שמות רבה יב ז
"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר" שעדיין היה בתחום העיר מיד לא שהה להתפלל עליהם אלא ויפרוש כפיו אל ה' וקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו. "וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה" תלאן ברפיון ואימתי ירדו בימי יהושע על האמוריים שנאמר (יהושע י, יא) ויהי בנוסם מפני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים והשאר עתידין לירד בימי גוג ומגוג. "וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיּוֹסֶף לַחֲטֹא" כך הן הרשעים כל זמן שהן בצרה הם מכניעים עצמן משהצרה עוברת חוזרין לקלקולן וכן נבוכדנצר בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקדוש ברוך הוא שנאמר (דניאל ד, לד) כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וגו' וכיון שראה עצמו בגדולה התחיל מתגאה (שם, כז) ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנא בניתא לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי אף פרעה עשה כן וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא וגו'.