שער הכוונות/דרושי תפילת ערבית ודרושי לילה/דרוש א
דרושי תפילת ערבית - דרוש א
[עריכה]דרוש א' בתפילת ערבית. ובתחילה אכתוב המנהגים אשר בתפלת ערבית.
המזמורים שנהגו לומר קודם תפלת ערבית - לא היה נוהג מורי ז"ל לומר שום מזמור כלל זולתי ג' פסוקים אלו והם "ה' צבאות עמנו משגב כו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ה' הושיעה המלך כו'", ואח"כ אומר קדיש וברכו ותפלת ערבית. וכן בליל מוצאי שבת לא היה נוהג לומר אלפא ביתא ואותם המזמורים כלל.
ובענין הצדקה -- אין צורך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית, יען שעתה הוא זמן דינים קשים.
גם ענין הנ"ל בתפלת המנחה והוא ליזהר לאסור ולחבק שתי ידיו זו ע"ג זו וכן לסגור ולעצום עיניו בעת התפלה -- כל זה צריך לעשותו גם בתפילת ערבית. אבל כאן יש יתרון אחר, והוא כי עתה בתפלת ערבית צריך לעשות ב' דברים אלו משעה שמתחיל "אשר בדברו מעריב ערבים כו'" עד תשלום כל העמידה כולה. וטעם הדבר נתבאר שם בתפלת שחרית בדרושים הנזכר אשר שם, וע"ש הטיב.
תפלת ערבית איננה כתפלת המנחה. כי תפלת המנחה היא דינא קשיא כנ"ל במקומה, ולכן עיקרה היא העמידה אשר היא בעולם האצילות. אבל תפלת ערבית היא דינא רפיא ולכן אנו אומרים פה יחוד ק"ש עם ברכותיה אשר הוא סוד היכלי עולם הבריאה כנודע. אבל איננה דומה לתפילת שחרית כי אז שהיה בקר והיה החסד מתעורר בו היה בנו כח ויכולת להעלות ד' עולמות מן העשיה עד האצילות (ולכן נסדרו אותם הארבע סדרים של הקרבנות והזמירות והיוצר והעמידה כנ"ל במקומו באורך), אבל עתה בערבית כיון שהוא דין אין בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד, שהוא עולם העליון מכולם ואין בו קליפה. ואילו היה דינא קשיא לא היינו מעלים אפילו היכלי הבריאה, אבל כיון שהיא דינא רפיא אנו יכולים להעלותם. ועם כל זה אין אנו מזכירין מהם רק היכלי הרחמים בלבד כמשי"ת.
ונבאר תחלה ענין ההיכלות אלו מה ענינם ואח"כ נחזור אל עניינינו.
דע כי הנה בכל עולם ועולם מד' עולמות אבי"ע יש בו ה' פרצופים שהם אריך אנפין ואבא ואמא וזו"ן. וכל אחד מהם כולל ז' היכלות, שבו כלולין י' ספירות שבו.
והנה ז"א שבבריאה יש לו ז' היכלין דכורין הכוללים י' ספירות. ואלו הם ההיכלות של תפלת יוצר בתפלת שחרית כנ"ל במקומו, אבל גם היכלי הנוקבא נכללין אז עמהם. אבל אלו ההיכלות של יוצר דערבית הם ז' היכלות נוקבין דז"א דבריאה.
ודע כי אלו ז' היכלי ז"א וז' היכלי נוקבא דבריאה הם נקראים שבע נערות אסתר לפי שכולם הם בחינת היכלין נוקבין בערך ההיכלות דאבא ואמא שהם דכורין, והם נקראים שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך כו' משום דמסרסין גרמייהו מן הזווג בימי החול ואינם נפתחים אלא ביוצר דשבת (כמשי"ת בע"ה וע"ש).
ועתה נבאר פרטן.
הנה ברכת מעריב ערבים היא בהיכל לבנת הספיר של הנקבה כנזכר. ונודע כי ההיכל זה הוא בחינת יסוד (כנזכר בתפלת יוצר דשחרית). וזהו מה שאומרים בברכה זו "המבדיל בין יום ובין לילה", כי הוא בחינת הרקיע שהוא היסוד המבדיל בין מים למים. וזהו מה שאומרים "ה' צבאות שמו" -- "ה'" הוא יסוד הכולל נצח והוד עמו, הנקרא "צבאות".
ברכת אהבת עולם היא בהיכל אהבה דנוקבא דבריאה, כי גם זה הוא היכל רחמים כמו היסוד. אבל שאר ההיכלות לא נזכרו פה.
כוונת יחוד הק"ש דערבית היא ממש על דרך הקריאת שמע דשחרית, וכבר נתבאר שם ג' חלוקים שיש ביניהם.
וכוונת רמ"ח תיבותיה הם סוד רמ"ח איברי ז"א דאצילות שיורדין למטה ומצטיירין בהיכל אהבה דנוקבא דז"א דבריאה (ע"ד מה שנתבאר בהיכל אהבה דדכורא דז"א דבריאה דיוצר דשחרית).
אמת ואמונה הוא בהיכל הרצון דנוקבא דבריאה. ולכן צ"ל ,"אמת ואמונה", כי אמונה היא מדת לילה. אבל ביום צריך להזכיר מדת יום ולכן אנו אומרים "אמת ויציב" שהוא בהיכל הרצון דדכורא דז"א דבריאה. גם לטעם זה בבקר אומרים "יוצר אור" ובלילה "מעריב ערבים", זה אור וזה חושך, דכורא ונוקבא כנודע.
השכיבנו אבינו כו' הוא בהיכל ק"ק נוקבא דבריאה, והוא הנקרא מטתו שלשלמה אשר שם נעשה הזווג של תפלת ערבית. וכאן ה"ס השכיבה על המטה שהוא סוד הזווג.
והענין הוא כי ביום אנו מעלים את הנוקבא בעולם האצילות ושם תזדווג עם ז"א בעלה, ולכן אין אנו אומרים אז ברכת השכיבנו, אמנם פסוק "ה' שפתי תפתח" הוא בחינת היכל ק"ק דדכורא דבריאה, והוא מתדבק ונקשר יחד עם העולם האצילות ועליו אמרו רז"ל דכגאולה אריכתא דמיא, ולכן פסוק זה נאמר מעומד כי כל ענייני הדכורא הם בעמידה. אבל ברכת השכיבנו היא בהיכל ק"ק דנוקבא דבריאה, ולכן היא אין בה עמידה, כי כל ענייני הנוקבא הם מיושב כנזכר בזוהר. והנה עתה יורד ז"א בהיכל הזה ושם מזדווג עם הנקבה. אבל דע כי ביום -- הזווג הוא עם ז"א עצמו, אבל עתה בלילה אין הזווג רק בבחינת היסוד לבדו שיורד בהיכל הזה, והוא לבדו המזדווג עמה.
ועתה אבאר שינוי אחד שיש בענין הזווגים של חול ושבת ובו יתבאר ביאור הברכה זו של השכיבנו.
דע כי בתפלת ערבית אין ז"א מזדווג עם הנוקבא רק היסוד בלבד, והוא היורד בהיכל קה"ק דנוקבא דבריאה ושם מזדווג עם הנוקבא אחור באחור. ומן הזווג הזה נבראים נשמות של בני אדם הנולדים מן זווג תחתון הנעשה קודם חצות לילה. ואחר חצות לילה הזווג העליון הוא דז"א עצמו הנק' ת"ת ומן הזווג ההוא נבראים מלאכים חדשים כנזכר בפ' פקודי. ולכן נאסר לעמי הארץ הזווג התחתון קודם חצות לילה והותר להם אחר חצות לילה לפי שאז מתגלה הארה גדולה כיון שהוא זווג לברא מלאכים כנזכר.
ובזווג דתפלת שחרית דחול הוא זווג זו"ן אפין באפין להוציא נשמות בני אדם. אבל בשבת אחר חצות לילה יש יכולת בזווג עליון ההוא אפילו להוציא נשמות בני אדם שהם יותר מעולים מהמלאכים כנודע, וגם אז הם זו"ן בזווג פנים בפנים.
ועתה נבאר ברכת השכיבנו. כי הנה זווג זה ושכיבה זו היא אין בה זווג לצורך המלאכים, לכן נקרא "אבינו" כי הוא לצורך נשמותינו התחתונים. ולפי שהזווג הזה נעשה ע"י היסוד בלבד כנזכר -- לכן אמר "לשלום" שהוא היסוד. וכנגד מה שהוא אחר היסוד אמר "והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום" - כי הת"ת עצמו הוא המתגלה ומזדווג עם הנקבה ומביא עמו המשך חיי הבינה הנקרא "חיים טובים", וכנגד היסוד אמר "ולשלום". נמצא כי "לחיים טובים ולשלום" הם הת"ת והיסוד, ולפי שהזווג הזה הוא לצורך בריאת נשמות מלאכים לכן אמר "מלכנו" כי אין מלך בלתי חיילות שהם המלאכים, ויען שאחר חצות הוא זמן הקימה מן המטה אמר "והעמידנו".
וענין ברכת אבות של העמידה
שמעתי ממורי ז"ל שהוא באצילות. ותכוין בה כי הנה בק"ש של ערבית נכנסו ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אימא כנ"ל, ועתה בברכת אבות נכנסין ו"ק דמוחין דגדלות דמצד אבא (אבל ג' ראשונות דמוחין דגדלות, בין מצד אבא בין מצד אימא, אינן נכנסין כלל בתפלת ערבית). והנה אעפ"י שלעיל בברכת אבות דשחרית ביארנו כי אין הו' קצוות דמוחין דאבא נכנסין עד שכבר נגמרו ליכנס ג' ראשונות דמוחין דאימא, והטעם הוא כי שם כיון שעתידין לכנס לכן נכנסין כל המוחין דאימא יחד. אבל עתה שאינן נכנסין ג' ראשונות דמוחין דאימא כלל -- לכן נכנסין ו"ק דמוחין דאבא אעפ"י שהם לא נכנסו. ונמצא כי יש שינוי בין ברכת אבות דשחרית ובין ברכת אבות דערבית. וצריך כוונה אחרת בברכת אבות דערבית שלא ע"ד אותה דשחרית, ועדיין לא זכיתי לשומעה מפי מורי ז"ל.
מנהגים בענין שכיבת הלילה.
הנה בתחלת הלילה ישכב על צד שמאל כנזכר בהרמב"ם ז"ל. ואחר חצות לילה אם ירצה לישן יתהפך על צד ימינו, ומועיל מאד לבטל כחות החיצונים.
עוד דע כי לילה לאו זמן ציצית הוא כנזכר בגמרא. אמנם אין זה אלא בטלית גדולה שמתעטפין בו בשעת התפלה. והטעם הוא במה שנתבאר אצלנו בדרושי הציצית כי הטלית והציציות הוא בחינת אוה"מ הנמשך מצד אימא עלאה אל ז"א הנקרא מדת יום, אבל נוקבא דז"א הנקרא מדת לילה (כי אז זמן שליטתה) אין לה בחינת אור מקיף משם. אבל הטלית קטן כבר נתבאר כי בחינתו הוא מבחינת זמן הקטנות שאז הז"א הוא בבחינת העיבור דתלת כלילן בתלת ולכן נוהג אפילו בלילה, לפי שבלילה הז"א ישן בסוד העיבור שחוזר להתעבר בתוך אימא עילאה בסוד ג' דקטנות, ובחינה זו אינה מתבטל אפילו בלילה. כי דוקא טלית דבחינת הגדלות הוא שנפסק ומתבטל בלילה, אבל ציצית דזמן ג' כלילן בג' אינו מתבטל כלל לעולם אפילו בלילה.
ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן, לא ביום ולא בלילה. וישכב עמו בלילה ויועיל מאד לבטל כחות החיצו'. ואין מן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ. וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא מנחות שכשנכנס דוד למרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות עד שנסתכל במילה כו' ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן א"כ למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דווקא במרחץ.
גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר, זולתי בליל יום הכפורים. וענין הסליחות שאומרים בלילי חדש אלול יתבאר במקומו גבי תפלת ר"ה.
גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חורבן הבית רק אחר חצות (כנזכר בזוהר פעמים רבות פרשת ויקהל), כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכיה למעלה על חורבן בית המקדש ואז זמנה האמיתית.
גם צריך ליזהר מאד האדם שלא להזכיר בפיו שם סמאל וזהו סוד (שמות כג, יג) "ושם אלהים אחרים לא תזכירו". ובפרט בלילה שאז הוא זמן שליטתו וממשלתו. ולא עוד אלא שגם הוא אסור להזכיר מעין דברים אלו כגון אלו בני אדם הרגילים לומר בלשון לעז איל דיאב'לו[1] וכיוצא בדברים אלו -- אין להזכירם כלל, לפי שגם השדים הם בחלקו ומתגבר כח כשמזכירין אותם.
ופעם א' הייתי עם בני אדם בלילה ובתוך הדברים שהייתי מדבר עמהם הזכרתי שם סמאל ואח"כ בבקר הלכתי לבית מורי ז"ל ונסתכל בי וא"ל הרי בלילה שעברה עברת על לאו "ושם אלהים אחרים לא תזכירו", והזהר כל ימיך שלא תזכרנו לא שמו ממש ולא כיוצא בו, ובפרט בלילה שאז ניתן לו כח להתגבר עליך ועל אחרים בסבתך אם תזכיר שמו. ועיין בשער הפסוקים בפסוק זה ושם כו'[2].