תוכחת חיים לחג השבועות

לחג השבועות

י'סוד ה'עולם ו'מלואו ה'וא קיומו על ידי התורה. ולפיכך, במועד הזה חג השבועות, צריך להחזיק ביד לומדי תורה, יותר מכל ימות השנה. וכתיב בסדר ראה, ועשית חג שבועות לה' אלקיך מיסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך. ונראה שיובן עם מה שכתב הרב חמדת ימים בהלכות שבועות פרק ג' דף ע"ד ע"א וז"ל, יכין אליו בהקדש היום בסוד ממלכת כהנים, סוד כל החסדים אשר האירו בימי העומר אחורי התפארת ולא יותר. הן עתה משקודש היום הזה, מתפשטים בנצח הוד שלו, סוד שני לוחות הברית אשר בהם אותיות התורה, שהם כ"ב, במספר חט'ה, שממנה באים השתי הלחם, שהם מחטים, סוד טיפת החסדים, כמו שכתב הרב ז"ל, עכ"ל. וכיון שקידוש היום הוא בחי' ב' לוחות הברית, בסוד נצח והוד, יש לתת ולהחזיק ביד לומדי תורה בחג הקדוש הזה, שהמחזיק ביד תלמידי חכמים, ברכים כושלות, הם בחי' ב' ירכי קשוט, כמ"ש בזוה"ק סדר וישלח דף קע"א ע"א, על פסוק, ויגע בכף ירך יעקב כמו שהאריכו שם, יע"ש. אם כן זה אומרו ועשית חג שבועות לה' אלקיך מיסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך, כי עיקר חג שבועות, הוא לעשות צדקה וחסד, ובפרט עם עמילי תורה.

א"נ יש לפרש ולתת טעם למה בחג השבועות צריך לתת צדקה, ובפרט לעמילי תורה, שהרי אמרו בשבת דף פ"ח מכאן מודעה רבה לאורייתא, והדור קבלוה בימי אחשורוש, שנאמר קיימו וקיבלו, קיימו מה שקיבלו כבר. וכיון שבפורים כתיב ומשלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. אם כן ביום מתן תורה יש לנו לעשות כיוצא בו. ויש טעם לדבר מצד עצמו, דאמרינן כל העוסק בתורה, ואינו עוסק בגמילות חסדים, דומה כמי שאין לו אלוה. אם כן הזמן גרמא להתעסק בתרוייהו, שניהם כאחד טובים, דכחדא שריין תורה וגמילות חסדים, ובפרט עם עמלי תורה, וברור.

והנה רבו כמו רבו הטעמים על מה שניתנה התורה בחדש סיון. ואחד מהם, דהוא מזלו תאומים כנגד עשו ויעקב. ב', כנגד תורה שבכתב, ותורה שבעל פה. ג' דחרב, חרב אל הבדים, הלומד יחידי, וצריך שיתוף. ד', דהשרוי בלא אשה, שרוי בלא תורה. ה', בשביל הגרים, דכקטן שנולד דמי מבטן אחד עם איש הישראלי. ו', דצריך להתיש כחו בתורה, כתאומים חלושי המזג. ז', אם שמוע תשמע בישן ובחדש, כתאומים. ח', על חלוקת ב' עולמות, יעקב ועשו. ט', להיות כב' עדים על שטר הכתובה של התורה. יו"ד, כי אין ישראל תחת המזל, וכל המוסיף גורע. י"א, דישראל בתורה כשליח בית דין, דנחשב כב' עדים. י"ב, דנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כמ"ש כל זה, מוה"ר מגלה צפונות כתיבת יד, סדר יתרו, יע"ש. ולפי האמור, אי ליכא מחזיק ביד לומדי התורה, הרי תורה מה תהא עליה. אם כן צריכים להיות כמו יששכר וזבולון, דוגמת תאומים. לכן ניתנה התורה בחדש הזה, דהוא מזל תאומים דיהיה לזכרון בין עינינו דקיום התורה לא אפשר כי אם הילכו שנים יחדיו. ועיין תורה וחיים מערכת מ' אות קנ"ג.

ודע דכשחל ערב שבועות בשבת, אנו נוהגין בבית מדרשינו יב"ץ, לקרות סדר הקרבנות מערב שבת כלה, משום חשש דאין לקרות קרבנות בשבת. ובקונטרס מועד לכל חי, בקריאה זו, נשמט משם מהדפוס ופרי החג בסדר פנחס דצריך להתחיל מפרשת ראש חדש, עד סיום הפרשה כולה. וכפי מ"ש הרב חמ"י הוא, דיקרא הפטרת חזון עובדיה. ואנו נוהגין לקרות תנ"ך, דהיינו תורה, כדאמרן. נביאים, בהפטרת ויקרא וצו. וכתובים, בתהלים מזמור ז', דשייך שפיר לזה, יהא רעוא דתתקבל.

ואעתיק לפניך מה שכתב הרב ח"י פרק א' ד"ע ע"ג וז"ל. ויהא זהיר בסגולות החכמה לרז"ל. א. לתפוס ביראה הפנימית, אשר היא מבוא להשיג בחכמה, כמ"ש ראשית חכמה יראת ה', ונאמר הן יראת ה', היא חכמה, ועליה שנו חכמים, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכן אמרו באגדה, אמר הקב"ה לישראל, חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל שמתיירא אותי ועושה דברי התורה, כל החכמה וכל התורה בלבו, שנאמר ראשית חכמה יראת ה'. ובשמות רבה משמע, שבמדת היראה זוכה גם לזרע אנשים חכמים וידועים, וז"ל, ותראן המילדות וכו', הדא הוא דכתיב הן יראת ה' היא חכמה. מהו שכר היראה, תורה. לפי שיראה יוכבד מפני הקב"ה, העמיד ממנה משה, וכו', ומרים, יצא ממנה בצלאל, שהיה מלא חכמה, דכתיב ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה וכו', ומסוג זה, לירא מן החכמים, אשר על יראה זו אמרו (פ"ק) דשבת דף כ"ג ע"ב (מאן) דדחיל מרבנן, איהו גופיה צורבא מרבנן, ואי לאו בר הכי הוא, משתמען מיליה, כצורבא דרבנן. וגם לזכות לזרע חכמים ואהוב אותם כמ"ש שם, (מאן) דרחים רבנן הווי ליה בני רבנן, וגם לרדוף לקבל פני חכמים וידועים בחכמה וביראת ה', כמו"ש פרק קמא דעירובין, אמ"ר האי דמחדדנא מחבראי, דחזיתי לרבי מאיר מאחורי, ואלמלא חזיתיה מקמיה, הוה מחדדנא טפי, דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. ובתלמוד להיות זהיר ביותר כשרבו כועס עליו כמ"ש בפרק הרואה דף ס"ג ע"ב, אמרי דבי ר' ינאי, מ"ד כי מיץ חלב יוציא חמאה, ומיץ אף, יוציא דם, ומיץ אפים יוציא ריב, במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו, עליה (על התורה). ומיץ אף יוציא דם, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק, זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות, לדיני נפשות. דתנן ר' ישמעאל אומר, הרוצה שיתחכם, יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם, שהן כמעין נובע. וכן להתגבל עצמו, כמ"ש, אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה. כל המנבל עצמו על דברי תורה, סופו להתנשא. ואם זמם, יד לפה. וכן ללמוד בחבורה, שאין התורה ניקנית, אלא בחבורה. כמ"ש, ברזל בברזל יחד. ובהפכו נאמר, חרב אל הבדים ונואלו ח"ו, ולא עוד אלא שמטפש, דכתיב ונואלו. ולא עוד, אלא שחוטאים, דכתיב, אשר נואלנו ואשר חטאנו. ואמרו רבותינו בעלי התוס' ז"ל, למגרס ברב א' עדיף, שלא יבלבל לשונם יחד. כמ"ש, בני יהודה גמרי מחד רב, ונתקיימה תורתן בידם. אבל למסבר אמרינן, הלומד תורה לפני רב אחד, אינו רואה סימן ברכה לעולם. וסגולה יקרה להתחכם, הוא, ללמוד עם התלמידים. כמו שאמר ר' חנניא, הרבה תורה למדתי מרבותי. ומחברי, יותר מרבותי, ומתלמידי, יותר מכולם. ובפרק ב' דתמורה דף ט"ז ע"ב אמרו רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה', בשעה שהתלמיד הולך אצל הרב וא"ל למדני תורה, אם מלמדו תורה, מאיר עיני שניהם ה'. (ואם מלמדו, הקב"ה מחכים שניהם). ואם לאו, עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה'. מי שעשאו לזה חכם, עושהו טפש, טפש, עושה אותו חכם וכו'. ובסנהדרין הפריזו על המידה ואמרו הלומד תורה ואינו מלמדה, בכלל כי דבר ה' בזה, הכרת וכו'. ואמרו כל המונע הלכה מפי תלמיד, כאילו גזלו מנחלת אבותיו. ואפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו ח"ו, וכל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר ומרוה גם הוא יורה.

סגולה ב', להיות אוחז בפלך השתיקה, כמ"ש התנא סייג לחכמה שתיקה. כי כשם שמעשרות, סייג לעושר, שכדי להשיג עושר, צריך שיעשר, כדפי' עשר, בשביל שתתעשר. כן להשיג האדם חכמה, אי אפשר לו כי אם על ידי מידת קניית השתיקה. כי המדבר דבר בטלה, כנגדו דברי תורה יוצאים ממנו, כנזכר למעלה. ועוד מטעם אחר, כי על ידו הוא מתעלם מפעולות הו"ק, שהם קול ודבור, ועולה למקום השתיקה, שהוא המחשבה, סוד החכמה, בסוד, שתוק כך עלה במחשבה. וגם במידה זו נעשה מרכבה, למקום השתיקה, ויזכה שיושפעו לו סודות ועמקי התורה, שהם בשתיקה דלא אתמסרו לגלאה, ואחד מן מ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם, הוא במיעוט שיחה וכו'.

ג. לקום בחצות הלילה. ובלי ספק שהמתמיד במידה זו, יתגלו לו סתרי תורה, כמ"ש הראשונים, כי אחר שהתורה נמשלה לבת מלך, בלי ספק, כי יותר בת מלך תגלה לאהובה בלילה יותר מביום. כי בלילה הוא דרך צניעות, וכן למדנו ר"י, אין רינה של תורה אלא בלילה. ואמר ר"ל כד הוינא לעי באורייתא ביממא הוא מנהרא לי בלילה, דכתיב, והגית בו יומם ולילה.

ד. לאחוז במידת הענוה, כמ"ש בסוטה פ"ב, אמ"ר יוחנן, אין דברי תורה מתקיימים אלא במשים עצמו כמי שאינו, שנאמר, והחכמה מאין תמצא. ואמרי כח הקודמין, כי האיש אשר ידבנו לבו לתקן מידותיו, ולישר דרכיו ומעשיו, ירדוף אחרי הענוה בתכלית השלימות, להיות עלוב ולא יעלוב, שומע חרפתו ולא ישיב, מיד תשרה עליו השכינה, ולא יצטרך ללמוד מבשר ודם, כי רוח אלהים תלמדנו.

ה. להיות צנוע, כמ"ש, ואת צנועים חכמה. להסתיר מעשיו בכל מה שיוכל, שכל העושה דבריו בסתר, הברכה שורה עליו. והוא על דרך שפירשו רז"ל, אין הברכה שורה, אלא בדבר הסמוי מן העין. ובזוה"ק סדר נח דף ס"ד, אוליפנא קב"ה סתים וגלייא. גלייא, הוא בי דינא דלתתא. סתים, הוא באתר דכל ברכאן נפקי מתמן. ובגין כך כל מילוי דבר נש, דאינון בסתימו, ברכאן שריין עלוי. וכל דאינון באתגלייא ההוא אתר דבי דינא שריין עלוי, בגין דאיהו אתר באתגלייא. וכלא איהוא ברזא עלאה בגוונא דלעילא, ע"כ. ובפרקי התשובה כתבנו, שהמסתיר מעשיו הטובים מבני אדם, שכרו שיהא נסתר מבעלי הדין, שהקב"ה חופה עליו בלבוש החסד, הנקרא אלוה, כדי שלא יכירו בו בעלי הדין, בסוד לגבר אשר דרכו נסתרה, ויסך אלוה בעדו. וב' סגולות אלה אמרם רבי מאיר בפרק קניין תורה, אבות פרק ו', רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו וכו', שהדברים האלה הם הצעה לקניית לחכמה כאמור.

ו. לאחוז במידת החסד, שביאר החסיד הקדוש בראשית חכמה בפרק י"א דשער אהבה, כי על זה אמרו, הרוצה להחכים, ידרים. פירוש, הרוצה לזכות במידת החכמה, צריך שיאחוז במידת החסד, הנקרא דרום. כי החסד, כסא לחכמה. ובאחיזתו במדת החסד, בודאי יזכה לחכמה שעליה. ומכל מקום גם אינו יוצא מידי פשוטו, שגם בתפלתו יצדד מעט פניו לצד דרום, כמ"ש בפ"ב דבתרא, וסי', שלחן בצפון, ומנורה בדרום, ופרכנין והא אמר רבי יהושע בן לוי שכינה במערב, לא נצרכה, דמצלי אצלויי.

ז. כתב הרב ז"ל, לקום מפני שיבה, סוד דיקנא דא"א, ולהדר פני זקן, סוד דיקנא דז"א. ויראת מאלהיך, סוד נוקבא דז"א, אשת חבר, ועל ידי זה זוכה לחכמת התורה, ומועיל מאד להשגה.

ח. להתודות קודם לימודו. ויכוין להוציא הקדושה שהיא התורה ומעשים טובים שהיה עושה בעודו רשע, מהקליפה, ששם היו הולכים ומגביר כחה, ועתה מכניעה, ובכן תפקחנה עיני עורים.

ט. להשיג בעמקי חכמת הקבלה הזמן מסוגל יותר להצליח בלימוד ולהבין ולהשכיל בתעלומה, הוא בערבי שבתות, וגם בלילות אחר חצות, ובחג השבועות, ובחג הסוכות בתוך הסוכה. וביותר אם דר בארץ ישראל, דאוירא דארץ ישראל מחכים ביותר בחכמה זו.

יו"ד. היא להיות לימודו בנחת לאט מלה במלה. כמ"ש, דברי חכמים בנחת נשמעים. כי לא נמצא השגיאה והטפשות, כי אם, בעבור שאינו מדקדק בדבריו, ואינו שוקע בעיונו, ומתרצה במובן בתחילת העיון, ומוציא שם רע על תפארתה של תורה הקדושה והעמוקה, כי נראה לו שאין ענין התורה כי אם אותו דבר שעולה בדעתו בתחילת עיונו, והוא הפשט, כי עיקר התורה, סודותיה ורזיה הנסתרים והעמוקים, הם נעלמים מעיני הכל בתחילת העיון, עד שמי שיש לו שכל, יטה שכמו לסבול הטורח והמשא, לעיין יום אחר יום, עד שיגלה הענין אשר הוא מבקש, והוא יתברך בראות טוב כונתו לדעת להבין, מגלה את חפציו לו, הכל לפי מה שהוא אדם. והחסיד הר"ם בן מכיר, המשיל משל נאה לזה, לבת מלכים שהיא נתונה בתוך המגדל, סוגרת ומסוגרת, ואין איש איתה בבית. כי אם הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. ואפילו פתח המגדל, אינו נמצא, כי אם אחר עמל וטורח, ומי שיחפש בה היטב, ואחר כך, צריך לחפש אחר המפתחות הראויות לפתוח אותו הפתח. ואחר שיפתח הפתח הראשון, שהוא החיצון, יש חדר לפנים מן החדר, וכולם סגורות הטב. ועלה ברצון המלך שלא לתת בתו, לא מפני עושר, ולא מפני יופי, ולא מפני יחס, ולא מפני שום צד בעולם, אלא למי שישתדל להיות הוא שיוכל לבקש אהבת בתו, שתגלה אליו מן חלון, עד שתגד אליו הפתח, ויהיה חרש וחכם, לבקש מפתח אחר מפתח, ויוכל ליכנס לפני ולפנים, למקום מושב ומשכן בתו, לו תהיה לאשה, ולא ימנע אותה ממנו. וכן הכריז בכל מלכותו, עד שבאו מקצות הארץ אל המגדל ההוא רבים, והיו בהשכם והערב, סביבות המגדל, בכל מיני שירות ותשבחות, ובכל מיני ניגון, לעורר את לב הנערה, אולי תחפוץ באהבתו שתגלה אל אחד מהם בחורין ובסדקים. רבים עינו בצום נפשם, לחורב ביום, ולקרח בלילה, אולי תיקר נפשם בעיניה, ועם כל זאת לא הועיל להם מפני שלא התמידו בענין, וחשבו שבמעט הזמן שיבקשו, ימצא מבוקשם. והוא לא כן ידמה, כי לא בדבר נקל. תושג בת מלך לישא אותם, והיא אינה חוששת להם וממקומה לא תמיש. וכיון שראה האיש ההוא או אותם האנשים שהשתדלו הבא מידם ולא השיגו, תוהים ע"כ מה שעשו וחוזרים לדרכם בפחי נפש יגיעו לריק והולידו לבהלה. וכן באים אנשים אחרים מאיי הים ומקצות הארץ לשמע בת המלך מיופיה ומתכונתה, ומסבבים כמו כן אותו המגדל השכם והערב ומתעכבין שם יותר מן הראשונים, ומתקנים כלי שיר וניגון ואמרות טהורות של פיוסין וריצויים לרצות את בת המלך ולבקש אהבתה ומתחננים אליה שלא ישיבו ריקם, וסוף, העלו חרס בידם, וחזרו בפחי נפש לדרכם. וכן יום יום מתחדשים ובאים ממזרח וממערב לראות אם יוכלו להשיג המציאה ההיא, ולדבר על לב הנערה, שתתגלה עליהם ויהיו לרצון אמריהם, ועמדו כמו כן זמן מה, וכיון שראו שלא השיגו, חזרו לאחוריהם בפחי נפש ונתייאשו מן המבוקש. עד שבא פקח אחד ערום, ואמר, המגדל הזה אי אפשר שלא בנו פתח ליכנס ולצאת, אנכי אשב ארבעים יום וארבעים לילה עד שאשיג את מבוקשי ואמצא איזה פתח או חלון שאוכל לראות את בת המלך או לדבר אליה, ותנתן לי נפשי בשאלתי או אמות עליה. והיה כשבא האיש ההוא באותו חשק נמרץ ימים ושנים הולך ובא סביבות המגדל עד שמצא כמין חלון א' במגדל, התחיל לחטט אחריו, והיו עפר וצרורות נופלים עד שגילה חור קטן, התחיל לצעוק ולצווח יום ויום ולקרות הבת המלך בקול גדול ולהתחנן אליה, תיקר נא נפשו בעיניה, עד שיהמו רחמיה עליו, בראותה כי כבר התחיל למצוא מקום, וטרח ועמל לבקש אהבתה והתחילה לספר עמו ולדבר על לבו שלא ייחוש מכל הטורח אשר טרח כי סוף הכבוד לבוא, וישמח ויגיל, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, וכיון שהתחיל, הוא יגמור וימצא הפתח ומשם יכנס, עד שהוא בעצמו טורח יום אחר יום עד שמצא פתח בנוי בכותל התחיל לחטט אחריו עד שפתח ונכנס. אחר שנכנס התחיל לקרוא ולצעוק אל בת המלך תפתח לו החדרים הפנימיים להכנס אליה עד שראה אותה בעיניו וגלתה לו מקום המפתחות היכן הם, הוא לקח מפתח אחד ופתח חדר אחד, ומפתח אחר, ופתח, עד שמעט מעט בישוב דעתו ובהשכלת שכלו פתח את כולם אחד אחד. וכראות בת המלך חפץ האיש ההוא בה, וכל הטורח שטרח בעבורה, שלחה להגיד לאביה כל המאורע, והמלך שמח לקראת האיש ההוא, כי פרי מעלליו יאכל, ורצה להשיאו עם בתו, וגילה לו מסתרים אחרים ונתן מפתחות המגדל בידו, כדי לסגור ולפתוח כל זמן שירצה, ונתן לו בתו לאשה והגדיל האיש ההוא עד מאד, עד שנעשה משנה למלך ובכל אשר הוא גוזר הוא מצליח בידו. והוא המשל שהביא הסבא לרחימתא דאיהי שפירתא בחיזו ושפירתא בריוה ואיהי טמירתא וכו' עש"ב. והוא דמיון התורה עם האיש החפץ לעסוק בה, כי אין עקרי הדת וסודותיה מתגלים בדבר נקל לכל לומד, כי אם אחר עמל וטורח הרבה מאד לעסוק בה יומם ולילה ולמסור נפשו עליה כדכתיב אדם כי ימות באהל, ולעולם אינו מסיח דעתו הימנה בשכבו ובקומו בשבתו ובלכתו, לאיש אשר אלה לו, ודאי ישיג תעלומות חכמה כל אשר יחפוץ, כי כמו שהוא רודף אחר התורה ומבקש אהבתה, כן תרדוף היא אחריו להתגלות אליו ולמסור בידו גנזי סתרי ורזי עמקיה, כענין שנאמר תכבדך כי תחבקנה ואין לך כבוד גדול יותר מכבוד החכמה, כמ"ש כבוד חכמים ינחלו. כללו של דבר, אין לפנות לדעת החכמה אחר סגולת חצוניות, כי אם בסגולות האלה הפנימיות והכל לפי מעשיו של אדם. ובתנא דבי אליהו בפסוק ודבורה אשה נביאה מה טיבה של דבורה שנתנבאה על ישראל, והלא פנחס בן אלעזר עומד, מעיד אני עלי שמים וארץ בין נכרי בין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו עכ"ל. ראו והביטו דבריו כי נעמו וכל תיבה ותיבה לא יערכנה זהב וכלי פז אשרי אדם שומע מימר קדישין בכל לבו ויטב לו בעולם הזה ובעולם הבא.

ודע דעל תשעה באב וראש חדש וט"ו בשבט וחנוכה ופורים, כל הכתוב לחיים מפרקי מוסר הביאותים בתוך קונטרס מועד לכל חי מפוזר ומפורד כל אחד במקומו, ואת אותותי אשר שמתי בם ובטובו הגדול כביכול יזכנו להוציא לאור כל חלקי תורתינו תורת חיים.