שיחת ביאור:משנה בבא בתרא פרק ב
חלוקת חטיבות מעניינת. אנחנו לא כ"כ הבנו ככה כשלמדנו, החלוקה הזאת חותכת הרבה משניות ולא תמיד ברורה (היזקי בע"ח - גורן?)
משתף את החלוקה שעשינו:
באופן כללי יש מעבר מהתפאורה הפרטית-מצומצמת לתפאורה הרחבה והפתוחה במהלך הפרק, כשבמקביל ישנו מבנה כיאסטי בין הפרט (א-ו) הכלל (ז-ט) והפרט (י-יג) (כשבסוף המשנה האחרונה מחזירה אותנו אל הכלל שוב, בדומה לפרק הראשון).
חטיבה א: חצרות ובתים: משניות א-ג. בחטיבה יש מעבר מהחצר האחורית, הבית, הבניין אל חצר השותפין, ולשון הדין 'לא _____ [פעולה]" נשמרת.
חטיבה ב: כתלים ושובכים: משניות ד-ו. מקושרות ע"י הגלגול כותל-סולם-שובך וממשיכות את המעבר למרחב כללי יותר (רחוב/שכונה (כפריים) / סביבות העיר) משניות ה-ו תת-חטיבה מובהקת (מעניין שמשנה ו נסוגה לשפת ממונות בבא-מציאעית), משנה ד - משנה מעברית יותר.
חטיבה ג: הרחקות מעיר: משניות ז-ט. המעבר מהיחידה הפרטית של החצר מגיע ליחידה העירונית (בדומה למשנת 'כופין' באמצע פרק א).
חטיבה ד: הרחקות חקלאיות: משנה י מעבירה את התפאורה מהעיר לשדות דרך הגינות ומרחבי ביניים חקלאיים. תת-חטיבה א - משניות יא-יב - עוסקות בשורשי האילן והיחס לשדה. תת-חטיבה ב - משניות יג-יד - עוסקות בענפי האילן ובדין "קוצץ" העולה מהם ומגלגל את משנה יב למשנה יג.
- יישר כח!
- אפשר לחלק כשיטתכם, והיא אכן עוקבת בצורה מוצלחת אחרי מילים החוזרות בלשון המשנה, אבל גם לה יש חסרונות:
- החצר מופיעה בחטיבה הראשונה וגם בשניה.
- משניות א-ט מסודרות לפי המקום שבו יש הרחקה, והחטיבה האחרונה חוזרת לעיקרון שקבעתי - הרחקות לפי גורם הנזק.
- בסך הכל חתכתי רק משנה אחת - משנה א.
- למקומן של משניות ז-ח ראו בביאור עליהן: הן מקבילות למשניות ה-ו.
- האמת היא ששתי השיטות נכונות, ומשתלבות זו בזו: ההבדלים ביניהן יכולים להיות מתוארים כיחידות מעבר, וההעדפה לחלוקה זו או אחרת היא עניין של טעם.