שיחה:רמב"ם הלכות חמץ ומצה ד ז

הערה

יש להבין מדוע הרמב"ם נקט בהלכות חמץ ומצה- שאסור לתת מתנה על תנאי ואילו לגבי אתרוג אפשר לצאת ידי חובה במתנה על מנת להחזיר, ואפשר לחלק בין אתרוג לבין נתינת מצה לגוי, שהואיל ולגבי מצה בעינן נתינה לגוי והואיל וגוי אינו בהסכם תנאים ולכן אינו מועיל.

ונראה לחלק שמתנה על מנת להחזיר שמיה מתנה זה עד כמה שאני נותן זאת בתור מתנה גמורה כגון אתרוג שאני נותן לשני לצאת בלי שום רווח כלפי הנותן אלא לשם מתנה אבל בחמץ אני נותן בשביל מניעת הפסד בגוף החפצא ואני פועל במתנה בשביל מניעת הפסד ולכן אינו מועיל ע"כ. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי/ת.

תגובה

לענ"ד נראה שבחמץ הניתן או נמכר לגוי על מנת להחזיר, הוי כחמץ של גוי ביד ישראל וישראל חייב באחריותו, שהרי אם ייפסד החמץ ייפטר הגוי מלהחזיר.--נחום - שיחה 23:59, 3 באפריל 2021 (IDT)