תורה לשמה/יז
שאלה מאחר דכל חשיבות התפלה הוא תלוי בכונה ואמרו חז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלי נשמה א"כ מי שהוא טרוד שאינו יכול להתפלל בכונה אם תפלתו תהיה לריק ח"ו ודוחין אותה למה יתפלל. ועוד חקרנו גם מי שהוא יכול להתפלל בכונה שידע ויבין הדברים שמוציא מפיו אבל אינו יודע סודן של דברים כפי הזוהר והאר"י זיע"א וכן במעשה המצות אינו יודע לכוין סודם ורק עושה המצוה בפשיטות כמ"ש הפשטנים א"כ נמצא זה חסר התיקון ולא עשה מימיו תפלה שלימה ומצוה שלמה ובאמת בני עליה היודעים בסוד ה' מועטין הם א"כ ח"ו רוב ישראל גם הכשרים שבהם אינם עושים מצות ותפילות בשלימות ושמא לא ימצא בדור זה מי שיודע בסוד ה' כראוי א"כ נמצא כל הדור חסר לגמרי ואיך יתכן זה. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה אם הוא טרוד ולא אפשר לו לכוין בתפילתו עכ"ז יתפלל ואין דוחין תפלתו כי אנוס הוא בחסרון כוונתו מפני טרדתו ומכבואר דבר זה בזוהר פ' ויחי דף רמ"ג ע"ב א"ר חזקיה האי דאמרינן לעולם יסדר בר נש שבחא דמריה ולבתר יצלי צלותיה האי מאן דלביה טריד ובעי לצלאה צלותיה ואיהו בעקו דלא יכיל לסדרא שבחא דמריה כדקא יאות מאי הוא א"ל רבי יוסי אף על גב דלא יכיל לכוונא ליבא ורעותא סדורא ושבחא דמריה אמאי גרע אלא יסדר שבחא דמריה אף על גב דלא יכיל לכוונא ויצלי צלותיה הה"ד תפלה לדוד שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי שמעה ה' צדק בקדמיתא בגין דאיהו סידורא דשבחא דמריה ולבתר הקשיבה רנתי האזינה תפלתי מאן דיכיל לסדרא שבחא דמריה ולא עביד עליה כתיב גם כי תרבו תפלה אינני שומע וכו' ע"ש הרי מבואר הדבר להדיא שם.
ומה שחשבתם על המכוין בפישטן של דברים ואינו יודע בסוד ה' דנמצא חסר ואין לו מצוה שלימה ולא תפלה שלימה לא כן הוא כי הן אמת שהאדם חייב לטרוח ולעסוק בקבלה ללמוד סוד ה' וכמ"ש דוד הע"ה לשלמה בנו ע"ה דע את אלהי אביך ועבדהו עכ"ז מי שלא זכה לחכמה זאת והוא מכווין בפשט הדברים בלבד ועושה המצוה כהלכתה כאשר הורו רז"ל ה"ז תפלותיו ומצותיו שלימות בודאי ואינם חסירות דהכי איתא בזוהר פ' יתרו דף צ"ג ע"ב וז"ל ואי אזדמן ליה עובדא ויכוין ביה זכאה איהו ואף על גב דלא מכוון ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמריה אבל לא אתחשיב כמאן דעביד רעותא לשמה ויכוין ביה ברעותא דאסתכלותא ביקרא דמריה כמאן דלא ידע למסבר סברא דהא ברעותא תליא מלתא לשמה ובעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות. כגוונא דא בעובדא דגופא אתתקן עובדא דנפשא בההוא רעותא דהא קב"ה בעי לבא ורעותא דבר נש ואפ"ה אי לאו תמן רעותא דלבא דאיהו עקרא דכלא על דא צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו' דהא לית כל בר נש חכים לשוואה רעותא ולבא לתקנא כולא ויעביד עובדא דמצוה על דא צלי צלותא דא ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה עלינו כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא כוננהו בחיבורא חדא באבהן למהוי מתתקנא בהון בהאי עובדא כדקא יאות עכ"ל הראת לדעת כי דוד הע"ה התפלל על הדבר הזה שלא תהיה המצוה או התפלה חסירה מצד חסרון ידיעת כונת הסוד שלה אלא תהיה עולה לעשות פעולתה כאילו היא שלימה ומלאה בכונת הסוד שלה מצד בעליה.
ועל כן הזהירו הקדמונים ז"ל לומר פסוק ויהי נועם וכו' קודם כל מצוה וקודם כל תפלה ועסק התורה יען כי באמירת הפסוק הזה תתעורר תפלת דוד הע"ה ואז תקובל ברצון אותה מצוה ותפלה אף על פי שלא כיון האדם בסוד שלה.
גם הזהירו לומר קודם שיעשה המצוה שהוא מוכן לעשות מצוה זו כאשר צונו השי"ת בתורתו הקדושה ויאמר ג"כ בפירוש שאני עושה מצוה זו לעשות נחת רוח ליוצרנו ולקיים כונת בוראינו אשר צונו במצוה זו ואפילו כאשר יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא הן תפלת י"ח הן שאר בקשות ותפלות יכוין לקיים מצותו יתברך שצוונו להתפלל אליו בעת צרתינו להורות כי הוא אלהינו ואנחנו עמו ועבדיו ואליו עינינו תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם ואין לנו שום עזר אם לא ממנו יתברך וישים האדם כל בטחונו עליו יתברך וכמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בטעמי המצות ע"ש ועשו הראשונים לדבר זה אסמכתא על הפסוק בתהלים סי' מ"ה רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם. והדברים מבוארים מעצמם אין צורך לבארם יותר.
ואחרי כל זאת אעתיק לכם עוד תשובת רבינו חיים בן רבינו יצחק ז"ל שהוא אחד מן הראשונים אשר רוב הגהות אשרי ממנו הם והואיל והיא בכ"י ואינה מצויה אצלכם אעתיק לכם לשון התשובה כמו שהוא וז"ל פ' השוחט בשחיטת חולין דף ל"א מייתי מתניתין דמקוואות דתנן התם גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין ומוקי ליה ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל ויפול על הכלים וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה אף כלים דקא מכוון להו אדם אלמא אף על פי שהאדם אינו מטבילן בידיו אלא רואה ומכווין קרי כוונה ומהני.
ובנדה שנאנסה וטבלה פליגי התם רב ורבי יוחנן דרב אמר טהורה לביתה וכו' ואמר התם היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה אילימא דנאנסה מחברתה ואטבלה כוונה דחברתה מעלייתא היא ואין הפירוש דוקא שחברתה הטבילתה בידים דא"כ לוקי כגון שחברתה איימא עליה וגיזמה לה עד שטבלה אלא משמע דאפילו כהאי גוונא הוי כוונת חברתה כוונה מעלייתא.
ומכאן נ"ל באם אשה לשה מצה של מצוה בפסח דבעי שימור לשם מצוה ושמרתה מן החימוץ ולא לשם מצוה ואדם העומד שם מתכוין שימור זה לשם מצוה דמהני דומיא דטבילה וגבי גט דתנן הכל כשירין לכתוב את הגט חוץ מחש"ו =מחרש שוטה וקטן= ולא מהני אחר עומד אגביו התם משום דכתיב וכתב לה לשמה שהכותב יתכוין לשמה עכ"ל ז"ל ומזה היה לומד מורי ז"ל לדון בק"ו אם מחשבת אחרים מהניא כ"ש כונתו ומחשבתו יתברך כביכול על כן הגם שאין אנחנו יודעין לסדר כונת הסוד במצוה ובתפלה הנה השי"ת ישלים הדבר כי לפניו אנחנו עושים הכל וממנו הכל ושלו הכל ולכן אנחנו אומרים תחלת כל דבר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ועי"כ ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו ועל סמך סברה זו היתה תפלת דוד הע"ה מ"ש בזוה"ק כנז"ל הא למדת שהדבר הזה הוא מיוסד ע"פ ההלכה וגם למדת מכאן כי צורך גדול יש בפסוק ויהי נועם לאמרו קודם כל תפילה ומצוה ועסק התורה. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.