שער הגלגולים/הקדמה ו
בענין נשמות חדשות וישנות מה עניינם. וכבר נתבאר קצת ענין זה בשער הֵ' שער המצות במצות שלוח הקן. גם נבאר התחלת שורש הנשמות מהיכן התחילה:
דע, כי כאשר נבראו כל העולמות, ואפילו עולם האצילות, נתהוה בתחלה בסוד זווג אחור באחור. ואחר כך חזר להתהוות בבחינת פנים בפנים. והנה גם בחינת נשמות של בני אדם, היו כך, כי תחלה נתהוו בבחינת אחור באחור. ואחר כך מן העת אשר נברא אדם הראשון ואילך, עד ביאת המשיח, התקון הנעשה מאז ואילך, הוא לאותם הנשמות, שאז נתהוו בבחינת אחור באחור, שיהיו עתה חדשות יוצאות מזווג פנים בפנים. לפי שאחר שנתהוו בתחלה מאחור באחור, ירדו עם גלות השכינה למטה בתוך הקליפות, וכאשר איזה צדיק מכוין איזו כונה גמורה טובה, יכול להמשיך ע"י כונתו ההיא איזו נשמה חדשה, פירוש, שהנשמה שבתוך הקליפה, תתעלה משם ולמעלה, בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך, ושם תתחדש, ואחר כך תרד משם בעולם הזה מבחינת פנים בפנים, ועתה הם תחלת ברייתם, ונקראים חדשות. ואלו הנשמות מוכנות שלא לחטוא כשאר הנשמות:
אך דע, כי אין בנו כח בכל הזמן הזה רק להמשיך אלו הנשמות החדשות, אותם שהם מן הבריאה יצירה עשיה, שהם סוד נשמה רוח נפש כנודע. אבל לעתיד לבא אחר התחיה, יבואו נשמות חדשות יותר מעולות, שהם מעולם האצילות והם מבחינת הנשמה דאצילות שהיה לאדם הראשון, הנקראת בשם זיהרא עילאה, כמו שיתבאר בדרושים הבאים. וזה סוד מה שכתוב בספר הזוהר פרשת פקודי דף רנ"ג עמוד א, שמיום שנחרב בית המקדש, לא נכנסו נשמות בהיכל האהבה. כי אלו החדשות דפנים בפנים מן עולם האצילות, לא נכנסו שם. אבל הנשמות שמן הבריאה יצירה עשיה החדשות, אפשר שיבואו אפילו בזמן שלאחר החרבן. אבל כל שאר נשמות הבאות בעולם, הם מאותם שהיו כלולות בנשמת אדם הראשון, אחר אשר נברא אחור באחור, חזר ונסרו מבחי' פנים בפנים, והחזירו פנים בפנים. ונמצא כי כל הנשמות הישנות הם באים ממנו:
ודע, כי אדם הראשון מתחלק לרמ"ח איברים, על דרך גופו הנכלל מן רמ"ח איברים. גם יש בו בחינות אחרות, והם מבחינת כמה מיני שערות התלוים בו לאין קץ. והנה כל נצוצי פרטי הנשמות שבעולם הזה, כולם הם מבחינות אלו שיש באדם הראשון כנזכר. ואמנם אלו הפרטים והבחינה הנזכר, נמשכו אחר כך בגופות האנשים הנולדים מן אדם הראשון. ואלו הפרטים הם הנקראים אצלינו שרשי הנשמות, להיותם כולם נמשכות משם מבחינות אלו של אדם כנזכר. והנה לדעת עתה כל איש ואיש, מה שרש של נשמתו, צריך שידע ויכיר, במי נתחלקו כל פרטי נצוצות איברים ושערות של אדם הראשון, וזה יקרא שרשי הנשמות הבאות ממנו, וכן בכל אבר ואבר, על דרך מה שדרשו חז"ל בפסוק איפה היית ביסדי ארץ:
וכבר ביארנו לך, כי רוב הנשמות הם בחינת קין והבל, בניו של אדם הראשון, ומשם יפרדו אחר כך לכל הנולדים מאז ואילך. ואף על פי שלא נבאר עתה הענין הזה בדיוק גמור, כי אין פה מקום הדרוש הזה, אמנם בדרך משל נבאר ענינן. כי הגע עצמך שנאמר, שהבל הוא בחינת הראש של הנשמות כלם, נמצא כי נשמת הבל, היא השורש של כל פרטי נצוצי הנשמות שבבני אדם, שהם מבחינת הראש. וכן אם אברהם אבינו עליו השלום הוא בחינת זרוע ימין של אדם הראשון, נאמר כי כל פרטי נצוצי הנשמות שבבני אדם מבחינת הזרוע ימין של אדם, הם נכללים באברהם, והוא שרש שלהם. ועל דרך זה בכל שאר איברים ושערות של נשמת אדם הראשון, ואין כאן מקום דרוש זה: אמנם נבאר עתה ענין חלוקי פרטי התשובה הצריכה לבני אדם, ובהם יובן קצת מן הדרוש הזה, הנה חלקי התשובה הם שמונה, האחת היא, כי מי שיש בו נפש מעולם העשיה, הנה כשחוטא אדם, גורם להפריד העשיה מן היצירה, בבחינת פרטיות המקום, שהוא תלוי בו שרש נפשו, ולכן היא תשובתו שיתקן עד שיחזיר להתחבר עשיה ביצירה, בבחינת המקום ההוא של שרש נפשו. וכן מי שיש בו רוח מן היצירה, וחטא, צריך לחבר יצירה בבריאה בפרטות בחינת שרשו כנזכר. ומי שיש בו נשמ"ה מן בריאה, צריך לחבר בריאה באצילות על דרך הנזכר לעיל. והרי אלו שלשה חלקי תשובה תחתונים, כי הם בעולמות בריאה יצירה עשיה:
עוד יש חמשה חלקי תשובה יותר עליונים כי הם בעולם האצילות עצמו. הא' היא, להחזיר המלכות דאצילות למקומה, אשר הוא תחת היסוד, וזה בבחינת פרטיות שרש נשמתו כנזכר. הב', להשיבה יותר למעלה עד נה"י [נצח הוד יסוד], כי שם מקום אצילותה כנודע. הג', להשיבה יותר למעלה, עד חג"ת [חסד גבורה תפארת]. הד', להשיבה יותר למעלה, עד חב"ד [חכמה בינה דעת], שהם שלשה מוחין דז"א [דזעיר אנפין]. והרי ארבעה עליות אלו, וכולם בבחינת מדרגת ז"א [זְּעֵיר אַנְפִּין]. עוד יש תשובה חמישית עיקריית ועליונה מכלם, והיא להשיבה ולהעלותה עד מקום או"א [אבא ואמא]. ואל חלק זה רמזו בספר הזוהר, ובספר התקונין, וקראוה תשובה דרגא תמינאה, כנודע כי אימא היא תמינאה ממטה למעלה:
וצריך שתדע, כי כפי מעלת מקום נשמת האדם, כך חוזק וחומר פגימת חטאו, כי מי שיהיה לו נפש ממלכות דאצילות, יעלה פגמו עד שם, ויפגום בחלק שרשו אשר שם, ועל דרך זה בשאר הבחינות. גם צריך שתדע, כי אם איזה אדם מן הראשונים שקדמו אליו, שהיו מבחינת בעלי נשמתו, היו לו נפש ורוח מן העשיה ויצירה, וחטא ופגם בחינת רוחו, והוצרך להתגלגל באדם הזה הב' אשר נולד עתה, הנה עם היות שהאדם הזה לא נכנסה בו רק בחינת הנפש בלבד, הנה כאשר חוטא, הוא פוגם עד למעלה ביצירה, כאלו נכנס בו גם בחינת רוח. וכאשר ירצה לשוב בתשובה, צריך שיתקן כאילו היה בו רוח ונפש ונפגמו שניהם, ועל דרך זה בשאר הפרטים:
גם לענין תקון תשובתו של האדם, צריך שידע האדם עוד אופן גלגולו, באופן אחר שנבאר עתה בקצור, עם שכבר נתבאר אצלינו במקום אחר, והוא, כי הנה אם בסדר גלגולי נשמתו קדמו אליו על דרך משל, עשרים או שלשים מגולגלים, צריך לדעת אם הראשון שבכל אלו השלשים, היו בו על דרך משל נפש רוח נשמה מבריאה יצירה עשיה, ופגם בהם, הנה כל השלשים הבאים אחריו, אף על פי שלא נכנס בהם רק בחינת נפש בלבד, צריכים להתקן כאלו פגמו בכל בריאה יצירה עשיה. לפי שבתחלה בראשון שקדם לכלם, היתה הנפש מקבלת אור מן הנשמה של הבריאה, ועתה צריך להחזיר אליה האור ההוא שהיה לה בתחלה, ואז יושלם תקון תשובתה. וזה סוד פסוק כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. כי לפעמים יחטא האדם חטא קל מאד, וידקדקו עמו, ונפרעים ממנו כאלו חַטָא חֵטא חמור מאד, כפלים מאשר חטא. ולכן אין להרהר אחר מדותיו יתברך, אם יראה האדם כיוצא בדברים אלו, שלכאורה אין הדעת סובלתם, והכל מאתו יתברך בצדק ובמשפט. ואמנם אם מן הראשון עד הט' הראשונים שבאלו השלשים, לא זכו רק אל נפש ורוח, והעשירי זכה גם אל הנשמה, ואחר כך חטא ופגם בה, הנה החטא ראשונים פגימתם וגם תקונם ותשובתם, היא סוד רוח לבד, ומכל שכן נפש. אבל העשירי, וכן כל השאר שממנו ואילך, עד סיום השלשים, פגימתם ותקונם הוא גם בסוד נשמה. ומזה תקיש לשאר פרטי פרטים עצמו מספר. ונמצא, כי אין האדם יכול לשוב בתשובה שלימה כתקנה, עד שידע שרש מקום אחיזת נשמתו, ובחינת המגולגלים מבחינת נשמתו שקדמו אליו אשר על כן החמירו בזוהר שיר השירים, בפסוק הגידה לי שאהבה נפשי וכו', שצריך האדם לידע מי נשמתו, ועל מה בא לעולם הזה, ומה צריכה לתקן, כנזכר שם בארך: