תוספתא/זבחים/יא

<< · תוספתא · זבחים · יא · >>

הלכה א

אין אונן רשאי להביא זבחים כל שבעה אחד זבחים שהן ראויין לבא נדבה ואחד זבחים שאין ראויין לבא נדבה אפילו יין ואפילו עצים ואפילו לבונה שנאמר שלמים רבי שמעון אומר שלמים שהכל שלום בהן מהן למזבח ומהן לכהנים ומהן לבעלים זבחי תודה הרי זה תודה בכל מקום שנא' (תהילים נ) זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו וגו'.

הלכה ב

כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר כל אותו היום רבי שמעון אומר גומר את העבודה שבידו ובא לו אבל כהן הדיוט שעמד ומקריב ומת לו מת מניח את העבודה שבידו ויוצא לפיכך אם זרק את הדם או שהקטיר קטרת כל עבודה שעבד הרי אלו פסולות.

הלכה ג

כל חטאות שדמן נכנס לפנים אין לכהנים בהן כלום אלא הדם ואימורין למזבח ועור ובשר יצאו לבית השרפה היכן שורפין אותן בבית הדשן הגדול חוץ לירושלים ולצפונה של ירושלים חוץ לג' מחנות ולא היו שורפין אותן שלימין אלא מנתחין אותן ע"י עורן כנתחי עולות.

הלכה ד

אין הכהנים חולקין בשר כנגד בשר ועופות כנגד עופות בשר כנגד עופות עופות כנגד מנחות מנחות כנגד מנחות שנא' (ויקרא ז) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו האיש חולק אע"פ בעל מום אין הקטן חולק אע"פ תמים. קטן מאימתי כשר לחלק בקדשי מקדש משיביא שתי שערות אבל אין מקריבין אותו לעבודה עד שנתמלא זקנו רבי אומר אומר אני עד שיהא בן עשרים שנה ומעלה (עזרא ג) לנצח על מלאכת בית ה'. [ד] עולה כולה לגבוה ועורה לכהנים קדשי קדשים הדם ואימוריו למזבח ובשר ועור לכהנים. קדשים קלים הדם ואימורים למזבח ועור ובשר לבעלים. זה הכלל כל שיש לו בבשר יש לו בעורות כל שאין לו בבשר אין לו בעורות חוץ מן העולה שפירש בה הכתוב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה שחטה חוץ לזמנה חוץ למקומה הואיל ולא זכה מזבח בבשרה לא יזכו הכהנים בעורה עולת הקדש אין עורה לכהנים דברי ר' יהודה וחכמים אומרים עורה לכהנים ר' יוסי בר' יהודה מוסיף אף של גרים ושל נשים ועבדים שנא' (שם) עולת איש פרט לאלו אמרו לו והלא כבר נאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה אם כהן למה נאמר עולת איש אלא עולה שעלתה לאיש עורה לכהנים ושלא עלתה לאיש אין עורה לכהנים.

הלכה ה

שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנטמא הדם. הדם יזרק ועור ובשר אסורין ואם נזרק הדם עור ובשר מותרים. שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שנטמא הזבח העור אסור. שחטו והפשיטו ונטמא העור ואח"כ זרק את הדם העור מותר דברי רבי ר' שמעון אומר העור אסור. שחטו ולא הפשיטו זרק את הדם ואח"כ נטמא הזבח העור אסור ר' אלעזר בר' שמעון אומר יפשיט העור עם הבשר. שחטו והפשיטו וזרק את הדם ואח"כ נטמא הזבח הכל מודים שהעור מותר. שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הדם או ששחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הדם יזרק עור ובשר אסורין ואע"פ שנזרק הדם עור ובשר אסורין.

הלכה ו

שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הזבח העור אסור. שחטו והפשיטו ויצא הזבח ואח"כ זרק את הדם העור מותר דברי רבי ר' אלעזר בר' שמעון אומר העור אסור. שחטו ולא הפשיטו וזרק את הדם ואח"כ יצא הזבח העור אסור דברי רבי ר' אלעזר בר"ש אומר יפשיט העור עם הבשר. שחטו והפשיטו וזרק את הדם ואח"כ יצא הזבח הכל מודין שהעור מותר שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שיצא הדם או ששחטו והפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שלן הדם הדם יזרק עור ובשר אסורין ואע"פ שנזרק הדם עור ובשר אסורין. שחטו ולא הפשיטו ולא הספיק לזרוק את הדם עד שלן הזבח העור אסור שחטו ולא הפשיטו ולן הזבח ואח"כ זרק את דמו אסור דברי רבי ר"א בר"ש אומר יפשיט העור עם הבשר. שחטו והפשיטו וזרק את הדם ואח"כ לן הזבח הכל מודים שהעור מותר. רבי אומר הדם מרצה על העור בפני עצמו כשהוא עם הבשר נולד בו פסול בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים הרי הוא כיוצא בו ר"א בר"ש אומר אין הדם מרצה על העור בפני עצמו כשהוא עם הבשר נזרק עליו הדם הורצה שעה אחת לפיכך אם נולד לו פסול אפילו לאחר זריקת דמים יפשיט העור עם הבשר.

הלכה ז

בראשונה היו מכניסין עורות קדשים ללשכת בית הפרוה והיו מחלקין אותן בערבין לכל בית אב שבאותו היום והיו גדולי כהונה באים ונוטלין אותם בזרוע התקינו שיהו מחלקין אותן בערבי שבתות לכל משמר ומשמר ועדיין היו גדולי כהונה באין ונוטלין אותן בזרוע עמדו הבעלים והקדישום לשמים. אבא שאול אומר קורות של שקמה היו ביריחו ובעלי אגרוף נוטלין אותן עמדו והקדישום אמרו לא הקדישו בעלים לשמים אלא קורות שקמה בלבד.

הלכה ח

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בזמן שנשרפין כמצותן נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים ואם אין נשרפין כמצותן נשרפין בבית הבירה ואין מטמאין בגדים ר' יוסי הגלילי אומר בבית הדשן הגדול היו נשרפין אפילו בתבן אפילו בקש ואפילו בגבבא ואפילו לא הצית את האש אלא ברובה הרי אלו כשרין.