וכאן סביבות הלחי אעפ"י שמיעוטן מחוברין כיון שנפרקו בכח עד שניטל כאן וכאן הרי חיבור זה חיבור מדולדלת ואינו חיבור והרי הוא כאלו עקור לגמרי וטרפה. וזו היא שאמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן טרפה ופירשה רב שישא דאיפריק איפרוקי. אלא שעדיין אני תמה עיקור סימנין שמנו בהלכות שחיטה היכי משכחת לה דהא בשנעקרו כולן לגמרי במקום אחד ומחובר אפילו כל שהו במקום אחר כשרה היא לגמרי והיינו דשמואל ואם נעקרו כולן או אפילו רובן בהרבה מקומות טרפה היא. כדאמר שמואל סימנין שנדלדלו ברובו טרפה. וכבר כתבנו שא"א לומר דעיקור המנוי בהלכות שחיטה שיהא עושה אותה טרפה וכמו שכתבנו בראש שער הראשון של בית זה והרחבנו בראיות ברורות. ואם כן היכי משכחת ליה. ומסתברא דעיקור שאמרו שנעקרו לגמרי מן הבשר ותדע לך דהא כי הוה ס"ד דשמואל שניטל כולו מלחי קאמר אתקיף עלה רב פפא והא איכא עיקור סימנין כלומר אע"ג דלאו טרפה היא כשרה מיהא לא הויא דהא איכא עיקור סימנין א"א לה להעשות שחוטה דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תשחוט בסימנין עקורין הא דאמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן טרפה לאו טרפה ממש קאמר אלא אסורה קאמר דכל שהיא אסורה טרפה קרי לה כדקתני אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ולאו טרפות ממש נינהו דכל שנפסלה בשחיטתה נבלה היא כדאמר ר' ישבב בפרק השוחט והודה לו ר' עקיבא ואקשינן עלה בגמרא מי הודה לו ר' עקיבא והא אנן תנן אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ותירץ רבא אלו אסורו קתני יש מהן נבלות ויש מהן טרפות פירוש טרפות ששנינו לאו טרפות ממש קאמר ונפקא מינה שאם שחטה נבלה הויא ולא כטרפה שחוטה דאין שחוטה בסימנין עקורין. ולמאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה אם שחט בסימנין עקורין מדאורייתא מישרא שרי אלא דאסור מדרבנן גזרה משום בהמה וכולה מלתא בבהמה כדאיתא בפרק הכל שוחטין גמרא השוחט מן הצדדין. ואם תאמר אם כן כיון דלאו טרפה ממש היא אלא אסורה ומשום דאין שחיטה בסימנין עקורין בשנעקר סימן אחד בעוף ושחט את השני אף הוא יהא כשר דאלו משום עקירת הסימן אינו טרפה כדאמרן ואלו משום שחיטה הא נשחט בסימן השני שאינו נעקר וכי תימא הכי נמי הא תניא שחט את הושט ונשמטה הגרגרת שחיטתו כשרה. פירוש בעוף נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט את הושט שחיטתו פסולה. יש לומר אע"ג דהכשירו של עוף בסימן אחד בעינן שיהו שני הסימנין ראויין לשחיטה ואפילו לרב אדא בר אהבה דאמר אין שחיטת העוף אלא במיוחד שבסימנין דהיינו ושט מכל מקום כיון דבעלמא בר אכשורי בעוף הוא דהיינו בעולת העוף דבעיא שנים בעיא שיהא שניהן ראויין לשחיטה דהכי אגמריה רחמנא למשה כנ"ל. גרסינן בשבת פרק מפנין אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולא לכרעיה בארעא אי נמי נדלי להו מידל כלומר יגביה רגליו מן הקרקע. דילמא מנח לטופריה בארעא ועקר להו לסימנין :