תוספתא/עבודה זרה/ג
הלכה א
[עריכה]מעמידין בהמה בפונדקיות של כותים - אפילו זכרים אצל נקבות, ונקבות אצל זכרים, ואין צריך לומר - זכרים אצל זכרים, ונקבות אצל נקבות.
ומוסרים בהמה לרועה שלהן.
ומוסרין לו תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ולהתיחד עמו.
בת ישראל מילדת ומניקה בנה של כותית.
וכותית מילדת ומניקה בנה של בת ישראל.
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים, אפילו זכרים אצל זכרים, ונקבות אצל נקבות - שהזכר מביא זכר, והנקבה מביאה נקבה.
ואין צריך לומר זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים.
ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן.
ולא תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ולהתיחד עמו.
בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים מפני שמגדלתו לעבודת כוכבים.
אבל עובדת כוכבים מניקה את בנה של ישראל ברשותה.
בת ישראל לא תילד את העובדת כוכבים, מפני שמילדת לעבודת כוכבים.
ועובדת כוכבים לא תילד את בת ישראל, מפני שחשודין על הנפשות דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל - בזמן שאחרים עומדים על גבה.
בינה לבינה - אסור, מפני שחשודין על הנפשות.
מתרפאין מהן רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות.
לא תחתוך עובדת כוכבים את העובר במעיה של אשה בת ישראל, ולא תשקנה כוס עקרין - שחשודין על הנפשות.
לא יתייחד ישראל עם העובד כוכבים לא במרחץ ולא בבית המים.
נדבק ישראל עם העובד כוכבים בדרך נותנו לימין ואין נותנו לשמאלו.
רבי ישמעאל בן רבי יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף - מימינו. ובמקל - משמאלו.
שניהן עולין למעלה ויורדין בירידה - ישראל עולה למעלה, ועובד כוכבים למטה.
לא ישוח - שמא ירוץ את גלגלתו.
וירחיב לו דרך -
שאלו 'להיכן אתה הולך?' - מפליגו.
כדרך שאמר יעקב לעשו (בראשית לג): "עד אשר אבא אל אדני שעירה", והלך לו לסוכות.
ישראל המסתפר מן העובד כוכבים - רואה במראה.
מן הכותי - אין רואה במראה.
התירו לבית רבן גמליאל להיות רואין במראה, מפני שהן זקוקין למלכות.
ישראל המספר את העובד כוכבים - כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו.
הלכה ב
[עריכה]לוקחין מן העובדי כוכבים ספרים ותפילין ומזוזות, ובלבד שהיו כתובין (עליהן) כתקנן.
מעשה בעובד כוכבים אחד שהיה כותב ספרים בצידן, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: מותר ליקח ממנו.
מוכרין לעם הארץ ספרים תפילין ומזוזות.
ואין לוקחין תפילין אלא מן המומחה.
ואם לקח ממי שאינו מומחה, ומצא בידו (שתי כריכות) [שנים ושלשה צבתים] של תפילין, בודק ממנו תפלה אחת של יד (או של) [ושל] ראש בצבת הראשון, וכן בשני, וכן בשלישי, וכן ברביעי.
הלכה ג
[עריכה]לוקחין מעם הארץ עבדים ושפחות - בין גדולים בין קטנים.
ומוכרין לעם הארץ עבדים ושפחות - (בין קטנים בין גדולים) [בין גדולים בין קטנים].
ולוקחין מהן בנות קטנות, אבל לא גדולות - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: גדולות - ומקבלות עליהן.
אין נותנין להן בנות - (לא קטנות ולא גדולות) [לא גדולות ולא קטנות] - דברי רבי [מאיר].
וחכמים אומרים: נותן לו גדולה, ופוסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו.
ומעשה ברבן גמליאל הזקן שהשיא את (בת) בתו לשמעון בן נתנאל הכהן, ופסק עמו על מנת שלא תעשה (עמו) טהרות על גביו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך, שאין כופין את החבר שיעשה טהרות על גבי עם הארץ.
ואיזה הוא עם הארץ?
כל שאינו אוכל חוליו בטהרה - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר.
הלכה ד
[עריכה]הלוקח עבדים ערלים מן העובד כוכבים ומלן ולא הטבילן, וכן בני השפחות שלא טבלו בין מולין בין ערלין -
הרי אלו עובדי כוכבים - מדרסן טמא. ויינם - בגדולים - אסור, בקטנים - מותר.
ואיזהו גדול? - כל שהוזכר ומכיר עבודת כוכבים ומשמשיה.
ואיזהו קטן? - כל שאינו מכיר עבודת כוכבים ומשמשיה.
רבי יוסי אומר: חזקת עבד ישראל - אפילו ערלים הרי אלו כנענים, עד שיודע בהן שהן בני שפחות שלא טבלו.
חזקת עבדי כותים -
מולין - הרי אלו כותים.
ערלים - הרי אלו עובדי כוכבים, עד שיודע שהן בני שפחות כנעניות.
חזקת עבדי עובד כוכבים - אפילו מולין הרי אלו עובדי כוכבים.
הלכה ה
[עריכה]לעולם מלין את העובד כוכבים לשם גר.
ועובד כוכבים לא ימול את ישראל, מפני שחשודין על הנפשות - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: עובד כוכבים מל את ישראל - בזמן שאחרים עומדין על גביו, בינו לבינו - אסור, מפני שחשודין על הנפשות.
ישראל מל את הכותי.
וכותי לא ימול את ישראל, מפני שהן מלין לשם הר גריזים - דברי רבי יהודה.
אמר לו רבי יוסי: היכן מצינו מילה בתורה שאינה לשם ברית? אלא ימול לשם הר גריזים עד שתצא נפשו.
ומוכרין להם ונותנין להם מתנת חנם.
במה דברים אמורין? בזמן שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום.
אבל אם היה שכנו או אוהבו - הרי זה מותר, שאינו אלא כמוכרו לו.
כתוב אומר - "לא תכרות להם ברית ולא תחנם", אם ללמד על הברית - הרי ברית אמור.
אלא למה נאמר "לא תחנם"? - מלמד שאין נותנין להם מתנת חנם.