תורה לשמה/יב
שאלה אדם המגדל שערות ראשו והם ארוכין הרבה וטבעו הוא ששערותיו רכין הם וברור לו שימצא בהם כמה שערות תלושין יען כי בכל פעם שסורק במסרק יורדין שערות הרבה שהם תלושים מאליהם מקודם והוא מרגיש שאין נתלשים כולם עתה ע"י המסרק אלא מרוב רכותן הם נתלשים מאליהם ע"י חיכוך שמחכך בראשו והתלושים נשארים מעורבים עם שערות המחוברים ואין נפרדים ויורדים אלא ע"י מסרק וזה שאל אם יש לחוש לחציצה בשביל התפילין של ראש מחמת שאלו התלושין המעורבים בשערות יהיו חוצצין בין ראשו לתפילין ועל כן מחוייב לסרוק כל יום במסרק קודם הנחת תפילין או"ד כיון דהם נתלשו משערות ראשו ולא באו מבחוץ אין חוצצין. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה איתא בגמרא דחולין דף ק"מ גבי שלוח הקן בעי רבי ירמיה כנפים מהו שיחוצו ופירש רש"י ז"ל נוצה תלושה ואסיק בתיקו משמע שהיא מנוצה של זה עצמו רק היא תלושה ואפ"ה מספקא לן אי חייץ אי לאו דאל"כ הול"ל נוצה תלושה מעוף אחר והנה בלא פירוש רש"י יש לפרש בעיא דבעי אם כנפים של עוף אחר היו מפסיקים בין העוף לביצים ובזה מדוקדק לשון כנפים דוקא בש"ס אך רש"י לא פירש כן אלא פירש נוצה תלושה דמשמע שעיקר הספק הוא מכח שהיא תלושה והנה הרמב"ם ז"ל נקט כנפים סתם לשון הגמרא וא"כ אין הוכחה מדבריו. אך בטור י"ד סי' רצ"ב ובש"ע שם כתבו כנפי נוצה מעוף אחר והב"י הביא לשון רש"י ולא הרחיב הדברים בזה ולא ביאר מוצא דבר זה של עוף אחר מנ"ל.
והנה באמת בגמרא דסוכה דף ל"ז אמר רבה לא לדוץ איניש לולבא בהושענא דדילמא נתרי טרפי והוי חציצה ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ. ואמר רבה לא ליגוז איניש לולבא בהושענא דמשתיירי הוצא והוי חציצה ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ וקי"ל כרבא והרי"ף ז"ל הביא רק מימרא דמותר לדוץ דהוי רבותא טפי הגם שעלין דהדס מפסיקין בין לולב לערבה ועלין דערבה מפסיקין בין לולב להדס אפ"ה חשיב מין במינו ואינו חוצץ וכן הרמב"ם ז"ל הביא רק דין דמותר לדוץ דהוי רבותא טפי ועיין בגמרא דיומא דף נ"ח ע"א דמספק"ל אי מין במינו חוצץ או לאו ועיין בתוס' ז"ל שם.
ובגמרא דחולין דף ע' גבי בכור בלידתו בעי רבא כרכו בסיב מהו בטליתו מהו בשלייתו מהו בשלייתו אורחיה הוא אלא בשליא אחרת מהו ופירש רש"י ז"ל כרכו בסיב מהו שתהא חציצה ואמרינן כיון דלא נגע ברחם לא קדיש דהא רחם הוא דמקדיש וכו' ואת"ל סיב הוי חציצה דמין שלא במינו הוא שליא מי הוי חציצה או לא ע"ש וכל הנך בעי נשאר בתיקו נמצא מסתפק כאן בשלייא אחרת אי חשיב זה מין במינו או לאו.
וראיתי בגמרא דזבחים דף י"ט ע"א בענין בגדים דכהן דבעי בש"ס הכניס ידו לתוך חיקו מהו גופו (ר"ל ידו שהיא כגופו) מי חייץ או לאו וכו'. בעי מר בר רב אשי יצא שערו בבגדו מהו שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי ופירש רש"י יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו מהו את"ל ידו לא חייצי שערו מאי עכ"ל ואף על גב דכהן חייב לגלח כל שלושים יום צ"ל דבעי בעבר ועבד בגידול שער דקי"ל אין עבודתו מתחללת. והרמב"ם ז"ל בפ"י מה' כלי המקדש ה"ז (פ"י מהל' כלי המקדש ה"ז) כתב וצריך להזהר בשעה שלובש וכו' ולא יצא שערו מן הבגד וכתב בכ"מ ביצא שערו מן הבגד נראה שמפרש דלא כפירוש רש"י ע"ש. נמצא לפ"ז שבשער יש ספק מחודש שלא נפשט להש"ס והוא אי חשיב כגופו או לאו ולא דמי להך דינא דלולב דהתם הוא גופו ודאי וא"כ השתא לפ"ד רש"י ז"ל בנידון השאלה שהשערות הם תלושים אף על גב דעודם בראש מ"מ כיון דתלושים הם יש להסתפק בהם אי חייצי או לאו ועל כן יש להחמיר בשל תורה וצריך להעבירם במסרק קודם הנחת תפילין בכל יום או יגלח שערו תמיד והא עדיף טפי. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.