שיחת ביאור:בבלי בבא מציעא דף סה

מכירה לעומת השכרה

"משנה: מרבין על השכר, ואין מרבין על המכר. כיצד? השכיר לו את חצרו ואמר לו "אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש - סלע לחודש" – מותר; מכר לו את שדהו, ואמר לו "אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי היא שלך באלף זוז; אם לגורן - בשנים עשר מנה (- אלף מאתיים זוז)" – אסור.

גמרא: מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: שכירות אינה משתלמת אלא בסוף; והאי - כיון דלא מטא זמניה למיגב - לאו אגר נטר ליה: משווא הוא דהכי שויא [אולי: מעריך הוא שכך שוויו]; והאי דקאמר ליה "אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה" - אוזולי הוא דקא מוזיל גביה; סיפא - כיון דזביני נינהו, ובעי למישקל דמי מעכשיו, הלכך אגר נטר ליה הוא, ואסור."

המשנה קובעת, שאסור למוכר לקבוע שני מחירים - מחיר נמוך לתשלום מיידי ומחיר גבוה יותר לתשלום דחוי. רבה ורב יוסף מסבירים, שמצב זה הוא למעשה כמו הלוואה - מכיוון שעל-פי הדין המוכר זכאי לקבל את הכסף מייד, כשהוא מסכים לדחות את התשלום הוא למעשה נותן הלוואה לקונה, והתוספת היא כמו ריבית.

מצד שני, המשנה קובעת שמותר למשכיר לקבוע שני מחירים - מחיר נמוך לתשלום מיידי ומחיר גבוה יותר לתשלומים דחויים. רבה ורב יוסף מסבירים, שההבדל בין שכירות למכירה הוא, שבשכירות על-פי הדין המוכר זכאי לקבל את הכסף רק בסוף התקופה, ולכן אין כאן הלוואה בריבית, אלא הערך האמיתי של הדירה הוא הערך הגבוה יותר.

ואני תמה: אם כך, כאשר השוכר משלם את כל דמי השכירות מייד, הוא למעשה מלוה כסף למשכיר, והסכום שהמשכיר מוריד לו מדמי השכירות הוא כמו ריבית! כאן אמנם אין הלוואה מהמשכיר לשוכר, אבל יש הלוואה הפוכה - מהשוכר למשכיר, ושנינו במשנה הקודמת (בבא מציעא סד:): "המלוה את חבירו... לא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא ריבית"! --אראל סגל 07:12, 23 ביוני 2009 (IDT)

ע"פ הרב עקיבא, מרצה בשיעור הדף היומי, במקרה זה אין כלל הלוואה אלא קניין: ברגע שהשוכר משלם, הוא קונה את החצר לתקופת השכירות, ואין חשיבות לעובדה שהשכירות התחילה מאוחר יותר.

כפי שלמדנו בדפים הקודמים, גם למוכר מותר לקבוע שני מחירים - מחיר נמוך למי שמשלם מראש, ומחיר גבוה יותר למי שמשלם בזמן קבלת הסחורה - בתנאי שהסחורה כבר נמצאת בידו בזמן התשלום המוקדם ("יש לו" או "יצא השער"), כי במקרה זה התשלום המוקדם אינו מהווה הלוואה אלא קנייה. במקרה שלנו, הדירה כבר נמצאת ביד המשכיר, ולכן מותר להשכיר אותה מראש תמורת מחיר מוזל.

אם כך, מדוע המשנה מבחינה בין שכירות לבין מכירה, והרי ההבדל המהותי הוא בין תשלום מוקדם (שאינו נחשב הלוואה אלא קנייה) לבין תשלום מאוחר (שנחשב הלוואה)? - אולי המשנה רצתה ללמד שני חידושים בו זמנית: אחד - שיש הבדל בין תשלום מוקדם לבין תשלום מאוחר, והשני - שבעסקה של שכירות, התשלום בזמן קבלת הנכס נחשב כתשלום מוקדם, בניגוד לעיסקה של מכירה. --אראל סגל 09:59, 3 ביולי 2009 (IDT)