שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש יג

<< · שער הכוונות · דרושי שבת · דרוש יג · >>

קידוש ליל שבת

בענין הקידוש וז"ל: אח"כ תאמר הקידוש מעומד. וענין הקידוש הוא להמשיך אור פנימי מג' ראשונות דז"א אל נוקביה שהיא תאכל סעודתה משם, ולכן נקרא קידוש לפי שהארה זו היא מבחינת מוחין עצמן דז"א (הנקראים 'קדש', כנודע כי כל בחינת מוחין נקראין קדש בסוד החכמה ובפרט מוחין דז"א). ואמנם היה צריך עתה להקיף השלחן פעם אחרת כדי להמשיך בחינת אור המקיף דמוחין דז"א אל נוקביה (כי בסוד הקידוש לא האיר בה רק אור פנימי שלהם בלבד כנזכר), אבל להיותו אור מקיף עליו עליון מאד -- כי הוא מקיף אל המוחין עילאין דז"א -- לכן אינו נעשה על ידינו, אמנם מאליו נעשה המשכת האור ההוא.

והנה המשכת אור פנימי הזה דמוחין דז"א אל נוקביה נעשה בב' הכנות:

• הא' בסוד המעשה; שהוא לקיחת כוס היין בידיך בכונה הידועה שנבאר בעזרת השם יתברך, ובזה נמשך אליה אור פנימי במוחין שלה.
• והב' הוא בסוד הדיבור שהוא אמירת הקידוש "ויכולו" שהוא הבל ודיבור היוצא מפי עליון דז"א. ונודע כי כל הבל הפה הוא בחינת אור מקיף. וע"י הכנת הדיבור נעשה אור המקיף אל מוחין דנוקבא. אבל איננו נמשך מאור המקיף דמוחין דז"א -- כי זה אי אפשר לעשות על ידינו אלא מאליו וכנ"ל -- אבל הענין הוא כי מאור הפנימי דמוחין דז"א אנו ממשיכין אור פנימי ואור מקיף אל נוקבא במוחין שלה. וזכור הקדמה שנתבאר לעיל כי הנוקבא איננה עומדת רק בנה"י דז"א בלבד אבל בהיותה שם למטה היא מקבלת הארת ז"א אף מג' מוחין שלו על דרך הנזכר. וזכור ואל תשכח.

המשכת מוחין ע"י מעשה

והנני מבאר לך ב' הכנות הנזכר. ונתחיל בענין הכנת המעשה.
בתחילה תקבל הכוס מזולתו בשתי ידיך, משתי ידיו אל שתי ידיך, ותחזיקהו בתחילה בשתי ידיך גם שניהם, ותכוין אל מ"ש עתה והוא שתכוין להמשיך מאור-פנימי-דמוחין-דז"א אור פנימי אל מוחין דנוקבא כנ"ל. ותכוין כי אתה בחינת ז"א עצמו, והכוס אשר בידיך הוא המלכות, אשר התחלת ראש שלה היא כנגד החזה שלך ומתפשטת משם ולמטה כנזכר.

ובתחילה תכוין כי ג' ידים הם -- יד הגדולה היא בימינא, ויד החזקה בשמאלא, ויד רמה באמצעיתה -- שהם סוד חב"ד, נמשכין מז"א אל נוקביה. ותכוין כי ג' הידים אלו הם סוד ג' שמות י"ה י"ה י"ה פשוטים (כנודע כי כל מוחין דנוקבא הם משם י"ה), ותכוין כי ג' פעמים י"ה ג' פעמים י"ה שווה 45 הם בגי' מ"ה שהיא הויה דמילוי אלפין העולה מ"ה. והכוונה היא להמשיך שלשה שמות י"ה מז"א (הנקרא הויה דמ"ה דאלפין) מג' ראשונות שבו (שהם חב"ד) דרך שלשה קוים שבו, ומתפשטים ויורדים דרך ג' הידים (שהם חג"ת שבו) ומשם ניתנין אל הכוס שהיא המלכות העומדת שם במקום החזה שלו כנזכר.

ואח"כ תכוין למלאות שתי שמות י"ה, הימין והשמאל, במילוי יודין כזה: יוד הי יוד הי. ותכוין כי בידך הימנית הוא שם י"ה במילוי יודין, הנמשך מהויה דיודין דע"ב (אשר במוח החכמה דז"א) אל יד הימין שלו. ובידך השמאלית שם י"ה מלא ביודין, הנמשך מהויה דס"ג (אשר במוח הבינה שלו) אל יד השמאלי שלו. והנה ב' פעמים י"ה במילוי יודין הם בגימטריא ע' כמ"ש ענינם. [ ותכוין כי שם י"ה האמצעי שבת"ת הוא פשוט, בלי מילוי. ]

ואמנם צריך שתכוין איך שם י"ה הנזכר רמוז ביד. והענין הוא כי אות יוד פשוטה היא עגולה ככדור, כצורת כפו של אדם שהיא עגולה. גם יוד במילואה היא בגימטריה עשרים כמו אות כף. ונבאר אות הה"י. כי הנה ה' אצבעות יש בכף והם כנגד ה' פשוטה. גם היו"ד ה"י במילואה היא כנגד י"ד פרקים שיש בחמש אצבעות ועם הכולל -- הרי ה"י. וכל זה ביד ימין. וכנגדו יוד הי ביד שמאל. והרי נתבאר איך ביד ימין וביד שמאל נרמזים שם י"ה בפשוטו ובמלואו שהם ב' כוונות הנזכר:

גם שמעתי באופן אחר שתכוין כי י"ד פרקין שבאצבעות יד ימין ועם הכף עצמה -- הרי י"ה. וכן בכף שמאל. גם יכוין כי כף בגי' ק' ואות י' עם הכאה (

י' פעמים י' י' פעמים י' שווה 100) הם ק'. ועם הה' אצבעות -- הרי י"ה. וכן בכף שמאל:

ונחזור לענין. כי הנה עתה בכוונה הזאת הב' נתבאר שתכוין לשתי שמות י"ה-מלאים-ביודין, ביד ימין וביד שמאל, וי"ה פשוט באמצעיתא בת"ת. והנה ענינם הוא כי אתה ממשיך ג' מוחין אלו -- שהם ב' שמות י"ה מלאים (שהם חכמה ובינה), וי"ה פשוט (שהוא מוח הדעת, ולהיות הנוקבא דעתה קלה לכן הוא פשוט ואינו מלא). ותמשיך ג' מוחין אלו (שהם ג' שמות י"ה הנזכר, ב' מלאים ואחד פשוט. ושלשתם עולים בגי' אלהים לרמוז כי הם המוחין של הנקבה הנקרא 'אלהים'), ותמשיכם אל ראש הנקבה העומדת בחזה דז"א. ואז על ידי המשכת שלשה מוחין אלו בראשה נעשית בחינת כו"ס (שהוא בגי' אלהים) כמנין הג' מוחין הנזכר. וכנודע כי המלכות נקרא 'כוס של ברכה'. ולכן טוב הוא להשים הכוס כנגד החזה ותכוין שאתה מאיר בו; בב' ידיך האוחזות בו וגם מן החזה שלך (ששם בתוכו אורות החסדים מגולים). והוא סוד שלשה שמות י"ה הנזכר הנמשכים דרך שתי ידיך ודרך החזה שהם שלשה ידות הנזכר. ואתה ממשיכם בראש הנקבה ונעשה כוס מלא.

האמנם ודאי הוא כי כבר יש בה בנוקבא בחינת מוחין שנעשו לה מבחינת נה"י דז"א כנודע -- אבל התוספת שניתוסף לה עתה הוא כי גם מן המוחין דז"א נמשך הארה במוחין דילה. ותכוין כי עם היות שמקבלת הארת מכל הג' מוחין דז"א -- עם כל זה תכלית הארה העיקרית הניתוסף בה עתה היא בחינת שורש ה' גבורות מנצפ"ך אשר בדעת דז"א, כי גבורות אלו הם עיקר לצורך הנקבה כנודע. ולכן צריך שתכוין כי כוס הוא בגי' אלהים לרמוז כי היא מקבלת עתה שורש ה' גבורות מנצפ"ך (שהם סוד ה' אותיות עצמם שם אלהים). אבל גם תכוין אל כל השלשה מוחין (שהם ג' פעמים י"ה שעולים בגימטריא אלהים כנזכר).

ואחר שנתכוונת להמשיך בה הג' מוחין הנזכר וגם ה' גבורות מנצפ"ך כנזכר -- אז תחזיק הכוס בידיך ימנית לבדה, מבלי סיוע ידיך השמאלית. כי כיון שכבר קבלה הארת שלשה מוחין דרך שלשה קוים דז"א, אנו מניחין הכוס ביד הימין כדי לכלול אותה כולה בימין ולמתק ה' גבורות ע"י הימין שבו ה' אצבעות -- חמשה חסדים, ולהאיר בה מצד הימין בסוד "והוכן בחסד כסא".

ואחר כך תכוין אל בחינת היין שבתוך הכוס. והוא כי הכוס היא הנקבה עצמה והיין הם בחינת המוחין שהמשכנו לה כנזכר. והענין הוא כי הנה נתבאר לעיל כי הנקבה איננה עומדת רק למטה בנה"י דז"א ומשם היא מקבלת הארה אף מן המוחין דז"א, ולא די זה אלא אף מן הכתר עצמו דז"א היא מקבלת עתה הארה. כי בחינת הקידוש הם סוד המוחין הנקרא קדש כנזכר אבל בחינת היין רומזת אל הארת הכתר. והטעם הוא כי הנה מהכתר דז"א עד החזה מקום עמידתה יש ז' ספירות והם כחב"ד ח"ג ושליש העליון דת"ת -- הרי הם ז' ספירות; וכל אחד כלולה מעשר -- הם ע' כמנין יין. ונמצא כי בחינת היין היא הארה המגעת אליה מז"א מן הספירה שלא עלתה היא עד כתר, והוא מן הכתר עד החזה כנזכר. והרי כי סוד היין רומז אל הארת הכתר, מה שאין כן בקידוש שאין בו רמז רק אל המוחים הנקראים קדש כנ"ל. והנה נתבאר ענין בחינת המעשה שהיא להמשיך מאור פנימי של המוחין ושל הכתר דז"א בחינת אור פנימי אל המוחין ואל כתר דנוקבא.

המשכת מוחין ע"י דיבור

ואחר כך על ידי ויכולו והקידוש שהוא בחינת הדיבור נמשך מן אור פנימי עצמו דמוחין דז"א בחינת אור המקיף אל מוחין דנוקבא כנ"ל. וענינו הוא כי אנו ממשיכין אור פנימי דמוחין דז"א דרך ג' הקוים עד החזה דז"א, ומשם יוצא לחוץ וניתן אל הנקבה בסוד היין הנכנס תוך פנימיות הכוס, והוא ענין ג' שמות י"ה הנ"ל. ואמנם מן האור הפנימי עצמו דמוחין דז"א היוצא דרך פיו דז"א ולחוץ בסוד הבל אנו ממשיכים אותו למטה עד מקום הנוקבא הנקראת 'כוס', ושם נשאר עליה בבחינת אור מקיף אל מוחין שלה. והנה כמו שאור פנימי שלה (שהוא בחינת היין כנזכר) נרמזו בו ענין חשבון יין (שהוא הארת הז' ספירות כנזכר) וגם נרמז בו ענין ב' שמות י"ה במילוי יודין (שחשבונן גם כן ע' כנ"ל) -- הנה כמו כן בזה האור המקיף שלה צריך שירמוז בו ענין זה עצמו, והוא ענין ע' תיבות שיש בסדר הקידוש ובויכולו כנודע. ואלו הע' תיבות הם כנגד בחינת הארת הז' ספירות הנקראים 'יין', וכנגד חשבון ב' שמות י"ה במילוי יודין, והכל בבחינת אור המקיף.

וזה סדר הקידוש. תחילה תאמר "יום הששי ויכולו השמים וכולי", ואח"ך תאמר "סברי מרנן בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן". ואח"ך תאמר נוסח הקידוש הזה:

"בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו ברוך אתה יי' מקדש השבת".

ובספר הזהר בפר' בראשית נתבאר בפירוש כי יש ע' תיבות בסדר ויכולו ובסדר הקידוש -- ל"ה תיבין בויכולו, ול"ה תיבות בקידוש. ולכן אותם הנוהגין לומר אחר תיבות "זכר ליציאת מצרים" "כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך כולי" -- הם טועים טעות גמור, כי מוסיפין בחשבון התיבות. ואין לומר סדר גירסא זו אלא בקידוש של יו"ט בלבד. והטועים העתיקוהו משם בסדר הקידוש של שבת.

וטעם מה שמקדימין לומר ב' תיבות "יום הששי" קודם ויכולו כבר נודע לכאורה כי נרמזו ד' אותיות הוי"ה בר"ת י'ום ה'ששי ו'יכולו ה'שמים. אבל עיקר הטעם הוא לכוין אל הנ"ל, כי הנה נתבאר שהמוחין הם ג' שמות י"ה -- שנים במילוי יודין, ואחד פשוט. וכמו שנרמזו בהכנת המעשה כנ"ל. גם כן צריך לכוין בהם בבחינת הדיבור שהוא הקידוש בויכולו שהוא בחינת אור המקיף. והנה ראשי תיבות י'ום ה'ששי הוא שם י"ה הפשוט שהוא כנגד מוח הדעת. וכנגד ב' שמות י"ה דמילוי יודין שכל אחד הוא בגי' ל"ה הם -- ויכולו שהם ל"ה תיבות והקידוש שהוא ל"ה תיבות אחרות -- והם סוד ב' מוחין חכמה ובינה.

גם תכוין כי ל"ה תיבות של ויכולו ול"ה של הקידוש הם ע', ועם חשבון י"ה שבררשי תיבות י'ום ה'ששי --הרי הם גי' פ"ה כמנין כוס; שהם ה' גבורות מנצפ"ך כנ"ל אלא שהם בסוד אור מקיף. והרי נתבאר ענין ע' תיבות שיש בויכולו ובקידוש.

ואמנם ענין ל"ה תיבות שיש בויכולו -- תכוין בהם שהם ענין קבלת המלכות הארת המוחין דז"א כנזכר ולכן הם ל"ה תיבין כנגד ל"ב נתיבות חכמה והג' הם נה"י.

והנה יש בו ג' פעמים 'אלהים' וג' פעמים 'שביעי'^[1]. ואמנם ג' פעמים 'אלהים' הם מלמעלה למטה וג' פעמים 'שביעי' הם מלמטה למעלה, וסימנם שומר הברית והחסד כנזכר בסספר הזהר פרשה בראשית. [ ועיין בשער המצות ששם כתב שג' 'אלהים' אחד בגבורה ואחד בהוד ואחד במלכות בסוד ג' אלהים שיש בפסוק ויכולו, וצ"ע כו'. ] וזה סדרן:

• ויכל אלקים ביום השביעי. 'אלהים' -- בינה, 'השביעי' -- מלכות הנקרא 'מלאכתו'.
• ויברך אלקים את יום השביעי. 'ויברך' הוא החסד, ו'אלהים' -- גבורה, "את יום השביעי" -- חסד. והרי חסד בתחילה ובסוף וגבורה באמצען להמתיקם.
• וישבות ביום השביעי -- יסוד. אשר ברא אלהים לעשות -- מלכות.

ופעם אחת שמעתי ממורי ז"ל כי ל"ה תיבין דויכולו הם כנגד ל"ב נתיבות חכמה וכנגד ג' מוחין עצמן דז"א. ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל כי ל"ה תיבין דויכולו הם בחינת יניקת המלכות ממוחין דז"א והם ל"ב נתיבות וג' אלקים והם בחינת השינים שהם ל"ב שינים שבתוך הפה וענין זה נרמז בזוהר פ' ויקהל.

גם צריך שיכוין כי ג' פעמים שביעי שנזכר בויכולו הם סוד ג' מוחין דז"א אשר שלשתם בבחינת שביעיות (כנזכר בדרושים שקדמו איך ביום השבת כל הספירות נקראים שביעיות, ועיי"ש).

גם צריך שתכוין כונה אחרת במה שנוגע אל ז"א, כי עד עתה ביארנו ענין הארת הנקבה, ואמנם הארה הניתוספת עתה בז"א הוא כי עתה נכנסין בז"א בעת שאומרים הקידוש ויכולו ג'-פרקין-קדמאין-דאות-ל'-דצלם-דמוחין-דז"א-מצד-אבא. ועתה הרי נשלם ליכנס המקיף הראשון התחתון דמוחין דז"א הנקרא ל' דצלם דאימא ודאבא ונשלם לגמרי.

עוד בענין ג' פעמים ויכולו שבליל שבת.

• הנה בויכולו הראשון של העמידה עולים חג"ת דז"א (שהם ג' פעמים שביעי הנזכר בויכולו) ונכללים בחב"ד, וחב"ד עולים בל' דצלם דז"א, וחב"ד דבריאה עולים בנה"י דז"א דאצילות, וכן כל המדרגות שתחתיהן עולין על הסדר הזה, עד שנמצא שעולין נה"י דעשיה במקום חג"ת דעשיה, ומקום הנה"י נשאר חלל ופנוי (כנ"ל בסוד מחלליה מות יומת).
• אח"כ בויכולו השני שאחר העמידה צריכה המלכות דאצילות לעלות בחג"ת דאצילות כדי לקבל הארה מן המוחין שלה אשר שם בחג"ת. ואינה יכולה לעלות רק עד נה"י הנקרא 'מדת לילה'; לפי שהם המידה והשיעור של קומת המלכות הנקראת לילה, אבל חג"ת נקרא 'מדת יום', וזכור ענין זה. והנה עתה בליל שבת אינה יכולה לעלות במדת יום ולכן נשארת במקומה בנה"י שהם מדת לילה והארה של המוחין שלה העומדים בחג"ת יורדת למטה עד מוחין שלה אבל היא אינה עולה. וזהו סוד ברכה מעין ז' של ליל שבת. והוא כי נודע כי כל חזרת העמידה דש"ץ היא בחג"ת. ולכך -- בשחרית דימי החול שהיא עולה ממש בחג"ת הנקרא מדת יום -- לכן יש חזרת עמידה גמורה. אבל עתה -- שאינה עולה שם אמנם עם כל זה יורדת הארה משם אליה -- לכן היא חזרת "מעין שבע" ולא גמורה בז' ממש.
• אח"כ בויכולו השלישי של הקידוש מקבלת הארה מג' ראשונות דז"א על דרך הנזכר בחג"ת. וזהו סוד מה שצריך לקבל הכוס בשתי ידיו כמבואר אצלנו עיי"ש:

ענין הקידוש

ענין הקידוש.   

• הנה ויכולו הראשון -- אז היתה המלכות נקראת חקל כי היא עומדת בנה"י
• ובויכולו הב' נקרא תפוחין, כי אז מקבלת מחג"ת אע"פ שאינה עולה שם.
• ובויכולו הג' נקרא קדישין, כי עתה מקבלת מחב"ד שהם מוחין ממש דז"א, ונודע כי כל 'קדש' הוא בחכמה. מה שאין כן בשני ויכולו הראשונים שאינה מקבלת רק מהתפשטות המוחין בחג"ת נה"י ומהארתם.

והנה בויכולו הראשון הנקרא 'חקל' -- צריך לכוין ביחוד יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י, כי אלו הד' שמות מקבלת עתה המלכות. וסוד הענין הוא כי למעלה בראש ז"א שם הם המוחין הנקראים יהו"ה אהי"ה, ותמשיך הארה משם דרך הקוים מיהו"ה ואהי"ה (שהם מוחין מצד אבא ודאימא) עד הנה"י דז"א כדי שיהיה כח באותם הארות של המוחין שבתוכם לתת בחינת מוחין אל המלכות; אע"פ שאין בנה"י בחינת מוחין ממש. ולמטה בנה"י דז"א -- שם הוא יחוד יהו"ה אדנ"י; זה בז"א וזה בנוקבא. וגם כי נצח-הוד עצמם נקראים 'יהו"ה אדני'.

וכאשר תקח הכוס בשני ידיך תכוין כי כל יד היא סוד יו"ד ה"י שכן יש בב' פעמים -- יו"ד ה"י יו"ד ה"י -- עשר אותיות כנגד יו"ד אצבעות, ב' הידים. גם כף היד היא עגולה בציור י' וה' אצבעות -- הרי י"ה.

ואח"כ יכוין באלו האותיות שהם מלאות כזה יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד שהם י"ד אותיות בשם הא' וי"ד אותיות בשם הב' -- הרי כ"ח פרקים שבידים הב'.

ובקידוש יכוין בג' פעמים הויה דע"ב דיודין בזה האופן:

• ראשי תיבות של י'ום ה'ששי ו'יכולו ה'שמים -- ר"ת יהו"ה. ותכוין שהיא מלאה ביודין -- הרי ע"ב אחד.
• ומלת ויכלו היא בגימטריא ע"ב.
• וע"ב שיש בקידוש -- הרי ג' פעמים ע"ב.

ובענין היין עצמו יכוין להמשיך אל המלכות ד' מוחין מהבינה, והם ד' הויות עסמ"ב וג' אהיה (דיודין וההין ואלפין), ויש בהם ז' יודין בהיותם פשוט כמנין 'יין', וגם יש בהם בהיותם מלאים ע' אותיות כמנין 'יין'. גם הם סוד ז' ספירות הנעשים אל המלכות, כל אחת כלולה מי' כמנין יין.

והנה ד' ההויות הם המוחין עצמן -- חב"ד כלול מחו"ג. וג' אהי"ה הם הלבושים שלהם -- שהם נה"י דאימא. ונמצא כי היין הם המוחין ויש להם ב' לבושים -- האחד הוא הכוס (והוא סוד הנה"י דאימא כנזכר), והב' הוא הידים של האדם שבהם אוחז הכוס של יין והם סוד הידים של ז"א (אשר בתוכם מתלבשים ומתפשטים הנה"י דאימא כנודע).

גם תכוין לב' הויות דע"ב וס"ג שבהם ז' יודין כמנין יין. ואלו ההויות הם אשר בהם אנו מכוונים ב' הידים -- י"ה י"ה בכל אחד מהם כנזכר. גם ב' פעמים יו"ד ה"י ב' פעמים יו"ד ה"י שווה 70 הם גי' 'יין'. גם ע' תיבות שיש בנוסח הקידוש כמנין 'יין', ועם ב' השמות -- הרי ע"ב.

גם יכוין להמשיך אליה גם את בחינת הכתר שלה ע"י היין באופן זה: כי הנה הכתר הוא ע"י הכאת יו"ד ה"י יו"ד ה"א יו"ד ה"ה, ובהיותם בסוד ריבועים עולים בגי' כתר בזה האופן:

יו"ד פעמים ה"י יו"ד פעמים ה"י שווה 300 בגי' ש'

יו"ד פעמים ה"א יו"ד פעמים ה"א שווה 120 בגי' ק"ך

יו"ד פעמים ה"ה יו"ד פעמים ה"ה שווה 200 בגי' ר'

• סך הכל 'כתר'.

והנה המילוי לבדו של שם י"ה בג' מיני מילויים אלו הוא עולה כ"ו בזה האופן:

• ו"ד שבמילוי יו"ד בגי' עשרה
• וי' וא' וה' שהם ג' מילוים ה' -- הם בגי' י"ו
• סך הכל 'הויה'.
  

וזהו סוד כי ביה ה' צור עולמים -- ר"ל ששם הויה נרמז בג' מילוים של י"ה כנזכר.

ובקונטרס אחר מצאתי שכ"ז יכוין ע"י ראית והסתכלות עיניו בכוס היין ועל ידי כן ימשיך אליה בחינת הכתר על דרך הנזכר. ובקונטרס אחר מצאתי שביום שבת כאשר אדם יתן עיניו בכוס היין כנודע יכוין כונה אחרת משונה מבימי החול והוא שיכוין בשם י"ה אדנ"י. כי הנה

ה' פעמים י"ה אדנ"י ה' פעמים י"ה אדנ"י שווה 400 הם בגי' 'בת עין' שעליה אמרו רז"ל "ונותן עיניו בכוס". וענין 'בת עין' זו נבאר אותו בשער רוה"ק בענין היחודים בענין יחוד המתחיל "חזית איש מהיר במלאכתו כו'".

וכשישתה הכוס יכוין כי הז' שמות הנ"ל (שהם ד' הויות וג' אהי"ה של המוחין) הם בגי' רל"ב ותנ"ה, וכ"ח אותיותיהם הפשוטות -- סך הכל שתי"ה:

קודם הכוס של קידוש צריך שיאמר כל המזמור הזה והוא "מזמור לדוד ה' רועי כו'"; בין בלילה, בין ביום בשחרית, ובין בסעודת מנחה. ובר"ת א'ך ט'וב ו'חסד י'רדפוני יכוין שהם כמנין כ"ו כמנין שם יהו"ה. וגם בסופי תיבות א'ך טו'ב וחס'ד יכוין שהם כ"ו, והם בגי' שם יהו"ה. אלא שבסעודת הלילה יכוין בהויה דיודין, ובשל שחרית בההין, ובשל מנחה באלפין.

וכשיאמר "סברי מרנן" יכוין כי 'סברי' הם ג' מנינים

• סר -- הם בגי' עשר הויות פשוטות; ה' דחסדים וה' דגבורות, והם ס"ר דסבר"י.
• והשני כוללים של החסדים וגבורות הם ב' דסברי
• ועשרה כוללים שלהם הם י' דסברי.

'מרנן' הוא בגי' 'שם' והוא מה שכתבנו ב'שם' מן 'שמע' ועיי"ש.

ובתיבת "הגפן" --

• אם הוא בסעודת הלילה -- יכוין שהוא בגי' חק"ל, שהוא חיבור יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י
• ובסעודת שחרית -- לב' הויות ע"ב ס"ג, עם ב' כוללים שלהם, ועם הכולל לשניהם.
• ובסעודת המנחה יכוין להויה דע"ב דיודין ולשם אדנ"י והכולל לשניהם.

• גם בלילה יכוין להויה דמ"ה ודב"ן ולמ"א אותיות שיש בשם אהי"ה (פשוט, ומילוי, ומילוי דמילוי) -- והם קל"ח כמנין הגפ"ן.
• ובשחרית יכוין לשם אל אלהים אהיה
• ובמנחה יכוין ל

ב' פעמים שם אדני ב' פעמים שם אדני שווה 130 וח' אותיותיהם -- הם קל"ח.

ובענין סעודת ליל שבת כבר נתבאר אצלנו. ומצאתי כתוב בקונטרס בזה בסוד האכילה יכוין כי הלחם הוא מחסד, והיין מהגבורות מן בינה, מים מן החסד, בשר לה' ונלע"ד מן נ"ה, ר"ל נצח הוד, פרי עץ הוא יסוד הנקרא פרי העץ שהוא ת"ת:

ברכת בורא פרי הגפן ושתיית היין

כונת ברכת בורא פרי הגפן.

הנה ברכה זו יש בה ט' תיבין ואינם מכלל ע' תיבין שיש ב"ויכולו" והקידוש. ותכוין בהם שהם סוד ט' יודין שיש בד' הויות עסמ"ב, ותכוין להמשיכם כולם אל הנוקבא שהיא בחינת כוס היין כנ"ל.

והנה הנקבה היא הוי"ה דב"ן דההי"ן ובה ט' אותיות, ותכוין להמשיך ט' יודין הנזכר בט' אותיות הוי"ה דב"ן שבנוקבא. ובתיבת "הגפן" תכוין מה שנתבאר לעיל שהיא כגי' חק"ל, והוא בגי' ד' שמות יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י. וביאורו הוא שתכוין להמשיך היין הזה הנקרא "פרי הגפן" אל הנקבה הנקראת גפן העומדת בנה"י דז"א, ובהיותה שם נקרא חק"ל כנ"ל, ולהיותה שם אתה מוריד לה עתה הארת המוחין של ז"א.

כונת שתית היין.    אח"כ תשתה כוס היין ותכוין בשתייתו אל הנ"ל, כי הנה האדם בעצמו הוא סוד ז"א, והכוס אשר בידו היא הנקבה העומדת בחזה שלו, והיין שבתוכו הוא בחינת הארת המוחין הנמשכין ממוחין דז"א. ועתה ז"א עצמו שותה היין הזה -- שהם אלו ההארות הנזכר -- ונכנסים דרך פנימיות ז"א כנ"ל, כי בחינת היין הזה הוא אור פנימי דמוחין דז"א ואינו אור מקיף, כי הנה הוא בחינת המעשה. ואח"כ בוקעים האורות האלו ויוצאים דרך דופני גופא דז"א ונכנסין תוך דופני גופא דנוקבא כדי שיהיה ממש בחינת אור פנימי גמור, והוא על דרך שאר המוחין הפנימים שיוצאים ממש מדופני גופא דז"א ונכנסין תוך דופני גופא דנוקבא. ולכן צריך שהאדם (שהוא ז"א) שותה הוא עצמו היין הזה כדי שירד עד המקום ששם עומדת כנגדו הנוקבא מבחוץ ומשם יוצאים ונכנסין בה.

תפלה לפני סעודות שבת

תפלה טובה קודם כל סעודה מצאתי כתוב בקונטרס אחד. ונלע"ד שאינו משם מורי ז"ל. וז"ל:

זאת התפלה טוב לאומרה קודם כל סעודה מג' סעודות של שבת וזה סדרה:

"יהא רעוא מן קדם עתיקא קדישא דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא, דיתמשך טלא עילאה מיניה למליא רישיה דז"א ולהטיל לחקל תפוחין קדישין בנהירו דאנפין ברעו וחדוא דכולא. ויתמשך מן קדם עתיקא קדישא דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא רעותא חנא וחסדא ורחמי בנהירו עילאה וברעותא וחידו עלי ועל כל בני ביתי ועל כל ישראל עמך ויפרקינא מכל עקתין בישין דייתון לעלמא ויזמין ויתיהב לנא ולכל נפשתנא חנא וחסדא ורחמי וחיי אריכי ומזוני רויחי מן קדמיה, אכי"ר":

• ובלילה יכוין במלת "טלא" לטל יצחק, ובאהי"ה -- פשוט ומלא ומלוי המלוי -- שהם ט"ל אותיות. והב' טללים האחרים כלולים בו.
• ובטל דשחרית יכוין באברהם, ובט"ל אותיות שיש בד' הויות עסמ"ב. וב' טללים האחרים כלולים בו.
• ובטל דמנחה יכוין ביעקב ובשם יה"ו במילוי אלפין שעולה ט"ל. וב' טללים האחרים כלולים בו.

ואלו ה ג' טל ג' טל שווה 117לים בגי' הם קי"ז וכוללם הוי"ה דההין שהוא ב"ן ושם אדנ"י בגי' קי"ז כמנין ט"ל ג' פעמים. וראשי תיבות של שלשה כוללים הללו עולים בגי' נ"א. וסופי תיבות הם בגי' א"ל:

וקודם הנטילה יאמר אתקינו סעודתא דמהימנותא שלימתא חדותא דמלכא קדישא אתקינו סעודתא דמלכא דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין וז"א וע"ק אתיין לסעדא בהדה:

ובשחרית יאמר "דא היא סעודתא דעתיקא קדישא וז"א וחקל תפוחין קדישין אתין לסעדא בהדיה". ובמנחה יאמר "דא היא סעודתא דז"א ועתיקא קדישא כו'".

אח"כ תטול ידיך. וצריך שבעת שתנגב ידיך ובשעה שתברך ענ"י על נטילת ידים -- תגביה ב' ידיך זקופות למעלה כנגד ראשך מב' צדדי ראשך. גם יהיה כל זה מעומד.

ועתה נבאר הכונה. הנה ענין נטילה לאכילה נתבאר ענינה בענין נט"י לאכילה דימי החול. אמנם מה שנוסיף בזה עתה הוא כי הנה שם נתבאר ענין הנטילה שהיא העלאת הידים כנגד הראש להעלותם אל מדריגתם הראשון שהיו משתמשין במקום ראש. והנה עתה -- להורות כי הנוקבא מקבלת הארה על ידי הידים העליונים דז"א, מן תלת מוחין דיליה ברישיה -- לכן תגביה ידיך עד כנגד ראשך. וגם לסיבה זו צריך לברך ברכה זו מעומד לפי שהיא למעלה בסוד המוחין דז"א, ונודע כי עלמא דדכורא כל עובדוי מעומד. ולכן עתה -- אשר כונתך להעלות את הנקבה וליחדא עם בעלה -- צריך שיהיה מעומד. גם בכל נטילה מג' סעודות דשבת צריך לקיים ב' הדברים הנזכר; שיהיה מעומד ושיגביה ידיו עד כנגד ראשו.

1. עיין בפרי עץ חיים דרושי שבת פרק טו. קטע יותר מוגהה ומבואר -- ויקיעורך