תורת האדם/שער המיחוש
גרסינן בפרק במה מדליקין (שבת ל"ב ע"א): אמר רב יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם חלה אומרין לו הבא זכות והפטר.
אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו. וכי אפשר לו לאדם לילך אחר השכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא. אלא הלך אחר דרכיו של הקב"ה: מה הקב"ה מלביש ערומים, דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; מה הק"בה בקר חולים, שנאמר וירא אליו ה'. אף אתה בקר חולים, מה הקב"ה קבר מתים, דכתיב ויקבור אותו (בגי) [בגיא], אף אתה קבר מתים; מה הקב"ה נחם אבלים, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. אף אתה נחם אבלים.
דרש רבי שמלאי: תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחלתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבור אותו (בגי) [בגיא] – במסכת שמחות דהיא אבל רבתי.
תנו רבנן: משאדם עולה למטה נכנסין אצלו ואומרים לו: לא דברים מחיים ולא דברים ממתים, שמא הלוית או שמא הלווך אדם, שמא הפקדת אצל בני אדם או שמא הפקידו אצלך, ואין נכנסין אצלו לא בראשון ולא בשני אלא בשלישי. ואם היה מטורף אפילו בראשון. והקרובים נכנסים אצלו בכל שעה שביקור חולים אין אין לו שיעור.
בפיאה ירושלמי: דרך ארץ, הקרובים נכנסין אצלו מיד. ר"ח ור' פנחס ור' חזקיה סלקון מבקרא לר' יונה בתר תלתא יומין, אמר לון בעיתון מקימה מתניתא. פירוש: בתמיה לומר שהחברים כקרובין ונכנסין אצלו מיד. במסכת נדרים (דף ל"ט ע"ב): תנא בקור חולים אין לו שיעור, מאי אין לו שיעור? אמר אביי אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום. רבי חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש. ליכא דקא אתי, אמר להו ולא כך היה מעשה בתלמיד א' מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חיה, אמר לו רבי החייתני. יצא ר' עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה. וכל שאינו מבקר את החולה אינו מבקש עליו רחמים שיחיה. אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קמייתא רויחא דעתיה, בתרייתא תקיף חולשיה. פירוש: לא יסעוד אינש קצירא, כדכתיב ופקודת כל האדם יפקד עליהם. ומתרגמינן וסיעדא דכל אינשי יסתעד עליהון. והוא כמו ביקור. ושמעינן מהכא דבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו. ויעשו לו צרכים הצריכים לחליו. וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכוון דעתו לרחמים ויבקש עליו, כדתניא (מועד קטן ה') וטמא טמא יקרא. צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. הלכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה. תניא (נדרים מ"א ע"א) ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרים לא לחולי מעיים ולא לחולי העין ולא למיחוש הראש. חולי מעיים משום כסופא, חולי העין ומיחוש הראש משום דרב יהודה. דאמר רב יהודה דבורא קשי לעינא ומעלי לאישתא. הילכך היכא דתקיף ליה עלמא בין באישתא בין בשאר חליים וקשה ליה דיבורא אין מבקרין אותו לפניו. אלא נכנסין בבית החצון ושואלין עליו ודורשין בו אם צריכים לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בזה. ושומעין צערו ומבקשין עליו רחמים.
בפיאה ירושלמי: דרך ארץ, הקרובים נכנסין אצלו מיד. ר"ח ור' פנחס ור' חזקיה סלקון מבקרא לר' יונה בתר תלתא יומין, אמר לון בעיתון מקימה מתניתא. פירוש: בתמיה לומר שהחברים כקרובין ונכנסין אצלו מיד. במסכת נדרים (דף ל"ט ע"ב): תנא בקור חולים אין לו שיעור, מאי אין לו שיעור? אמר אביי אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום. רבי חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש. ליכא דקא אתי, אמר להו ולא כך היה מעשה בתלמיד א' מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכבדו ורבצו לפניו חיה, אמר לו רבי החייתני. יצא ר' עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים. כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה. וכל שאינו מבקר את החולה אינו מבקש עליו רחמים שיחיה. אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי. תלת שעי קמייתא רויחא דעתיה, בתרייתא תקיף חולשיה. פירוש: לא יסעוד אינש קצירא, כדכתיב ופקודת כל האדם יפקד עליהם. ומתרגמינן וסיעדא דכל אינשי יסתעד עליהון. והוא כמו ביקור. ושמעינן מהכא דבקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו. ויעשו לו צרכים הצריכים לחליו. וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכוון דעתו לרחמים ויבקש עליו, כדתניא (מועד קטן ה') וטמא טמא יקרא. צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים. הלכך המבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה. תניא (נדרים מ"א ע"א) ר' יוסי בן פרטא אומר משום ר' אליעזר אין מבקרים לא לחולי מעיים ולא לחולי העין ולא למיחוש הראש. חולי מעיים משום כסופא, חולי העין ומיחוש הראש משום דרב יהודה. דאמר רב יהודה דבורא קשי לעינא ומעלי לאישתא. הילכך היכא דתקיף ליה עלמא בין באישתא בין בשאר חליים וקשה ליה דיבורא אין מבקרין אותו לפניו. אלא נכנסין בבית החצון ושואלין עליו ודורשין בו אם צריכים לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בזה. ושומעין צערו ומבקשין עליו רחמים.
ביציאות השבת (שבת י"ב ע"א) תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא. ר' מאיר אומר יכולה שבת שתרחם בזכותה. ר' יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל. ר' יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל. כמאן? כרבי יוסי וכן הלכה. אמר רבה בר בר חנא כי הוה אזלינן בתריה דר' אלעזר לשיולי בתפיחא. זימנין דאמר ליה המקום יפקדך לשלם. וזימנין דאמר ליה רחמנא לידכרך לשלם. היכי עביד הכי! והאמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי. דאמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו. שאני חולה דשכינה עמו. דא"ר יהודה אמר רב מנין שהקב"ה סועד את החולה. שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל. אלא מתעטף ויושב לפניו. מפני שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. שמע מינה בקשת רחמים בפני החולה בכל לשון. ואם בקש עליו רחמים שלא בפניו - בלשון הקדש - כשאר תפלות יחיד.
באבל תניא (אבל רבתי פרק י"ב) האיש כורך ומקשר את האיש אבל לא את האשה, והאשה כורכת ומקשרת את האיש ואת האשה. האיש משמש את האיש בחולי מעיים ולא את האשה, האשה משמשת את האיש והאשה. בפרק מפנין (שבת קכ"ט ע"א) אמר עולא בריה דרב עלאי כל צרכי חולה עושין על ידי ארמאי בשבת. ואמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר לארמי ועושה.
בפרק ר"א דמילה (שבת קל"ד ע"א) תניא אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת. ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' מאיר טורפין יין ושמן לחולה. אמר רשב"א פעם א' חשש ר' מאיר במיעיו ובקשנו לטרוף לו יין ושמן בשבת ולא הניחנו. אמרנו לו רבי דבריך יבטלו בחייך. אמר לנו אעפ"י שאני אומר כך וחברי אומר כך, לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי. אמר רב (שם ע"ב) אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת. ושמואל אמר נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה, ואין נותנין חמין ושמן על גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת ולא על גבי מוך שעל גבי מכה בשבת. (שם) ת"ר נותנין על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש בחדש אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשים בישנים.
בסוף עירובין (דף ק"ב ע"ב) ת"ר רטיה שפרשה מעל גבי מכה בשבת מחזירין אותה בשבת. ר' יהודה אומר הוחלקה למטה דוחק למעלה, למעלה דוחקה למטה. ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה, ורטיה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח, ואם מרח חייב חטאת. אמר רב חסדא מחלוקת בשפרשה על גבי כלי אבל פרשה על גבי קרקע דברי הכל אסור להחזירה. אמר רב יהודה הלכה כר"י. ולית הלכתא כוותיה, דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כת"ק.
בפרק חבית (קמ"ז א') אין מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ כדרכו ואם נתרפא נתרפא. אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה מחזירין את השבר.