תו"א על אסתר ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · תו"א על אסתר · ו · >>

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(אסתר ו יא): "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" -

  • (מגילה טז א): "אזל, אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו הלכות קמיצה לרבנן.
כיון דחזייה מרדכי דאפיק לקבליה וסוסיה מיחד בידיה, מירתת; אמר להו לרבנן 'האי רשיעא למיקטל נפשי קא אתי, זילו מקמיה די לא תכוו בגחלתו'. בההיא שעתא נתעטף מרדכי וקם ליה לצלותא.
אתא המן ויתיב ליה קמייהו ואוריך עד דסליק מרדכי לצלותיה.
אמר להו: במאי עסקיתו?
אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה.
אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי.
אמר ליה: רשע, עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי?
אמר ליה: קום לבוש הני מאני ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא.
אמר ליה: לא יכילנא, עד דעיילנא לבי בני ואשקול למזייא, דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי.
שדרה אסתר ואסרתינהו לכולהו בי בני ולכולהו אומני. עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזיל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה.
בהדי דקא שקיל ליה, אינגד ואיתנח.
אמר ליה: אמאי קא מיתנחת?
אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני וספר.
אמר ליה: רשע, ולאו ספר של כפר קרצום היית? (תנאַ: המן ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה).
בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה, אמר ליה: סק ורכב!
אמר ליה: לא יכילנא, דכחישא חילאי מימי תעניתא.
גחין וסליק. כי סליק, בעט ביה.
אמר ליה: לא כתיב לכו (משלי כד יז) "בנפל אויבך אל תשמח"?
אמר ליה: הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב (דברים לג כט) "ואתה על במותימו תדרוך".
"ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" - כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן, חזיתיה ברתיה דקיימא אאיגרא, סברה האי דרכיב אבוה והאי דמסגי קמיה מרדכי, שקלה עציצא דבית הכסא ושדיתיה ארישא דאבוה, דלי עיניה וחזת דאבוה הוא, נפלה מאיגרא לארעא ומתה...."
  • (ירושלמי יומא יד א): "ר' חייא רובה ור"ש בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל. בקריצתא ראו אילת השחר שבקע אורה. אמר ר' חייא רובה לר"ש בן חלפתא בר ר': "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר". מאי טעמא? (מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי. כך, בתחילה (אסתר ב) "ומרדכי יושב שער המלך", ואח"כ "וישב מרדכי אל שער המלך", ואח"כ "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס...", ואחר כך (אסתר ו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות", ואח"כ "ליהודים היתה אורה ושמחה""