שמות רבה טו כ
דבר אחר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" - למה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן? לפי שקדוש החודש בשלשה, כשבקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החודש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן 'אני ואתם נקדש את החודש', הדא הוא דכתיב "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן".
אבל עיבור השנה - בעשרה זקנים. כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה, נכנסים עשרה זקנים בקיאים לבית המדרש, ואב בית דין עמהם, ונועלין את הדלתות, ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה. בחצי הלילה אומרים לאב בית דין 'מבקשים אנו לעבר את השנה, שתהא השנה הזאת שלושה עשר חודש. גוזר את עמנו?'. והוא אומר להם 'מה שדעתכם אף אני עמכם'. באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם, והיו יודעים שנתרצה להם האלהים, שנאמר (תהלים קיב, ד) "זרח בחשך אור לישרים", מה שהן גוזרין הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, שנאמר (שם נז, ג) "אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי". ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא, שהבריות גוזרין והוא מסכים, שנאמר (ש"ב כג, ג) "צדיק מושל ביראת אלהים". ומנין להתועד בעשרה זקנים? שנאמר (קהלת ז, יט) "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר".
וכן בימי שלמה, כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר (משלי כו, טז) "חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם". מהו חכם עצל בעיניו - שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו. וכך הוא אומר (שם כג, א) "כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך", ואומר (שם, ב) "ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה". והיה שם שלמה ונתן הנביא וגד החוזה, הרי עשרה: