תוספתא/סוטה/ב
הלכה א
[עריכה]היה נוטל את מגילתה ונכנס לו לאולם טבלא של זהב היתה קבועה בכותלו של היכל והיא נראית [מבאולם] ממנה רואה [וכתב] לא חסיר ולא יתיר [יוצא] ועומד בצד סוטה קורא ודורש ומדקדק בכל דקדוקי פרשה ומשמיעה בכל לשון ששומעת כדי שתהא יודעת על מה היתה שותה [וכמה] היתה שותה על מה היתה טמאה ובמה היתה טמאה ואומר לה משביע אני עליך ויבא עליך ויבואו עליך זה אלה משביע עליך זו שבועה ר"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן [שאיני עתידה ליטמא] לא שהמים בודקין אותה מיד אלא אפילו תקלקל לאחר עשרים שנה המים מתעררין עליה שנא' (במדבר ה) מנחת זכרון מזכרת עון נכנס וכותב יוצא ומוחק.
הלכה ב
[עריכה]עד שלא נמחקה [מגילה] אמרה איני שותה או שאמרה טמאה אני או שבאו עדים שהיא טמאה המים נשפכין ואין בהן משום קדושה ומגילתה נגנזת תחת צירו של היכל ומנחתה מתפזרת נמחקה המגילה ואמרה אני טמאה המים נשפכין ואין בהן משום קדושה ומגילתה נגנזת תחת צירו של היכל ומנחתה מתפזרת בבית הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת.
הלכה ג
[עריכה]נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ ר' יהודה אומר בצבת של ברזל פותחין פיה של זו ומערערין אותה ומשקין אותה בע"כ אמר לו ר"ע [וכי] למה משקין [את זו] לא לבדקה הרי [היא] בדוקה ומנוולת אלא לעולם יכולה היא שתחזור עד שתקרב מנחתה קרבה מנחתה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.
הלכה ד
[עריכה]ר' אלעזר אומר שתי קנאות האמורות בפרשה קנאה קנאה [אחת] שמקנא לבעל ואחת שמקנא למקום ר' שמעון בן אלעזר אומר [משם] ר' מאיר מה ת"ל (במדבר ה) ואמרה האשה אמן אמן ראויה היתה זו לבא עליה פורעניות גדולות מאלו שהביאה עצמה לידי ספק זה אלא שניקל ניוולה שנאמר (שם) ונקתה נקתה מכל פורעניות [הראויות לבא עליה] ר' יהודה ב"ב אמר [משם] ר"א בן תימא מה ת"ל (שם) ואם לא נטמאה האשה שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח נקבות יולדות זכרים מכוערין יולדת נאים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים אחד אחד יולדת שנים שנים.
הלכה ה
[עריכה]תינוק [העולה לחדשיו] הרי זה מכלה עולם על כל ביאה וביאה [שבעלה בא עליה] הרי הוא חייב עליה.
הלכה ו
[עריכה]נטמאה מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות תפדה ותאכל משקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השרפה. קרבה מנחתה ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שיריים אסורים שעל הספק באת [מתחלה] כיפרה ספיקה והלכה לה קרב הקומץ ואח"כ מתה היא או שמת הבעל שיריים מותרין שעל הספק באתה מתחלה כיפרה ספקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמאה בין כך ובין כך מנחה אסורה נמצאו עדים זוממין בין כך ובין כך מנחתה חולין.
הלכה ז
[עריכה]כל הנשואות לכהן בין כהנת בין לויה בין ישראלית אין מנחתה נאכלת מפני שיש לו בה שותפות ואין עולה כולה כליל לאישים מפני שיש לו בה שותפות כיצד הוא עושה הקומץ קרב [בעצמו] ושיריים קרבין בעצמן ר"א ברבי שמעון אומר קומץ קרב בעצמו ושיריים מתפזרין.
הלכה ח
[עריכה]כהן עומד ומקריב ע"ג המזבח משא"כ בכהנת האיש זכאי בבתו בקדושיה בכסף [בשטר] ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה משא"כ באשה האיש עובר על מצות עשה שהזמן גרמא משא"כ באשה האיש עובר על בל תקיף ועל בל תשחית ועל בל תטמא למתים משא"כ באשה האיש נידון [בן] סורר ומורה ואין האשה נדונית בן סורר ומורה האיש מעטף ומספר [והאשה מעטפת ואין מספרת] האיש נמכר ונשנה ואין האשה נמכרת ונשנית האיש נמכר עבד עברי ואין האשה נמכרת [עבד עברי] האיש נרצע ואין האשה נרצעת האיש קונה עבד עברי ואין האשה קונה עבד עברי.