שולחן ערוך יורה דעה רעט ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רעט · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
קראו בספר תורה בצבור ונמצא בו טעות מוציאין ספר תורה אחרת ומתחיל ממקום שנמצא הטעות ומשלימין שבעה על אותם שקראו במוטעה ואם נמצא הטעות באמצע קריאת התורה גומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחריה ואינו מברך לפניה כי ברכה שבירך לפניה בספר תורה הפסול וכן קריאה שקראו בו עלתה להם בדיעבד:
- הגה: ואין חילוק בזה בין שנמצא הטעות בספר תורה ראשונה בין שנמצא הטעות בשנייה שקורין בה חובת היום למפטיר (ועיין בא"ח סימן קמ"ג):
מפרשים
(א) מוציאין ספר תורה אחרת כו'. היינו דוקא כשנמצא טעות גמור כמו שנתבאר בא"ח סי' קמ"ג סעיף ד' בהג"ה:
(ב) גומר קריאתו בס' הכשר כו'. והב"ח סמך אהראבי"ה שבמרדכי פ"ב דמגילה והאריך להוכיח כן בראיות דאין להוציא אחרת אלא יקרא הטעות בע"פ ע"ש וכל דבריו אינם מוכרחים דמה שהביא ראיה מיומא דצריך ברכה אחרת לפניה בספר תורה אחרת אע"פ שראיה זו כתובה בדברי ראבי"ה מ"מ אינה מוכרחת דיש לומר דשאר פוסקים סוברים דר"ה פליג אר"ל אי נמי דוקא התם שלא היה דעתו על פרשה זו ולא על ספר תורה זו ובזה נדחו ג"כ שאר ראיות שהביא שם ע"ש גם מ"ש דהוי הפסק בשהייה לאו מלתא היא דכיון שהוא מענין הקריאה לאו הפסק הוא כדלעיל סימן י"ט וסי' רס"ה ס"ה והדבר ברור שלא נעלם מעיני המחבר והרב דברי ראבי"ה אלו שבמרדכי שהרי הביאו בבית יוסף וד"מ ואעפ"כ לא ראו דבריו באשר כי כבר נתפשט המנהג כהר"י בי רב וגם העט"ז הסכים לדברי המחבר ע"ש:
(ג) בספר הכשר. היינו כשלא קרא ג' פסוקים אבל קרא ג' פסוקים ויכול להפסיק שם מברכים לאחריה ומשלימין המנין בספר תורה האחרת כמו שנתבאר בא"ח לשם:
ומתחיל ממקום שטעה. דבדיעבד הוה קריאה מה שקרא בספר שהוא פסול כקצת דעות בב"י:
ומברך לאחריה כו'. במרדכי פ"ב דמגילה כתוב דיש ללמוד דס"ת דחסרין בה אותיות או תיבות או פסוק דאין להפסיק לקורא להביא ספר תורה אחרת אלא קורא אותו בע"פ ותו יש לחוש להביא ס"ת אחרת כדאמרינן במסכת יומא (פ' בא לו דף ע') גבי כ"ג דקורא פרשת אחרי מות בס"ת ובעשור לחדש שבחומש הפקודים קורא בע"פ ופריך ונייתי ס"ת אחרת ונקרי ומשני ר"י מפני פגמו של ראשון דחד גברא יקרא בב' ס"ת ר"ל אמר מפני ברכה שאינה צריכה פרש"י שאם מביא ס"ת אחרת היה הקורא צריך לברך לפניה ולאחריה הלכך קורא בע"פ דבחד ברכה נפיק ואע"ג דליכא כאן פגמו של ראשון שהרי פגומה היא וחסירה היא מיהו משום דר"ל יש לחוש משום ברכה שאינה צריכה דלא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והא דפסקינן דלכתחלה קורא ע"פ פסוקים החסרים ה"מ אם עדיין לא קרא ג' פסוקים או שהוא רביעי בר"ח או בח"ה שצריך לגמור הפרשה שאין מוסיפין עליהם או שהחסרון בסמוך לפרשה ב' פסוקים דאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים דהוה דומיא דכ"ג דמוטל עליו לקרות הכל אבל אם כבר קרא ג' פסוקים ורחוק מהפרשה שאפשר לו לסיים ולברך יברך אשר נתן ויביאו ס"ת אחרת עכ"ל. והבית יוסף בא"ח סי' קמ"ג כתב על דברי המרדכי שאין נוהגין כן אלא כמו שכתב כאן והוא דעת רבו מהר"י בי רב ע"ש דברי רמב"ם ואיני כדאי להכריע אבל נ"ל שמה שהקשה המרדכי מכח ברכה שאינה צריכה אם יוציאו ס"ת אחרת לא קשה מידי דתחלה נדקדק שיש לתמוה הרבה למה צריך ברכה אחרת בס"ת אחרת גבי כ"ג ולא סגי במה שבירך תחלה וכוון גם על השניה והלא בשאר דוכתי לא אמרי' הכי כגון המברך על פירות ואכל ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין אין צריך לחזור ולברך כמ"ש בא"ח סי' ר"ו ותו מביא שם בב"י בשם הירושלמי באמת המים שאדם מברך עליהם ואותן מים שהיו לפניו הלכו ובאים אחרים בשעה ששותה שלכך נתכוין מתחילה והטעם מבואר שם בא"ח דלכך נתכוין מתחלה מה שאין כן בתורמוס שנפל מידו ונוטל אחר צריך לחזור ולברך לפי שלא היה דעתו עליו תחלה כדאיתא שם בא"ח בשם הירושלמי לחלק בזה וכן בשוחט שמברך על מה שיביאו לו לשחוט אע"פ שלא היו כולן לפניו בשעה שמתחיל לשחוט אין צריך לחזור ולברך כמ"ש בסי' י"ט ואם כן הכי נמי נימא בס"ת שלכך נתכוין תחלה גם על השניה ואם כן יקרא גם פרשה של ובעשור לחדש בס"ת אחרת ונ"ל ברור דשאני ס"ת של כ"ג דיש שתי מצות לפניו תחלה ובתחלה יודע שצריך לעשות שתי מצות ואין לאחת שייכות פטור בחברתה דוגמא לדבר באין שם בבית הכנסת לוי שהכהן קורא גם במקום לוי וחוזר ומברך אע"פ שבשעת הברכה שבירך תחילה היה יודע שיקרא פעם שנית במקום לוי אפ"ה כיון שזו מצוה אחרת לא יוכל לפטור אותה תחלה בברכה אחת הכי נמי כן הוא כיון שבשעת הברכה שבירך כ"ג תחלה היה יודע שיצטרך להוציא אח"כ ס"ת אחרת לקריאה אחרת ע"כ יצטרך לברך שנית וממילא אין זה דומה לאמת המים אע"ג דהתם ג"כ ידע מתחלה שיבואו מים אחרים מכל מקום לא חשיב לשתות דוקא ב' פעמים או יותר משא"כ בכ"ג שהיה לו ודאי שיקרא ב' קריאות בשני ספרי תורה א"כ יהיו ב' מצות לפניו שיש לו חיוב על שניהם ואינו דומה ג"כ לשוחט שזכרנו דהתם אין לו הכרח תחלה לשחוט עוד אחרים ע"כ יוכל לכלול את הכל בברכה אחת וכמו באכילה שא"צ לברך על כל כזית בפני עצמו מפני שהרשות בידו לאכול מה שירצה וכל מה שעלה בדעתו לאכול פוטר בברכה אחת וכזה תמצא הרבה פעמים ע"כ קאמר בגמ' שכ"ג יקרא פרשת ובעשור לחדש בעל פה שא"צ ברכה אחרת אלא במה שיקרא בס"ת אחרת אבל על הקריאה בעל פה לא תקנו ברכה ואחר שמוכח כן אין כאן שום קושיא בנמצא פסול בס"ת שיצטרך לברך שנית דכאן אין שני חיובים אלא שהשניה באה אחר שנפסלה הראשונה ובזה אמרינן דבשעת הברכה נתכוין אם תהיה ס"ת זו פסולה תהיה הברכה נמשכת על השניה מה שאין כן בתורמוס שנפל מידו בשוגג שלא חשב על זה תחלה שיאכל אכילה אחרת מן הנשאר כמ"ש רמ"א בא"ח סי' הנ"ל ע"כ ודאי א"צ לברך שנית על ס"ת שיוציאו שנית כל שלא קרא ג' פסוקים דאלו קרא ג"פ כ"ע מודים דמברך ברכה אחרונה אחר קריאת הפסולה כמו שכתב רמ"א בא"ח סי' קמ"ג אלא ודאי דלא קרא עדיין ג"פ נמצא שלא קיים עדיין שום מקצת קריאה אלא ע"י השניה ואין כאן מצוה אחרת אלא תקון שהיא משלמת החסרון של הראשונה כדי שיהא יוצא מה שבירך על הפסולה ע"כ א"צ לחזור ולברך והוה ככל מילי דעלמא שזכרנו בסמוך וא"כ דרכו של הש"ע בזה על פי רבו הוא נכון ולא קשה מהוכחה שזכר המרדכי ועוד כ' המרדכי ראיה לדבריו ממ"ש במגילה פ' ב' ל"ק הא בכולה הא במקצתה פירוש דאם כולה מטושטשת או מקורעת אין יוצאין במה שקורין בעל פה הא במקצתה יוצאין במה שקורא על פה ומזה למד לספר תורה שחסר כו' שיקרא בעל פה והוא תמוה מי דמי מגילה לס"ת דהא בס"ת אפי' מקורעת מקצתה פסולה ואיני יודע שום מעלה בזה בדרכו של המרדכי מדרכו של מהרר"י בי רב ואחריו הש"ע דאדרבה ק"ו הוא אם תוכל לומר שבשעת ברכתו היה מכוין ג"כ אם יהיה פסול שיקרא בעל פה ק"ו שתוכל לומר שיקרא בס"ת אחרת כיון שהכל מצוה אחת:
אלא אי קשיא לי הא קשיא לי ממה דפריך במס' יומא שם גבי כ"ג דקורא פרשת ובעשור בעל פה אמאי נגלול ונקרי ומשני מפני כבוד ציבור ופירש"י שיהיו מצפים ודומים לכך והדר פריך וניתי ס"ת אחריתא ונקרי פירש"י שהיה נגלל לפרשת ובעשור כו' ומשני משום פגמו של כו' כמו שהבאתי לעיל וא"כ קשה לדרכו של מהרר"י בי רב וש"ע דגם הכא ניחוש לכבוד הצבור ולא נוציא אחרת דכשנוציא אחרת יצטרך לגלול בה דהא דמהני התם אחריתא הוא משום שכבר הכינו לזה וגללו אותה למקומה מה שאין כן בכאן בדין הטעות איכא טפי טירחא מגלילה דגבי כ"ג דכאן יהיה תרתי הוצאת ספר תורה אחרת וגלילתה וכי תימא דעכשיו אין חוששין לכבוד ציבור זה אינו דמסיק ב"י בא"ח סי' קמ"ד דאין חילוק בין זמן לזמן בזה. ע"כ יש לתרץ דשאני הכא דע"כ צריך שתוציא אחר כך אחרת כשיגמור זה קריאתו ויעמוד אחר תחתיו א"כ אמאי לא נוציא תיכף אחרת ויקרא גם הראשון בספר כשר ע"כ נראה לע"ד נכון שודאי אף שאין לשנות ממה שכתב וקבע הלכה בשו"ע כאן ובא"ח מכל מקום אם נמצא טעות באותו שהוא קורא אחרון ואין אחריו עוד קורא שאז ינהוג כדרך המרדכי אבל לא מטעמים שזכרנו לעיל אלא מטעם כבוד ציבור שהוא תלמוד ערוך ואף ע"ג דיקרא אחר כך למפטיר מכל מקום אין שייך כאן כבוד הציבור דהא בלא"ה מפסיקין קצת באמירת קדיש ואם נמצא הטעות בקריאת המפטיר ג"כ לא יוציא אחרת אלא יאמר בע"פ כדברי המרדכי ואע"ג דבא"ח סי' קמ"ד כתב בית יוסף בשם אורחת חיים יום שמוציאין שני ספרי תורה שאין שם ספר תורה אחרת מוטב שידחה כבוד הציבור ויגללו הספר תורה ויקראו במקום האחר ולא אמרינן שיקראנה בעל פה שאני התם דודאי אין לומר שיעשה ברכה על קריאה השניה מה שיקרא כל הפרשה בעל פה מה שאין כן כאן שעושה ברכה על הקריאה בתורה אלא שאח"כ נמצא טעות אמאי לא יקרא בעל פה כמו כהן גדול ולא יטריח הציבור. ואף שמדברי רמ"א במה שכתב כאן ואין חילוק בזה כו' משמע שאף בקריאת הקורא האחרון יש לנהוג כדרך הש"ע מ"מ תלמוד ערוך שזכרתי דוחקני בזה לנהוג כדברי מרדכי אם נמצא הטעות בקריאת האחרון שיאמר הטעות בעל פה ויגמור בספר ההוא כל הקריאה הצריכה ולא יוציא אז אחרת אבל בקריאת הקודמים לו יש לנהוג כדברי הש"ע על פי רבו והוא נכון. ומו"ח ז"ל חולק על דברי בי רב וכתב להקשות על הש"ע מקושיית המרדכי ולפי מה שכתבנו נתיישב היטב בסייעתא דשמיא. ומה שהקשה מו"ח ז"ל על הש"ע דגלילה של ראשונה הוצאה אחרת היא והוה הפסקה אין זה קושיא דא"כ תקשה לך גם בההיא דכהן גדול דפריך תלמודא ונגלול ס"ת ולא משני שיהיה הפסקה. והכל נכון לפי ענ"ד:
(א) הכשר: כתב הש"ך היינו כשלא קרא ג' פסוקים אבל קרא ג' פסוקים ויכול להפסיק שם מברך לאחריה ומשלימין המנין בס"ת האחרת כמ"ש באורח חיים בסימן קמ"ג ס"ד.
(ב) הטעות: והט"ז פסק דאם נמצא הטעות בקריאת האחרון ינהוג כדברי המרדכי לקרות הטעות בעל פה ויגמר בספר ההוא כל הקריאה הצריכה ולא יוציא אחרת מטעם כבוד הצבור ואע"ג דיקרא אח"כ למפטיר מ"מ אין שייך כאן כבוד הצבור דהא בלא"ה מפסיקין קצת באמירת קדיש ואם נמצא הטעות בקריאת מפטיר ג"כ לא יוציא אחרת אלא יאמר בע"פ עכ"ל.