שיחה:ראה מעשה

דף מחבר

מערבי, מתי נפטר הרב רפאל אוחנה? מן הראוי לסדר לו דף מחבר עם מידע אודותיו. בברכה, נחום • שיחה 13:02, 7 בנובמבר 2024 (IST)

ודאי.

אגיע גם לזה בע"ה.

תודה מערבי (שיחה) 15:33, 7 בנובמבר 2024 (IST)

למה אני לא מצליח לטעון את העורך של הדף ראה מעשה/הקדמת המחבר?

אשמח להדרכה מערבי (שיחה) 15:46, 7 בנובמבר 2024 (IST)

סידרתי לך קישור מהדף הראשי של הספר. אני מצליח לטעון את הדף.--נחום • שיחה 17:15, 7 בנובמבר 2024 (IST)

עדיין לא עוזר... למה? התברר שהרובוט של 'נטפרי' מצא 'דברים לא טובים' בעמוד, ושם כמה איקסים על איזה משפט, ובכדי שלא אוכל לראות את אותו המשפט, הוא חוסם אותי מהעריכה...

פניתי לנטפרי בעניין.

למרות שאני מבין שמעתה ואילך זה יכול לקרות לי בכל עמוד... מערבי (שיחה) 18:19, 7 בנובמבר 2024 (IST)

כן, בעייה מוכרת עם כל מסנני האינטרנט למיניהם. הם לא אוהבים טקסטים תורניים משום מה.--נחום • שיחה 19:35, 7 בנובמבר 2024 (IST)

עקב בעייה טכנית בחסימה האינטרנטית שלי, אני שם כאן את המשך 'הקדמת המחבר', והרוצה יטלנה למקומה

האיש, כי הוא זכה וכתב ספר תורה והניחו בהיכל בית הכנסת שלהם, וכאשר ראה או שמע למה שפסק מר"ן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ע"ר, וז"ל: מ"ע על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת, ואפי' הניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו, והאידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה ופירושיהם.

וכתב הש"ך משם הפרישה ז"ל, דעכשיו אין מצות עשה כלל לכתוב ס"ת, דדוקא בימיהם שהיה אסור להם לכתוב דפים אלא בגלילה והיו צריכים ללמוד מס"ת, אבל זמננו זה שנעשה לנו היתר לכתוב ספרים דפים כל אחד בפני עצמו, על כן אין לנו אלא לכתוב שאר ספרים, וכן נראה עיקר כהרא"ש, ודלא כהרב בית יוסף וב"ח שכתבו שדעת הרא"ש דודאי איכא מצות עשה בכתיבת ס"ת אפי' בזמן הזה, אלא שיש ג"כ מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם, יעו"ש.

וגם הרב טורי זהב כתב, דאף דמלשון הרא"ש משמע כדברי הדרישה ופרישה, מ"מ נכונים דברי הב"י דס"ל דגם בזמנינו זה איכא מצות עשה לכתוב ס"ת, ע"ש:

המורם מן האמור, דמי שרוצה לקיים מצות עשה של כתיבת ס"ת בזמן הזה כתקנה לסברת כל הפוסקים ז"ל, צריך לכתוב ס"ת, וגם לכתוב תנ"ך ומשנה וש"ס ופירושיהם כנז"ל. ולכן נפשו אותה לגמור המצוה כתקנה, כדי לצאת ידי חובתו לסברת כל הפוסקים ז"ל. ובפרט אשר מצא מין את מינו חיבורי הקטן הלז, שהוא על דרך משל ומליצה, וכל חידוש עפ"י מעשה, והם דברים המושכים את לבו של האדם, ובקרבו ישיב או'ר ב'ו חכמה ומוסר אשר יבינו אנשי עירו, ורוב המון העם אשר בכל עיר ועיר, ולכן ערב אל לבו לגשת להדפיס ספר התורה הזה מכיסו ובממונו לזכות את ישראל.

והנה ידוע מה שכתב הרב קב הישר פרק ע"ב, וז"ל: מצינו לרשי' ז"ל בהיותו גולה מן גלות צרפת, היה מתאכסן בבית עשיר פרנס אחד, והיה העשיר ההוא מפציר בו שיתעכב בביתו וילמוד תורה, ולרוב הפצרתו היה רש"י ז"ל מחבר ספר אחד, וקרא שם הספר הנז' על שם העשיר הפרנס, וכונת רש"י ז"ל היה לגדל ולכבד את שאר בעלי גומלי חסדים, ע"כ, יעו"ש.

ולכן ראו, קראתי בשם הספר הנז' ראה מעשה, אשר רמוז בו שמו וכינויו של המדפיס המוציא לאור מממונו הנז', כי תיבת ראה ר"ת ר'בי א'הרן ה'כהן, וכאשר ראה מעשה, הספר הנז' ותבונתו ומוצאיו ומובאיו, נזכר הלכה הנזכרת שכתב מרן ב"י סימן ע"ר, שבזמן הזה מצוה לכתוב שאר ספרים מלבד ס"ת המונח בבית הכנסת, וכאמור, וק"ל.

והביטה וראה מ"ש הרב מוה"ר כמהר"ח פלאג'י ז"ל בספרו הבהיר תורה וחיים מערכת סמ"ך סי' רטו"ב, וז"ל: המדפיס ספרים מממונו להוציא לאור תורה ,זוכה ויושב במחיצת הת"ח, דעל ידו יצא לאור העולם ותרבה הדעת בכל עת, ואילו היה גנוז, לא היו לומדים בו. והנה אמרו חז"ל, דכל שאומרים שמועה מפיו בעה"ז, שפתותיו דובבות בקבר, לפ"ז הגורם שיהיה צדיק חי אחרי מותו גם הוא יושב במחיצתו, שגרם להחיותו. ואין ספק שהחכם בעצמו כשזה בא לעוה"ב, יוצא לקראתו עם סיעת מרחמוהי. לדברים האלה כתב עמיתנו בתורה הר' מהרח"א איסטרולסה נ"ר, בספר בן אברהם בסדר וישלח דכ"ג ע"ב.

ושמעתי מאדם אחד שראה בחלום לבעה"ב אחד יושב אצל רב גדול אחד שנפטר זה כמה שנים, והאיש החולם משתומם ומפליא איך זכה זה הדיוט להיות בצד האדם הגדול, ובעל החלום לא ידע שזה בעה"ב הדפיס ספר מספריו הקדושים.

והנה לפי מ"ש הטור בשם הרא"ש דעכשיו בזמן הזה חיבורי הש"ס והפוסקים הם בכלל מצות עשה ד'ועתה כתבו לכם את השירה', א"כ נמצא בידו של המדפיס מעלה גדולה כזאת. וכן ראיתי להרב ברך יצחק ברכה, בהקדמתו.

ועיניך תראינה בספרי 'סמיכה לחיים' בהקדמתי, ושם נאמר עשרה מעלות למי שזוכה להדפיס ספר מממונו. עי"ש בס"ד. [עכ"ל מהר"ח פלאג'י].

וגם אנכי בהקדמת ספרי הקטן יסוד מערבי הבאתי כמה מעלות טובות, ואין צריך לכפול הדברים פה, לך נא ראה.

והנה, המדפיס הנז', מעשיו מוכיחים שהוא איש ירא את ה', ויראתו גרמה לו לעורר את לבבו ולפשפש ולרדוף אחר המצות כאלה שמוציאים פירות ופירי פירות כנודע וכאשר נכתוב לקמן בע"ה. ובזה צדקו יחדיו אותיות המשולבים זה בזה, אותיות ירא"ה עם אותיות אהר"ן, ואותיות אהר"ן עם אותיות רנג'ה, כאשר שלבן יחדיו הרב מר מחותנינו כמהר"ר חביב דוד סתהון הי"ו בספרו הבהיר תקפו של נס ח"א דף ח' ע"ד, והוא ע"ד מה שכתבו הראשונים ז"ל באותיות אהבה ויראה, וזה לעומת זה עשה אלקים באותיות בלעם ועמלק, וכן בפסוק 'אמת מארץ תצמח' כנודע, והנה פה כאשר נשלבו, בזה שם רמז כי מתחילה יראת חטאו קרמה לחכמתו, והיא שעוררתו להשלים את מצותו, ולבסוף רנן ירנן יהיה שש ושמח.

וכמ"ש ז"ל על פס' 'שמח זבולון בצאתך' מן העולם, על ידי סבה 'ויששכר באהליך', הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ישבו באהלים סמוכים לעד לעולם בעולם העליון.

אשר בזה רמזתי כונת הכתוב [בשיר השירים ד'] 'עורי צפון ובואי תימן', ר"ל עורי צפון אתה העשיר [על דרך הרוצה להעשיר יצפין, דכתיב 'מצפון זהב יאתה'] מתרדמת ומהבלי הזמן, 'ובואי תימן', אל החכם שהרוצה להחכים ידרים, ועי"ז 'הפיחי גני', ריח שדה ג"ע, 'יזלו בשמיו' אל העשיר, הואיל והחזיק בידו והדפיס ספריו, וכנז'. עי"ז יהיה לו זכייה דאורייתא 'יבוא דודי ויאכל פרי מגדיו', כי בצל החכמה בצל הכסף, כי חלק היוצא למלחמה של תורה וכחלק היושב על הכלים, חלק כחלק יאכלו. וק"ל:

על דרך זה ירמוז הכתוב גם כן [בקהלת סי' א'] וזה תוכנו, 'הולך אל דרום וסובב אל צפון, סובב סובב הולך הרוח, ועל סביבותיו שב הרוח', והבינה, רוח חכמה 'הולך אל דרום', הוא החכם, על דרך יהיב חכמתא לחכימין, ואח"כ 'סובב אל צפון', הוא העשיר, 'סובב סובב הולך הרוח' חכמה, שיושב החכם ומלמדו חכמה שם שלא יתבייש כמ"ש ז"ל, 'ועל' כל 'סביבותיו' לשניהם גם יחד, 'שב הרוח' חכמה, כמו זה כן זה, וכאמור.

או רומז על רוח שפתותיהם שדובבות בקבר שניהם גם יחד וכמ"ש המפרשים ז"ל, ומה נאה אף נעים מה שרמז הרב בני יששכר עמ"ש התנא דכלים, 'ענבל שאין בו זוג אינו בטל מתורת כלי הואיל ויכול להקישו ע"י דבר אחר'. וארחיב הדברים בס"ד. כי תיבת 'ענבל', הוא רמז על המחזיק שאינו בן תורה, ולכן 'ענבל' נוטריקון ע"נ ב"ל, ר"ל, שאינו יכול לענות ברברי תורה, והוא ע"ד מ"ש ז"ל על פס' 'ער ועונה', ער בחכמים עונה בתלמידים. 'ואין בו זוג', ר"ל שאין לו זוג שהוא הלשון, ובשעת פטירתו לא תאמר 'לשונו תהלך בארץ' כאלו אינו וכאלם לא יפתח פיו והו"ל 'בטל מתורת כלי', לזה אמר התנא שאינו בטל מתורת כלי הואיל 'ויכול להקישו ע"י דב"ר אח"ר', והיינו החכם יודע איזה בן זוגו ועל ידו דובב שפתי 'ישנים', תרתי משמע, וק"ל:

גם תמצא כתוב בס' ראה חיים ח"ב ס' דברים, שכתב וז"ל: הגם דקי"ל שהמתים בחו"ל אינם קמים בתחיית המתים כי אם ע"י צער גלגול מחילות כמ"ש בסוף כתובות, עכ"ז כשמחזיק ידי לומדי תורה אין לו צער גלגול מחילות, וכאילו מת בא"י, וכמ"ש הרב בני יוסף בסדר דברים דף ק"י ע"ד, ע"ש.

וכהאי גוונא מצינו מעלה אחרת בו, כי הדר בא"י ומת שם, אינו מת ע"י מלאך המות, וכמ"ש בזוה"ק ס' תרומה דף קנ"א ע"ב. הכי נמי המחזיק ביד ת"ח אינו מת ע"י מלאך המות, וכמ"ש בזוה"ק ס' צו דף צ"ט ע"א, יעו"ש. ועי' בספר תוכחת חיים ס' בלק שהמדפיס מכיסו ומממונו הוא בכלל מחזיק ידי ת"ח, ע"ש שהאריך למעניתו, ואין כאן מקום להאריך:

ומעתה נחזור לענייננו, ליתן טעם לשבח אשר הלכתי בשיטה זו ובסדר זה, חכמה ומוסר, בדברי אגדה ומעט דינים השייכים לאותו ענין, כי יש בני אדם שטבעם שלבם נמשך אחר דברי אגדה, ויש בני אדם אשר לבם הולך לאור משפט, לשמוע בלימוד הדינים.

וכעין זה מצינו במס' סוטה בפ' אלו נאמרים, וז"ל: ר' אבהו ור' חייא בר אבא אקלעו לההוא אתרא, ר' חייא בר אבא דריש שמעתתא, ור' אבהו דריש אגדתא, שבקו כ"ע לר' חייא בר אבא ואתו לקמיה דר' אבהו, חלש דעתיה, אמ"ל רבי אבהו, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לב' בני אדם שנכנסו לעיר אחת, אחד מוכר מיני אבנים טובות ומרגליות, ואחד מוכר מיני סדקית [כגון פלכין ומחטין וצנורות כלי מלאכת הנשים], על מה קופצין, לא על מי שמוכר מיני סדקית [בתמיהה, מתוך שדמיהם קלים יש להם קונים הרבה. ולהפיס דעתו היה אומר כן], יעו"ש.

גם בפרק הכונס איתמר, יתיב ר' אמי ור' אסי קמיה דר' יצחק נפחא, מר אמר ליה לימא מר שמעתתא, ומר אמר ליה לימא מר אגדתא, פתח למימר אגדתא ולא שביק מר, פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר, אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי נשים, אחת ילדה ואחת זקנה, ילדה מלקטת לו לבנות, זקנה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן. אמר להם, אי הכי, אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו, כי תצא אש וכו' אמר הקב"ה עלי לשלם וכו', שמעתתא, פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו, יעו"ש. עי' בס' ברך יצחק בדרושו לשבת כלה סדר וילך, ובהקדמת ספר אהבת עולם להרב כמהר"ש גאזי ז"ל:

הרי מצאנו ראינו שר' יצחק נפחא פתח בפסוק אשר רצוף בתוכו חכמה ומוסר בדברי אגדה, ושם שם לו חק ומשפט כדי לעשות רצון שניהם יחד. וממנו נקח לקח טוב לעשות כמעשהו, לקיים משפט כתוב 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך', ובזה אין מקום ללון שום תלונה בדבר אשר דשו בו רבים, ואחרי רבים להטות, ורחמנא לבא בעי.

ומלבד זה מצאנו ראינו כמה מעלות טובות העוסק בסיפורי מעשה הצדיקים כאשר אסדרם לפניך אתה הקורא נעים אחת לאחת והיו לאחדים בידך הביטה וראה:

"מעשה, תוקפו וגבורתו"

א) איתא בס' חסדים טובים להרב כמהר"י כנאפו ז"ל, דף נ"א ע"ב, משם ספר שבחי הרב בעל שם טוב, כי כל המספר סיפורי הצדיקים, כאלו עוסק במעשה מרכבה, יעו"ש:

ב) בס' ליקוטי עצות, והיא קיצור מספר ליקוטי מהר"ן ז"ל, אות צ' סעיף צ"ח, כתב וז"ל: ע"י סיפורי מעשיות מצדיקים, מתעורר ומתלהב הלב בהתעוררות גדולה ובחשק נמרץ, וכמה צדיקים נוראים מאד ספרו, שעיקר התעוררות שלהם להשי"ת היה ע"י סיפורי מעשיות מצדיקים זיע"א, יעו"ש:

ג) עוד איתא שם במערכת א"י סעיף טו"ב, וז"ל: מי שהוא בא"י תוב"ב, זוכה לספר סיפורי מעשיות מצדיקי אמת, וזוכים לטהר המחשבה ע"י סיפורי מעשיות של צדיקים, יעו"ש:

ד) כתב הרב מר מחותנינו כמהר"ר אח"ד סתהון הי"ו, בספרו היקר שמש ומגן דף ב' ע"א וע"ב, וז"ל: הנה נודע כי בכל עת ובכל רגע אשר האדם מספר יצי"מ, בדבורו עביד מעשה לגרש מפניו אויב ויאמר השמד, ומבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות כנז' בזוה"ק בכמה מקומות. וכן הרואה בפשטי הכתובים בס' תהלים יראה, כי דוד המלך ע"ה היה נזהר לספר נסיו יתברך שמו כדי להנצל מכל צרה, ועי"ז נכנעים כחות הטומאה ומתגברים כחות הקדושה. ותמיד הזכרת הנסים מבריח כל המעוררים. וכנז' כל זה בזוה"ק, יעו"ש.

וכזאת כתב הרב ליקוטי עצות הנז' מערכת א"י סי' י"ז, כי ע"י סיפורי מעשיות של צדיקים זוכין לטהר המחשבה ולהמתיק הדינים, ועי"ז ניצולים מכל הצרות. ועיין בפרישתי על התהלים שפירשתי בזה פסוק 'ואני אגיד לעולם' [תהלים ע"ה], יעו"ש:

ה] האומר שמועה מפי הצדיקים, הם מתפללים עליו ומליצים טובה עליו, כן כתב בס' החסידים סי' רכ"ד, ומובא בחק"ל סדר תצא יום ו', לך נא ראה:

י) עיין בילקוט חדש ערך נסים ונפלאות משם זוה"ק ח"ב דף ט' סוף ע"ב, וז"ל: פקידא בתר דא לספר בשבח יציאת מצרים, דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין, וקוב"ה חדי בההוא ספור, ביה שעתא כניש קוב"ה לכל פמלייא דיליה, ואמ"ל, זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעו בני, וחדאן בפורקני, כדין אתיין ואודן לקב"ה על כל אילין נסין וגבורן, ואודן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא, וחדאן בחדוה דפורקנא דמאריהון, וכדין אתוסף ליה חיליה וגבורתא לעילא, וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למאריהון, ובגין כן אית לשבחא ולאשתעי בספור דא כמה דאתמר, וכגוונא דא חובה איהו על בר נש לאשתעי תדיר קמי קב"ה, ולפרסומי נסין בכל אינון נסין דעבד, בגין דאינון מילין סלקין, וכל פמליא דלעילא מתכנשי וחמאן לון, ואודן כולהו לקוב"ה, ואסתלק יקרי' עלייהו עילא ותתא. עכ"ל. יעו"ש:

ז) הרב חיד"א ז"ל [בחומת אנך, ישעיה ה'] על פסוק 'הוי מושכי העון בחבלי השוא', האריך בדרך רמז ומוסר השכל, שהקורא בתורה נמשך עליו רוחניות מהתורה הקדושה, ומהתנאים הקדושים שחיברו המשנה, ומהאמוראים שחברו התלמוד, וקדושתם יאיר אור נוצץ בקורא בדבריהם, יעו"ש. וממנו נקח להקורא ועוסק במעשיהם של צדיקים, יאיר אור צדקתם וחסידותם אל מול פניו:

ח) כתבו הפוסקים, לספר הנסים שעשה ה' באורך רח'ב רח'ב שרי, וז"ש אתייא ותמהייא דעבד עמי אלהא, זה מותר לספר באורך, ואדרבא מצוה לפרסם הנסים באר היטיב, וזהו 'שפר קדמי להחויא', וק"ל. עכ"ל חומת אנך, דניאל ג', יעו"ש:

ט) סגולת הספורים, ישעשעו הנפש ולא יתנמנם, כן כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דיומא פ"ק משנה ו', יעו"ש:

י) טעם שנכתבה נבואת יונה שהיתה לאוה"ע, הוא כדי להודיע הנסים המופלאים שעשה הוא ית' ליונה. כן כתב הרב חיד"א ז"ל, משם המפז"ל, חומת אנך יונה סי' א' ודו"ק:

יא) איתא בזוה"ק סדר בהעלותך דף קס"ט ע"א, וז"ל: פתח ר' אלעזר ואמר, כתיב ותנח התיבה בחדש השביעי בי' יום לחדש על הרי אררט, כמה חביבין מילין דאורייתא, דבכל מלה ומלה אית ביה רזין עילאין, ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, והא אורייתא דהיא כללא עילאה, אע"ג דנפק מינה דא ספור בעלמא, ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור, אלא לאחזאה מילין עילאין ורזי עילאין, ומאן דאמר דההוא ספור דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קא אתי, תיפח רוחיה, דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאה אורייתא דקשוט, אלא ודאי אורייתא קדישא עילאה איהי אורייתא דקשוט וכו'. יעו"ש.

שם בדף קנ"ב ע"א כתוב, וז"ל: ר' שמעון אמר ווי ליה לההיא בר נש דאמר הא דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומילין והדיוטי, דאי הכי אפי' בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במילין והדיוטי ובשבתא יתיר מכולהו, אי לאחזאה מלה דעלמא אפי' אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מילין עילאין יתיר, אי הכי ניזיל אבתרייהו ונעביד מינייהו אורייתא כהאי גוונא, אלא כל מילין דאורייתא מילין עילאין אינון ורזין עילאין, יעו"ש:

יב) עיניך תחזינה מישרים בהקדמת ספר עליות אליא' אשר כתבו גאוני אשכנז, בעליית השער, וז"ל בקיצור: דרשו מעל ספר ה' וקראו המפורש בתורה ומפוזר בתלמוד ונכתב בספרים, קוראי הדורות מראש מימות עולם עד היום, המספרים עלילות מצעדי קדושי עליון, ומכתבי מילייהו בס' הזכרונות, זכרון מעשיהם לדור אחרון, והניחו שמם לברכה ולתהלה, למען אשר מהם נראה לקחת מוסר ולקנאות ביראת ה', ולעשות כמעשיהם, וזהו כל ישע וחפץ התכלית הנדרש. ויותר מאשר תפעל על לב איש כל אות וכל מופת, כל חכמה וכל מוסר, יתפעל אחר ראות המעשים הנעשים תחת השמש ותוצאותיהם, ולמראה הניסיון ישפוט, ואחריהם לבם הולך, ולזאת מה רב טוב אשר פעלו לחרות בעט ברזל גדולים מעשה צדיקים שכבר מתו, מעשה חכמים כולם, והשיגום לפנינו כאלו חיים הם כולם עומדים אתנו היום, ולתת לנו מהלכים בין העומדים האלה, ועם חכמים אלה אנחנו הולכים ונחכם, לשמור ארחות צדיקים, ועמהם הננו ארחים לחברה, ומזקנים אלה נתבונן ללכת בדרך טובים, ורוח צדקתם לא תמות ולא תמוש מאתנו נצח, והרואה חכמים במיתתן יחיה, עכ"ל.

אלא מעתה אשים קנצי למילין, ויעזרנו על דבר כבוד שמו להגדיל תורה ולהאדירה, ישלח עזרי מקדש ומציון יסעדני נרננה, ובביאת משיחנו במהרה בימינו יראו עינינו וישמח לבנו אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו רנה.,הלא כה דברי איש צעיר ממחוסרי הבנ"ה, רב זעירא קטינא, רפאל אוחנא הי"ו. מערבי (שיחה) 18:55, 7 בנובמבר 2024 (IST)

לקורא היקר, שים לב שאוטומטית "מעשה, תוקפו וגבורתו" שהוא המשך הודעה א', הפך להודעה בפני עצמה,

אך לא זו המטרה, אלא זה חלק מהתוכן עליו דיברתי בהודעה שלפני הקודמת, שצריך ליטלנו מכאן ולהניחו במקומו, ולשמור כמובן על הכותרת הזו, הנקרא "מעשה" וכו'... מערבי (שיחה) 18:57, 7 בנובמבר 2024 (IST)