שיחה:זיכרונות זואולוג עברי/האוגר הזהוב
הוספת נושאכמה שאלות
[עריכה]- למה יש רווח של שורה בין מספר ההערה ובין ההערה עצמה, ואיך אפשר למנוע את זה?
- איך מגדילים ומקטינים את הטקסט?
--Itsused (שיחה) 14:09, 17 ביולי 2017 (IDT)
- הבעייה היתה בתבנית של שיר מנוקד. הסרתה מונעת את זה.
- נסה את תבניות תבנית:גדול ו-תבנית:קטן.
--נחום - שיחה 16:34, 17 ביולי 2017 (IDT)
- תודה רבה לך נחום, אבל בלי התבנית הניקוד נראה אצלי כמבולגן. יש דרך לשנות את זה?--Itsused (שיחה) 20:47, 17 ביולי 2017 (IDT)
- הבלגן אצלך זה כנראה נובע מ"באג הניקוד" הידוע לשימצה. הצעתי בזמנו במזנון פנייה לפאבריקטור כדי לנסות ולתקן זאת אך לא היתה היענות מצד הקהילה. כנראה שלאחרים זה לא מפריע. --נחום - שיחה 23:56, 17 ביולי 2017 (IDT)
- קצת מדכא לדעת שלא אראה את התוצאות של המאמצים שלי... אולי אפשר איכשהו לתקן את התבנית או להוסיף איזה פרמטר שיקבע אם להוסיף שורה לפני השיר? תודה על כל העזרה, סליחה אם אני מטריד.--Itsused (שיחה) 11:14, 18 ביולי 2017 (IDT)
- שיניתי קצת את העיצוב ועכשיו אני די מרוצה ממנו. תודה רבה על העזרה.--Itsused (שיחה) 12:59, 18 ביולי 2017 (IDT)
הניקוד של תחילת הטקסט, למי שמעוניין
[עריכה]הָאוֹגֵר הַזָּהֹב
הַיּוֹם נְפוֹצִים עַשְֹרוֹת אַלְפֵי פְּרָטִים שֶׁל הָאוֹגֵר הַזָּהֹב בַּאֲמֵרִיקׇה וּבׇאֲרׇצוֹת הַכְּפוּפוֹת לִבְּרִיטַנְיׇה הַגְּדוֹלָה. וּמֵאַיִן הִתְפַּשֵּׁט הׇאוֹגֵר הַיָּפֶה הַזֶּה, שֶׁמְּדוֹרוֹ הַיׇּחִיד בְּכׇל כַּדּוּר הָאָרֶץ הִיא סְבִיבַת אֲרַם־צוֹבׇא? מִירוּשָׁלָיִם! אֲבל, הַיּוֹדֵעַ אַף אַחַד הָרוֹפְאִים־הַחוֹקְרִים הַמְרֻבִּים שֶׁבָּאֲרָצוֹת הׇאֵלֶּה, לְמִי הֵם חַיׇּבִים אֶת מְקוֹר מְצִיאוּת הַמְכַרְסֵם הַיָּקָר הַזֶּה בְּמַעְבְּדוֹתֵיהֶם? מְכַרְסם יׇחִיד בְּמִינוֹ זֶה, הַמְאַפְשֵׁר לׇהֶם הַיּו֗ם כַּמָּה וְכַמָּה בְּדִיקוֹת וּבְחִינוֹת רְפוּאִיוֹת שֶׁלֹּא הׇיוּ אֶפְשָׁרִיוֹת קֹדֶם לָכֵן, לִפְנֵי הֱיוֹת הָאוֹגֵר הַזֶּה בִּרְשׁוּתׇם? מְכַרְסֵם הַנּוֹחַ כָּל כַּךְ לְמִבְחָנִים רְפוּאִיִּים לֹא מְעַטִּים! דְּבָרַי אֵלֶּה רַק הִסְטוֹרִיִּים הֵם אָמְנָם, אֲבָל לְזִכְרוֹנָם תָּקְדַּשְׁנָה בְּוַדַּאי, בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִים, שׁוּרוֹת מִסְפָּר בְּסִפְרֵי תּוֹלדוֹת הָרְפוּאָה. אֶל נָכוֹן יִהְיוּ חוֹקְרֵי תוֹלְדוֹת הָרְפוּאָה שֶׁיִתְעַנְיְנוּ בָּעֶצֶם הַמְּקוֹרִי, שֶׁבּוֹ נַעֲשׂוּ הַנִּסְיוֹנוֹת וְשֶׁשִּׁמֵשׁ יְסוֹד לָהֶם.
בְּכָל מִינֵי־הָעַכְבָּר הַשּׁוֹנִים – הָאוֹגֵר לְמִינוֹ הוּא הַנּוֹחַ בְּיוֹתֵר לְקַבָּלַת הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל חַיְדַּק הַלֵּשְׁמָנִיָּה[1], לְמָשָׁל; חַיְדַּק הַמְסַכֵּן לִפְעָמִים אֶת חַיֵּי הַחוֹלֶה בַּמַּחֲלָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת... לַנִּסְיוֹנוֹת הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּאוֹגְרִים שׁוֹנִים; אַךְ לְגַדְּלָם בַּשִּׁבְיָה, בִּכְלוּב שֶׁבְּמַעְבָּדָה, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה; מִן הַנִּמְנָע הָיָה לְהַרְבּוֹתָם, כִּי הַנְּקֵבָה הָיְתָה מְמִיתָה אֶת זְכָרָהּ בְּרֶגַע הַהִצְטַוְּתוּת, בָּרֶגַע שֶׁהִזְדַּקֵּק לָהּ. וְתָמִיד הָיָה הֶכְרָח לֶאֱסֹף אַלְפֵי אוֹגְרִים חֲדָשִׁים, שָׁנָה שָׁנָה בַּטֶּבַע. לְכַמָּה הוֹצָאוֹת מְרֻבּוֹת גָּרַם הַדּבָר הַזֶּה! חוּץ מִזֶּה הָיְתָה מְצִיאַת הָאוֹגְרִים בַּטֶּבַע „תְּלוּיָה בְּנֵס” יוֹתֵר מִהְיוֹתָהּ קְבוּעָה, מְסֻדָּרָה; וְזֶה גָרַם לְהַפְסָקַת נִסְיוֹנוֹת רַבִּים שֶׁהוּחַלּוּ, וּלְמַעֲצוֹרִים רַבִּים בְּמַהֲלַךְ הָעֲבוֹדָה. אֶפֶס כִּי לְחוֹקְרֵי מִקְצוֹעוֹת־הָרְפוּאָה הַמְדֻבָּרִים הָאֵלֶּה לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה הַזֹּאת שֶׁל חִפּוּשׂ אוֹגְרִים חֲדָשִׁים בַּטֶּבַע. הַמַּצָּב הַזֶּה שֻׁנָּה לְטוֹבָה בְּהָבִיא מָרַת אַהֲרֹנִי וּמַר אַהֲרֹנִי עֲשָׂרָה אוֹגְרִים זְהֻבִּים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הָאוֹגֵר הַזָּהֹב, שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ בְּלִי שֶׂפֶק, אוּלַי גַּם בִּזְמַן קָרוֹב, עֶצֶם־בֹּחַן לְנִסְיוׂנוׂת רְפוּאִיִּים חֲדָשִׁים, שֶׁתּוֹצֵאתָם תִּהְיֶה: הַצָּלַת עַשְׂרוֹת אַלְפֵי דְווּיִם מִמָּוֶת, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת מִסֵּבֶל מְמֻשָּׁךְ. בְּשׁוּבֵנוּ (אֲנִי וְרַעְיָתְי) מִיָּם אַנְטִיּוֹכִיָּה, אַחֲרֵי שֶׁחָקַרְנוּ אֶת חַיָּתוֹ כְּחׇדְשַׁיִם בְּעֵרֶךְ, שָׁהִינוּ שְׁמוֹנָה יָמִים בִסְבִיבַת אֲרַם־צוֹבָא.
גּ׳וֹרְגִ׳יּוּס, צַיָּדִי הַסּוּרִי (שֶׁשְּׂפוֹת אִמּוֹ הָיוּ עֲרָבִית וְסוּרִית וְדִבֵּר וְכָתַב בִּלְשׁוֹן תַּרְגוּם אוּנְקְלוּס, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים וְכוֹתְבִים עִבְרִית) נָסַע בִּשְׁלִיחוּתֵנוּ לִכְפָר אֶחָד, הָרָחוֹק מַהֲלַךְ שְׁלֹשִׁים קִילוֹמֶטְרִים מֵאֲרַם־צוֹבָא. בְּבֹאוֹ שָׁמָּה הִסְבִּיר לְשֵׁיךְ הַמָּקוֹם (שֵׁיךְ אֶל־בֶּלֶד) אֶת מַטְּרַת בּוֹאוֹ לַכְּפָר הַזֶּה. הוּא אָמַר לוֹ:
„אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאִי אֶת הַמַּחֲלָה הַמְּצוּיָה בְּעִקָּר בַּאֲרַם־צוֹבָא, הָעִיר הַקְּרוֹבָה לַכְּפָר: כַּוָּנָתִי לַ„חַבּ חַלֶבִּי”, זוֹ הַחַבּוּרָה הָאֲרוּרָה, הַשּׂוֹרֶטֶת שָׂרָטוֹת עֲמֻקּוֹת בִּפְנֵי כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים הַלְּקוּיִים בָּהּ – הַכִּיב הַצּוֹלֵק צַלָּקוֹת בָּעוֹר, הַמְכָעֵר וּמְנַוֵּל בַּחוּרוֹת יָפוֹת וּגְבָרִים יָפִים מְאֹד – בְּהַתְווֹתוֹ „תָּוֵי־קַיִן” בְּמִצְחָם, בְּעוֹר־אַפָּם, בִּלְחָיֵיהֶם, בְּסַנְטְרָם אוֹ בְּכַפֵּי־יָדָם.”
[1]מַחֲלָה נְפוֹצָה מְאֹד בִּסְבִיבֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן. מְצוּיָה בְּעִקָּר בִּילָדִים שֶׁלֹּא הִגּיעוּ לְגִיל 6 שָׁנִים. גּוֹרֵם הַמַּחֲלה – שִׁבְטׇן (Flagellatum) מִקְרוֹסְקוֹפּי. מַעֲבִירָהּ הוּא הַפַּרְעֹשׁ וְגַם יְצוּרִים מוֹצְצֵי־דָם קְטַנִּים אֲחֵרִים.