תוספתא/בבא מציעא/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תוספתא · בבא_מציעא · יא


הלכה א[עריכה]

הבית והעלייה של שנים שנפלו שניהן חולקין בעצים ובאבנים ובעפר במה דברים אמורים בזמן שהיו שוין אבל אם אחד מהן גדול ואחד קטן זה נוטל לפי שלו וזה נוטל לפי שלו ורואין את העליונות כאילו הן ראויות להשבר.

הלכה ב[עריכה]

הבית והעלייה של שנים ורצו שניהם שלא לבנות התחתון נוטל שני חלקין והעליון שליש. הבית והעלייה של שנים והרי בעל העלייה מבקש לעשות דיוטא אחרת ואין בעה"ב מניחו מקום שנהגו לעשות שני דיוטות עושה שלש עושה ואין משנין ממנהג המדינה. הבית והעלייה של שנים נפחתה מעזיבה רבי יוסי אומר מנחם בני אומר התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה כגון חנויות הפתוחות לסטיו שהתחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה.

הלכה ג[עריכה]

היתה חורבתו בצד גינתו של חבירו ועמד וגדרה מגלגלין עליו יציאותיו של כותל כדרך שהוא בונה היתה סמוכה לחצרו של חבירו אף על פי שלא נתן את הקורה לאותו הרוח נותנין לו יציאותיו של כותל בשעה שהוא בונה.

הלכה ד[עריכה]

היתה למעלה מחצרו של חבירו לא יאמר לו הריני מיסד עמך מכנגד חצרי למעלה אלא מיסד עמו מלמטה ועולה. היתה למעלה מגגו של חבירו אין זקוק לו מביא אדם אבניו ומפרקן על פתח ביתו ברשות הרבים להעלותן לראש הדימוס ואם לשהותן הרי זה אסור ואם בא אחר והוזק בהן הרי זה חייב.

הלכה ה[עריכה]

מסרן החצב לגמל הגמל חייב גמל לסתת הסתת חייב סתת לסבל הסבל חייב העלן לראש הדימוס ונפלו כולן חייבין מסרן גמל לסתת והוזק בהן בין באבן ובין בסיתת הסתת חייב סתת לסבל והוזק בסתת הסתת חייב באבן הסבל חייב ישבה על גבי דימוס או שהיה מפקפק בה ונפלה אדריכל חייב. מביא אדם עפר וצוברו על פתח ביתו לרשות הרבים לשרותו לטיט ואם לשהותו הרי זה אסור ואם בא אחר והוזק בו הרי זה חייב ולא יהא מגביל בצד זה ובונה בצד זה אלא מגביל במקום שהוא בונה נפל הכותל מחמת הזועות ומחמת הרוח ומחמת הגשמים אם בנאו כדרכו פטור אם לאו חייב נתנו לו זמן נפל בתוך זמן פטור לאחר זמן חייב וכמה הוא זמן אין פחות מל' יום. מוציא אדם זבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים להוציאו לזבלים ואם לשהותו הרי זה אסור ואם בא אחד והוזק בו הרי זה חייב ר"י אומר בשעת הוצאת זבלים מוציא זבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים כדי שישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה ל' יום שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.

הלכה ו[עריכה]

לזה חצר סמוכה לכאן ולזה חצר סמוכה לכאן זה סומך לחצרו וזה סומך לחצרו ר"י אומר לא הורשו אלא ל' יום הוזק בתוך ל' יום פטור לאחר ל' יום חייב רבי שמעון אומר לא הורשו אלא שלשה ימים הוזק בתוך שלשה ימים חייב וכן היה ר"י אומר כבית תשעה חצאי קבין לזה וכבית תשעה חצאי קבין לזה כדי שיהא איכר אומן חורש ושונה כללו של דבר כל ששם הראשון קרוי עליו אין רשאי לחלקו.

הלכה ז[עריכה]

אין חולקין את האבולים עד שיהא בה כדי שיעור לזה וכדי שיעור לזה אמר אחד מהן לחבירו טול את הפחות ותן לי שיעור שומעין לו רבי שמעון בן גמליאל אומר אין שומעין לו מפני כבוד אבותיו ושאר כל הדברים ששם הראשון קרוי עליהן הרשות בידו פתחים שבחצר גדולים של אחד וקטנים של אחד גדולים אין להם אלא ד' אמות וקטנים נותנין להן ד' אמות לכל אחד ואחד. אחד נוטל פתח הגדול ואחד נוטל שני פתחים קטנים זה שנוטל פתח גדול אין לו אלא ד' אמות וזה שנוטל שני פתחים קטנים נותנין לו ד' אמות לכל אחד היה שם אחד רחב מעשר אמות נוטל ד' אמות בחצר פחות מכן משלימין לו את המדה כנגדו נותנין לו מכניס ומוציא ד' אמות בחצר.

הלכה ח[עריכה]

זבל שבחצר מתחלק לפי פתחים ואכסניא לכל אדם הפתח פתוח למרפסת אין לו ד' אמות מרפסת עצמו יש לו ד' אמות. ה' פתחים פתוחין למרפסת אין למרפסת בחצר אלא ד' אמות בלבד. מי שיש לו אכסדרה לפנים מביתו בזמן שמגופפת נותנין לו מכניס ומוציא ד' אמות בחצר אינה מגופפת הרי היא כשאר כל החצר סולם הצורי יש לו ד' אמות ולמצרי אין לו ד' אמות אם היה קבוע במסמר יש לו ד' אמות היציע והדות והעלייה אין להן ד' אמות חולית הבאר יש לה ד' אמות באר הקרוב לאמה מתמלא ראשון ואם קדם השני ומילא הרי זה זריז ונשכר בנה בית לפנים מגנתו אין לו בחצר אלא ד' אמות בלבד חלק ביתו לפנים מביתו וגינה לפנים מביתו וגינה לפנים מגנתו אין לו בחצר אלא ארבע אמות בלבד ולא יפתחם לחצר השותפין אבל פותחן לתוך שלש.

הלכה ט[עריכה]

מי שיש לו פתח במבוי אין בני מבוי כופין אותו לעשות הימנו דלת למבוי שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי על פתחי כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מן כל בעלי אומניות לשכנו אין יכולין לכופו ר' שמעון בן גמליאל אומר אף לשכנו יכולין לכופו. מי שיש לו בית בחצר אחרת בני חצר אחרת משעבדין אותו לעשות עמהן דלת נגר ומנעול לחצר שאר כל הדברים אין משעבדין אותו אם היה שרוי עמהן באותה חצר משעבדין אותו לחפור עמהן בורות שיחין ומערות ולתקן את המקואות ואמת המים ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו ואם היה שרוי עמהן באותה העיר משעבדין אותו על הכל כופין בני חצר זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי.

הלכה י[עריכה]

כופין בני בקעה זה את זה לעשות ביניהן חריץ ובן חריץ ה' חצרות הפתוחות למבוי אחד ונתקלקל כולן משמשות עם החיצונה והחיצונה משמשת לעצמה והשאר משמשות עם השניה והשניה משמשת לעצמה הפנימית שבכולן משמשת לעצמה ומשמשת עם כולן רצו בני הפנימית לפתוח להן פתח ממקום אחר יכולין לעכב על ידן היה סתום ונמלך לפתחו מעכב על ידו דברי ר' שמעון בן אלעזר ה' חצרות הפתוחות לחנות כולן משמשות במבוי ה' דיוטאות משתמשות בבת אחת ונתקלקל כולן משתמשות עם הראשונה והראשונה משמשת לעצמה והשאר משמשות עם השניה והשניה משמשת לעצמה שלישית שבכולן משמשת לעצמה ומשתמשת בכולן. העשוי לכביסה אין ממחין בידו לגשמים לגשמים אין ממחין בידו לכביסה.

הלכה יא[עריכה]

ה' גנות משתמשות באמה אחת ונתקלקלה כולן מתקנות עם העליונה והעליונה מתקנת לעצמה והשאר מתקנות עם השניה והשניה מתקנת לעצמה התחתונה שבכולן מתקנת לעצמה ומתקנת עם כולן. כופין בני חצר זה את זה לעשות לחצר גג גבוה עשרה טפחים בחזקת שנתן שומעין לו שלא לסמוך את הקורה לפיכך בחזקת שלא נתן אין שומעין לו לסמוך את הקורה רבי יוסי אומר היה שם אחד מעכב הופך את החזית אצלו לפיכך אם נפל הכותל העצים והאבנים שלו.

הלכה יב[עריכה]

כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת לקנות להן ספר תורה ונביאים ורשאין בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר הפועלים רשאין לעשות קיצתן רשאין בני העיר לומר כל מי שיראה אצל פלוני יהא נותן כך וכך כל מי שיראה אצל מלכות יהא נותן כך וכך כל מי שרצה או שתרעה פרתו בין הזרעים יהא נותן כך וכך וכל מי שתרעה בהמה פלונית יהא נותן כך וכך רשאין לעשות קיצתן.

ורשאין הצמרין והצבעין לומר כל מקח שיבא לעיר נהא כולנו שותפין בו.

רשאין הנחתומין לעשות רגועה ביניהן רשאין החמרין לומר כל מי שימות לו חמור לעמוד לו חמור אחר מתה בכוסיא‏[1] אין צריכין להעמיד לו חמור דלא בכוסיא צריכין להעמיד לו חמור ואם אמר תנו לי ואני לוקח לעצמי אין שומעין לו אלא לוקחין ונותנין לו.

רשאין הספנין לומר כל מי שתאבד ספינתו נעמיד לו ספינה אחרת אבדה בכוסיא אין צריכין להעמיד לו דלא בכוסיא צריכין להעמיד לו ואם פירש למקום שאין בני אדם פורשין אין צריכין להעמיד לו.

הערות[עריכה]

  1. ^ (באשמתו)

הלכה יג[עריכה]

מי שהיה בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים שולחן לרבים ואין שם אחר אלא הוא והגיע שעת הרגל ומבקש לילך לתוך ביתו יכולין לעכב על ידיו עד שיעמיד אחר תחתיו ואם התנה עמהם בב"ד או שעיברו עליו את הדרך הרשות בידו. הנוטע אילן לרבים מלקט ואוכל מלקט ומכניס לתוך ביתו ולא יהא מלקט ועושה גרוגרות מלקט ועושה דבלה שמתחלה לא נטעו אלא על מנת כן ולעוברי דרכים מלקט ואוכל ואסור להכניס לתוך ביתו. החופר בור לרבים ממלא ושותה ממלא ומכניס לתוך ביתו ולא יהא ממלא ומשקה ומוכר בשוק. הצמרין והצבעין ממלאין לשתות ואין ממלאין לסחורה. הביר והבלן והספר ממלאין לשתות ואין ממלאין להשתמש אבל מכבשין בהן את הכבשים מדיחין בהן את הירק לעוברי דרכים ממלא ושותה ואסור להכניס לתוך ביתו היו פועלים עושין בצידו לא יהיה ממלא ומשקה אותן אלא הולך כל א' וא' ושותה ועושה.

הלכה יד[עריכה]

העושה מערות לרבים מרחיץ פניו ידיו ורגליו בהן היו ידיו ורגליו מלוכלכות בטיט ובצואה אסור ובבור ובשיח בין כך ובין כך אסור הנכנס למרחץ מחמין לו את הצונן ומצנן לו את החמין חופף את ראשו בנתר ובמימי רגלים אף על פי שעשה תקלה לבאים אחריו שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. מעין של בני העיר הן והן ואחרים הן קודמים לאחרים אחרים ובהמתן חיי אחרים קודמים לבהמתן רבי יוסי אומר בהמתן קודמת לחיי אחרים בהמתן ובהמת אחרים בהמתן קודמת לבהמות אחרים אחרים וכביסתן חיי אחרים קודמין לכביסתן ורבי יוסי אומר כביסתן קודמת לחיי אחרים כביסתן וכביסת אחרים כביסתן קודמת לכביסת אחרים בהמת אחרים וכביסתן בהמת אחרים קודמת לכביסתן בית השלחין שלהם ובהמת אחרים בית השלחין שלהם קודמת לבהמת אחרים וכולן עולין לחשבון באחרונה.