שיטה מקובצת על הש"ס/בבא קמא/פרק ב/דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יח עמוד א[עריכה]

והא חבל משונה הוא:    משמע דאי הוה קאי אדלי ניחא שפיר. ותימא דהא מעיקרא נמי מצי פריך והא חבל משונה הוא דהא שבירת הדלי עם פסיקת החבל היא. ופירש ה"ר יהודה מקורביל דהכי פירושו בשלמא אי בהיזק דלי איירי איכא לאוקמה כגון שנקרו בצד קשר הדלי הרגיל להגיע במים ואורחייהו לנקר בלחלוחית המים אבל אי איירי בהיזק חבל אם כן נפסקה למעלה דאי במקום הקשר הרגיל ליגע במים מה היזק שייך ביה אי איפסיק מעט מראש החבל ואם כן משונה הוא דמה שלמעלה אינו רגיל ליגע במים. ה"ר ישעיה ותלמיד הר"פ ז"ל.

אבל הראב"ד ז"ל כתב וז"ל והא חבל משונה הוא. מעיקרא נמי מצי לאקשויי והא דמוקים לרב ביבי כדקא אזיל מיניה מיניה אפילו בחבל דלא מטווס בלישה קאמר דכיון דקא אזיל מיניה ומיניה והא בעי למישתי מיא מיניה אפילו לגבי חבל נמי לאו משונה הוא דכיון דאורחייהו למישתי מיא אורחייהו נמי למחטט בחבל דלי כדי שיפול לארץ וישתו ממנו ודמי לנהמי ופלוסי סלא דאייתו לקמן. ע"כ.

אמר רב ביבי בר אביי דקא אזיל דלי מיניה מיניה:    הרי"ף ז"ל פסק ההיא דרבא דאמר זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו פטור והוא ז"ל פסק גם כן כי הא דרב ביבי. ונראה לי שהרב ז"ל יפרש דהא דרב ביבי לאו לדחויי בעלמא אמרה אלא בדוקא אמרה דאם איתא הוה ליה למימר אמר רב ביבי בר אביי לא דקא אזיל מיניה מיניה ומשום דכל שאינו נוגע בכלי אלא שמחטט בחבל דמאוס בלישה ומתוך כך נפסק החבל ונשבר הדלי אי אפשר לשלם נזק שלם על הדלי דכל שאינו פועל בגופו אינו אלא כצרורות וכיון דקתני משלם נזק שלם על כרחך נגע בגופו של כלי והילכך בדאזיל מיניה מיניה הוא.

אלא דאכתי קשיא לי למה ליה למימר דאזיל מיניה מיניה לימא דאזיל מיניה ותו לא דמיניה מיניה משמע שהוא דוחפו עד שנשבר. ושמא עיקרא דמילתא דאזיל מיניה הוא ולא שמחטט בחבל לבד ומשום דבעלמא אמרינן כי האי לישנא דאזיל מיניה מיניה וכדאמרינן התם בשלהי רבי ישמעאל דעבודה זרה אמר נמי הכא. וספרים נמי מצאתי דלא גרסי מיניה מיניה אלא דאזיל מיניה והיא גירסא ישרה לפי פסק הרב ז"ל. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הרב המאירי ז"ל תרנגולין שהיו מנקרין בחבל הדלי עד שהחלישו את כחו ואחר כך נפסק החבל לכובד הדלי אם היה החבל כרוך בלישה חייב נזק שלם על החבל אבל על הדלי יש אומרים שחייב נזק שלם משום שכל שדרכו בהפסקת החבל דרכו בהפלת הדלי ואינו חייב חצי נזק מדין צרורות דבתר מעיקרא אזלינן זהו דעת רוב המפרשים. אלא שגדולי הפוסקים לא נתברר לנו דעתם והוא שבענין זרק כלי מראש הגג פסקו שהשני פטור אלמא בתר מעיקרא אזלינן ואם כן אף בכאן היה לנו לחייבו בנזק שלם אף דלא אזיל מיניה מיניה ואם כן מה הוצרכו להביא דאזיל מיניה מיניה. ושמא בזורק כלי פוסקין בתר מעיקרא להקל אצל המשבר ובזו פוסקים בתר השתא להקל אצל בעל התרנגול לדונו בצרורות זיל הכא לקולא וזיל הכא לקולא הואיל ולא נתבררה השאלה בסוגיא זו אלא שהשיבו בה דרך דחייה ומשא ומתן. ולדעת זה יש לומר שעל הדלי אינו חייב נזק שלם אלא אם כן אזיל מיניה מיניה. וכן דרסה על הכלי ונתגלגל ונשבר במקום אחר אינו משלם אלא חצי נזק וכן זרק כלי מראש הגג פטור אף הראשון שהרי הוא אומר שמא אחר הסוף אנו הולכים וכן השני פטור שמא אחר העיקר אנו הולכים אלא שבכולם אם תפס הניזק את השאר אין מוציאין מידו. ומכל מקום כל שלא קדם אחר ושברו חייב הראשון אף אם אתה אומר בתר השתא אזלינן שאין דין צרורות באדם. לא היה חבל זה כרוך בלישה הרי זה משונה ואף על החבל אינו משלם אלא חצי נזק. ועל הדלי אף לדעת הפוסקים דבתר מעיקרא אזלינן יש אומרים בזו שאינו אלא בחצי נזק הואיל והחבל משונה אף הדלי משונה וכן כתבו גדולי הדורות שלפנינו. ומכל מקום אחר שנפל הדלי מתגלגל ומסייע התרנגול בגלגולו ונשבר אף בזו הם מפרשים שמשלם נזק שלם. ואפשר שלדעת זה הביאו גדולי הפוסקים דאזיל מיניה מיניה. ולא נראה לי כן אלא הואיל ובתר מעיקרא אזלינן חייב על הדלי נזק שלם אף בלא אזיל מיניה מיניה מכיון שנפסק דרכו בנפילת הדלי והרי הוא כתרנגול שהושיט ראשו בכוס שהיו בו זרעים וכו' שאלמלא שאנו באים בה מטעם צרורות היינו מחייבים אותו בנזק שלם ובזו הואיל והפקענו ממנה דין צרורות הואיל ובתר מעיקרא אזלינן אף הוא חייב נזק שלם. ע"כ.

שמעתא דהעדאה. בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם וכו':    קשה מאי בעי על כרחך מגופו משלם מקל וחומר ומה קרן דחייב ברשות הרבים משלם מגופו חצי נזק צרורות דפטור ברשות הרבים אינו דין דמגופו משלם. וכי תימא דהיא גופה נילף שיהא קרן בחצר הניזק משלם מן העלייה מקל וחומר ומה רגל שפטור ברשות הרבים משלם ברשות הניזק מן העלייה קרן שחייב ברשות הרבים אינו דין שישלם מן העלייה ברשות הניזק איכא למימר דיו מה ברשות הרבים מגופו אף ברשות הניזק מגופו. וי"ל שאין להקשות מכח קל וחומר דסברא דרבא דבעי חצי נזק צרורות מגופו משלם הכי פירושו מגופו משלם דנימא דהלכתא באה להקל לגמרי שישלם חצי נזק וגם ישלם מגופו או דילמא מן העלייה משלם כלומר דנהי שבאת הלכתא להקל היינו דוקא לענין תשלומין אבל מן העלייה משלם כמו שהיתה אם היה לה דין רגל. גליון.

דלא אשכחן כי אורחיה דמשלם מגופו:    וקשה והרי למאן דאמר פלגא נזקא ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי דהוי כי אורחיה כמו שאמרו התוספות לעיל בדיבור המתחיל והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא ואפילו הכי משלם מגופו. וי"ל דלא הוי כי אורחיה לגמרי אלא קצת כי אורחיה כמו שכתב הגליון לעיל. גליון.

מאן דאמר מועד קסבר מעלייה משלם:    ואם תאמר אימא דכולי עלמא מגופו משלם ומאן דאמר מועד לפטרו ברשות הרבים כרגל. ויש לומר דלשון מועד משמע להחמיר ולא להקל. מהר"י כהן צדק ז"ל.

ותסברא לרבי אלעזר דאמר נזק שלם משלם נזק שלם מגופו מי אשכחן:    כלומר נזק שלם בכי אורחיה בצרורות מי אשכחן דאפילו תמצא לומר כסומכוס מן העלייה משלם ולא מגופו. קשיא לי מאי קשיא דילמא בהא גופה קמיפלגי דלמאן דאמר חצי נזק משלם מגופו ולרבי אלעזר נזק שלם משלם מן העלייה. ואפשר דכי תנינן עלה בתוספתא מגופו משלם אכולהו קאי ובתר דברי רבי אלעזר מתניא. הרשב"א ז"ל.

אלא הכי במאי עסקינן דשני בגחלת:    פירש רש"י ז"ל אבל צרורות כי אורחייהו בין רבי אלעזר ובין רבנן כסומכוס סבירי להו ולא פירש דכולי עלמא כרבנן דסומכוס סבירי להו משום דאם רבי אלעזר דאמר הכא גבי גדיש משלם נזק שלם סבר כרבנן דסומכוס אם כן תפשוט דאין שנוי לרביע נזק מדקא משלם נזק שלם לרבי אלעזר דמחצי נזק בא לנזק שלם דאי יש שנוי דצרורות על ידי שנוי משלם רביע נזק איך יבוא מרביע נזק לנזק שלם לרבי אלעזר. לפיכך הוצרך רש"י לפרש דעל כרחך בצרורות כי אורחייהו כסומכוס סבירא להו.

ויש פירושים אחרים שכתוב בהם דעל כרחך כרבנן סבירי להו. ונראה לי דלפי אותם פירושים כיון רש"י ז"ל לפרש דשני בגחלת שהניחה בפיו ולא פירש שזרק בפיו משום דהנחה בפיו הוי שנוי והוי קרן כיון שלא זרקה דזריקה הוי צרורות והנחה על ידי שנוי הוי קרן ולא צרורות והלכך כיון דהוי קרן יכול לסבור רבי אלעזר בצרורות כי אורחייהו כרבנן דסומכוס דמשלם חצי נזק והכא גבי גדיש הוי ליה קרן דמשונה וסבר כרבי טרפון דמשונה בחצר הניזק משלם נזק שלם כמו שאומר התלמוד. ולקמן שפירש רש"י ז"ל שנטל הגחלת בידו וזרק על הגדיש היינו משום דזריקה הוי שנוי והוי כחו והוו צרורות.

וא"ת לפי אותם הפירושים למה הכא אמרינן דכולי עלמא כרבנן סבירא להו ולקמן קאמר דכולי עלמא סבירא להו כסומכוס ולמה לא אמר נמי כרבנן דסומכוס. וי"ל דלכך פירש רש"י הכא שהניח הגחלת בפיו דלא איירי אלא על מקום גחלת דהוי קרן כדפירשתי ולא על הגדיש כלו אבל לקמן פירש שלקח הגחלת בידו וזרקה על הגדיש משום דאיירי בכוליה גדיש שחייב עליו משום צרורות נמצא דצרורות סבר רבי אלעזר משלם נזק שלם והיינו על כרחך כסומכוס. גליון.

וזה לשונו אלא כגון דשני בהא גחלת דאדייה אדויי והוי צרורות על ידי שנוי. עד כאן.

ולא היא מאי טעמא מוקמת וכו':    תימה לי היכי שייך למימר בכי הא ולא היא דאטו מאן דמוקי לה כרבי טרפון מאן דלא סבר הכי מדחי לה בלא היא ומאן לימא לן דלא היא. ונראה לי דהכא לישנא קייטא הוא ובטעמא דחי לה מדרבי טרפון ולא פירש ולקמן פירש טעמא כי הדריה לאוקמה כרבי טרפון דאקשיה אימר דשמעת ליה לרבי טרפון נזק שלם מגופו מי שמעת ליה. אי נמי יש לומר דכלפי שאמר ותסברא נזק שלם מגופו מי איכא ומשום דוחקא דהאי קשיא הוה מוקמי לה כרבי טרפון אמר ליה ולא היא כלומר האי קושיא לא היא מאי טעמא מוקמת לה כרבי טרפון משום נזק שלם רבי אלעזר סבר לה כסומכוס. הרשב"א ז"ל.

וסבר לה כרבי יהודה דאמר צד תמות וכו':    והכי נמי רבי אלעזר מוסיף בצרורות חצי נזק על חיוב דרבנן אבל בחצי נזק שרבנן מחייבין לא פליג רבי אלעזר עלייהו ומשלם מגופו. הרא"ש ז"ל.

במועד מתחילתו מי שמעת ליה וכו':    הקשו בתוספות על פירוש רש"י ז"ל דהיכי פשיט הא דרבא דילמא צרורות כאורחייהו מן העלייה וכו'. ונראה דעת רש"י ז"ל שמשוה כי אורחייהו לשני ואייעד דאם איתא דכי אורחייהו משלם מן עלייה משום דכיון דכי אורחיה בעלמא היה ראוי לשלם נזק שלם ומן העלייה כגון רגל ואתאי הילכתא בצרורות וגרעא חצי ולהכי דין הוא שישלם כי אורחיה מן העלייה אם כן היכא דשני ואייעד כיון דאלו הוה מועד בעלמא היה לו לשלם מן הדין נזק שלם חצי מגופו דצד תמות במקומה עומדת וחצי מן העלייה השתא דהוו צרורות על ידי שנוי דאתאי הילכתא וגרעא החצי אין ראוי שישלם מגופו אלא חצי של חצי נזק צרורות דהיינו רביע ורביע מן העלייה ומדתני עלה משלם חצי נזק מגופו לגמרי משום הכי פשיט רבא דחצי נזק צרורות כאורחיה משלם מגופו. גליון.

עוד כתבו בתוספות אלא בא לומר וכו'. עד דאין זה סוגיית התלמוד וכו'. למאי נפקא מינה באוקמתא אחריתי כבר דחה שפיר דלא מצי למיפשט בעיא דרבא. הרא"ש ז"ל.

עוד כתבו בתוספות וכן משמע מדקאמר או דילמא תולדה דרגל היא. פירוש דאיכא לפרושי או דילמא תולדה דרגל היא לענין דלא שייך ביה העדאה מדקאמר תולדה דרגל היא ולא קאמר או דילמא לרגל מדמינן לה. אבל קשה דלקמן בעי ר' ירמיה היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה וקאמר או דילמא תולדה דרגל היא אלמא אף על גב דהוי משונה דביעוט שינוי הוא אפילו הכי קאמר או דילמא כתולדה דרגל היא. גליון.

וזה לשון ה"ר ישעיה ז"ל ואי מיירי בצרורות על ידי שנוי צריך לומר או דילמא בתולדה דרגל היא ואין לה העדאה ודוחק. ע"כ.

עוד כתבו בתוספות ותימה דלקמן מוכח דמיירי על ידי שנוי גבי הא דבעי רב אשי יש שנוי וכו'. וי"ל דודאי רבא בכי אורחיה בעי ומכל מקום אם יש שנוי פשיטא דאין העדאה בצרורות בשנוי דלא מצי אתי מרביע נזק לנזק שלם ועיקר העדאה בקרן כתיב דכיון דאין העדאה בצרורות דקרן כל שכן בצרורות דרגל. הרא"ש ז"ל.

עוד כתבו בתוספות וכן לקמן פריך והא משונה הוא. וי"ל דהכי פריך לקמן בשלמא אי מוקמינן פלוגתייהו בהעדאה ניחא דמפשטא בעיא דרבא דבכי אורחיה נמי פליגי והא דנקט גללים לרבותא דרבי אלעזר נקטיה דאף על גב דהוי משונה אפילו הכי סבירא ליה דלא משלם אלא חצי נזק משום דאין העדאה. אבל אכתי קשה דמנא ליה דנקטיה לרבותא דרבי אלעזר כי היכי דלפשוט בעיא דרבא נימא דדוקא נקטיה ומשום רבי יהודה דמשום דהוי משונה הוא דאמר דיש העדאה ומשלם נזק שלם אבל כי אורחיה אין העדאה. גליון.

עוד כתבו בתוספות ונראה דבתרווייהו מיבעיא ליה וכו'. והא דקאמר הכא אלא הא דבעי רבא על צרורות כי אורחייהו קאמר ואפילו בשנוי נמי מצי למיפשט דלרבנן אין העדאה דכיון דכי אורחיה אינו משלם אלא חצי נזק כל שכן בהעדאה דשנוי. הרא"ש ז"ל.

ורבינו נתנאל הקדוש תירץ דסבירא ליה לרבא דהלכה למשה איתמר דצרורות חצי נזק בין באורחיה בין על ידי שנוי וקמיבעיא ליה משום דעל ידי שנוי צריך העדאה ובכי אורחיה לא שייך העדאה וההלכה השוותן מיבעיא ליה הי מינייהו עיקר אי לקרן מדמינן להו ועל ידי שנוי עיקר ואית להו העדאה דהא שייכא בהו וכיון דאית בהו העדאה הוא הדין לכי אורחיה אף על גב דלא שייך בהו מסברא גזרת הכתוב היא שהשוותן או דילמא תולדה דרגל היא כלומר הנהו דכי אורחייהו דדמיין לרגל עיקר ולית בהו העדאה דשייכא בהו והוא הדין בעל ידי שנוי שהשוותן ההלכה. ה"ר ישעיה ז"ל.

עוד כתבו בסוף הדיבור לאו פירכא היא כיון דדמייה רחמנא לקרן בחצי נזק וכו'. ומהאי טעמא נמי מיבעיא ליה אי חייב ברשות הרבים. הרא"ש ז"ל. והראייה דלעיל דאמר חצי נזק הוא רוצה לדמותם לקרן ומגופו. תלמיד ה"ר פרץ ז"ל.

דף יח עמוד ב[עריכה]

אבל הכא בין רבנן בין רבי אלעזר כסומכוס סבירא להו:    אין להביא ראייה מכאן למה שפירשו התוספות לעיל דבתרווייהו קא מיבעיא ליה דהיינו בצרורות כי אורחייהו ובצרורות על ידי שינוי דאילו בכי אורחייהו דוקא מיבעיא ליה לוקי פלוגתייהו דרבי אלעזר ורבנן בצרורות על ידי שנוי ורבא לא קא מיבעיא ליה אלא בצרורות כי אורחייהו אלא ודאי מדלא מוקי הכי שמע מינה רבא בתרווייהו מיבעיא ליה דאם כן אז צריך אתה לומר שרבא כמו כן קא מיבעיא ליה אליבא דרבי אלעזר ורבנן גם בצרורות על ידי שנוי ואם כן תפשוט דאין שנוי לרביע נזק מדרבי אלעזר דאי יש שנוי איך יבוא על ידי העדאה מרביע נזק לנזק שלם.

אבל קשה נימא דמיבעיא ליה לרבא אליבא דרבנן דרבי אלעזר והכי קא מיבעיא ליה יש העדאה לצרורות על ידי שנוי דבלא העדאה חייב רביע נזק ועל ידי העדאה חייב חצי נזק או דילמא אין העדאה דאפילו בלא העדאה חייב חצי נזק ואז אינו קשה תפשוט דאין שנוי. יש לומר כיון דרבי אלעזר ורבנן סבירי להו כרבנן דסומכוס דצרורות כי אורחייהו משלם חצי נזק אי אפשר לומר דמספקא ליה לרבא אליבא דרבנן דרבי אלעזר אם יש שנוי או אין שנוי ופשיטא אליבא דרבי אלעזר דאין שנוי דכיון דיש העדאה וחייב נזק שלם אם כן אין שנוי דאי יש שנוי איך יבא מרביע נזק לנזק שלם על ידי העדאה.

וא"ת נוכיח דמגופו משלם דאי מן העלייה אם כן נילף צרורות על ידי שנוי דמשלם מן העלייה מקל וחומר ומה צרורות כי אורחייהו שפטורין ברשות הרבים חייבין חצי נזק ברשות הניזק מן העלייה צרורות על ידי שנוי שחייבין ברשות הרבים אינו דין שחייבין חצי נזק ברשות הניזק מן העלייה. ויש לומר דאיכא למימר קרן יוכיח דחייב ברשות הרבים ואינו חייב אלא מגופו. גליון.

הקשו בתוספות דלמה דחק לומר כסומכוס סבירא ליה אפילו כרבנן מתוקמא שפיר דקסבר רבי אלעזר כרבי טרפון. ותירצו בתוספות דאם כן תפשוט דאין שנוי. והקשה הרא"ש ז"ל על התירוץ דאין הכי נמי דתפשוט דהא שקיל וטרי לאוקמי בעיא דיש העדאה ורבא באם תמצא לומר דאין שנוי קא בעי לה כדלקמן. ותירצו בגליונות דמשום דקתני בפלוגתא דרבי אלעזר ורבנן ותני עלה מגופו משלם משום הכי לא מוקי לה כרבנן דסומכוס דלא מכרחא מילתא דרבנן דסומכום מגופו משלם סבירי להו דכיון דסברי אין שנוי דהא בהכי שייכא בעיא דהעדאה איכא למימר דסבירי להו דמשלם מן העלייה. ע"כ.

אבל קשה נימא לעולם כרבנן סבירי להו וכי תימא תפשוט דאין שנוי לרבנן איכא למימר דרב אשי מסופק אליבא דרבנן דאפילו יש שנוי דילמא הא דקאמרי חצי נזק היינו משום קל וחומר ומה צרורות כי אורחייהו שפטורין ברשות הרבים חייבין חצי נזק ברשות הניזק צרורות על ידי שינוי שחייבין ברשות הרבים רביע נזק אינו דין דחייבין חצי נזק ברשות הניזק. וי"ל דליכא למימר הכי דאם כן לא תמצא שנוי רביע נזק דאי ברשות הרבים לעולם פטור כדאמר רבי ירמיה לקמן וברשות הניזק לעולם משלם נזק שלם. מיהו אם נימא דבעיא דרבי ירמיה דלקמן בכי אורחיה דוקא קא מיבעיא ליה קשה.

ותירץ ה"ר ישראל ז"ל דאם כלהו כרבנן ויש שנוי לרביע נזק אם כן לרבי אלעזר דסבירא ליה חייב נזק שלם היינו משום דהקל וחומר מעלהו מרביע נזק לנזק שלם ואם כן מסברא נפשוט דיש העדאה דכי היכי דחצר הניזק חשיב להעלותו מרביע נזק לנזק שלם הכי נמי העדאה תיהני להעלותו מרביע נזק לנזק שלם דלא גריע מחצר הניזק. ועוד יש לומר דאי מקל וחומר אתה רוצה ללמוד חצי נזק אליבא דרבנן וכרבי טרפון אם כן תעלה אותו לנזק שלם מרביע נזק אם יש שנוי ונעשה קל וחומר משן ורגל עצמן ומה שן ורגל שפטורין ברשות הרבים חייבין נזק שלם ברשות הניזק צרורות שעל ידי שנוי שחייבין ברשות הרבים רביע נזק אינו דין שיתחייבו נזק שלם ברשות הניזק. ומיהו איכא למימר דיו חצי נזק ברשות הרבים ואהני קל וחומר לרביע נזק ודיו לחצי נזק ויתחייב שלשה רבעים ואם כן לא תוכל להעלותו לנזק שלם ומשום הכי לא מחייבי רבנן נזק שלם. וכי תימא ליחייבו שלשה רבעים לאו קושיא היא דאם כן לרבי טרפון יעשה כך ויאמר דיו ויהיה שלושה רבעים ולמה אמר נזק שלם אלא מאי אית לך למימר דאין לנו לומר פרעון חדש כי לא מצינו אלא נזק שלם וחצי נזק ורביע נזק והכי נמי לרבנן לנזק שלם לא נוכל להעלותו כדכתיבנא ולחייבו שלושה רבעים אי אפשר הילכך מוקמינן ליה אחצי נזק.

ועוד נראה דלא אמרינן קל וחומר להעלותו מרביע נזק לנזק שלם דאם כן נימא כולהו כרבנן ולא תפשוט דאין שנוי דרב אסי מספקא ליה אליבא דרבי אלעזר ומסופק אם יש שנוי וחייב רביע נזק ומקל וחומר מעלינן ליה לנזק שלם ברשות הניזק או אין שנוי וחייב חצי נזק ומקל וחומר מעלינן ליה לנזק שלם ברשות הניזק. מיהו הא לאו קושיא היא דלא מסתבר לי למימר דפשיטא ליה לרב אשי אליבא דרבנן דאין שנוי ומספקא ליה אליבא דרבי אלעזר. ע"כ מתלמידי ה"ר ישראל ז"ל.

עוד כתבו בתוספות ועוד דאי בצרורות כי אורחייהו יסבור רבי אלעזר חצי נזק כרבנן בצרורות על ידי שנוי וכו'. וכן כתב ריב"א וזה לשונו להכי לא מצי לאוקמה כרבנן דפליגי עליה דסומכוס דמחייבי כי אורחייהו חצי נזק דאם כן מנא ליה לרבי אלעזר אליבא דרבי טרפון דצרורות על ידי שנוי בחצר הניזק נזק שלם דאי מקל וחומר שן ורגל דיין בצרורות דשן ורגל דאף כי אורחיה לא משלמי אלא חצי נזק וכי דיינינן קל וחומר לחייב קרן בחצר הניזק נזק שלם היינו משום מכח קל וחומר חשבינן ליה כאלו הוי אורחיה אבל בצרורות על ידי שנוי אפילו כי עבדינן להו כאלו הוי אורחיה מכח קל וחומר לא משלמי נזק שלם לרבנן דהא אף כי אורחייהו חצי נזק הוא דמשלמי. ה"ר ישעיה ז"ל.

וא"ת והשתא נמי כי מוקמינן להו כסומכוס היכי עבדינן קל וחומר בצרורות על ידי שנוי לחיוביה נזק שלם דהא לבעיא דרבי ירמיה צרורות על ידי שנוי פטורים ברשות הרבים ותו ליכא קל וחומר. וי"ל דאם כולי עלמא סוברים כסומכוס אז ודאי הוו כי גופו ואם כן צרורות על ידי שנוי ודאי חייבים ברשות הרבים ובעיא דרבי ירמיה אליבא דרבנן. וא"ת אמאי לא דחו התוספות דאי מוקמינן כרבנן ליכא קל וחומר כיון דסבירא ליה לרבי ירמיה דצרורות על ידי שנוי פטורין ברשות הרבים ושמא לא גרסי התוספות לקמן בעטה והתיזה. תלמידי ה"ר ישראל ז"ל.

וזה לשון רבינו ישעיה ז"ל ובאחד המפרשים פירש דלהכי לא אוקמה לברייתא כרבנן וסבירא ליה לרבי אלעזר ורבנן דצרורות כי אורחייהו חצי נזק דאם כן לא הוה מצי לאוקומי לרבי אלעזר כרבי טרפון לומר דצרורות בשנוי בחצר הניזק נזק שלם משלמת דמהיכא נפקא לן דקרן בחצר הניזק נזק שלם משלם מקל וחומר דשן ורגל ומכח דקרן חייבת ברשות הרבים חצי נזק ואם כן תפשוט בעיין דלקמן דבעי תלמודא אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות אי מיפטרא ברשות הרבים תפשוט מהכא דמחייבא ומשום הכי לא מוקי פלוגתייהו דהכא דרבי אלעזר ורבנן כרבנן דסומכוס אלא כסומכוס ולא מפשטא ההיא בעיין דרבנן היא. אמנם דקדוק זה שדקדק הקונטרס היינו לפי הספרים דגרסי בבעיא דלקמן בעטה והתיזה ויש ספרים דלא גרסי ליה. ע"כ.

עוד תירצו תלמידי ה"ר ישראל ז"ל דלהכי לא דחו התוספות דליכא קל וחומר כיון דצרורות על ידי שנוי פטורים ברשות הרבים דסוף סוף איכא קל וחומר ומה שן ורגל דפטורין ברשות הרבים צרורות שלהן חייבין ברשות הניזק נזק שלם קרן דחייב ברשות הרבים צרורות שלהן אינו דין שיהו חייבין ברשות הניזק נזק שלם. מיהו איכא למיפרך מה לשן ורגל שמשלמין מן העלייה להכי דין הוא שצרורות שלהן ישלמו נזק שלם ברשות הניזק אף על פי שמכח דיו הוא מה שאינו משלם מן העלייה קרן מכל מקום חשיבא פירכא. עד כאן.

ותלמיד ה"ר פרץ ז"ל כתב וז"ל ויש מתרצים לעיקר קושיין דאמאי לא אוקמה כרבנן דהכי קאמר דאפילו אי כסומכוס סבירא להו מיתוקמא שפיר וכגון דשני וכו'. ודוחק דלישנא משמע דדוקא קאמר. ויש מתרצים דלא מתוקמא נזק שלם לרבי טרפון לרבנן דסומכוס דהא פשטינן לקמן לרבנן דחצי נזק דצרורות פטור לרבנן ברשות הרבים ואם כן ותו ליכא למידן קל וחומר כרבי טרפון מחצי נזק דחייב ברשות הרבים בצרורות דהא ליתא כדפרישית. וגם זה לא נהירא דהא פירשו בתוספות לקמן דהיינו דוקא בצרורות כאורחיה התם פשיטנא דפטור אבל בשנוי חייב לעולם ברשות הרבים אפילו לרבנן דסומכוס.

ויש מתרצים דמכל מקום לא מיתוקמא קל וחומר דרבי טרפון לרבנן דהא דיינינן קל וחומר מרגל דפטור ברשות הרבים וברשות הניזק נזק שלם והא ליכא למילף צרורות דשנוי מרגל דהתם גופו והכא כחו בעלמא ואי מצרורות כי אורחיה נילף קל וחומר לצרורות על ידי שנוי אמרינן דיו דהתם ליכא כי אם חצי נזק גם בחצר הניזק לרבנן וכרבי טרפון. וגם זה לא נהירא דשפיר ילפינן מרגל גופיה דהא אסיקנא דכחו כגופו דמי אלא הילכתא גמירי לה.

ויש לומר כיון דלרבנן צרורות כאורחייהו דהוו תולדה דרגל חצי נזק הוא דאיכא בחצר הניזק אין להעדיף צרורות על ידי שנוי בחצר הניזק מכח שום קל וחומר טפי מבצרורות כי אורחיה דלא ליהוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. וקשה דהא טעמא אית בה דגבי כי אורחיה ליכא למילף מקל וחומר דהא ברשות הרבים פטירי אבל על ידי שנוי דחייב ברשות הרבים איכא למילף מכח קל וחומר.

ויש מתרצים עוד דכי היכי דאין דנין קל וחומר מהלכה כדאיתא פרק רבי אליעזר דמילה הכי לא דיינינן קל וחומר להלכה למילף הלכה מעלמא מקל וחומר. וגם זה קשה דהא רבי אליעזר הוא דאית ליה אין דנין קל וחומר מהלכה אבל רבי עקיבא דן קל וחומר מהלכה גבי רביעית דם מן המת כדפר"ש פרק רבי אליעזר דמילה ואין כולה סוגיא כרבי אליעזר. ועוד קשה לכולהו פירושי דהא לעיל בסוגיא לשיטתיה קמייתא דדחי ומוקי לה כדשני ורבי אלעזר כרבי טרפון אמאי לא קאמר דכסומכוס סבירא להו כדקאמר השתא. ובתוספות דחקו לתרץ דשינוייא דהכא היינו שינוייא דלעיל אלא דלעיל קצר בו וחוזר ומפרש הכא באריכות וכל זה דוחק.

לכך נראה דדוקא השתא דבעי לאוקומי בעיא דרבא דיש העדאה ואין העדאה הוצרך לומר דכסומכוס סבירי להו כדי לחיובינהו נזק שלם לרבי אלעזר משום דסבר כרבי טרפון ולא הוה מתוקם לרבנן דסומכוס כרבי טרפון דכיון דלרבנן שמא אין העדאה דלא מחייב נזק שלם בשביל העדאה שמא אין הכי נמי דליכא לחיובינהו נזק שלם בחדא זימנא בחצר הניזק לרבי טרפון. וכי תימא היא גופה מנלן דהא בהא תליא והלא רבי טרפון בא מכח קל וחומר ומי יכול לבטל אותו קל וחומר. וי"ל משום דמוכח לקמן דבעיא דרבא דיש העדאה או אין העדאה שהוא מסופק דשמא אין העדאה היינו משום דאף על גב דמסתברא דיש העדאה מידי דהוה אחצי נזק דקרן מכל מקום כיון דחצי נזק הלכתא גמירי לה אף על גב דכחו כגופו דמי והוא ממש רגל וראוי לחייבו נזק שלם אפילו הכי הילכתא גמירי לה ואין בהם כי אם חצי נזק ואפקיה רחמנא על ידי הלכתא מדין נזק שלם דרגל כמו כן אפקיה הלכתא מדין נזק שלם דהעדאה דכך נשנית הלכה שלא להוסיף על החצי נזק הלכך מהאי טעמא גופיה ליכא לחיובי נזק שלם לרבי טרפון בחצר הניזק דאף על גב דאיכא קל וחומר הא חצי נזק הוא דגמירי בלי תוספת כלל.

והשתא ניחא הא דהוצרך לומר השתא שהזכיר בעיא דרבא בהעדאה כסומכוס ולא כרבנן כדפרישית. וניחא נמי דשנויא קמא דהוה משני מעיקרא כרבי טרפון לא הוצרך לומר כסומכוס דאז מתוקמא דרבי טרפון אפילו כרבנן דסומכוס משום דבשינויא קמא דהוה משני מעיקרא אכתי לא אייתי בעיא דרבא דיש העדאה ואיכא למימר דיש העדאה דכך הוא מתוך הסברא כמו חצי נזק דקרן וכיון דאתי לכלל נזק שלם על ידי העדאה כמו כן אתי שפיר לכלל נזק שלם בחצר הניזק לרבי טרפון אפילו בחדא זימנא שניתנה הלכה להוסיף ולהביא לכלל נזק שלם מתוך הסברא כמו בעלמא כך נראה למורי שיחיה. ובהכי ניחא קושיא אחרת שמקשין מאי קאמר תפשוט הא דבעי רבא יש העדאה והלא להאי שנויא דאמרינן כגון דאייעד איפשיטא ליה בעיא דרבא. ואם כן צריך לומר על כרחך דרבא לא הוה ידע להך ברייתא דתני עלה מגופו כדדחי לה מעיקרא או לדחותה כדשני ולא אייעד ומה לי חדא בעיא ומה לי תרי בעיי הא משום דלא הוה ידע לה רבא או משום הוה דחי לה כדשני לכך איבעיא ליה בעיא דמגופו וכיון שכן תרווייהו לא מיפשטא בין בעיא דמגופו בין בעיא דהעדאה.

ולמאי דפרישית ניחא דההוא דרבי טרפון תליא בבעיא דהעדאה כדפרישית הילכך אין לומר דהוה ידע לה רבא והוא דחי לה כדשני מכח בעיא דרבא דמגופו ומשום דאוקמא כרבי טרפון בשנויא קמא פריך שפיר תפשוט בעיא דיש העדאה משום דבשנויא קמא שני סתמא כדשני וכרבי טרפון דהוה משמע דאף לרבנן דסומכוס איתא לדרבי טרפון אם כן פשיטנא מיניה דיש העדאה דהא בהא תליא כדפרישית.

ואם תאמר והלא תלמודא קאמר תפשוט אי לרבי אלעזר דיש העדאה אי לרבנן דאין העדאה דמשמע דלא קאי רק אההוא שינויא דאייעד ולא אשינויא דהוה דחי מעיקרא בדשני ולא אייעד. וי"ל דלא חש התלמוד רק להזכיר תפשוט בעיא דהעדאה דלכל הפחות תפשוט דתנאי היא לשינויא דאייעד ולחכימא ברמיזה די דכל שכן לדיחוייא דשני ולא אייעד דמוקי רבי אלעזר כרבי טרפון דתפשוט דיש העדאה לכולי עלמא גם לתנא קמא דרבי אלעזר דאמר חצי נזק דהא על כרחך לא פליג תנא קמא ואמר חצי נזק אלא משום דסבור כרבנן דרבי טרפון דלית להו נזק שלם למשונה בחצר הניזק הא לרבי טרפון מתוקמא שפיר נזק שלם בחצר הניזק בדשני שמע מינה דיש העדאה לרבנן דסומכוס דהא בהא תליא כדפרישית.

וא"ת התינח לפירוש הקונטרס דבעיא דהעדאה ואין העדאה בצרורות על ידי שנוי והילכך פשטינן בעיא דהעדאה מדרבי טרפון בחצר הניזק בדשני אבל לפירוש התוספות דבעיא דרבא דהעדאה הויא בצרורות כי אורחיה וכן הוא דגריס דאייעד בלא שני השתא מה ענין זה לזה. ויש לומר דמוכחת הסוגיא גם לפירוש התוספות דמוקי אבעיא דרבא דהעדאה בכי אורחיה דהכי נמי הויא בעיא העדאה גם בצרורות על ידי שנוי ובתרווייהו מיבעיא ליה לרבא אם יש העדאה או אין העדאה. כך נראה למורי שיחיה.

עוד כתב וז"ל ובדשני ולא אייעד. היינו שינויא דשני לעיל דשני בהאי גהלת ורבי אלעזר סבר לה כרבי טרפון אלא דלעיל לא מסיימינן בה דבין לרבנן ובין לרבי אלעזר כסומכוס סבירא להו כדפרישית לעיל אבל השתא במסקנא דשמעתא בעי תלמודא לאדוחי לההוא שינויא דלא ליהוי שינויא דחיקא דהא ודאי מאי דקתני ועל הגדיש משלם חצי נזק לא משמע דעל מקום גחלת בלבד קאמר משום הכי קאמר כסומכוס סבירא להו ועל כוליה גדיש קאמר רבי אלעזר דמשלם נזק שלם. והא דמוקמינן בין רבנן ובין רבי אלעזר כסומכוס ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן קא מיפלגי ולא אמרינן בין רבנן ובין רבי אלעזר כרבי טרפון ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי דרבנן אמרי חצי נזק כרבנן דסומכוס ורבי אלעזר דאמר נזק שלם כסומכוס וכרבי טרפון. דאם כן תפשוט מדרבנן אין שינוי לצרורות לרביע נזק. וכי תימא רב אשי דמספקא ליה יש שינוי לצרורות או אין שינוי לצרורות מוקי לה לפלוגתייהו דרבנן ורבי אלעזר כגון דאייעד וביש העדאה לצרורות קא מיפלגי לא מצית אמרת הכי דאם כן תפשוט מדרבי אלעזר דאמר יש העדאה לצרורות דאין שנוי לצרורות דהכי מוכח לקמן דאי יש העדאה לצרורות ודאי דאין שנוי לצרורות. ועוד דקיימא לן דחצי נזק צרורות מן העלייה משלם כרב פפא דסבירא ליה הכי בריש מכילתין הלכך מיבעי לן לאוקמה לפלוגתא דרבי אלעזר ורבנן כדשני בגחלת דהא תני עלה מגופו על כרחך כסומכוס סבירא ליה דאי סבירא להו כרבנן דסומכוס ומשום הכי קאמרי חצי נזק אם כן תפשוט דאין שנוי לצרורות. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד ז"ל אמר לך רבא כי איבעיא לי לדידי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס ובצרורות כי אורחייהו והכא בדשני בהו בצרורות ולא אייעד ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן וכדאמרינן מעיקרא. ולהאי אוקמתא מיחזי לרבא דאין שנוי בצרורות לרביע נזק סבירא ליה ולהכי קאמר לקמן רבא באם תמצא לומר מיבעיא ליה אם תמצא לומר אין שנוי יש העדאה או אין העדאה.

ומה שפירשתי דבשני בצרורות קאמר ולא פירשתי בדשני בגופה כגון שדחפה ברגלו ממקום למקום ושורפת מקום הנחתה מפני שראיתי מה שאמר דהכא בין לרבנן בין לרבי אלעזר כסומכוס סבירי להו ובדשני ולא אייעד ואי בדשני בגופו קאמר שלא על ידי צרורות למה לי למימר הכי. ולפיכך פירשתי דבשני בצרורות קאמר דכי אורחייהו נזק שלם משלם דכסומכוס סבירא להו והיכא דשני ודאי קאי אחצי נזק. והוה נמי מצי למימר בדשני ואייעד ורבנן סבירא להו יש שנוי לצרורות לרביע נזק והיכא דאייעד קאי אחצי נזק ומגופו דכל חצי נזק משונה ומגופו ורבי אלעזר סבר אין שנוי לצרורות לרביע נזק והיכא דאייעד קאי אנזק שלם וכי קתני מגופו אצד תמות כרבי יהודה ולעולם כרבנן סבירא להו צרורות כאורחייהו חצי נזק. ולאו מילתא היא דאם כן פשיטא ליה דלתרווייהו אין העדאה לצרורות כי אורחייהו סבירא להו דאפילו לרבי אלעזר על ידי שנוי הוא דקא מייעד להו אבל כי אורחייהו לא. אי נמי דלרבנן ודאי פשיטא להו דאין העדאה שהרי יש שנוי לרביע נזק ושלושה דינים אלו לא מצינו אותם במקום אחד ולרבי אלעזר פשיטא ליה דיש העדאה לצרורות כי אורחייהו דאי לצרורות על ידי שנוי יש לנזק שלם העדאה כל שכן שלא על ידי שנוי. מיהו הא קשיא לי מאי טעמא אוקמה בצרורות על ידי שנוי וכסומכוס לוקמה בדשני בגופיה ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן ולעולם כרבנן סבירא להו אלא משום דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר על כל הגדיש חצי נזק משום דהוו חיצי כלב והיינו צרורות. ואף על גב דרבי יוחנן מוקים לה דאנחה אנוחי ועל חררה ועל מקום גחלת נזק שלם ועל גדיש כוליה חצי נזק משום צרורות כי אורחייהו ורבא אמר על ידי שנוי אפילו הכי מצרורות לא מפקינן לה. ע"כ.

היכא דלא מיפריך קל וחומר אית ליה דיו:    וא"ת ונימא איפכא וכו' ככתוב בתוספות עד סוף הדיבור. ועוד יש לומר דיש לנו להשוותו למלמד לענין התשלומין והיינו לענין דמשלם מגופו דדמי לתשלומי קרן אבל אם משלם מן העלייה אם לא ישוה לו לענין התשלומין רק לענין שאינו משלם נזק שלם ואין השוואה כל כך. תלמיד הר"ר פרץ ז"ל.

והר"ש ז"ל תירץ בשם הרי"ך דאיפכא ליכא למימר דכל דיו שאתה דן תחילה להחמיר וסופו להקל אינו דיו דפעמים דגופו מספיק היטב לתשלומי חצי נזק ואי אמרת דאהני קל וחומר לשלם מעלייה אם כן זימנין דיהיב ליה סובין ולא יפרע לו מגופו. ע"כ.

בעי רבא יש העדאה לצרורות וכו'. לקרן מדמינן לה:    פירוש בצרורות על ידי שנוי ניחא וגם כי אורחיה יש לדמותו לקרן כיון שהוא שוה לו לענין חצי נזק או דילמא תולדה דרגל היא. לכאורה הכי פירושו וכיון דתולדה דרגל היא אם כן אין העדאה לצרורות כמו שאין העדאה ברגל. וקשה דמי דמי ברגל ודאי אין העדאה לפי שבפעם ראשונה יש ברגל נזק שלם וטפי מנזק שלם ליכא למימר אבל בצרורות דחצי נזק הוא דאיכא אימא שיש העדאה להביאו לנזק שלם. לכן נראה דהכי פירושו או דילמא תולדה דרגל פירוש דהוי אורחיה ואפילו בפעם ראשונה הוא ראוי לחייבו נזק שלם כמו ברגל גופיה דמועד מתחילתו הוא דהא כחו כגופו דמי ואפילו הכי אתאי הלכתא וגרעתיה לחצי נזק ואפקיה מנזק שלם דרגל הכי נמי נימא דאפקיה הלכתא מנזק שלם בהעדאה דגזרת הכתוב דעליו אין להוסיף ומינה נשמע לנזק שלם דרבי טרפון כדפירשתי לעיל.

וא"ת התינח בצרורות כי אורחייהו שייך האי טעמא דפרישנא אבל על ידי שנוי מאי איכא למימר דהא בעיא על ידי שנוי כדפירשתי לעיל. וי"ל דמכל מקום קאמר דהא בהא תליא דכיון דרגל תולדותיהן מועדין מתחילתן כמו במשונה בג' פעמים ואפילו הכי אפקיה הלכתא מדין העדאה דרגל מתחילתו הכי נמי אפקיה מדין העדאה דקרן דג' פעמים דהא ניתנה הלכה שלא להוסיף על חצי הנזק בצרורות בשביל שום העדאה. כך נראה למורי שיחיה. תלמיד הר"פ ז"ל.

לקרן מדמינן ליה וכו':    פירש רש"י ז"ל הואיל ומשונה וחצי נזק הוא דמשלם כי קרן או דילמא תולדה דרגל הוא דהא אורחיה הוא והיזקו מצוי וכו'. אין לשון זה מיושב הא דקאמר הואיל ומשונה הוא ובתר הכי קאמר תולדה דרגל הוא דהא אורחיה הוא והיזקו מצוי. ואפשר שרצונו לומר משונה הוא לדין זה שאינו משלם אלא חצי נזק. הרא"ש ז"ל.