שולחן ערוך יורה דעה שעא א
שולחן ערוך יורה דעה · שעא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אסור לכהן ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו אפי' הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר או לעליה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח ובית לאותו בית עד עולם ואם סתם הנקב מותר לו ליכנס לבית האחר שהסתימה חוצצת אפילו לא בטלו להיות שם עולמית והני מילי שסתם כל הנקב אבל אם לא סתם כל הנקב אלא מיעטו מטפח אם נתנו להיות שם עולמית ממעט וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור ואם לאו אינו ממעט:
- הגה: וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה (הגהת אלפסי פ' בני העיר ובהל' טומאה להרי"ף ורמב"ן ורא"ש ומרדכי ריש פ' לא יחפור) ולא מיקרי סתימה בחלון אא"כ יכול לעמוד בלא סמיכה (ג"ז שם):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) אסור לכהן ליכנס כו'. כתב הרוקח סימן שס"ו אשת כהן שמעוברת מותרת ליכנס באהל המת דס"ס הוא שמא נפל הוא או שמא נקבה הוא:
(ב) שהסתימה חוצצת כו'. ובמשנה פ"ח דאהלו' אית' דסריגות שבחלונות חוצצין פירוש שאם היה חלון בין ב' בתים והטומאה בבית א' והיו עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקלוע אע"פ שיש ביניהם אויר כיון שאין שם פותח טפח אף באחד מהנקבים הרי זה חוצץ ולא יצטרפו נקבי הסריגות לפותח טפח וכ"פ הרמב"ם סוף פרק י"ג מהל' טומאת המת וכ"כ הסמ"ג סוף עשין רל"א וכן כתב הב"ח:
(ג) וכל דבר המקבל טומאה כו'. עי' ברמב"ם בהלכות כלים מהו הן הדברים המקבלים טומאה או לאו:
ט"ז - טורי זהב
בנקב שיש בו טפח. פירוש במקום אחד אבל אם אינו במקום אחד אלא ע"י צירוף יש טפח כגון מה שקורין גיגאטי"ר שעשוי ע"י סירוג ויש שם נקבים קטנים הרבה אין זה מביא הטומאה והוא משנה פרק י"ג דאהלות הסירוגות מצטרפות למלא מקדח דברי בית שמאי וב"ה אומרים עד שיהא כמלא מקדח במקום אחד ומבואר שם בין להביא הטומאה ובין להוציא ופשוט הוא דדין שיעור מקדח בחלון שעשוי לאורה שוה לשיעור טפח בחלון העשוי לתשמיש כמבואר בפ' הנ"ל וכ"פ רמב"ם להדיא פרק י"ד דטומאת מת דדוקא בעינן טפח במקום א' ואם לאו הרי היא כסתומה. וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק ח' דאהלות גבי סריגת החלון ועיין מה שכתבתי מזה לקמן סעיף ד' על דברי הדרישה:
וכל דבר המקבל טומאה. זה קאי גם ארישא דסותם כל הנקב דמועיל אפילו אין מבטלו שם מ"מ בעינן שלא יהא דבר המקבל טומאה אלא צריך לסתמו בעץ או באבן דבר שאינו כלי כמ"ש בית יוסף בשם לשון הרי"ף:
אא"כ יכול לעמוד בלא סמיכה. בפרק לא יחפור סוף (בבא בתרא דף י"ט) כתבו התוס' טעם לזה דכל שצריך סמיכה מקרי סתימת עראי ועוד טעם אחר שהסמיכה לא תהיה על ידי דבר שהוא מקבל טומאה אע"פ שהדבר עצמו שסותם הוא אינו מקבל טומאה מכל מקום כיון שהדבר שסומכו מקבל טומאה הוה כאלו הוא עצמו מקבל טומאה וכ"פ הר"ש והרמב"ם בפ"ו דאהלות במשנה דקוברי המת שהיו עוברין כו' ופשוט הוא לדברי הכל כל שמושיב באותו חלון עצים ואבנים כל כך הרבה עד שכותלי החלון מחזיקים אותם זה ודאי מהני וחוצץ דאין זה בכלל סמיכה כלל כנ"ל פשוט:
ומעשה שהי' בטומאה שהיתה בבית סמוך לבית הכנסת באופן שהיתה נכנסת דרך חלון ביהכ"נ של נשים וצוה מורה אחד לסתום החלון באותו פרוכת קטן שתלוי שם בקרסי הברזל תמיד שהוא לצניעות שתולין אותו שם הנשים בשעה שאינן צריכין לראות ביהכ"נ של אנשים ואמרתי שטעה המורה דבהדיא אמרינן במתניתין דפ' ח' דאהלות דסדין ומחצלת העשוין כאהלים שחוצץ בפני הטומאה אבל אם אין עשוים כאהלים אין חוצץ וכתב שם הר"ש כל שהוא עשוי כאהל חוצץ אע"ג דמקבל טומאה ואם אין עשוי כאהל אינו חוצץ וביאר ברמב"ם פרק י"ג דטומאת מת שאין עשוי כאהל אלא מתוח בלבד ואין להם שיפוע אהלים ואין שם כתלים עכ"ל וה"ה כאן שאין כאן אלא סתימה על החלון ולא כותל ולא אהל ותו דאותו הפרוכת תלוי בטבעות של ברזל נמצא דהברזל עושה הקיום ובהדיא כ' רמב"ם פרק י"ח דטומאת מת אם הגיף א' את הדלת וסמכו במפתח כדי שלא יטמא את הבית וכן אם היה אדם מבפנים או בחוץ סומך את הדלת אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור ואם לאו הבית טמא לפי שהאדם והכלים הוא שחוצץ בפני הטומאה והאדם והכלים מביאין את הטומאה ואינם חוצצין עכ"ל וכן כתבו התוס' בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף י"ט) בד"ה רואין כו' לענין אם סגר הדלת במפתח דבעינן דבר החוצץ עומד על ידי דבר שאינו מקבל טומאה ולשונם אזכיר בסמוך ה"ה נמי כאן שהטבעות של ברזל מעמידין את הפרוכת והם כלים וא"ל ממ"ש במשנה דכלים דף כ"א דטבעות כלים טהורות דהא איתא בפרק במה בהמה (שבת דף נ"ב) ברש"י וז"ל ומיהו עם הרצועה מקבלת טומאה אלא שאין מקבלת טומאה לעצמה עכ"ל ממילא כאן שהטבעות עם אותו פרוכת הוה ודאי שם כלי עליהם והוה כמפתח ותו נראה דאפי' אם אינו מקבל טומאה מ"מ אינו חוצץ וזה מוכח ממה דקשה תרי משניות אהדדי לכאורה דבפי"א דכלים שנינו כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול והפותה שתחת הציר (והציר) [והצינור] שנעשו לקרקע פי' הרמב"ם שתשמישן עם הקרקע משמע מזה דכלים אלו ובתוכן מנעול שנועל בו בית לא מקבל טומאה ובפרק ו' דאהלות שנינו קוברי המת שהיו עוברים באכסדרה והגיף אחד מהם את הדלת וסמכו במפתח פירש הרמב"ם שהיה שער הבית קצת פתוח והחזיק אחד מהנושאים לנעול שער הבית במפתח אשר בו עכ"ל אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור פירש ר"ש דאם יכולה לעמוד בלא סמיכת המפתח ה"ל מפתח כמאן דליתיה ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך באדם וכלים אין חוצץ בפני הטומאה משמע מזה דמפתח שהדלת נעול בו מקבל טומאה וע"כ אינו חוצץ ובתוס' פרק לא יחפור (בבא בתרא דף י"ט) כתוב טעם למה אמרינן דאם ינטלו אינם יכולים לעמוד דאינו חוצץ וז"ל והיינו טעמא דסתימת עראי היא כיון שאינו יכול לעמוד בפני עצמו אי נמי משום דבעינן דבר החוצץ עומד על ידי דבר שאינו מקבל טומאה ומיהו בפי' משניות מצא ר"י דמפרש דאפי' במפתח שאינו מקבל טומאה איירי ומטעמא דלא חשיב אהל לחוץ בפני הטומאה כיון שעומד ע"י כלי אע"ג דאינו מקבל טומאה עכ"ל נ"ל דהתו' באו לפרש המשנה דאהלות שזכרנו ולתרץ קושיא שזכרנו דתחלה תירצו דמפתח לאו דוקא אלא כל דבר שבעולם אם בא לסמוך בו דבר החוצץ אינו חוצץ ולא תליא מילתא במקבל טומאה אלא סתימה מעלייתא בלא שום סמיכה בעינן ואח"כ כתבו דדוקא מפתח נקט שהוא מקבל טומאה ולא מיירי בההוא גוונא דמיירי בכלים שזכרנו דהתם המנעול אין מקבל טומאה דנעשה תחלה לצורך תשמיש קרקע אבל באהלות מיירי ממפתח דעלמא שלא נעשה לקרקע והוא מקבל טומאה ואח"כ כתבו שבפי' המשניות ס"ל דודאי מפתח דוקא נקט דאינו חוצץ כיון שהוא על כל פנים כלי מה שאין כן במידי דאינו כלי לגמרי ולא תליא מילתא בטומאה ומתני' דאהלות מיירי אפי' במפתח שנעשה לקרקע דאין מקבל טומאה הנה לפנינו דמפתח שנועלין בו הדלת פשיטא דאינו חוצץ ואפי' אינו מקבל טומאה אלא אפי' שאר דבר שאינו כלי לגמרי אין יכול לסמוך בו הדלת לתירוצא קמא ובמרדכי פרק לא יחפור כתב כתירוצא קמא דצריך שיהיה עומד שם בחלון בלא סמיכת דבר אחר וכ"כ רמ"א בסי' זה בסמוך. ואע"ג דבמרדכי הביא שם עוד מתני' דהגפת מפתח לא מהני אע"פ שאינו מקבל טומאה לא נתכוין שיהיה עכ"פ כלי דהא פסק כתירוצא קמא כמו שזכרתי אלא בא לתקן בזה שלא נימא דבטומאה תליא מילתא תדע דהא לא זכר שיהיה דוקא כלי. ממילא נשמע מזה דלא מועיל חציצת דלת או חלון כל שאינה יכולה לעמוד בלא צירים של ברזל או שאר דבר של ברזל אע"פ שהם לצורך קרקע וזה מועיל שלא יקבלו טומאה מ"מ אינם חוצצים כמו שזכרנו ולפ"ז הא דאמרי' בסעיף ד' דמהני נעילת מפתחים לחצון היינו אם הם בענין שיכולים לעמוד בלא שום סמיכה ולא ביש לה צירים של ברזל דאל"כ אינם חוצצין דהוה כמפתח של משנה דאהלות ועיין מה שאכתוב לקמן שלא לסמוך להקל כדברי הדרישה לנעול הבית כדי לחוץ. ועל כן בודאי אינו חוצץ ומטעם זה יראה דאם יש סתימה בחלון של ברזל שהוא עשוי כמו סבכה שקורין בלשון אשכנז גיגאטי"ר והוא של ברזל אינו מועיל כיון שהוא מקבל טומאה) ואינו עשוי כעין אהל ועיין מה שכתבתי מזה בסעיף ד' שעל פי זה אין להתיר לכהן להיות בבית ולסתום הפתח והחלון:
באר היטב
(א) ליכנס: כתב הרוקח אשת כהן המעוברת מותרת ליכנס באוהל המת דספק ספיקא הוא שמא נפל או שמא נקבה היא.
(ב) בנקב: כתב הט"ז דהיינו אם הוא במקום א' אבל אם אינו במקום א' אלא ע"י צירוף יש טפח כגון מה שקורין גיגאטי"ר שעשוי ע"י סירוג אין מביא את הטומאה והוא משנה פי"ג דאהלות הסירוגות ב"ה אומרים עד שיהא כמלא מקדח במקום א' ומבואר שם דבין להביא את הטומאה בין להוציא עכ"ל.
(ג) סמיכה: כ' הט"ז דהתוספות כתבו הטעם דכל שצריך סמיכה מקרי סתימת עראי ופשוט הוא לכ"ע כל שמושיב באותו חלון עצים ואבנים כ"כ הרבה עד שכותלי החלון מחזיקים אותם זה ודאי מהני וחוצץ דאין זה בכלל סמיכה כלל. ומעשה שהיה בטומאה שהיתה בבית סמוך לבהכ"נ באופן שהיתה נכנסת דרך חלון בהכ"נ של נשים וצוה מורה א' לסתום החלון באותו פרוכת קטן שתלוי שם בקרסי ברזל תמיד שהוא לצניעות הנשים וכו' ואמרתי שטעה המורה דבהדיא אמרינן במתני' דסדין שאינו עשוי כאהלים אינו חוצץ ועוד דמחמת דטבעות של ברזל הם עומדים וכלים אינם חוצצין ע"ש שמאריך בכמה ראיות לסתור דברי המורה הנ"ל (ובלקט הקמח כתב שמעשה כזה אירע בעה"ק בבהכ"נ הגדולה בשבת קודש והורו גאוני ההוראה לסתום החלון שהיה טפח על טפח בצמר חדא משום דהוי ראוי לשכיבה ולית ביה משום מוקצה ומשום בנין ותוספת בנין מותר וברשת של עץ ג"כ התירו לסתום הן מפני כבוד הצבור שלא יתפללו במקום שהטומאה נכנסת דרך החלון ואין ראוי להניחם בלא ברכת כהנים באהבה עכ"ל) וכתב עוד דלא מועיל חציצת דלת או חלון כל שאינו יכול לעמוד בלא צירים של ברזל או שאר דבר של ברזל אע"פ שהם לצורך קרקע וזה מועיל שלא יקבלו טומאה מ"מ אינם חוצצים (ובנה"כ השיג עליו בכל זה ופסק דשפיר חוצץ ע"ש באורך) עוד כתב הט"ז ונראה דאם יש סתימה בחלון של ברזל שהוא עשוי כמו סבכה שקורין בלשון אשכנז גיגאטי"ר והוא של ברזל אינו מועיל כיון שהוא מקבל טומאה ואינו עשוי כעין אוהל (וכתב נה"כ דצ"ל שהגיגאטי"ר אינו קבוע בכותל דאל"כ אינו מקבל טומאה וחוצץ ועיין שם).