שיחת ביאור:משנה שבת פרק ב
הוספת נושאנחום המדי[עריכה]
עוד פרשנות חשובה בעניין משנה זו:
דבר זה שמעתי מפי הרב צ. חופה שליט"א: האגדה מספרת על השכן העשיר של ישיבת בריסק, אשר קרא לר' חיים וביקש לבחון שידוך עבור בתו היפה. ר' חיים שלח את העילוי. שאל אותו החותן לעתיד: אומרת המשנה "ולא בחלב נחום המדי". מה עשה נחום המדי שאין אנו משתמשים בחלב? הסביר לו העילוי בסבלנות שיש פסיק. ולא בחלב, פסיק, נחום המדי. זרק אותו העשיר לכל הרוחות ובא לר' חיים כועס. מה שלחת לי? בורים? עמי ארצות!
שלח ר' חיים את העסקן הרווק. גם הוא ידע שמדובר בפסיק ונזרק לכל הרוחות. לבסוף שלח ר' חיים את הקטנצ'יק הממולח המכונה דער חוצפדיק. זה בא ושמע את השאלה וענה בכובד ראש. פשוט מאוד: כל חלב מותר להדלקת נרות שבת ורק לא חלב נחום המדי עקב מעשה שהיה. שעה לפני יציאתם של בני ישראל ממצרים החשוכה, רק לבני ישראל היה אור במושבותם. מה עשה נחום? מכר להם נרות מחלב ישראל ורצה לעשות מזה עסק. כעס הקב"ה והענישו שלדורות לא יקנו ממנו את החלב לנרות שבת, ויזכירוהו לרעה בבית הכנסת ובשולחן השבת, לדראון עולם. ולא רק זאת, הוא אף לא זכה לצאת ממצרים. ולראיה כתוב בתורה: ויהי בשלח פרעה את העם? ולא נחום!
-- (משתמש:פשוט [משה] ♫ שיחה) • י"א בסיוון ה'תשע"א • 17:36, 13 ביוני 2011 (IDT)
יישר כוח!
זאת הדרך להשיג שידוך, אבל אין מה לאכול, כי הבת היפה והעשירה בודאי היתה גם חכמה כמו אביה, ולכן הכינה לבעלה דער חוצפדיק שני תבשילים, אחד מבושל ואחד שאינו מבושל. Ahituvrs 10:11, 14 ביוני 2011 (IDT)