שערי אורה (חב"ד) הקדמה
הנה יש להקדים פתיחה כוללת לכל דברי הספר הקטן הזה שמדבר בעניני הנסים דחנוכה ופורים, והוא:
על מ"ש "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו, כג), דלכאורה משמעותו שמבחינת "נר מצוה ותורה אור" הוא שנעשה "דרך חיים ותוכחת מוסר" ממילא, והענין הוא כידוע שדרך חיים הוא להאיר הנפש באור האלקי חיי החיים ע"י בחי' התפעלות התשוקה ברצוא ושוב, באהבה ויראה פנימית, בעבודה שבלב ומוח בק"ש, בשמע ואהבת בכל נפשך, ובתפלה בשפיכת נפש מקירות הלב, וכמו כן בתשובה שלימה מעומק הלב שנקראת "תוכחת מוסר" כידוע. אך כ"ז נעשה ממילא ע"י נר מצוה ותורה אור שלמעלה הרבה מזה.
ולכאורה יש סתירה לזה ממה שבסדר הפרשה דק"ש הרי אומר תחלה "ואהבת את ה' כו' בכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו, ה), ואח"כ "והיו הדברים האלה" - דתורה ומצוות - "על לבבך" (דברים ו, ו) מלמעלה למטה, משום דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא, כמ"ש "אם אין יראה אין חכמה", ו"האומר אין לי אלא תורה כו'".
אך הענין הוא דשניהם אמת, ויש להקדים תחלה ענין א' כללי והוא בענין מסירות נפש שיש בכל אחד ואחד מישראל, שיש בה ב' מדריגות:
- א': במס"נ שבאהבה רבה בהתפעלות תשוקת הנפש מעומק קירות לבו, שנקראת נקודת הלב בדביקות והתקשרות אמיתית בעריבות מתיקות ידידות עוז כו', מקרב ולב עמוק, עד שתכלה נפשו באהבה רבה בתענוגים להתענג על ה' בכל לבו ונפשו, כמו "כלתה נפשי" (תהלים פד, ג), "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" (תהלים סג, ב). וישנה בכל אחד ואחד מישראל לפרקים, כמו בשבת ויו"ט, ובק"ש ב"ואהבת" כו', או בדרך צעקה פנימית מקירות הלב בתפלה עד כלות הנפש, וכן בתשובה שלימה עד שמואס בחייו ממש בבחי' כלות הנפש ממש כו', וכהאי גוונא כידוע
(וכמו כן יש אהבה רבה עצמית ממש מאור א"ס לכנסת ישראל, כמו: "אהבה רבה אהבתנו", "אהבת עולם אהבתיה", וכהאי גוונא (וא"כ יש ב' טעמים בסיבת אהבה רבה במס"נ דכנסת ישראל: א', מצד כח עצם התקשרות בעצמות אור א"ס; והב', מכח התקשרות דאור א"ס בכנסת ישראל כו').
- והב': מס"נ שיש בכל אחד ואחד על קידוש ה' בפועל ממש, שהוא רק על התורה ומצוות, דוקא כאשר אונסים אותו להמיר דתו כו' שיומסר להריגה בפועל ממש, וזהו כמו טבע בכל אחד ואחד למסור נפש על קידוש ה' גם בקלי' כו' כידוע שעמדו כנ"י בנסיונות זה ג' אלפים שנה וגם בכל דור ודור רבו מאד המקטרגים למעלה ומטה ועומדים להשכיח' תו"מ ולהעבירם כו' וכמ"ש על עמך יערימו סוד כו' עד ולא יזכר שם ישראל עוד כו' אבל נתבטל מיד מטעם זה שכבר זכו ע"י מס"נ כו' וזהו למעלה הרבה יותר ממס"נ דאה"ר ותשובה ותפלה הנ"ל וז"ש כי נר מצוה תחלה ואח"כ יבא ממילא בחי' ד"ח ות"מ שבק"ש ותפלה ותשובה כי יש בכלל מאתים מנה ומ"ש והיו הדברים אחר אה"ר דכל נפשך גם זה אמת ויש להקדים תחלה שרש ענין ב' מיני מס"נ הנ"ל דהנה שרש מס"נ דאה"ר ותשובה באה ודאי מצד שרש של התקשרות עצמיות הנשמות דכנ"י למעלה בעצמות אא"ס ב"ה שישראל עלו במחשבה בבחי' פנימית ועצמיות וכמ"כ התקשרות עצמיות דא"ס ב"ה בכנ"י ע"כ כמו טבע בנפשם לבא להתפעלות עצמיות במס"נ ממש כו'. אך הרי זה יכול להיות גם בלא תו"מ כלל כמו ע"י התשובה לבדה וע"י אה"ר ודביקות האמיתית דק"ש ותפלה (כמו שהי' בצדיקי' הגדולים שקודם מ"ת) וזהו מצד שרש הנשמות שנולדו מיחוד פנימי דאו"א וזו"נ דאצי' כמ"ש כי אתה אבינו כו' עד שיש לכאו"א שרש במקור תולדות נשמתו ביח"ע דזו"נ דאבי"ע כידוע וד"ל אך הנה שרש מס"נ שעל התו"מ על קדה"ש כנ"ל הוא בא מצד שרש עליון פנימי ועצמי יותר והוא כמ"ש בזהר דג' קשרין הן ישראל מתקשראן באוריי' שהן ס"ר אותיות התורה ואוריי' מתקשרא בקוב"ה כו' דהתקשרות זאת הוא בפנימי' ועצמות דא"ס ב"ה ממש שלמעלה מעלה מבחי' מקור האור ושפע דנשמות שבא ביחו"ע דאו"א וזו"נ כו' לפי ששרש אותיות התורה הוא בעצמות דחכ' דתורה הקדומה שהיא כח חכמתו העצמית ית' ממש שכלולה בעצמותו ממש (שלמעלה הרבה גם מבחי' כח המוליד לנש"י בדומה לו כו') וזהו דאורייתא מתקשרא בקוב"ה ממש והן ב' מדריגות דתורה סתים וגליא כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו כו' כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו שרש ענין וטעם דמס"נ דכנ"י על התו"מ דוקא שהוא למעלה הרבה ממקור תולדות נשמות שלהם במקור חוצבם באבי"ע והוא הי' ענין מס"נ דנש"י בזמן מ"ת דעל כל דבור פרח' נשמתן ממש לפי שכל דבור שרשו בפנימית ועצמיות דא"ס ממש וישראל מתקשראן באוריי' בסתים וגליא כנ"ל ע"כ פרחה נשמתן ממילא ומאלי' ומזה נעשה יסוד ושרש בנש"י לדורות הבאים עד ימוהמ"ש ועוה"ב שיוכלו למס"נ על התו"מ כמו שהי' בימי מרדכי ואסתר שעיקר מס"נ שלהם הי' רק על התו"מ כידוע וכן בימי חשמונאי שרצו להשכיחם תורתך כו' כידוע עד אחר בית שני שהי' שלימות דמס"נ על התו"מ ע"י י' הרוגי מלוכה שלא הי' רק על התורה לבדה כרחב"ת שנשרף עם ס"ת שבחיקו כו' (וע"כ א' בע"ח די' הרוגי מלוכה מעלין מ"ן לפנימי' דאו"א עד ימוהמ"ש כו' משום דנתב"ס דוקא כמשי"ת) ואמנם הנה יש במס"נ שעל התו"מ בכנ"י ב' טעמים. א' מצד המשפיע שהוא מצד עצמות אא"ס שנתן להם התו"מ במ"ת שהוא מצד התקשרות עצמיות דתורה הקדומה בנש"י. והב' מצד שרשם דנש"י בעצמיות כמ"ש דישראל מתקשראן באוריי' שזהו מצד בחי' המקבל (כמו שב' טעמים אלה יש באה"ר דכנ"י למעלה כנ"ל) וב' טעמים וסיבות אלה הי' במ"ת הא' שמצד המשפיע שכפה עליהם ההר כגיגי' כו' באה"ר לקרבם לקבלת התורה וזה הי' ענין הקולות וברקים וכל העם רואים כו' עד שעל כ"ד כו' והב' מצד המקבל ששרשם בעצמיות דח"ע דתורה וע"כ טל תורה החי' אותם והוא מה שזכו לבחי' ראי' ממש כמו שאמרו רצוננו לראות את מלכינו דהיינו כמו שהן בגופי' ראו אור עצמות אא"ס ב"ה כמו שהוא למעלה בתוש"מ שכלולה בעצמותו ממש כנ"ל וזה הי' עיקר ענין קבלת התורה לדורות הבאים כמ"ש במ"א בפי' לאמר שכאו"א כשמדבר ד"ת הרי דבריו חיים וקיימים כמו במ"ת ויכול להתקבל בנפשו ולבא לבחי' ראיה דמ"ת (כמשי"ת בפנים בענין קימו וקבלו שקיימו מה שכבר קבלו במ"ת וזהו ענין זוכה לתורה שניתנה בה' קולות כו'). ויובן ב' מדרגות אלה בברכת התורה שקודם קריאת התורה או' אשר בחר בנו מכה"ע ונתן כו' שזהו מצד המשפיע שבחר בכנ"י ורצה ליתן להם התורה הקדומה שבעצמותו ממש ואז דוקא יכולה כל נשמה פרטית לקרוא באותיות תשב"כ ושבע"פ לידבק נפשו באות המיוחד לשרש נשמתו למעלה בעצמות תש"מ כנ"ל משום דג' קשרין הן בבחי' סתי' וגלי' כו' כמו כי אמרתך חייתני ואחר קריאתו שקבל שפע חיות נשמתו מאותיות התורה מברך אשר נתן לנו כו' שכבר נתן לנו ונתקבל בתוכנו והוא מ"ש וחיי עולם כבר נטע בתוכנו שזהו ענין קבל' התורה שנתקבל בהם להיות בחי' כלי בית קיבול ממש לתורה שזהו מצד שרש בחי' המקבל שיכול להיות כלי קבול ואע"פ שגם זה שנעשה בחי' כלי בית קבול הוא בא מכח המשפיע שנטע בתוכנו כו' וע"כ מברך שנית נותן התורה שיוכל לבא במקבלים משא"כ נתינה ראשונה הוא עצם השפע דתורה וד"ל. והנה בזה יובן סבת ענין מס"נ דכנ"י על התו"מ (שלמעלה ממס"נ דתפלה ותשובה כנ"ל) שבאה מב' טעמי' הנ"ל או מצד המשפיע שנתן התורה עד שעל כ"ד כו' והב' מצד המקבל דכנס"י עצמו שראויים לקבלת התורה מצד שרשם בעצמיות דא"ס בח"ע שבעצמותו (ולכך א' נעשה ונשמע גם קודם ששמעו כידוע) וב' טעמים האלה הוא ההפרש בכלל בין מס"נ שעל התו"מ בימי אחשורוש דעיקר ענינו הי' מצד כח המשפיע דהיינו עצמות אא"ס שמתקשר בכנ"י בנתינ' דתו"מ כמו שהי' במ"ת ממש וע"כ א' קימו וקבלו קימו מה שכבר קבלו במ"ת דאע"פ שקבלת התו' במ"ת הי' מכח עצמן דכנ"י אבל גם זה הי' העיקר מכח המשפיע שעשה בהם כלי קבול וכמו קול ה' יחולל אילות כו' והוא שרש יסוד כל מגלת אסתר שלא נז' שם הוי' ואלקי' רק המלך סתם וא' כל המועדים בטלים כו' וכן ענין יביאו לבוש מלכות וכה"ג) אבל מס"נ דכנ"י בימי חשמונאי בתחלת בית שני הי' מצד בחי' המקבל דכנ"י שיש בהם התקשרות העצמיות למס"נ על התו"מ מצד שרשם בעצמיות דתו' כנ"ל והוא עיקר כללות ענין הדלקת נר חנוכה להדליק ולהאיר נר ה' דנש"י כמו שהן בשרשם (כמבואר בענין כי אתה נרי כו' ובענין שמן טהור דכה"ג שזה הי' עיקר הנס כו') והרבה יותר מזה הי' במס"נ די' הרוגי מלוכה שהן מס"נ על התורה עצמה כנ"ל שזהו מצד התקשרות עצמיות דנש"י בתוש"מ והן היו שרי התורה בחי' משפיעים תורה לכנ"י שכלול בזה מכח עצמות המשפיע כמשה שקיבל תורה מסיני ומסרה לישראל כמ"ש תורה צוה לנו משה וכו' וע"כ מעלין מ"ן להמשיך מקור המוחין פנימי' לפנימי' או"א כו' להיותם כוללים ב' מיני מס"נ שמצד המשפיע ומצד המקבל דהיינו נס דפורים ונס דחנוכה כנ"ל משום דנעוץ תב"ס דהיינו תשבע"פ מל' קרינן לה כמ"ש במ"א וד"ל). ובכ"ז יתורץ מ"ש כי נר מצוה תחלה ואח"כ ד"ח כו' דקאי במס"נ מצד קבלת המקבל כנר מצוה (ותורה אור דנס דפורים כמ"ש ליהודים כו') ואח"כ נמשך ד"ח ות"מ שהן דרכי התו"מ בפ"מ בסו"מ וע"ט ולא על התפעלות אוי"ר כו' והוא מס"נ שעל התו"מ שמלמטה למעלה אבל בק"ש שהוא מעין מ"ת ממש שגם מה שנעשה כנ"י כלי קבול בא מכח המשפיע שהוא משה שנק' מחוקק כו' ע"כ אמר משה לישראל שמע ישראל ואהבת שיהי' במס"נ דעצמיות ממש שזהו בכל מאדך ואז יכול לבא המשכות דאור תו"מ מלמעלה למטה ממילא והוא מ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי אנכי דמ"ת שזהו ענין מס"נ דכנ"י על התו"מ מצד כח המשפיע שהי' במ"ת וזהו והיו הדברים האלה על לבבך והיו ממילא כו' והוא ענין אמת ויציב ומתוקן ומקובל דתו"מ שלמעלה ממס"נ דואהבת דק"ש וד"ל.
ואחר הדברים והאמת האלה יובן היטב שרש כללי לענין הניסי' דפורים וחנוכה דאף שכללות שניהם ענין א' הוא שהוא רק המס"נ על התו"מ אבל יש בזה ב' מדרגות הנ"ל דמצד כח המשפיע ומצד כח המקבל וג"ז שמצד כח המקבל דכנ"י הוא מפני שעמדו במ"ת בה"ס כנ"ל ולזה נק' שם זה הס' שערי אורה ע"ש ב' מיני אור הללו א' בחי' אור דכח המשפיע דעצמות אא"ס בכנ"י כמו במ"ת והוא ענין נס דפורי' כמו שא' ליהודים היתה אור"ה אור ה"א שכבר קבלו במ"ת וכמ"ש וקבל היהודים את אשר החלו לעשות במ"ת כו' ואור הב' הוא מצד כח המקבל דכנ"י שהוא ענין נס דחנוכה שנתעלה אור דנש"י מלמטה למעלה ע"י שמצאו שמן טהור והדליקו נרות כו' והיינו ב' מיני אור שיש בכל נשמה בפרט כמ"ש כי אתה נרי ה' כו' נהורא חיורא ונהורא אוכמא ובכללות נש"י הוא שנק' צ"ע וצ"ת שהוא התקשרות המשפיע אל המקבל שנק' צ"ע והתקשרות המקבל אל המשפיע נק' צ"ת וז"ש ועמך כולם צדיקים בתו"מ שמזה יהי' העוה"ב כידוע במ"ש כ"י יש להם חלק כו' וכל זה באור דתו"מ כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור שהוא כללות ענין הניסי' דחנוכה ופורי' נר מצוה בחנוכה מלמטה למעלה ותורה אור בפורים מלמעלה למטה ויחדיו יהי' תמים כו' ודבר בעתו מה טוב להאיר לנש"י בנר מצו' דחנוכה שהוא יסוד ושרש למס"נ על קבלת התו"מ ובשמח' פורים להאיר אור דתורה בנש"י כמו שהי' במ"ת כנ"ל וד"ל ולזאת ראוי לכל איש ואיש ליתן לבו ודעתו להאיר נפשו באור החיים בנר מצוה ותורה אור בחנוכה ופורים דבר בעתו מה טוב וכו' וע"כ נתתי רשות להדפיס הקונטרסי' הללו שנכתבו באר היטב כמה ענינים טובים ויקרים בעניני חנוכה ופורים שימצא כאו"א מרגוע לנפשו לפי ערכו ומקומו ושעתו וכו' דברי המדבר לאהבת אור תו"מ שהוא חיי עולם אשר נטע בתוכנו והיא שעמדה לאבותינו ולנו בכל דור ודור להצילנו מכל קטרוג למעלה ולמטה עד ביאת הגואל ב"ב.
נאום דוב בער באאמו"ר הגאון מוהר"ר שניאור זלמן זצ"ל נ"ע