תוספתא/דמאי/ד
הלכה א[עריכה]
הלוקח ירק מן השוק הרי זה בורר כל היום כולו ואינו חושש משגמר בלבו אסור להחזיר אין יכול מפני שצריך לעשר ולעשר אין יכול מפני שמחסר וליטול אחד ולהניח אחד אין יכול שמא יבא אחד ונמצא מעשר מן המתוקן על שאינו מתוקן.
הלכה ב[עריכה]
הרוצה להחזיר עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר ר' יוסי אומר בודאי אסור ובדמאי מותר.
הלכה ג[עריכה]
המוצא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר רבי יוסי אומר בודאי אסור ובדמאי מותר.
הלכה ד[עריכה]
קניבת ירק שבגנה הרי זו מותרת של בעל הבית ושבתוך ביתו הרי זו אסורה שעל גבי אשפה הרי זו מותרת רבי יוסי אומר כרוב שלקטו ולהשליך הרי זה מותר לקטו לאכלו ונמלך עד שיעשר.
הלכה ה[עריכה]
ודאי שתקנו דמאי ודמאי שתקנו ודאי לא עשה ולא כלום דמאי שתקנו ודאי מעשרותיו מעשרות ותרומתו אין תרומה שאין תרומה אחר תרומה.
הלכה ו[עריכה]
כל העיר מוכרין ודאי ואחד דמאי לקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח הרי זו אסור מפריש ונותנן לכהן והשאר שלו. הטבל והמתוקן שנתערבו ואבד אחד מהן נוהג במשויר ודאי מפריש תרומה ותרומת מעשר לכל כהן שירצה.
הלכה ז[עריכה]
כל העיר מוכרין מתוקן ואחד מוכר שאין מתוקן ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח ה"ז אסור כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד מוכר בשר נבלה ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח ה"ז אסור כל העיר מוכרין יין טהור ואחד מוכר יין טמא ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור בד"א בזמן שלקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח אבל הלוקח מן השוק הולכין אחר הרוב.
הלכה ח[עריכה]
פירות לא הלכו בהן חכמים אחר הטעם ולא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הדמים אלא אחר הרוב בלבד.
הלכה ט[עריכה]
זיתים בבד ובבודידה דברי ר"מ וחכ"א אין הבד והבודידה שוין לא בעיר ולא במדינה רבו בעיר ולא רבו במדינה בעיר מותר במדינה אסור. רבו במדינה ולא רבו בעיר במדינה מותר בעיר אסור. רבו בהר ולא רבו בבקעה בהר מותר ובבקעה אסור. רבו בבקעה ולא רבו בהר בבקעה מותר ובהר אסור. רבו לחנוני ולא רבו לבעל הבית לחנוני מותר לבעל הבית אסור. רבו לבעל הבית ולא רבו לחנוני לבעל הבית מותר ולחנוני אסור. זה הכלל כל שרבו לו מותר לא רבו לו אסור רבו ונתמעטו חזר השוק ליושנו א"ר יוסי מעשה שנכנס של פול במירק ובאו ושאלו את רבי עקיבה והתיר להן את השוק אמר לו נתמעטו השוק ליושנו ר' שמעון אומר אפילו לא נכנס אלא גורן אחד בעיר הנחתומין מותרין מפני שהן רצין אחר החדש.
הלכה י[עריכה]
מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות הארץ כדי שירבו על פירות לפוטרן מן המעשרות מצרפין פירות חוצה לארץ על פירות שניה כדי שירבו על פירות שלישית לפוטרן מן מעשר שני מצרפין מפירות חוצה לארץ על פירות שלישית כדי שירבו על פירות רביעית לפוטרן מן המעשר מצרפין פירות ערב שביעית כדי שירבו על פירות שביעית לפטרן מן הביעור מצרפין חוצה לארץ על פירות שביעית כדי שירבו על פירות מוצאי שביעית לפוטרן מן המעשרות.
הלכה יא[עריכה]
אמר לו יין ישן אמר לו של אשתקד הוא נאמן להחמיר של ארבע ושל חמש שנים הוא נהג בו כשעת בין להקל בין להחמיר.
הלכה יב[עריכה]
חזקת תגר בכל מקום דמאי ואחד הנכרי ואחד הישראל ואחד הכותי במה דברים אמורים בזמן שמביאין לו מישראל אבל מביאין לו מן הנכרי ומן הכותי חזקתו ודאי איזהו תגר כל שהביא ושנה ושלש.
הלכה יג[עריכה]
הלוקח מן התגר זה מתוקן וזה אינו מתוקן ודאי זה אינו מעשר מוציא עליו שני מעשרות לפוטרן מן התרומה שאין תרומה אחר תרומה.
הלכה יד[עריכה]
המפקיד פירות אצל עם הארץ ה"ז בחזקתן למעשרות ולשביעית אם היו של טבל עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר וקורא שם לתרומה ומעשר שבהן אם היו של מעשר טבל עושה אותן תרומת מעשר אחר או קורא שם לתרומת מעשר שבהן אם היו של מע"ש מחללן על המעות מחללן על השני אלו נטלתים והנחתי לך ישנים תחתיהן מתוקנין תחתיהן אם אתה מאמינו שנטל מאמינו שנתן ואם אי אתה מאמינו שנתן אל תאמינו שנטל בד"א בזמן שהניח ובא ומצא אותו המין שהניח אבל הניח עגרון ומצא קסרי או קסרי ומצא עגרון הרי זה חושש להן משום מעשרות ומשום שביעית.
הלכה טו[עריכה]
המפקיד פירות אצל כותי הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו של טבל עושה אותן על מקום אחר וקורא שם שבהן ואם היו של מעשר טבל עושה אותן תרומת מעשר על מקום אחר וקורא שם לתרומת מעשר שבהן ואם היו של מעשר שני מחללין על המעות מחללין על השני אמר לו נטלתי והנחתי לך ישנים תחתיהן ומתוקנין הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית.
הלכה טז[עריכה]
המפקיד פירות אצל הנכרי הרי זה חושש משום מעשרות ומשום שביעית רבי שמעון בן גמליאל ור' שמעון אומרים עשו פירות ישראל את פירות הנכרי הזה דמאי.
הלכה יז[עריכה]
המשלח ביד עם הארץ וביד כותי אינו חושש משום מעשרות ולא משום שביעית המשלח ביד הנכרי הרי זה חושש ומשום שביעית אבל חמרי נכרים המורידים מן הגורן לעיר אינו חושש לא משום מעשרות ומשום שביעית מפני שהן בחזקת המשתמר.
הלכה יח[עריכה]
הטוחן אצל עם הארץ או אצל הכותי אינו חושש משום טומאה הטוחן אצל הנכרי הרי זה חושש משום טומאה.
הלכה יט[עריכה]
מפקידין תרומה אצל ישראל עם הארץ ואין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה מפני שלבו גס בה.
הלכה כ[עריכה]
טוחנין ומרקידין אצל אוכלי שביעית ואצל עושין בטומאה אבל אין טוחנין לא לאוכלי שביעית ולא לעושין בטומאה.
הלכה כא[עריכה]
המשלח פירות לחבר ונמלך להחזיר נוהג בהן כמות שהן אבא שאול אומר חושש אני שמא חולפן רשב"ג אומר היה לו אריס שיודע לתקן והוא אין מאמינו על המעשרות והביא לו פירות משלו ואומר שלך הן מתוקנין הן נאמן ר' אומר אינו נאמן שהחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו.
הלכה כב[עריכה]
נותן אדם לשכונתו תבשיל לבשל ועיסה לאפות לו ואינו חושש לשאור ותבלין שבהן משום מעשרות ומשום שביעית במה דברים אמורים בזמן שנתן להן שאור ותבלין לא נתן להן שאור ותבלין הרי זה חושש לשאור ותבלין משום מעשרות ומשום שביעית.
הלכה כג[עריכה]
נותן אדם לפונדקית תבשיל לבשל לו ומנחת הקדרה בפניו אם מנערת אפילו בין הנכרי אינו חושש.