שיחה:תניא חלק א כו

(משלי יד כג): "בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור" - בעל התניא פירש רק את החצי הראשון של הפסוק - "בכל עצב יהיה מותר": "העצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון. והיינו השמחה האמיתית בה' אלהיו, הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר, שעל-ידי זה נשברה רוח הטומאה וסטרא-אחרא ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים". פירושו דומה לפירוש מלבי"ם (ראו ביאור:משלי יד כג). לא ברור איך פירש את החצי השני של הפסוק "ודבר שפתים אך למחסור". --אראל סגל 13:07, 25 בפברואר 2009 (IST)