שיטה מקובצת על הש"ס/בבא קמא/פרק ז/דף עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.


דף עה עמוד א[עריכה]

הכא במאי עסקינן כגון שחזרו עדים לאחוריהם:    פירש הראב"ד ז"ל דלא העידו על הגנבה אבל מכל מקום על הטביחה איכא עדים והעידו ואפילו הכי פטור דאי לא אתו כלל פשיטא דפטור. הרשב"א ז"ל.

אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לרבי אלעזר ברבי שמעון וכו'. ושמעינן מיהא דלרבנן אפילו מודה מחמת בעתותא דעדים הודאה היא ופטור. וקשה לי הא דסומכוס ורבנן דאמרי לקמיה דלכלהו הודאה דגנבה לאו הודאה משום דמחמת עדים הודה ואם תאמר שאני התם שכבר העידוהו אותם עדים ראשונים שגנב הא ליתא שהוא לא היה צריך להודות מחמת עדותן שהרי הביא עדים והזימום ויודע הוא ששקרנין הם אלא מחמת העדים שהודה הוא שגנב בפניהם הוא דקאמרי שהודאת הגנבה אינה הודאה שמחמת יראתם הודה ואם כן כל שכן מה שהודה מחמת בעתותא דעדים שראה שממשמשין ובאין עכשיו. וי"ל דסומכוס ורבנן לפי אותה אוקמתא כרבי אלעזר ברבי שמעון סבירא להו ולעולם לא משכחת הודאת גנבה שפוטרת להם אלא למי שאינו יודע שיש עדים בגנבתו שכל שיודע מחמת יראת העדים הוא מודה. כן נראה לי. וחוזר אני בי דודאי משום בעתותם דהני דמסהדו ביה השתא קאמרי דמודה. וכן פירש רש"י וכן פירש הראב"ד ז"ל וכן מוכח שמעתין דלקמן. הרשב"א ז"ל.

אמר רבא קפחתינהו לסבי דרב:    פירוש נצחתי אותם כי ההיא דמסכת גיטין קפחינהו רב ספרא לתלתא סבי סמכי ואתה נצחת רב הונא ורב חסדא שהן סבי דרב כי כוונת לפרש דברי רב יותר מהן כי לדבריך לא תבא שום קושיא לרב ממעשה דרבן גמליאל. מיהו האי תנא דקתני שכבר הודית קשיא ליה לרב המנונא אליבא דרב. הראב"ד ז"ל.

וכן פירש ר"י אמר ליה רבא קפחתינהו כלומר נצחת לכל תלמידי רב שידעת לתרץ דברי רב דבר דבור על אופניו והם לא ידעו ליישבם בענין זה ויפה כוונת. ה"ר ישעיה ז"ל.

וכן פירש גאון ז"ל וזה לשונו ואית דמפרשי קפחתינהו לסבי דבי רב ומשמע כעין מקפח את שוקיהן כלומר דטעמא דידך שוה מדידהו דכלהו תלמידי דרב הוו והכי הוה אמר ליה אנת הוא דהוית תלמידא דרב וכדאמר בסנהדרין אמרי בי רב היינו רב המנונא נצחתינהו לכלהו תלמידי דרב דהא רב חסדא פרכיה לרב הונא ולא ידע לאהדורי טעמא דמילתא כדקאמרת כלומר דשכוחי קא משכח ליה. ע"כ.

וזה לשון תוספות שאנץ לעיל שהרי פטר עצמו מכלום ואף על גב דאיכא תנא לעיל דפטר אפילו פוטר דאמר שכבר הודית מתניתין דיקא כוותיה כדאמר רב אשי בסמוך. אי נמי לא דייק לשון שכבר הודית. ע"כ.

אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא:    כלומר מתניתין נמי דיקא כרב ואליבא דרב המנונא ולא כשמואל אייתי לה רב אשי דברייתא מתבאר בהדיא דתנא קמא כרב וכדאמרינן לעיל. ואף על גב דמתניתין דייקא דקאמר היינו דייקא כרב המנונא וברייתא דייקא דקאמר היינו דייקא כרב המנונא אין בכך כלום דמכל מקום תרווייהו דייקי כרב המנונא. ולשון אחר מצאתי יותר נכון בספר מוגה בישיבת הגאונים אמר רב אשי מתניתין וברייתא נמי דייקא כולם כרב המנונא. הרשב"א ז"ל.

דף עה עמוד ב[עריכה]

ברייתא דתניא ראה עדים וכו':    תימא דאמאי לא הביא מתניתין דפרק בתרא כמו שכתוב בתוספות. ותירץ הר"מ משום דקאמר דמתניתין דהכא דייק כרבי יוחנן קרי למתניתין דשבועות ברייתא כלומר משנה חיצונית. וכהאי גוונא בריש פרק ג' דשבועות דפריך ממתניתין דהתם אמתניתין בפרק שני דנדרים וקרי להאי דנדרים ברייתא. הרא"ש ז"ל.

וה"ר ישעיה ז"ל פירש כפירוש התוספות וז"ל וי"ל שהיה יודע המקשה שהיה יכול לתרץ המשנה כדמשני ברייתא היא גופה קמשמע לן וכו'. אבל היה סובר דברייתא להוסיף על המשנה באה וללמד חידוש אחר שלא שמענו מן המשנה והיינו דמייתי מינה סיועא לרב המנונא שלא שמענו מן המשנה והתלמוד דחי לה ואמר דברייתא נמי לא באה לחדש דבר רק כדברי המשנה. ע"כ.

דתניא ראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן אף על פי שבאו עדים על הטביחה מאי טעמא תשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה קא סלקא דעתך דלא איצטריך לאשמועינן אלא דמודה בקנס ובאו עדים פטור ואף על גב דהודאה זו מחמת בעתותא דעדים היא הויא הודאה ואם כן למה ליה למיתני גנבתי ולא מכרתי ליתני גנבתי וטבחתי ומכרתי אינו משלם אלא קרן אלא שמע מינה הודאה דגנבה היא דהויא הודאה אף על גב דאתו עדים לבסוף אבל הודאה דטביחה לחודה היכא דאתו עדים לא הויא הודאה ומשום הכי פלגינהו ולא היא ברייתא היא גופה הוא דאתא לאשמועינן דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא וכו'. ואי תנא גנבתי וטבחתי ומכרתי אינו משלם אלא קרן הוה אמינא משום הודאה הוא דפטור ואף על גב דבאו עדים. לית ליה לסומכוס עדות שבטלה מקצתה כי האיך בטלה כולה שאם אין גנבה אין טביחה ואין מכירה ובהודאה דטביחה קא מיפלגי רבנן סברי הודאה דטביחה אף על פי שהביא עדים בעל הבית על הכל אינו משלם אלא קרן והמוזמין משלמין לו כפל דהא לאו באפייהו גנב וסומכוס סבר הודאה דטביחה לאו הודאה היא ומשום הכי משלם גם הוא תשלומי שלשה.

וקשיא לי לדעת סומכוס חדא דהא חייב עצמו בקרן קודם שבאו עדים האמתיים ולמה לא יהא פטור בכל הודאתו ועוד אם הוא אינו משלם אלא קרן על הגנבה האיך משלם על הטביחה שלשה וארבעה. ונראה לי דסבר סומכוס הודאה דגנבה נמי לאו הודאה היא דמחמת בעתותא דעדים הוא דאודי ואף על גב דאזים להו הילכך הוא משלם כפל לבעל הבית והמוזמין משלמין לו ואחר כך משלם לבעל הבית שלשה וארבעה. ואיכא נוסחא דגרסי לה הכי בהדיא רבנן סברי אף על גב דהודאה דגנבה לאו הודאה היא הודאה דטביחה נמי לאו הודאה היא והנך עדים קמאי דאיתזום משלמין תשלומי כפל והוא משלם שלשה לפר ושנים לאיל. הראב"ד ז"ל.

ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו הודה על פי עצמו ואחר כך באו עדים אם הודה בפני בית דין ובמקום בית דין פטור הודה בפני אחרים שאינם בית דין או אף בפני בית דין אלא שהיו שלא במקום בית דין ואחר כך באו עדים חייב אף בפני בית דין ובמקום בית דין לא אמרו בגנבה שהוא פטור אלא בהודאה שחייב בה עצמו באיזה דבר כגון שבא לפניהם ואמר גנבתי שהרי מכל מקום עכשיו מחייב את עצמו בקרן והואיל וחייב עצמו בכלום אם באו עדים אחר כך פטור אף מכפל אחר שכבר חייב עצמו בקרן קודם ביאת העדים אבל אם תבעוהו בגנבה וכפר בה ובאו עליה עדים ואחר כך הודה מפי עצמו שהוא פטור על תשלומי הטביחה ואחר כך באו עדים על הטביחה חייב בתשלומיה לא הודה בטביחה מפני שנתיירא שיבואו עדים ועכשיו הוא חושב לפטור עצמו בה מכלום. כבר ביארנו שיציאת העבד בראשי אברים קנס הוא מעתה מי שבא בבית דין והודה שסימא את עין עבדו לא יצא לחירות ואם באו עדים אחר כך יצא שהרי פטר עצמו בהודאתו מכלום. ויש חולקים בזו שלא לומר טעם זה אלא בגנבה ולמדוה ממה שלא השיבו כן במה שהקשו על רב ממעשה הנזכר ברבן גמליאל במה שבא בסוגיא זו וכן ממה שפסקנו כן בפרק א' בענין פלגא נזקא. ע"כ.

בעדות שאי אתה יכול להזימה קא מיפלגי:    הקשה רבינו תם לימא דפליגי בפלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן דכולי עלמא הודאה דטביחה לאו הודאה וכגון דאתו סהדי ואמרי ליה גנבת ואייתו איהו סהדי והזימום והודה ואחר כך באו עדים ואמרו דגנב וטבח דחייב עצמו בקרן ומודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור כרבנן דרבי אלעזר ברבי שמעון וסומכוס כרבי אלעזר. ותירץ דאין הכי נמי דהוה מצי לאוקמי אלא השיב לו לפי דברי דבעי לאוכוחי מהכא דאיכא פלוגתא בהודאה דטביחה אי הודאה היא אי לא ואוקמי דאייתי סהדי ודחי ליה דלאו בהכי פליגי ואוקמוה כדאוקמה איהו מעיקרא ולא שני מידי אלא בהא דהשתא מפרש דאמר בהדיא בפני פלוני ופלוני. הרא"ש ז"ל.

עדות שאי אתה יכול להזימה דאם הוזמו לא משלמי מידי כיון דגנב מסייע להו:    ונראה לי דכמו כן לא לקי על לאו דלא תענה דאי לקי מיקרי שפיר אתה יכול להזימה בעדות של בן גרושה ובן חלוצה דלקו אלאו דלא תענה דלענין ממון ניחא דאי אפשר להזימם דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אבל לענין מלקות אין הודאתו מועלת כיון שהעידו שקר. ולא דמי לעדות בן גרושה דמיקרי עדות שאתה יכול להזימה כיון דלקו דשאני התם דמרבינן מלקות דידהו מוהיה אם בן הכות ומסתבר לאוקמי קרא היכא דלא אפשר לקיומי כאשר זמם לעולם אבל עדות דגנבה דאלמלא הודאתו אפשר לקיומי כאשר זמם לא מוקמינן קרא דוהיה אם בן וכו' לומר דמיקרי עדות דבעיקר עדות דגנבה אפשר לקיים כאשר זמם. הרא"ש ז"ל.

(חו"מ ש') ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וזה לשונו שנים שאמרו לאחד גנבת והודה ואמר גנבתי כדבריכם אלא שאיני מודה מפני הודאתכם שלא גנבתי לפניכם ולא עוד אלא שלא הוזמו עדים אלה מכל מקום הודאתו של זה מחמת פחד עדותם הוא שהוא מתיירא שמא לא יוכל להזימן ואינה הודאה הפוטרת בקנס ואם באו עדים אחר כך על גנבתו משלם כפל אלא שכפל זה אותם העדים משלמין אותו שהעידו עליו בשקרות ושמא היה מודה בו ופטר והוא משלם שכבר הקרן הוא מודה בו וכן יתבאר בסוף השמועה ואם הודה בטביחה גם כן מעצמו אחר הודאה זו ובאו עדים אחר כך חייב הוא אף בתשלומי הטביחה.

שנים שאמרו גנבת וזה מודה ואומר הן גנבתי אלא שאיני מודה מפני העדאתכם שלא גנבתי בפניכם אלא בפני פלוני ופלוני גנבתי והוזמו אלא שאמרו לו גנבת ובאו אלו שהודה הוא שבפניהם גנב והעידו שגנב בפניהם אף על פי שהודאתו מחמת פחד המוזמין מכל מקום פטור הוא מן הקנס מפני שעדותן של אלו האחרונים אינה עדות שהרי אי אפשר להזימם אחר שזה שמעידין עליו מודה בעדותם וכל עדות שאי אתה יכול להזימה הן מחמת שלא ידעו באיזה יום הן מחמת טענה זו שהזכרנו הן מחמת כל דבר אינה עדות ונמצאת הודאתו הודאה וכן אם הודה בטביחה על הדרך האמור רצה לומר שבאו אותם עדים והעידו פטור על הדרך שביארנו. ע"כ.

וכן כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל קיימא לן כרבנן דעדות שאין אתה יכול להזימה לא הויא עדות ודוקא בדיני קנסות ובדיני נפשות אבל בהודאות והלואות כיון דתקון רבנן דלא ליבעו דרישה וחקירה הויא עדות. ע"כ. ואקשינן הן משלמין תשלומי כפל דקאמר סומכוס כיון דקא מודה דגנב קרנא מיהא מיחייב וקאי ואין הזוממין משלמין אלא מה שהן חייבין מן האיש בשקרותם וזה משעת גנבה נתחייב בקרן. תני תשלום כפל כלומר הכפל לבדו משלמין לו והשלמת הכפל קאמר מיהו הוא לבעל הבית תשלומי כפל והן משלמין לו הכפל. הראב"ד ז"ל. וזה לשון הרשב"א ז"ל תשלומי כפל אמאי משלמי כיון דאמר אין גנבתי קרן בעי שלומי דמכי גנב נתחייב בתשלומי הקרן ואינו צריך גמר דין של בית דין. ע"כ.