תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אבא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש



ר' אבא ג)[עריכה]

אמורא דא"י וירד לבבל בדור רב אשי. זה ר' אבא נשכח כמת מלב מכל כותבי דברי הימים וכל מקום שמצאו את ר' אבא עם רב אשי בדאו מלבם שהוא רב אשי הקדמון או שהגיהו שצ"ל רב אסי.

ובאמת היה ירושלמי וכאשר נחרבו ישיבות א"י כשנהרג יליאנס הקיסר היקר אוהב לר' הלל אשר תיקן את העיבור, בשנת תר"ע לשטרות, וגברו המינים ונהרגו כל חסידי עליון נחרבו אז כל ישיבות א"י ויתר הפלטה ברחו לבבל וידוע מאגרת דרש"ג ח"ג פ"ד שרב אשי נפטר תשלח. ומלך קרוב לששים שנה היינו משנת תרפב, ובזמן ההוא או שנים אחדות קודם לזה בא ר' אבא ולקח חלק גדול בסידור הש"ס עם רב אשי ורבינא. הראש והראשון אשר זכה בזה להחזיר העטרה ליושנה הוא הרב בעהמ"ח כנסת חקקי ישורון ואחריו החזיק הגאון החכם בעל דורות הראשונים, ומשניהם הרב בעל משפחות סופרים בלי הזכיר שמם.

והמקור הראשון הוא מתשובת הגאונים הנדפס בזכרון לראשונים ס"רמח וז"ל "בימי ר' אבא ור' חנינא האחרונים שהיו בימי רב אשי".

ואם הגאון אומר כן בלי ספר נמצאו שמותיהם בבבלי, והאמת כן הוא כי מצינו אותו הרבה פעמים דשקיל וטרי עם רב אשי ומוסר לו תורת א"י כשבת קנ: א"ל ר' אבא לרב אשי "במערבא" אמרינן המבדיל וכו'. וכן ב"ק כז: אמר לרב אשי "במערבא" אמרי אין דרכן וכו'. וכן אמר לרב אשי הלשון אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה כתענית ד. ב"ב קמז. קמח., בכורות נה. ושקיל וטרי עם רב אשי כיומא מח. גיטין לד:. מנחות לז., נדה סב: סה: ובכל אלו המקומות כשנעיין אי אפשר לטעות ולומר שהוא איזה רב אשי קדמון. כיומא מח. בעי ר"פ - א"ל ר' אבא לרב אשי ת"ש, וכן ברכות לט: אמר ר"פ הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה - א"ר אבא ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות - וע"ז אמר רב אשי חזינא לר"כ דנקיט תרתי וכו', ובשבת קיז: נשנה המאמר דר' אבא בלי דברי ר"פ ואעפ"כ נשנה בלשון א"ר אבא ובשבת וכו', והיה צ"ל א"ר אבא חייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבת, אך יען שהמקור הוא מברכות לט: ושם שקאי אדברי ר"פ שייך לומר "ובשבת" לכן נעתק ג"כ הכא לשון זה.

ובכתובות קיא. א"ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה, צ"ל א"ל ר' אבא, וכן הוא בילקוט ישעיה רמז דש, וכן ב"ק קיז. איתיביה ר' אבהו לרב אשי צ"ל ר' אבא. והגאון בעל דוה"ר בח"ב רפח. יאמר דבר אמת מה שאמרו במנחות מב. רבינא ורב סמא הוו יתבי קמיה דרב אשי חזייה רב סמא לגלימא דרבינא דסתר - א"ל לא סבר לה מר - א"ל בשעת עשייה אתמר, איכסף רב סמא. א"ל רב אשי לא תתקיף לך, חד מינייהו כתרי מינן, ופרש"י ורבינא מא"י היה. ולפלא שלא מצינו בשום מקום שרבינא היה ירושלמי ומנין לקח רבינו המקור לזה. אך האמת שטעות קטן נפל בספרים וצ"ל "ר' אבא" והוא ר' אבא זה שהיה מא"י.

וזה ר' אבא לא נזכר עוד בירושלמי כי בימיו כבר נחרבו כל ישיבות א"י וכבר נגמר הש"ס ירושלמי.