שער הכוונות/דרושי העמידה/דרוש ה
דרוש ה - כונת ברכת אבות מלוקט מכמה דרושים קטנים
[עריכה]בכונת ברכת אבות מלוקט מכמה דרושים קטנים.
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך
[עריכה]אדני שפתי תפתח כו’ -- תכוין כי שני בחינות מיני דינים יורדים מלמעלה.
( בחינה א' )
האחד היא כי יורדים לז"א ש"ך ניצוצין של דינים ושרשם הם מן ל"ב נתיבות חכמה, כל אחד כלול מי' - הם ש"ך. ואח"כ הם יורדים מז"א אל נוקביה הנקראת 'אדני'. ולכך ש"ך הם בגי'
ה' פעמים 'דין' ה' פעמים 'דין' שווה 320 שהם בחמש שמות של "אדני". והענין הוא כי אלו הם בחי' ל"ב "אלהים" שיש באימא שבאו לה מל"ב נתיבות חכמה. והנה שם "אלהים" יש בו ה' אותיות ושם זה הוא בבינה אשר היא סוד ה' ראשונה דהויה. ולכל אלו הסיבות נתחלקו ש"ך נצוצין אלו לחילוק ה' פעמים דין כנזכר.
ואמנם מה שצריך לכוין עתה הוא להמתיק אלו הש"ך דינים אשר בנוקבא דז"א הנקראת 'אדני' ולמתק אלו הה' פעמים דין אשר בה. והענין הוא שעד עתה נוקבא דז"א עומדת בבחינת 'נער', חסר ה', שהם הש"ך נצוצין הנזכר. ואינה ראויה לזווג. ועתה בעמידה צריכה להזדווג עמו. ולכן עתה -- שכבר אנו בעולם האצילות בפסוק זה קודם העמידה -- אנו מקדימין לתקנה ולעשותה נערה בה"א כדי שתהא ראויה אל הזווג בסוד "ובזה הנערה באה אל המלך" הנזכר בזוהר פרשת פקודי. ואופן תיקונה הוא שנמתיק אלו הה' פעמים דין אשר בה ע"י שרשה שהיא הבינה; כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כנודע. וזה ע"י שנמשיך ה' אלפין מן ה' שמות אהי"ה שבבינה ונמשכים אל ה' פעמים "דין" שבנוקבא דז"א, ויעשו ה' פעמים אדני ה' פעמים אדני שווה 325 ממותקים.
גם דע כי אלו הה' היתירים על מספר ש"ך אשר על ידם נמתקים הם סוד החמשה גבורות מנצפ"ך כי הם שרשים אל הש"ך דינים ועל ידם נמתקים.
גם על דרך זה תכוין למעלה כשתמתיק הש"ך דינים הנ"ל על ידי הה' אלפין שהוספת עליהם כנ"ל -- תכוין כי אותם הה' אלפין הם סוד ה"א תתאה של הויה הנזכר ועל ידה נעשים שכ"ה, ונמתקים ונעשית 'נערה' בתוספת ה"א. וזה תכוין בתיבת "אדני".
( בחינה ב' )
גם יש בחינה שניה של דינים כנ"ל והם סוד ה' גבורות של מנצפ"ך הנ"ל אשר בתחלה יורדים אל הגבו' ומשם יורדים אל נוקבא דז"א והם בגי' פ"ר כמנין מנצפ"ך. וגם פ"ר ניצוצין אלו -- גם הם צריכין להמתק ע"י שרשם, שהם ה' גבורות עליונים למעלה, ואז נעשין 'פר"ה' כענין ש"ך ושכ"ה -- פ"ר ופר"ה. ואז נמתקים.
וכוונת מיתוקם הוא בתיבת אדני. והוא כשתצייר ציור א בציור יור שהוא רי"ו. ותחברנו עם ג' אותיות האחרות שהם דין -- יעלו פ"ר; שהם פ"ר ניצוצין. והרי נרמזו הפ"ר דינין.
ואמנם אופן כונת מיתוקם הוא כך: כי תכוין אל מה שנודע שהנוקבה בהיותה בפני עצמה נקראת "אדני" ובהיותה נכללת עם י' ספירות האצילות הנכללים בשם יהו"ה כנודע תהיה הנקבה נרמזת באות ה' אחרונה של ההויה הנזכר. ונמצא כי זהו מה שתכוין, שתמשיך הארת ה' אחרונה הנזכר אל שם "אדני" המורה בציורו הנ"ל אל פ"ר דינין הנזכר, ואז יהיה פר"ה. והרי נתמתקו ב' בחינות הדינים הנזכר:
עוד ראיתי לאדם אחד כונה אחרת במלת "אדני", ובזה הכוונה מצאתי בה גם כן חילוק ושינוי לאדם אחד. ואכתוב שתיהן.
- האחד היא כי בתיבת "אדני" צריך שתכוין להמתיק הש"ך דינים בסוד השיניים, ואח"כ להמתיקם עוד שנית בתיבת "שפתי" בהיותם יוצאים יותר לחוץ שהם בחינת השפתים. וכך הוא ביאור הענין.
- הנה ל"ב שיניים הם סוד ל"ב נתיבות החכמה (שהם ש"ך דינין הנזכר), והם י"ו שיניים למעלה וי"ו שיניים למטה. ונרמזים בא' של "אדני" בהיותך מחלק הוא"ו של בינתים לב' ווין כזה -- א -- כי חצייה לאורכה תחברנה עם מים העליונים, יוד עילאה, ופנים תחתונים של רקיע שהוא חצי הואו לארכה עם מים תתאין יוד תתאה. ונמצא י"ו לעילא י"ו לתתא -- הרי ל"ב שיניים. ואלו הל"ב שיניים הם נשרשים בלחי העליון ולחי התחתון והשיניים תקועים תוך שני החניכים שבהם, והם חיך העליון ותחתון, והם שמות "אלהים"; כי חיך העליון הוא אחוריים פשוטים של "אלהים" שעולה ר' וכן גם חיך תחתון אחוריים ד"אלהים" העולה ר'. ואלו האחוריים שהם החניכים הם דינים גמורים אשר בהם נשרשים ותקועים הל"ב שיניים.
- ונמצא כי י"ו שיניים העליונים עם ר' של חיך העליון הם רי"ו שעולים בגי' גבורה. וכן י"ו שיניים התחתונים עם ר' של חיך תחתון -- הרי רי"ו שני. ו
ב' פעמים רי"ו ב' פעמים רי"ו שווה 432 גי' תבל והוא סוד כל הגבורות וכל הדינין. (ואמנם ע"י טחינת השינים הם מפררין ומדקקין הדינין וממתיקין אותם כמבואר אצלינו באורך בענין אכילה ושתיה דיום הכפורים ועי"ש).
- והרי נתבאר איך הל"ב שיניים נרמזים בציור אות א' מן אדני. ונשאר ממנו אותיות דין להורות כי כאן שני שרשי הדינים שבשני החניכים כנזכר, ומתמתקים ע"י השיניים כנזכר, ואח"ך יוצאים יותר לחוץ אל השפתים במלת "שפתי" ונמתקים יותר. ותכוין במלת "שפתי" כי השפתים הם אותיות בומ"ף כנודע והם בגי'
ב' פעמים דין ב' פעמים דין שווה 128 שהם ב' שרשי הדינין שבשתי החניכים הנזכר (שהם נרמזים באותיות דין של אדני כנזכר), ועתה הם מתמתקים ע"י השפתים שהם אותיות בומ"ף העולים ג"כ בגי' דין דין. האמנם מיתוקם הוא בבחינת גימטריה אחרת והוא ע"י ד' מלויים של ד' הויות עסמ"ב שהם בגי' בומ"ף:
- וכאן ראיתי שינוי לאדם אחר וזהו: כי הנה כוונת מיתוק השיניים בציור אלף של אדני -- לא כתב אותם. אמנם בתיבת "שפתי" -- שם כתב באופן זה שנכתוב. והוא, כי הנה שפתי הם אותיות בומ"ף שהם גי'
ב' פעמים דין ב' פעמים דין שווה 128 כנגד שני בחינות הנזכר לעיל של כל הדינים (שהם ש"ך ופ"ר). ושרשי ב' דינין אלו הם נשרשים ב ב' פעמים רי"ו ב' פעמים רי"ו שווה 432 שיש בשתי החניכים. ול"ב השיניים הנ"ל שהם ב' פעמים גבורה כנגד שני בחי' דין של ש"ך ופ"ר. ושני בחינות דינין אלו ושאר הדינין של החניכים כנזכר -- הכל תמתיקם על ידי ד' מלויי עסמ"ב העולים בגי' בומ"ף. עד כאן הוא השינוי.
תפתח -- תכוין בסוד הנקודה הנקרא "פתח" שהוא בחכמה, והיא הויה דע"ב דיודין שיש בה ארבע יודין, כל א' כלול מעשר -- הרי ת' של ת'פתח. והכוונה היא לכוין לזווג אבא ואמא בבחינת זיוג העליון הנעלם בסוד הפה, שהם החיך והגרון (שהם אבא ואמא), והם אותיות גיכ"ק ואחה"ע והם בגי' רי"ו ואחד יותר. והכונה היא כי רי"ו הם הדינים (והם בגי' גבורה), והם נמתקים ע"י האחד היתר הכולל להן והוא סוד אל"ף הממתקם כנ"ל.
ופי -- תכוין להמתיק שני גבורות מן החמשה של מנצפ"ך, והם מ"ן שהם בגי' פי הנרמז בתיבת "ופי". ומיתוקם הוא ע"י ארבעה יודין שבהוי"ה דע"ב וג' יודין שבהויה דס"ג -- הרי ז' יודין. ובאות אלף של "אדני" יש ב' יודין ואות ו' באמצע הב' יודין (כנזכר לעיל) -- תחבר שני יודין עם הז' -- יהיו הכל בגימט' פי.
והענין הוא כי שני יודין אלו עם הוא"ו שבאמצע (הנחלקת לשתי ווין כנ"ל) הם הי"ו שינים העליונים וי"ו שינים התחתונים. וכאשר השפע והדינין יורדין מן אבא ואמא הנקראים ע"ב וס"ג (שבהן ז' יודין) יורדין[1] לז"א הם נטחנין תחילה ע"י השינים הנזכר שבפה העליון שה"ס השחקים הטוחנים את המן. וכאשר הז' יודין נטחנין תוך הב' יודין שבשינים -- מתמתקין שם ונעשה הכל מן. וזהו מה שאמרו חז"ל "למה נקראו שמם שחקים ששוחקים מן לצדיקים". ואות ו' של ופי הוא סוד ו' שבאות אלף הנזכר.
גם תכוין כי פי הוא הויה דס"ג. ועם כ"ב אותיות היוצאות ממנה -- הרי פ"ה. ועם חמש מוצאות של הפה שמהם יוצאות הכ"ב אתוון -- הרי צ' כמנין פ"י. וכונה זו היא להמתיק ע"י בחי' זו אל כל הדינים של שתי אותיות מ"ן דמנצפ"ך.
יגיד תהלתך -- ר"ל ימשיך (ע"י כוונה הנזכר) את תהלתך (שהוא האור העליון) אחרי צאתו מהפה ולחוץ, ימשיכהו למטה. ו"יגיד" לשון המשכה בלשון תרגום, ו"תהלתך" הוא הארתך מלשון (איוב כט, ג) "בהילו נרו עלי ראשי". אמנם הכונה זו היא שתכוין במלת "יגיד" להמתיק הכ"ב אתוון וה' אותיות מנצפ"ך שהם כ"ז כמנין 'יגיד'.
ופי יגיד תהלתך -- תכוין שישפיע וימשיך השפע עד הבריאה הנקרא 'תהלתך'. כי הבינה נקרא 'תהלה' והיא מקננת בכורסיא. וכבר נתבאר אצלינו לעיל כי פסוק זה הוא בבחינת היכל קה"ק דבריאה, וכונתינו להמשיך בו שפע מן האצילות כדי שיוכל לעלות אח"כ באצילות ולהכלל שם בתיבת "ברוך" דהוא ריבויא דברכאן כנזכר אצלינו, ועי"ש.
גם במלת "יגיד" תכוין כי הנה כבר רמזנו אות א’ של "אדני" בתיבת "ופי" כנזכר לעיל ונשארו אותיות דין מן "אדני", ולכן תכוין כי זו הן' פשוטה (שהיא דין של אדני) תעשה כפופה ותחזור להיות ני"ד, ואז תקח היו"ד ראשונה שעל גבי האלף דאדני ותושיבנה למטה במושב תחתית הנון כפופה ותהיה גימל, ויהיה גיד. וגם היוד האחרונה של האלף תחברנה לאותיות גיד ויהיה יגיד. ועי"כ מה שהיה בתחילה 'דין' של אדני נתמתק ע"י שני היודין של האלף ונעשה 'יגיד', שהוא המשכת שפע ורחמים.
גם תכוין במלת יגיד אל ז' יודין שבהויות ע"ב וס"ג שהם הדינים והם סוד גד של יגיד. ותחבר עמהם ב' יודין של האלף הנזכר כדי למתק הז' יודין ויהיה הכל יגיד; כי יו"ד אחד מיתקה ג' יודין דס"ג, ויו"ד אחרת מיתקה הד' יודין דע"ב, וזהו יגיד -- י"ג י"ד.
גם תכוין בר"ת של ו'פי י'גיד ת'הלתך שהם תי"ו, ותכוין להמתיק כל הכ"ב אותיות מאלף עד תיו שנרמזה בפה העליונה בתיבת "ופי" כנ"ל. ולכן נרמזה תיו בהפוך -- וי"ת -- לרמוז שהיא מחוברת ופונה פניה לאחור כלפי כל הכ"ב אותיות הקודמות אליה.
וס"ת הנזכר ידך, והוא סוד הה' גבורות דמנצפ"ך אשר שרשם בה' אצבעות היד כנודע. ותכוין למתקם ע"י שם בוכ"ו (שהוא תמורת שם אהי"ה כנודע) והוא בגי' ידך אשר הוא יורד מן הבינה אל המלכות ועי"ז מתמלאת המלכות בל"ד אותיות דמילוי המילוי של אדני (שהם בגי' "ידך"); כי בכח השם הנזכר מתמלאת היא כך. ושמור כלל זה. גם תכוין למתק את מנצפ"ך הנזכר בתיבת "ידך" הנזכר עם ד"ל אותיות מילוי אדני. והרי הם שני מתוקים.
ענין כוונת ברכת אבות של העמידה נתבאר אצלינו כוונתה בענין תיקון פרצוף רחל. ואמנם יש זמנים שצריך לכוין בה ללאה כמו מראש השנה עד שמיני עצרת או במנחה וערבית דכל ימי השנה. ושכחתי אופן הכוונה מה היא. ושמעתי מהר"י כהן שאמר שזהו מ"ש מורי ז"ל:
כי באומרו "אלקי אברהם כו'" היא כניסת המוחין דז"א עצמו על דרך מה שנתבאר אצלינו עד שיאמר "ואלקי יעקב" כי אז היא בחינת הדעת דז"א ושם הוא היסוד והמלכות דאימא כנודע, ושם הוא התחלת בנין פרצוף לאה הנעשית מהמלכות דאימא. ושם תתחיל לכוין בלאה באופן זה: כי "האל" הם אותיות לאה. וכבר ידעת כי לאה יוצאת מן סיום הדעת דז"א שהוא שיעור אורך הגרון עד החזה. ונמצא כי שיעור קומתה הוא הגרון וחג"ת. וזהו סוד "האל" שהוא הגרון (כמבואר אצלינו). "והגדול הגבור והנורא" הם חג"ת. והרי נשלם בנין לאה וחוזרת פנים בפנים עם ז"א בבחינת נקודה אחד בלבד במקום החזה. ותכוין זה בתיבת "אל עליון" על דרך מה שכתבנו בתיבת "באהבה" בענין רחל שחוזרת עם ז"א פנים בפנים בסוד נקודה תחת היסוד -- כך הוא בלאה בתיבת "אל עליון" ובשאר התיבות, שמשם ואילך אנו מגדילים אותה עד ראש ז"א ממטה למעלה. ויש פעמים שאנו צריכים שתהיה גדולה לאה בכל שיעור קומת ז"א ואז צריך לכוין כי כל מה שהגדלנו אותה מן החזה עד הראש ממטה למעלה אנו חוזרין להגדילה עוד מלמעלה למטה ומתפשטת עד סיום רגלי ז"א והיא שוה כמוהו.
והנה כל אלו הכוונות צריך לכוונם בתיבות שמן "אל עליון" עד סוף ברכת אבות. אבל אינני זוכר האיך.
ברכת אתה גבור
[עריכה]כוונת "אתה גבור" כבר נתבאר שיכוין לשם אכדט"ם בהויה ד"ברוך אתה ידוד מחיה המתים". והענין הוא כי שם הנזכר הוא תמורת 'אלהים' כנודע, והוא בגי' ע"ד, ע' וד' הגדולות ד"שמע" ו"אחד". ושם הנזכר יוצא מפסוק "כ'י ט'ובים ד'ודיך מ'יין" בראשי תיבות, וחסר ממנו אות א'. וכן שם ס"ג ועשרה אותיותית בגימטריה ע"ג, וחסר א'. ולוקחו משם אהי"ה. ע"כ.
אתה גבור כבר נתבאר לעיל כי בברכת אבות נתקנה המלכות ונבנית ועלתה עד מקומה וכל זה על ידי החסד המעלה אותה בסוד "והוכן בחסד כסא" כנ"ל. ועתה הוא בסוד הגבורה בסוד "שמאלו תחת לראשי". והענין הוא כי הנה רחל עתה היא עומדת בצד שמאלו דז"א שהוא בהוד שבו, ונמצא כי ראשה הוא כנגד זרוע שמאלי דז"א, והוא נותן יד שמאלו תחת ראשה. ויעקב בצד ימינו כנ"ל.
גם תכוין כי ראשי תיבות "א'תה ג'בור ל'עולם א'דני" הוא אגל"א; גם הוא בגי' בוכ"ו עם הכולל, והוא חילוף שם אהי"ה כנ"ל. והענין יובן עם מה שנתבאר לעיל בענין "מלך עוזר ומושיע ומגן" כי האור היוצא מן הנה"י דאימא אשר בתוך ז"א להאיר ולתקן את המלכות הוא שם בוכ"ו (חילוף שם אהי"ה) ושם נתבאר כי על ידי שם זה -- שהוא בגי' ד"ל -- נגדלת המלכות שיעור קומתה בסוד אורך היריעה האחת ל' באמה ורוחב ד' באמה; כי שם בוכ"ו הוא ארבע אותיות רוחב היריעה ובחשבונו הנקרא "ארכו" הוא ד"ל. וזהו אורך ורוחב קומת המלכות הנקרא "יריעה". ועל ידי הארת שם בוכ"ו הנזכר (שהוא בגי' ד"ל) יש אל המלכות עתה שם הקדוש הזה הנקרא שם הגבורה שהוא אגל"א וגם הוא בגימטריה ד"ל ונרמז בר"ת את"ה גבו"ר לעול"ם אדנ"י.
גם נקרא עתה שם 'אדני' במילואו אשר יש בו ד"ל אותיות כזה: אלף למד פה דלת למד תיו נון ואו נון יוד ואו דלת. וזהו שאומרים "אתה גבור לעולם אדני" -- כי המלכות (הנקראת 'אדני') נגדלת עתה בשיעור קומתה, שהם ד"ל אותיות השם הזה במילואו שהוא סוד שיעור קומתו של השם הזה. ונמצא כי מכח הארת בוכ"ו שהוא בגי' ד"ל נגדלה המלכות ונעשית שם אדני בד"ל אותיות מילואו וגם נקרא שם אגל"א העולה בגי' ד"ל.
גם תכוין כי ראשי תיבות "אתה גבור לעולם אדני" הוא בגי' י"ה במילואו ביודין -- יו"ד ה"י. ותכוין במלת אתה למה שנזכר באדרא רבא על פסוק "וגבורותיך יגידו" כי אלף וארבע מאות וה' גבוראן מתפשטן בחוטמא דז"א. ושם ביארנו כי הם מתפשטים ונשרשים בה' גבורות הנקרא מנצפ"ך לפי שהנה הם ה' גבורות וכל אחד כלולה מכולם -- נמצא שהם ה' פעמים מנצפ"ך ה' פעמים מנצפ"ך שווה 1400 (אשר עולה בגי' פ"ר) ו ה' פעמים פ"ר ה' פעמים פ"ר שווה 1400 הם בגימטריה אלף וד' מאות. ועם ה' גבורות שרשים של כולם הם אלף ות' וה' גבוראן. וזהו סוד "אתה גבור" -- כי הגבורות מתפשטות למנין אתה שהם אל"ף ות' וה’. והענין הוא כי הנה כל הגבורות ניתנות אל המלכות והנה הם ה' גבורות מנצפ"ך שהם שורש לכל הגבורות שבעולם המתפשטות מהן לאין קץ לאלפים ורבבות. האמנם בכללותם הם אלף ות' וה' לסיבה הנזכר.
גם תכוין בברכה זו כי הנה נזכר בברכה זו ענין תחיית המתים ה' פעמים. והענין הוא בשני בחינות:
( בחינה א' )
האחת היא כמ"ש במקום אחר כי כל העולם הוא מבחינת הבירורין של ז' מלכי אדום שמתו ואח"כ אתבסמו, וכל פרצופי זו"ן נתקנו ועמדו ע"י מה שמתלקטים ומעלים מן בירור אלו השבעה מלכים. ובכל יום ויום ובכל תפלה ותפלה מתבררים ניצוצות חדשים משונות זו מזו (כמבואר באורך בדרוש התפילין). ונודע כי ה' פרצופין יש בעולם האצילות (שהם אריך אנפין ואבא ואמא וזו"ן) וכנגדם יש ה' בחינות של אחוריים שנפלו בקליפה, ומהן אנו מבררין כל הבירורין. וכנגדם הוזכרו ה' פעמים תחיית המתים בברכה הזו. האמנם עיקרם בפי' אינם אלא ד' פעמים והוא כי נודע שאבא ואמא הם תדיר בחיבורא חדא ונמצאו ד' בחינות לבד -- אריך אנפין אחד, ואבא ואמא שתים, וז"א ג', ונוקבא ד'.
( בחינה ב' )
והבחינה השניה היא כי הנה בברכת אבות הוצרכו זו"ן ללקט בירורים ה' פעמים, ונמצא כי ה' מיני ברורים היו.
- בירור א' לתת מוחין לז"א.
- בירור שני ליעקב, והוא כי הנה בעת כניסת נה"י דאימא בז"א יצא יעקב מן היסוד דאבא.
- בירור ג' גם כן ליעקב, והוא כי כאשר נסתלקו המוחין מז"א ונכנסו ברחל, נסתלקו בחי' יעקב ונכנסה ברחל. וכשחזרה רחל פנים בפנים וחזרו נה"י דאימא ונכנסו בז"א כבראשונה -- חזר ויצא יעקב למקומו באורות יותר גדולים מבראשונה, לפי שעתה הם מבחי' פנים בפנים.
- בירור הד' לרחל, והוא מה שביררה ולקחה כדי להבנות ולהתקן בהיותה אחור באחור.
- בירור ה' גם כן לרחל, והוא מה שביררה ולקחה להתקן בבחינת פנים.
והרי הם ה' מיני בירורים שנתבררו משבעה מלכים שמתו. ועתה בהתלקטות הניצוצות ההם חזרו וחיו אלו הניצוצות שנתלקטו ונתבררו ולכן אנו מזכירין כחו הגדול יתברך שהוא מחיה המתים בה' מיני תחיות אלו.
גם תכוין כי כמו שאלו הה' בירורים נתבררו לשעבר לצורך תיקון ז"א ותיקון יעקב ורחל להביאם פנים בפנים -- הנה ג"כ אנו צריכים לברר עוד מחדש ה' מיני בירורין אחרים לצורך נשיקין ולצורך הזווג שלהם. ונמצא כי ה' מיני בירורים היו בתחילה ועוד אנו צריכין אל הה' מיני בירורים אחרים לצורך נשיקין ולצורך זווג. וכנגדם הוזכרו ה' פעמים תחיית המתים בברכה זו.
- ובאומרך "מוריד הטל" יכוין אל שם יה"ו במילוי אלפין העולה בגי' ט"ל. ויכוין להוריד ג' אותיות אלו במילויים אל ה' אחרונה. וזהו הט"ל - ה' ט"ל.
- גם יכוין אל שם כוז"ו (תמורת שם ההויה באלפא ביתא) שגם הוא בגי' ט"ל.
- גם יכוין אל שם ההויה בד' מיני מילוייהם שהם עסמ"ב ובהם ט"ל אותיות.
גם יכוין בד' מילוים אלו באופן אחר. והוא,
- כי ר"ת מ'וריד ה'טל - מ"ה, והוא הויה דאלפין.
- וב"מחיה מתים ברחמים רבים" יכוין כי מחיה גי' ס"ג
- וב"מכלכל חיים בחסד" יכוין אל הויה דע"ב שהוא בגי' חסד
- ובברכת "אתה קדוש" יכוין להויה דב"ן (כמ"ש במקומו)[2].
ובאומרך "סומך נופלים" יכוין אל שם אכדט"ם הנזכר בזוהר פר' פקודי. ושם נאמר שצריך לכוין בברכת אתה גבור אל שם הזה והנה זה מקומו ב"סומך נופלים". והענין הוא כי שם אכדט"ם הוא תמורת 'אלהים' באלפא ביתא באותיות שלפניו (כנודע בכונת העומר), וכבר ביארנו בענין כונת ד' כוסות דליל פסח כי השם הזה דאכדט"ם הוא הקטנות השנית דז"א והוא בסוד חג"ת דתבונה הנכנסין בסוד מוחין בז"א ועיי"ש. והנה ע"י שם זה סומכת התבונה את הנופלים (שהם זו"ן) שנפלו בתוך הקליפות בעונות ישראל ונתמעטו שם כנ"ל.
גם תכוין בברכת "אתה גבור" כונה אחת קטנה. כי כבר ביארנו שיכוין לשם אכדט"ם, ויכוין אותה ג"כ בהויה ד"ברוך אתה ה' מחיה המתים". והוא בגי' ע"ד והם ע' ד’ גדולים מתיבת "שמע" ומן תיבת "אחד"[3] ויוצא מפסוק כ'י ט'ובם ד'ודיך מ'יין בראשי תיבות. וחסר ממנו אות א'. וכן שם ס"ג ועשר אותיותיו בגי' ע"ג. וגם הוא חסר ממנו אות א'. ולוקחו משם אהי"ה:
ברכת אתה קדוש
[עריכה]בברכת "אתה קדוש" תכוין כי הנה בברכת "אתה גבור" נותן שמאלו תחת לראשה כנ"ל ועתה בברכת "אתה קדוש" הוא "וימינו תחבקני", כי הימין מחבק אותה ומחברה עם גופא דיליה; ת"ת, קו האמצעי. וזהו סוד מה שנזכר בזוהר כי בברכת אתה קדוש הוא לחברה אותה באמצעיתא.
ובאומרו "בכל יום יהללוך סלה" תכוין אל הויה דב"ן שהוא בגי' בכ"ל וכמו שנתבאר לעיל בברכת "אתה גבור", ועיי"ש.