שיחת ויקיטקסט:ויקיטקסט ומכון ממרא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זכויות יוצרים[עריכה]

(הועבר מהמזנון)

אבקש להסב את תשומת לבכם לדברי בדף השיחה של הערך אנבל-לי. דומני שדרושה הכרעה עקרונית של הפעילים בויקיטקסט. אפשר גם להשוות למדיניות של המקבילה הלועזית.192.117.178.34 09:40, 19 ספטמבר 2005 (UTC)

השאלה קיימת לדעתי גם לגבי הטקסטים התורניים (המקרא, המשנה וכו') שמועלים לכאן באדיבות מכון ממרא. באתר הם כותבים שהזכויות על הטקסט שמורות ומותר להשתמש בו רק לשם לימוד עצמי. לדעתי זה סותר את תנאי רשיון ה-GFDL. פניתי אליהם בבקשה להבהרה. -- נבוכדנאצר 02:22, 21 ספטמבר 2005 (UTC)
לגבי מכון ממרא, ראה את המכתב שלהם אלינו כאן.
רוב הטקסטים במכון ממרא הם טטסטים עתיקים שאין להם שום זכויות יוצרים. להשתמש בהם כבסיס להקלדה אין שום בעיה. להעתיק אותם בלי סממנים מיוחדים למכון ממרא - גם אין שום בעיה. מה שאסור לעשות זה להעתיק את האלמנטים המיוחדים ל"מכון ממרא", כגון שיטתם המיוחדת ב-HTML, או בכתיב מלא, או בפיסוק. אבל להתאים טקסטים שמופיעים שם לשיטה שלנו - אין כל בעיה.
למשנה הם כבר נתנו רשות מפורשת, וכתבו שם שהעיקרון נכון לכל הטקסטים. כמובן שאין שום בעיה כלל בנוסח המקרא לפי כתיב המסורה. אפילו לגבי ניקוד וטעמים אין - ולא יכולים להיות - הגבלות של זכויות יוצרים. במכון ממרא הם אומרים שנוסח המקרא המנוקד עם טעמים נעשה על פי שיטת הרב מרדכי ברואר. אין זכויות יוצרים על שיטה זו, וכבר יצאו ארבעה דפוסים של המקרא על פי השיטה זו, כל אחד ממדפיס שונה (מוסד הרב קוק, חורב, "כתר ירושלים" של האוניברסיטה העברית, ומכון סימנים של פלדהיים, ובנוסף גם מהדורה אלקטרונית של מכון ממרא).
אסור להעתיק ממכון ממרא את הפירוש שהם כותבים למקרא. גם אסור להעתיק דברים מיוחדים שהם כתבו ב-HTML.
אשמח מאוד עם דרור מוויקיפדיה יוסיף את חוות דעתו על מה שכתבתי כאן.Dovi 05:24, 21 ספטמבר 2005 (UTC)
דובי צודק. דרור. 08:33, 21 ספטמבר 2005 (UTC)

בנוסח המקרא עם ניקוד, או עם ניקוד וטעמים, לפי שיטת הרב ברויאר עלולות להיות זכויות יוצרים. העובדה שיצאו ארבעה דפוסים ע"פ נוסח זה אינה מוכיחה דבר. ייתכן שכל אחד מהם שילם לבעלי הזכויות כסף עבור הזכות להשתמש בנוסח שלהם. אני מציע שתבדקו שוב את הנושא. -- נבוכדנאצר 09:46, 21 ספטמבר 2005 (UTC)

צריך להבין מה זה שיטת הרב ברואר! זאת שיטה שמתארת עובדות אובייקטיביות של מה כתוב בכתבי יד עתיקים של המקרא, שאין עליהם זכויות יוצרים. כתב היד המפורסם כתר ארם צובה קיים לשני-שליש מהתנ"ך, ממנו העתיק הרב ברואר לראשונה (לפני כ-25 שנה) את נוסח האותיות, הניקוד, והטעמים. על כל זה כמובן אין, ולא יכולים להיות, זכויות יוצרים. עוד יותר: היום, כל אחד ואחד יכול לראות את כתב היד שממנו העתיק הרב ברואר, ראה כאן. כל אחד, וגם אנחנו, יכולים אף לתקן את הנוסח שלנו על פי עיון נוסף בכתב-יד יקר זה.

לשליש המקרא שלא קיים בכתר, הוכיח הרב ברואר שניתן לשחזר אותיות, ניקוד, וטעמים על פי מספר קטן מאוד של כתבי-יד עתיקים (במיוחד כתב-יד לנינגרד, שגם הוא יופיע אונליין בקרוב), ובנוסף על מי פי עדותם של חכמי ישראל שראו בזמנם את הכתב בשלומותו. כל זה מידע אימפירי, ואי-אפשר להגביל את זה בזכויות יוצרים.

ההוכחה הטובה ביותר היא מהדורת "הכתר" של בר-אילן. לגבי אותיות, ניקוד, וטעמים, הם אימצו את שיטת הרב-ברואר כמעט בשלימותה, ולא שילמו כלום, אלא אפילו הקימו דפוס מתחרה. כאשר הכל מבוסס על עובדות אימפריות, אין זכויות יוצרים. בבר-אילן פשוט בנו נוסח מחדש על פי אותם כתבי יד (אבל השמיטו דפוס אחד), וכך יכול לעשות כל אחד ואחד. והתוצאה (אותיות, ניקוד, טעמים) כמובן זהה לרב ברואר כמעט בכל מקום.

רק בדבר אחד לא הלכו ב"הכתר" של בר-אילן בעקבות הרב ברואר, וזה לגבי הגעיות (מתגים). אבל בזה הכל מבוסס על מידע פתוח: הרב ברואר הוסיף על המתגים שבכתר (או בכתב יד לנינגרד) את שיטת הגעיות המקובלת בדפוסים הישנים של התנ"ך. גם על זה כמובן אין זכויות יוצרים. אבל ב"הכתר" של בר-אילן הם החליטו להצמד ה"מתגים" של כתר אדם צובה, ולא להדפיס את אלו שבדפוסים הישנים.

אספר גם סיפור קצר. בעבודה שלי, פעם כתבתי לספריית אוקספורד כדי לקבל רשות להשתמש באחד מכתבי היד שלהם. הם שלחו לי תשובה בזה הלשון: "מה אתה רוצה לעשות? אם אתה רוצה להדפיס צילום לכתב יד ברשותינו, אנחנו דורשים על זה תשלום לפני שניתן זכות לצלם. אבל אם אתה רוצה להעתיק את המידע (הטקסט) שכתוב בתוך כתבי היד שלנו, אין לנו שום זכות חוקית להגביל את הפצת המידע הזה. המידע הזה שייך לכולם."

אין זכויות יוצרים לנוסח המקרא על פי המסורה, וזה כולל ניקוד וטעמים.Dovi 11:43, 21 ספטמבר 2005 (UTC)

להלן תשובתם של מכון ממרא בעניין:
The ignorance of copyright law is no excuse for copyright violations. Period. The idea that no copyright can be held in any particular edition of old texts is simply an error, and I recommend that your ignorant advisors consult experts in copyright law before they open their mouths on a subject that they simply do not know.
None of the editions of ancient texts on our site is like any old public domain source, but each is a unique creation of years and years of research and editing work, which is indeed copyrightable.
We do not have a copyright on "The Torah", for all may make their own public domain or copyrighted Torah edition without the least complaint from us (in fact, I have already helped others do just that!!!). But our editions are our editions, and we do not authorize that you use any of our texts on your site.
כך שכמובן, אם אנחנו יוצרים את הגרסה שלנו לתנ"ך (ע"פ שיטת הרב ברויאר או כל שיטה אחרת) מתוך כתבי היד, אין עם זה שום בעייה. אם אנחנו עושים העתק-הדבק מתוך הטקסט המופיע באתר של מכון ממרא, כפי שהדבר נעשה עד עכשיו אצלנו במקרא, אנחנו מפרים זכויות יוצרים.
נבוכדנאצר 14:57, 21 ספטמבר 2005 (UTC)
התשובה שלהם נשמעת יותר לא נעימה מאשר אינפורמטיבית. אולי פשוט כדאי לדעת לשאול אותם מה הם חושבים שמוגן בזכויות יוצרים ולמה. אחרי זה נוכל להמשיך לפעול בצורה מסודרת. תשובה של "אין על כלום זכויות יוצרים, אבל השקענו שעות עריכה אז בעצם על הכל יש" לא נשמעת לי קבילה למשהו. אמיתי 20:31, 21 ספטמבר 2005 (UTC)
נראה לי שהתשובה שלהם די ברורה. על הנוסח, הכתיב, הניקוד והטעמים של התורה אין לאף אחד זכויות, בתנאי שאנו יוצרים אותה בעצמנו על בסיס כתבי היד. אם אנחנו עושים העתק-והדבק מתוך הנוסח של מכון ממרא, זו הפרה של הזכויות שלהם. זה די משתמע מתוך התשובה שלהם, לדעתי.
במקרה של המשנה, למשל, אין על הטקסט של המשנה שום זכויות, ולכן גם אם עושים העתק-והדבק מתוך הנוסח של מכון ממרא לא אמורה להיות עם זה בעייה, מאחר והטקסט של המשנה הוא די אוניברסלי. הנוסח של המקרא עם ניקוד וטעמים, לעומת זאת, שונה ממהדורה למהדורה בפרטים רבים, מאחר ואין כתב יד אחד שניתן להתבסס עליו בלעדית (ה"כתר", כפי שבוודאי ידוע לכם, חסר את רוב התורה וכן ספרים נוספים). על עבודת העריכה של המהדיר הספציפי חלות זכויות יוצרים. מקווה שעכשיו זה יותר מובן.
-- נבוכדנאצר 23:02, 21 ספטמבר 2005 (UTC)

תגובת מכון ממרא[עריכה]

המכתב ממכון ממרא, חבל, מבטא כעס אבל לא התייחסות מכובדת. לדעתי חשוב לברר שני דברים כאן שהם לא זהים בכלל:

  1. זכויות לפי החוק.
  2. רדיפת שלום. גם אם באמת זכותנו להעתיק דברים (שהם אומרים שלא), אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, במיוחד באתר כמו "מכון ממרא" שגם הם, בסופו של דבר, לא-מסחריים, והשקיעו באמת הרבה עבודה וכסף לטובת הציבור.

זכויות לפי החוק[עריכה]

נבוכדנאצר: אין שום הבדל בין "העתק-והדבק" לבין הקלדה מחדש מבחינת "זכויות יוצרים." אם הטקסט הוא מידע פתוח, כמו נוסח הניקוד והטעמים של כתר ארם צובה, זה לא משנה כלל.

כמובן. אבל הניקוד והטעמים של מכון ממרא אינם זהים ב-100% לאלה של ה"כתר". זהו נוסח אקלקטי שהם יצרו, על פי שיטת הרב ברויאר. שיטת הרב ברויאר ניתנת ליישום באופנים שונים. על היישום הספציפי של מכון ממרא, יש להם זכויות.

"לפי הכתר וכתבי יד הקרובים לו" - זה מה שכתוב באתר מכון ממרא. כותרת זו היא דווקא העתקה שלהם לשיטת הרב ברואר, והם מזכירים גם באיזה מקום שהטקסט שלהם על פי השיטה שלו. וכבר יצאו מהדורות רבות על פי שיטתו. חבל שהם לא מתייחסים באותה נדיבות שמתנהג הרב ברואר כלפי אלה שמשתמשים בשיטתו (כולל מכון ממרא). הרי גם הוא השקיע שנים רבות...

אני לא חושב שהנוסח של מכון ממרא הוא העתקה verbatim ממקור קודם. הם טוענים שהם השקיעו שנים רבות במחקר והנוסח שלהם הןא תוצאה של מחקר זה.
יצאו מהדורות רבות על פי שיטת הרב ברויאר, אבל רק לאלה מהן שלא העתיקו ממהדורות קודמות יש זכויות יוצרים. אלה שהעתיקו ממהדורות קודמות הפרו זכויות יוצרים, לפחות לפי טענת מו"ל המהדורה המקורית שהועתק ממנה.

אם מישהו היה מצלם, לדוגמה, את מהדורת "חורב" על פי שיטת הרב ברואר ומוכר את זה - יש הפרת זכויות יוצרים. למה? עיצוב הדף, הפונט, ושאר הדברים המיוחדים למהדורה זו. אבל לא על הנוסח. קדמו לו מהדורות בנוסח זה, וגם יצאו אחריו בנוסח זה.

המו"ל של הוצאת "חורב" טוען אחרת. הנוסח שלו הוא יישום ייחודי, ויש עליו זכויות. אתה מוזמן לשאול אותו.

הם כתבו לך: "The idea that no copyright can be held in any particular edition of old texts is simply an error".

יש כאן בלבול מושגים: מהדורה אקלקטית על-פי הרבה כתבי יד, שבו העורך עושה על דעתו את ההחלטה הסופית איזה נוסח לשים בטקסט - מקובל לומר שיש על זה זכויות יוצרים (וגם כאן יש חולשה מסויימת). אבל העתקה ישירה של כתב יד מקורי (כתר ארם צובה) או אף שיטה מדעית לשחזור על פי כתבי יד קרובים של הרב ברואר - קשה מאוד לטעון בלעדיות על טקסט שכזה. וכמו שכבר נאמר, כבר יצאו לאור כמה מהדורות. הדבר מאוד בעיתי, בנוסף לעובדה שה"particualr edition of old texts" הוא כלל לא שלהם, אלא של הרב ברואר.

כפי שאמרתי, שיטת הרב ברויאר איננה נוסח מסויים, אלא שיטה שניתן ליישם באופנים שונים. השיטה בנוייה כך שהעורך חייב, לפחות במקומות בהם חסר נוסח ה"כתר", ליצור נוסח אקלקטי על פי שיקול דעתו.

גם אציין שב-WIKISOURCE באנגלית עלו שאלות מהסוג הזה כבר מזמן. הם החליטו להעתיק טקסט דיגיטלי לספרים שכבר יצאו מכלל זכויות יוצרים, גם עם כתוב בהם "כל הזכויות שמורות", כי החוק איתם ולא עם מה שכתב שהזכויות שמורות.

זה לא ממין הטענה. על נוסח מכון ממרא, כפי שציינתי, יש זכויות יוצרים.
-- נבוכדנאצר 02:39, 23 ספטמבר 2005 (UTC)

רדיפת שלום[עריכה]

היה הרבה יותר נעים אם מכון ממרא היו פשוט אומרים: איזה דבר נפלא! בואו נשתף פעולה! אני יכול לחשוב על כל מיני אפשרויות לשיתוף פעולה, כולל "deep linking" כמו שהם הציעו במכתב לפני שנה לפני שדעתם השתנתה. (הכוונה שלכל טקסט מקראי כאן, יהיה קישור לטקסט יציב אצלם, מה שיכול להוסיף ערך לשני הפרויקטים גם יחד.)

אבל כיוון שהם לא עשו את זה, אנחנו צריכים לחשוב מה נעשה. אפשר ללכת לעשות לפנים משורת הין, או לא, אבל צריך להחליט. החוק או השלום? "האמת והשלום אהבו..."

כפי שציינתי, גם החוק - לא פשוט שהוא עומד לצידנו, ויש לדעתי case לטענה של מכון ממרא לזכויות יוצרים על הנוסח שלהם.

הטקסטים בתוך "מקרא" נוספו על ידי תורם מלפני שנה שהוא כבר נעלם ממנו (חוץ מפרק אחד שאני ערכתי לאחר שהוא שם אותו). לפי התרשמות שלי, הוא לא שם אותם בצורה של מכון ממרא, אלא פסוק אחד לכל שורה ללא פיסוק. זה לא דומה בצורתו החיצונית כלל למכון ממרא, אלא שהם טוענים שגם כל הנקודות עצמן... בכל מקרה, כל מדור מקרא הוא מיושן ואנחנו כבר בונים מערכת אחרת.

איזו מערכת? אני, למשל, העליתי לכאן את ספר יונה, הן עם ניקוד והן ללא ניקוד. אני מניח שעל הטקסט ללא ניקוד אין זכויות, שכן ההבדלים בכתיב בין כתבי היד השונים של התנ"ך מזעריים. הטקסט המנוקד בעייתי יותר.
אתה לא צודק. מה שהם טועמים לגבי ניקוד הם יכולים לטעון לא פחות לגבי הכתיב בנ"ך. גם לגבי ניקוד זה שינויים "מזעיריים".

צריך לחשוב גם על מקראות גדולות. הרי אפילו פסוק בודד יש בו נוסח מסויים מאוד לגבי מלים חסרות ומלאות (בעיקר בנ"ך) לפי המסורה על פי שיטת הרב ברואר. זה בדיוק אותו דבר כמו ניקוד וטעמים. וגם בטוח שנרצה בעתיד לשים גם טעמים במקראות גדולות על פי הכתר (מקום מצויין ויוקרתי לשיתוף פעולה עם "deep linking", חבל שלא רוצים).

ברוב הנ"ך מבוססת שיטת הרב ברויאר על נוסח ה"כתר", עליו, כאמור, אין זכויות יוצרים. ההבדלים בכתיב חסר או מלא אינם מספיק משמעותיים לדעתי כדי להעניק זכויות על נוסח הטקסט עצמו.

אשמח לשמוע תגובות משאר החברים. מה אתם חושבים שכדאי לעשות?

כולנו נשמח לשמוע גם ישיר ממכון ממרא התייחסות מכובדת יותר.Dovi 07:58, 22 ספטמבר 2005 (UTC)

אתה מוזמן לפנות אליהם באמצעות האתר בעצמך ולבקש מהם התייחסות כזו.
-- נבוכדנאצר 02:39, 23 ספטמבר 2005 (UTC)

תגובות והצעה[עריכה]

נבוכדנאצר - שים לב שבכל התשובות שנתנו לך מ"מכון ממרא" הם אף פעם לא ציינו ולו אפילו פעם אחת דוגמה.

שיטת הרב ברואר לא ניתן ליישום שונה במקרים שונים, אלא כל פרט בו הושם על ידו באופן מדוייק על פי קריטיריונים קבועים. אמת שהניקוד לא בדיוק כמו הכתר בפרט אחד שהוא חלק מהשיטה, וזה "שוא" במקום חלק מהחטפים. בטח לזה התכוונו במכון ממרא. שאר הניקוד הוא לפי שיטה מדוייקת ללא נגיעה סובייקטיבית.

בין מהדורה למהדורה חלים שינויים במקומות מסויימים אבל אך ורק על פי דבר אחד: על פי מידע חדש לגבי "הכתר" שהתגלה בינתיים בין המהדורות.

לי אין צל של ספק שבמכון ממרא הם השקיעו שנים רבות של עבודה, וגם בדקו היטב דברים מסויימים, אבל עיקר עבודתם היתה הקלדה על פי תנ"ך של הרב ברואר בדפוס. נקודה.

אני מציע לנתנהג כך: אם במקראות גדולות מביאים פסוק בניקוד ו/או בטעמים, פשוט שנבדוק אותו. כל אחד יכול בעצמו להסתכל במהדורות על פי הכתר עם כללים ברורים (מוסד הרב קוק, חורב, כתר ירושלים, פלדהיים) ועל פי כתב יד לנינגרד. כל אחד יכול באינטרנט לראות את צילומו של הכתר ובקרוב גם את כתב יד לנינגרד (כי"ל). (בקרוב אני אעלה מסורה לפסוק אחד על פי זה!) בספרייה אני אישית יכול לבדוק את צילומו של כי"ל וכן את רוב כתבי היד החשובים, ואם יש למישהו שאלה - שישאל אותי. וכן כל מי שיש אצלו בבית את סדרת "דעת מקרא" - הרב ברואר מביא את כל המידע הנחוץ בהקדמותו לכל ספר וספר.

נקבע לעצמנו שיטה אחת לתבניתיות כמו "בראשית א א טעמים" ושלום על ישראל.Dovi 03:49, 23 ספטמבר 2005 (UTC)


תגובה מאת ידיד של מנהל מכון ממרא:[עריכה]

שלום לכל הויקיטקטאים!
ראשית אני רוצה לציין שאני מברך על היוזמה של ויקיטקסט וכן כל ויקי-משהוא ותוכנה חופשית וכו. אפילו הייתי מעודד את מכון ממרא לתרום את הטקסטים (לוותר על זכויות היוצרים) למען הקהילה, אך דיברתי על כך עם המנהל (הוא מעדיף שלא לחשוף את שמו מטעמי צניעות - באמת!) והוא מבקש להמנע מכך בשלב זה וסיבותיו עימו.
צריך להבין שהתורמים למכון ממרא (כולם מתנדבים, כמותכם) ובראשם המנהל, משקיעים שעות של עבודה. אפשר לאמר שממש חייו מוקדשים לכך והוא טורח מבוקר עד ערב שכל חטף-פתח ומרכא כפולה יהיו במקום על פי המחקרים האחרונים וכתבי היד המעודכנים ביותר. כך שלא מדובר ב"הקלדה של תנ"ך ברויאר" אלא בנוסח שאמנם מבוסס על שיטת הרב ברויאר, אך יותר מדוייק מהתנ"ך המודפס.
יש לציין גם את ההגהות על יתר הספרים שבאתר מכון ממרא, התרגומים לשפות נוספות, הפירוש שעכשיו הושלם לספר שמות (שאני לוקח חלק בעריכתו, ומי שרוצה לעזור מוזמן לפנות אלינו) ועוד ועוד...
לא יתכן שלאחר שאדם עמל שנים והקליד טקסט, ניקוד וטעמים, פשוט נוכל להעתיק-להדביק מתוך העבודה שלו לשלנו. על התנ"ך אין אמנם לאף אדם זכויות יוצרים, אך לאחר שמצאתי טעות הקלדה בפרשת "ואהבת" בפרויקט השו"ת למדתי להעריך "עבודת הגהה רצינית" מה היא.
בזמנו הצעתי לו שאת הפירוש לתנ"ך נעשה במתכונת "פתוחה" כך שהגולשים באתר שלו יוכלו להוסיף (ולא לערוך) פירושים למילים או פסוקים. הוא סירב לכך כי הוא חושש מפירושים מוטעים ומטעים בכוונה.
לסיכום, אם נלך לפי הרוח שמאחורי חוק זכויות היוצרים, אם אדם עמל רבות על יצירה מסויימת, אסור בהינף עכבר להעתיק את עבודתו. במיוחד כמו במקרה הנידון שהיצירה מפורסמת באינטרנט, באתר נטול פרסומות, וללא צורך בהרשמה, וכל העבודה נעשתה מתוך כוונה אחת: לשם שמיים.
אורי ori229 -shtrudel- hotmail.com

אורי, קראתי את דבריך, ואני מבין את טענתך אולם לא מסכים עימה. אמרו חז"ל: "מונע בר יקבנו לאום, זה המונע תורה מתלמיד הגון". מכיוון שממילא אף אחד במכון ממרא לא מרוויח כסף על העבודה, שכפי שציינת היא בהתנדבות, אני לא רואה צידוק להתנגד לכך שאחרים יעשו שימוש דומה לשלהם בטקסטים שהם עבדו עליהם, למען אותה מטרה בדיוק של הפצת תורה ברבים. וכן, אני מגיה במקצועי ויודע להעריך מידע אישי "עבודת הגהה רצינית" מה היא.
לעניות דעתי, גם למכון ממרא יש יתרונות על ויקיטקסט, והוא ביופי ובנוחות הקריאה באתר של מכון ממרא, שבו השקיעו רבות בעיצוב, הרבה יותר ממה שאנו בוויקיטקסט מסוגלים לו. ככה שמשיתוף פעולה שכזה, שני האתרים שלנו רק ייצאו נשכרים.
חבל שאדם אחד ישקיע את כל חייו למען מטרה מסויימת, כשהוא יכול בעזרת שיתוף פעולה עם עשרות אנשים השותפים למטרותיו לשפר ולייעל את עבודתו. הרי למרות הכל גם הוא בן אדם ועשוי לטעות, ובעבודת צוות ניתן לגלות טעויות הרבה יותר בקלות מאשר בעבודת יחיד.
זו דעתי, -- נחום 03:10, 9 באפריל 2008 (IDT) (לשעבר נבוכדנאצר)
הי נחום, חזרתי מהמילואים - איזה צירוף מקרים, בדיוק כשאתה עונה למשהו כשכתבתי פה לפני שנתיים וחצי...
בגדול אני מסכים איתך, עובדה שאני כאן :)
ולמרות שאני חושב שהצעד הנכון מצד מכון ממרא היה לשתף פעולה איתנו, אני מבין את השיקולים שלהם. הם דוקא היו מוכנים להעביר את החומר שלהם לאתרים שהם סומכים עליהם (למשל סנונית), אבל אם הם מעבירים לויקיטקסט, ע"פ רשיון GFDL הם מאבדים כל שליטה על החומר, ואם הם מוצאים את התנ"ך "שלהם" באתר של נוצרים וכדומה, אין להם מה לעשות. יום טוב, אוֹרי 08:11, 10 באפריל 2008 (IDT)

הצעת שיטת עבודה[עריכה]

כתבתי כאן הצעה לשיטת עבודה במקראות גדולות. נא לתקן ולשפר לפי הצורך. שבת שלום.Dovi 07:58, 23 ספטמבר 2005 (UTC)

זכויות יוצרים[עריכה]

הערה אולי לא קשורה.
ממילא ניקוד וטעמים לא עובדים בויקיפדיה בשל תקלת תוכנה. על העיצורים וההגיים (היינו האותיות בלי ניקוד) אין כל זכויות יוצרים ואין טענות לאף אחד. אפשר לכתוב את הטקסט בלי ניקוד. ובהמשך לכתוב את הניקוד או הערות על הניקוד. דרור. 62.219.236.190 16:13, 25 ספטמבר 2005 (UTC)

דרור, ניקוד עובד מצויין למי שמשתמש בחלונות אקס פי עם SP2. טעמים עובדים, פחות או יותר, עם מוזילה פיירפוקס. אני מקווה שיבוא יום ויצליחו לפתור את הבאגים גם למשתמשי חלונות 98 ואקספלורר, אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו להשתמש בניקוד וטעמים. -- נבוכדנאצר 01:02, 26 ספטמבר 2005 (UTC)

אאל"ט זו בעיה של הפונטים. ניתן לפתור אותה בקלות ע"י עדכון פונטים של המשתמש.
גמר חתימה טובה, Fuzzy 11:31, 12 אוקטובר 2005 (UTC)

משנה[עריכה]

אם הבנתי נכון, לכל הדעות מותר להעתיק את הטקסט של המשנה ממכון ממרא, רק בלי סימני הפיסוק וה html. אם כך, מדוע לא עשינו את זה עד כה? --אראל סגל 20:32, 21 באפריל 2008 (IDT)

צריך להוריד גם את הכתיב המיוחד, ומה שנשאר זה נוסח הרמב"ם. אבל בעיקרון זה אפשרי. רק צריך לחשוב קודם איך מבחינה טכנית מחלקים את הטקסט גם בחלוקת המשניות הרגילה וגם לחלוקת ה"הלכות" של הרמב"ם.
נראה לי שהכי טוב לשים כל מסכת בדף, כמו באתר מכון ממרא, וכמו שעשינו בספרי התנ"ך. בתוך הדפים של המסכתות נשים סימני LST. --אראל סגל 22:16, 21 באפריל 2008 (IDT)
זה יהיה נהדר. אלו ע"י בוט נוכל ליצור דפים לפרק (מחולקים לפי הרמב"ם), ודפים למשניות בודדות שבתוכם יופיע נוסח הרמב"ם. Dovi 06:26, 23 באפריל 2008 (IDT)
אגב, שמת לב איך שמתחילת ינואר הם לא עידכנו כלל את האתר שלהם? האם בכל בסדר אצל בעלי האתר? Dovi 20:47, 21 באפריל 2008 (IDT)