שמות רבה טז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

א.    [ עריכה ]

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" הדא הוא דכתיב (איוב יב, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על ידיהן אלא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה בסנה אמר לו (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל כיון שבא משה מיד (שם ד, כט) וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל ואומר (שם, לא) ויאמן העם אמר הקדוש ברוך הוא הריני פורע לזקנים על שעשו את ישראל להאמין בשמי בשעה שאמר משה ואומר להם (שם ג, יג) אלהי אבותיכם שלחני אליכם אלו לא קבלו הזקנים את דבריו של משה אף כל ישראל לא היו מקבלים אלא הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם ועשו אותן להאמין לשמו של הקדוש ברוך הוא אמר הקדוש ברוך הוא אף אני עושה להם כבוד ויהיה גאולת ישראל על ידיהן שיהיו ישראל שוחטים פסחיהם על ידיהן של זקנים שנאמר ויקרא משה לכל זקני ישראל לפיכך הכתוב משבחן בישישים חכמה: