שולחן ערוך יורה דעה שו ח
<< · שולחן ערוך יורה דעה · שו · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
נולד לו מום תוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חדש נולד לו מום בסוף שנתו מותר לקיימו ל' יום מיום שנפל בו המום ואע"פ שהוא מתאחר לאחר שנתו כיצד כגון שנפל בו מום בט"ו יום לפני גמר שנתו משלימים לו ט"ו יום אחר שנתו נולד לו מום אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא עד ל' יום ויאכל:
מפרשים
(יד) רשאי לקיימו כל י"ב חדש. ללידתו אם כלו לו חדשיו או עד שכלה לו שנה מיום הח' אם לא כלו חדשיו כ"כ העט"ז והוא מדברי ב"י (וכ"כ בפרישה) אבל באמת מדברי הרמב"ם והסמ"ג עשין רי"א (שהוא כלשון המחבר) לא משמע הכי מדכתבו ברישא אם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד כו' שהרי נראה לאכילה ביום לידתו כו' משמע דוקא נולד בעל מום וכן מדסתמו כאן ולא חלקו בכך משמע דכיון דלא נולד בעל מום לעולם מונים לו מיום ח' ללידתו דאע"ג דידוע שכלו לו חדשיו מ"מ הרי לא נראה לאכילה ביום לידתו דהוה תם וכ"כ רש"י ותוס' אמאי דקאמרינן בש"ס פ"ק דר"ה ריש דף ז' הא בתם (מונה לו מיום ח') הא בבעל מום (מונה לו מיום שנולד) בעל מום מי מצו אכיל ליה דקים ליה שכלו חדשיו ופירש"י בעל מום שנולד במומו ועומד לשחוט בחוץ מיום שנולד ראוי הוא לכך ומונים ליה משנולד עכ"ל וכ"כ התוס' הא בבעל מום מעיקרו דתם ונעשה בעל מום כיון דלא חזי לאכילה מונין לו משעת הרצאה (כלומר מיום ח' שנרצה לקרבן) ע"כ וכ"נ דאל"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתא בעל מום מי מצי אכיל ליה ובאמת לישנא דיכול להשהותו עד מלאת לו שנה ללידתו שכתב הטור כאן דחקו לב"י וסייעתו וע"כ כתבו כן והוה משמע להו דהא דפריך ש"ס בעל מום מי מצי אכיל ליה היינו משום דשמא נפל הוא אבל משום דתם הוא לא חייש דהא אח"כ נעשה בעל מום דהא בלא"ה מונים לו מיום ח' כשנפל בו מום תוך שנתו אע"ג דאחר ח' תם הוא אבל באמת נראה שט"ס הוא בטור וצ"ל יכול לשהותו עד מלאת לו שנה מיום ח' ללידתו שהרי גם הטור כתב ברישא נולד במומו אי קים לן בגויה שכלו חדשיו כו' אלמא דוקא נולד במומו ועוד דאל"כ הוה ליה לערבינהו וליתנינהו כולהו בחד בבא ועוד דלאיזה צורך כתב כאן ללידתו הוי ליה למיסתם סתומי ועוד דהא לפי זה צ"ל דמיירי כאן בשכלו לו חדשיו וזה אינו במשמע ואי סמך עצמו אמ"ש ברישא א"כ לא ה"ל לכתוב כלל ללידתו אלא פשוט דט"ס הוא וצ"ל מיום ח' ללידתו ואדרבה אתא לאשמועינן דהכא אין חילוק ולעולם מונים לו שנה מיום ח' ללידתו כיון שנולד תם ואח"כ נפל בו מום מיהו מיום ח' מונים לו אע"ג דאז לא היה ראוי לאכילה דלא גרע בעל מום מתם דהוי מונין לו מיום ח' משום דראוי להרצאה וה"ה הכא אבל כשאינו ראוי לא להרצאה ולא לאכילה ודאי דאפי' כלו לו חדשיו מונין לו מיום ח' וכדאמרן:
(ט) לקיימו: כ' הש"ך ומונין לו מיום ח' ללידתו דכיון דלא נולד בעל מום אע"ג דידוע שכלו לו חדשיו מ"מ הרי לא נראה לאכילה ביום לידתו דהוה תם וכ"כ רש"י ותוס' דלא כהלבוש שהעתיק דברי הב"י וע"ש.