שיחה:הוריות פרק א משנה ב
בס"ד
שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד
בשנת 1992 למינינם מר יצחק נבון, נשיא המדינה (78-83) שעמד בראש המועצה הציבורית לציון 500 שנה לגירוש יהודי ספרד:"ירושלים אשר הייתה בספרד", הציג תצוגה של בובות לובשות בגדים שהיהודים נהגו ללבוש באותה תקופה. בנוסף היה "טלאי צהוב", גזרה מהאינקוויזיציה. מה שמשך את תשומת לבי שהטלאי היה עגול ולא כוכב בעל שש פינות כפי שעשו הנאצים ימשו"ז במלחמת העולם השנייה, בתקופת השואה. ומאז הסתקרנתי לדעת מהו מקורו של דגל המדינה ופניתי ישירות למקורות.
בספר שמואל א',י"ז פס' ל"ז, בפעם הראשונה שדוד המלך הופיע זה היה נגד גולית: "ויאמר דוד ד' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה".ובפסוק מ"ה:"ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ד' צבקות אלוקי ישראל אשר חרפת". ובפסוק מ"ז:"וידעו כל הקהל הזה כי לא בחרב ובחנית יושיע ד' כי ל ד' המלחמה ונתן אתכם בידנו". ובשמואל ב',ז' פס' ט':"ואהיה עמך בכל אשר הלכת והכריתה את כל אויביך מפניך ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ".(אברהם,יצחק ויעקב אבותינו).
במסכת פסחים דף קי"ז עמוד ב': מעירים אגב כך על הכתוב שהבטיח ד' לדוד "ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ", כשאומרים "מגן דוד" כדרך שאומרים על גדול האבות:" מגן אברהם". קיימת תפילה, שבה מצפים לכינון מלכות ישראל וחותמים בה:"מצמיח קרן ישועה", ובברכות שאומרים אחרי ההפטרה:"...כי בשם קודשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד, ברוך אתה ד' מגן דוד".
אחרי כן, פניתי לספר תהילים שבו נזכרת שמונה עשרה פעמים המילה "מגן". היא מופיעה בצורות שונות: כשם, כפועל או כתואר.בתפילות שאנו מתפללים במשך היום, בשבתות ובחגים אנו מזכירים את המילה מגן. בימים הנוראים כשאנו אומרים סליחות, אחת מבקשות היא:"עננו מגן דוד", ודאי שאנו מתכוונים לקב"ה בלבד. באף מזמור אין מרמזים על המילה מגן כסמל כלשהו, להיפך מבטאים אמונה וביטחון, בשם יתברך. ובתפילת שמונה עשרה כשאומרים המילה מגן אנו מכוונים שעולה בגימטרייא ג' פעמים א-ל.
פעם אחת בלבד מופיעה המילה "מגן" ככלי מלחמה, במזמור ע"ו, פס' ד':"שמה שיבר רשפי-קשת מגן וחרב מלחמה סלה", שם בירושלים שבר חיצי קשת האויבים, מגניהם, חרבותיהם וכלי מלחמה, סלה.לפי תרגום של כבוד הרב יוסף שלום הלוי וינפלד שליט"א בעל ההוצאה ספרי הקודש "אשכול" מספר תהילים יסוד מלכות.
בילקוט מעם לועז בספר ויקרא בפרשת אמור ל"ב כתוב בספר "שערי רחמים" שדוד המלך כתב את מזמור ס"ז שבתהילים בצורת מנורה (דברי חז"ל סגולה להצלחה) על התריס (מגנו), וכשהיה יוצא למלחמה ד' הצליח דרכיו.
בזוהר הקדוש בספר שמות ג' נקרא מגן, מה המגן הוא להגן על האדם אף הברית הקדוש מגן על האדם (מצוות ברית מילה). בכל הספר רזיא-ל המלאך (הוצאת שנת תשל"ב) לא מופיע הסמל מ-גן דוד, אומנם בקמיע שמופיע בעמוד קמ"ד כתוב.....ברוך אתה ד' מגן דוד.....,אחרי כן בקמיע אחרת מופיע מספר סמלים ובהם יש דומים לסמל מ-גן דוד.
כבוד הרב יצחק יוסף שליט"א כותב בספרו ילקוט יוסף מהדורה שנת תשס"ד הלכות תפילה כרך א' עמוד רכ"א סימן צ' סעיף מ"ו: הראשון ששם השם מ-גן דוד היה "יהודה הדסי" מעדת הקראים שחי במאה ה-12 בספרו "אשכול-הכופר" שם הספר נלקח משיר השירים פרק א' פס' י"ד. מסופר על הגאון ר' ברוך ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ שפעם אחת כשנכנס לאולם בית המדרש והבחין שמישהו חרט על הסטנדר את הסמל מ-גן דוד, ומיד הגיב ואמר, מי הוא שחרט צלם על ארון הקודש של התורה שבעל פה. בבית כנסת ר' יוחנן בן זכאי בירושלים הסמל מ-גן דוד מופיע עם שמונה קצוות. עפ"י ספרי קבלה שישה קצוות מרמזים על ארבע פינות העולם, על הארץ ועל השמים. ד' יתברך מלך למעלה ולמטה ובארבע רוחות השמים. (עיין בספרו הנ"ל של הרב יצחק יוסף שליט"א).
באחד מסיורי בארץ הייתי ברמת הגולן ושם בבית הכנסת העתיק ראיתי משקוף של שער השייך לכניסה של בית הכנסת מונח בצד ועליו חרות כתר של פרח בעל שישה עלים כל קצות העלים היו מחוברים זה לזה באמצאות עלה נוסף (ברשותי מצוי צילום המשקוף). סך הכול שנים עשרה עלים. אותו ציור ראיתי בבתים עתיקים בחברון, אך רק עם שישה עלים (לא יכולתי לצלם שם משום שהיה שבת או יום טוב). כיום בתים אלו אינם קיימים, הם נהרסו כנראה בשל סיבות בטחוניות.
בס"ד
כשגורשנו מארצנו ע"י הרומאים רצינו סמל שיזהה אותנו ובאמצעותו נזכור ולא נשכח את שובנו לארץ אבותינו, לכן בחרנו בציור בצורת פרח שהיה במנורה בבית המקדש. הוא היה מורכב משישה עלים כל אחד. (לעיין במאמר של החוקר אורי אופיר). בסך הכול היו תשעה פרחים במנורה (ילקוט מעם לועז-שמות פרשת תרומה כ"א ל"א-ל"ט) ובזה קיווינו שיהיה לנו סמל ליהדות ותקווה לשיבת ציון. בקשתי מקרוביי שביקרו באמסטרדם לצלם עבורי את בית הכנסת העתיק שאנשי הישוב היהודי העתיקו מפורטוגל גם בו לא היה שום סמל. בהרבה מקומות התגלו עתיקות של פסיפס שמצויר עליהם את המנורה עם שבעה קנים בבית הכנסת העתיק ביריחו "שלום על ישראל", בסוסיא, בבית שעריים, במטבעות, ועוד... .היא המנורה מסמלת
לנו אמונתנו, כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש .
כשקוראים לסמל מ-גן דוד הרי זה נותן הרגשה שזה הוא המ-גן על דוד? אולי זה דומה לאותו חטא העגל שנעשה במדבר? בספר שמות כי-תשא פרק ל"ב "..ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלוקיך ישראל.." האם מאז ששמנו השם מ-גן דוד על הסמל הטיב לעמנו? האם הגזרות הסתיימו? האם הביא איזה סגולות טובות? האם זו טעות חמורה להשים שם הזה לסמל? בתפילתנו כל פעם שאומרים מגן כוונתנו שרק הקב"ה מגן עלינו.
במוזיאון א"י שבתל אביב נערכה תערוכה על הישוב היהודי באיטליה, ראינו דגם של בית כנסת משנת 300-400 לספירה. היה שם פסיפס ובו ציור של כותרת פרח בעל שישה עלים וגם מנורה שבעה קנים, גם הייתה הגדה של חג פסח משנת 1609 והופיע בראש העמוד פרח בעל שישה עלים , וכן מכתש משנת 1480 ובו חרות מנורה בעלת שבעה קנים.
במגאזין "דרך האושר" גיליון 38 , פברואר 2005 , גב' יעל כפיר גלשה ואספה סמלים שונים: סמלי לאום, דגלים, תגים וסמלים המקשרים אותנו לתרבות ויוצרים אצלנו פרשנויות אסוציאטיביות. כשאזרחי המדינה רואים את סמליהם, הם שואבים מהם מסר של תפיסות חברתיות וערכים בעלי משמעות, כמו גאווה והשתייכות הנובעים מהמטען הרגשי והערכי הטמון בסמל ותפיסת הערכיות של העולם שאותו הם רוצים לראות. הדרך לפיה הם רוצים לחיות או רעיונות הנובעים מעברם שרצונם לשמור. לדגל לעומת זה יש רגש ומשמעות חברתית, המרמזים על רעיון מופשט כגון: לאומיות ולא על חפץ ייחודי.
ד"ר רפאל רוזנר מנהל "סמלים", המרכז הישראלי לסימון אנליזה, כותב בין היתר:"מבחינה גנטית האדם קשור לאבות אבותיו מלפני אלפי שנים. המטען שאיתו אנו נולדים, בשילוב החינוך והתרבות שאנו מקבלים מכתיבים את ההתנהגות שלנו בהמשך חיינו. האדם מפרש וחי את חייו בהתאם למערך הסמלים שאיתו הוא נולד ולמד במהלך חייו לכן כל אדם מפרש את הסמלים בצורה שונה. אם נעסוק בסמלים ונבין מהיכן הם באים, העולם יהיה הרבה יותר טוב עבורנו אם מילדות לא קראנו נכון את הסמל-המשמעות שניתן לו עשויה להיות מעוותת. אם לא קלטנו נכון עם החושים שלנו:שמיעה,ראייה,ריח,מישוש, עלינו לתקן את התפיסה החושית שלנו!". גם הוא כותב:שהמ-גן דוד מורכב משני משולשים שווי צלעות המונחים זה על זה במהופך, נשא בעבר משמעות מאגית ועיטר קמיעות וקברים באזור המזרח התיכון והודו. (ראה אנציקלו' כללית אביב).
גם באינציקלופדיה כללית לצעירים אביב 1977 הוצאת מסדה, בין יתר ההסברים מוזכרת לראשונה המילים מ-גן דוד כשמו של הסמל בספר "אשכל הכופר" של יהודה הדסי החי במאה ה-12 (אולי בכוונה לכבד לענן בן דוד אחד ממייסדי העדה הקראית.) במאה ה-16 קהילת פראג השתמשה בסמל זה, ובעקבותיה הונהג כסמלם של קהילות יהודיות נוספות בבוהמיה ובאוסטריה. במאה ה-17 נזקקו תומכיו של שבתאי צבי משיח השקר,לסמל משיחי והשתמשו בו. ומאז השימוש בו נעשה נפוץ אצל יהודי אירופה (כנראה כנגד סמל הגויים). אחרי גירוש וינה 1700 הוא חדר גם לבתי כנסת. גם בתערוכה של יהודי איטליה היה קמיע ליולדות שנכתב ב- 1850 בצורת כוכב בעל שש פינות כסגולה ללידה קלה, הציור נכתב רק במילים ולא נעשה קווים כציור, יותר מאוחר ב-1857 מופיע אותו סמל מ-גן דוד כציור בכתובה. במאה ה-19 לאחר שהתפשט השימוש בו בבתי כנסיות ועל מצבות התחזק מעמדו כסמל יהודי מובהק:
וב-1897 הוכרז על ידי התנועה הציונית כסמל רשמי וכדגל התנועה.
תנועת "ביתר" כחלק של הציונות הרויזיוניסטית קבעה את "המנורה" כסמל התנועה ובכך בקשה לבדל עצמה מהתנועות שהחזיקו בסמלים הבין לאומים ולשמור על הסמלים היהודיים השיכים לארץ.
ב-1948 קיבלה מועצת המדינה הזמנית את ההחלטה לעצב את דגל המדינה עם שני פסים בצבע תכלת ומ-גן דוד במרכז. מקורו של הצבע תכלת המופיע בדגל:
1. בספר שמות כ"ח שחלק מבגדי אהרון הכהן ארוגים גם יחד עם חוטים בצבע תכלת. 2. בספר במדבר ד' במסעיהם של בני ישראל במדבר סיני היו מכסים את רוב כלי הקודש בבד בצבע תכלת. 3. בפרק ט"ו פס' ל"ח:"ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". שני צבעים אלו לבן ותכלת הם קיימים במצוות ציצית. "תכלת" דומה לים והים דומה לרקיע והרקיע דומה לאבן הספיר ואבן הספיר דומה לכסא הכבוד במסכת ברכות פרק א' משנה ב' כתוב: מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן, ואומר
2 קריאת שמע: "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד". 2
בס"ד
ואני תמה, האם סמל מדינתנו יכול לזהות אותנו כעם שחזר לארצו ולמולדתו אחרי גלות ארוכה ומרה? האם אנו מצליחים להעביר לעולם באמצעות סמל זה את המסר שאנו כאן בארץ אבותינו? מנהיגיהם של הארצות הסובבות אותנו מודיעים לעמם כי אנו "עם זר שבא לכבוש את אדמתם". הם מדמים אותנו לאומות הגדולות שכבשו ארצות לא שלהם שעינו וגזלו אותן. שאיפתן העיקרית של המדינות הערביות שסביבנו היא לכבוש את ארצנו כפי שעשו הערבים לעם המצרי במצרים. הם כבשו את ארצם, דיכאו את העם המצרי המקורי וזה גרם להם להתנצר בחשבון שאומות הנוצריות יגנו עליהם ועד היום הם רדופים בארצם. הכובש הערבי לקח את זהותו של העם המצרי וכעת הם מכנים את עצמם "העם המצרי" .
בשיחות השלום בנינו ובין הנשיא סאדאת, הוא הכריז שלא ינטוש אפילו גרגיר חול אחד מאדמת הקודש (סיני), הרי סיני מעולם לא הייתה שייכת למצרים הקדמונים, קל וחומר שלא לערבים שגזלו את ארצם.
מה משמעותו של הדגל שלנו? האם הוא מזהה אותנו? ומה עם ההמנון האומר:"להיות עם חופשי בארצנו"? נזכור את דברי ד"ר רפאל רוזנר שאמר:"המשמעות שניתן לסמלים שהאדם קשור לאבות אבותיו מלפני אלפי שנים". בנוסח המקורי של ההמנון מופיע ארבע פעמים:"ארץ אבותינו" . הרי אין אנו זרים בארץ זו. אנו שבנו פה כדי "לחיות בארץ אבותינו".
בהיותי בגן הילדים לימדו אותנו את ההמנון, שכלל את המילים "לחיות עם חופשי בארץ אבותינו". כשעליתי לארץ אמרו לי ששינו את מילות השיר כדי להטעימן ללחן, וכיום שרים:"להיות עם חופשי בארצנו". וזה מעוות את המציאות ומבטל את השייכות לארצנו. האם אנו מתחננים לגויים שייתנו לנו אפשרות לחיות באזור הזה? מגוחך וחסר מסורתיות.
ב-1975 כשמר חיים הרצוג ז"ל (נשיא המדינה בשנת 83-93 ) כיהן כשגרירנו באו"ם, הוא ניתקל במשבר שבו רוב הארצות ביקשו לגנות את הציונות. הוא התייעץ עם הרבי מלובביץ' זצ"ל , וקיבל את בירכתו. וכשעמד איתן מול כל נציגי מדינות העולם כעברי נאמן נאם את נאומו ואחרי כן קורע את הצעתם " לגנות את הציונות". שאלתי היא האם קיבל אישור ממשלת ישראל לעשות צעד כל כך מרשים? מר חיים הרצוג ז"ל קיבל את האומץ והעוז מהחינוך ומן הערכים שעל ברכיהם התחנך ושעל פיהם חי כל ימיו. רבבות יהודים בכל הדורות עשו מעשים נועזים. ורק טובת העם הייתה לפני ענייהם ובהם התקיימה ההבטחה של הקב"ה:"פיתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". תפילתנו לביאת המשיח במהרה בימנו, ויקום נציג נאמן בעל אומץ ועוז ויכריז:
לחיות עם חופשי בארץ אבותינו ושבו בנים לגבולם.
מסכת ברכות דף ו' א':"אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר:"שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד"
ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר:"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
ירושלים עיר הקודש
ירושלים עיר הקודש מכל עולם רק אלייך ירושלים עיר הקודש את אהובה, את יקרה מתפללים מתגעגעים בך יבנה בית המקדש כל יהודי נושא אלייך שהשכינה תחזור אלייך במהרה יבוא גואל את עיניו בתפילה. תישאר לעולמים. יבוא שלום על ישראל
לתגובות: בנימין גלימידי