שולחן ערוך יורה דעה רלד ה

נשאת לאיסורי לאוין או לחייבי עשה והפר לה בעלה הרי זה מופר משתתארס עד שתכנס לחופה אין הבעל מפר לבדו אפילו אם הוא חייב במזונותיה ולא האב לבדו מפר אלא שניהם מפירים בשותפות ואפילו נדרים שהיו עליה קודם שנתארסה ואם הפר א' בלא שני אינו מופר ומיהו חלקו של שני נשאר קלוש והקל איסורו שאין בו מלקות וצריך שישמעו שניהם ביום א' אבל אם שמע א' היום והפר ושמע השני ביום אחר אינו יכול להפר ויש אומרים שכל א' מפר ביום שמעו אף על פי שלא שמעו ביום א'.

(ואם נתארסה ואין לה אב אין הארוס יכול להפר). (רשב"א סימן קס"ו):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(י) והפר לה בעלה כו'. כ' הב"ח ואע"ג דיכול להפר לכתחלה דהא קידושין תפסי בה מכל מקום כתב והפר לה בעלה כו' בלשון דיעבד משום דנשאת באיסור עכ"ל וק"ל דמ"מ הל"ל כשנשאת באיסור יפר לה לכתחלה אבל הכ"מ פי"א מה"נ דין א' כתב בלשון הזה דכתב רבינו הפר נדרה בל' דיעבד משום דנישואיה באיסור עכ"ל משמע דרצה לומר דמשום דנישואיה באיסו' לא יפר לכתחלה דהא כל שעתא בעמוד והוצא קאי וכ"כ העט"ז בהדיא לא יפר לה לכתחלה כיון שהיא אצלו באיסור כו':

(יא) אפילו אם הוא חייב במזונותיה. באופן שנתבאר בא"ע סימן נ"ה ומה שכתב הטור ל' יום אחר הקידושין היינו כשתבעה מיד בשעת קידושין ולא ירד כאן לדקדק בכך דעיקרי דינים אלו דחיוב מזונות כתב בא"ע שם ובזה נסתלקה תמיהת הב"ח עליו וע"ש:

(יב) ואפי' נדרים שהיו עליה קודם שנתארסה. מפירים עכשיו בשותפות:

(יג) וי"א כו'. כתב הב"ח דנקטינן לחומרא והכי משמע ממ"ש ב' דעות ולא הכריע גם ממ"ש דעת הרמב"ם בסתם ודעת הרמב"ן בל' י"א ע"כ וע"ל ס"ק כ"ב:

(יד) אין הארוס יכול להפר. דלעולם אין הארוס מפר אלא בשותפות ואפי' מת האב אחר שנתארסה דינא הכי כדלקמן סעיף ט"ו:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

לחייבי עשה. כגון מצרי ואדומי בתוך שלשה דורות וקידושין תופסין בהם:

חייב במזונותיה. בטור כתוב כגון בוגרת ששהתה י"ב חודש ונתקדשה או אלמנה ונתקדשה ושהו אחר הקידושין שלשים יום כו' לפי שהבוגרת אף על פי ששהתה כבר י"ב חודש להכין תכשיטיה מ"מ צריך עוד שלשים יום אחר הקדושין כמבואר באבן עזר סי' נ"ג אלא ששם כתוב מיום התביעה שתבעה להנשא וכאן ג"כ הכוונה כך היא שאחר הקידושין צריכה שלשים מן התביעה ולהכי לא כתב כאן מיום הקידושין אלא אחר הקידושין וסמך על מה שכתב בגוף הדין בא"ע ומ"ש ולא האב מפר לבדו על כרחך לא קאי אבוגרת דהא בבוגרת אין לאביה שום זכות בה אלא קאי אקטנה ונערה שנתארסה ולא הכניס בוגרת אלא לענין שאין הבעל יכול להפר לה:

קודם שנתארסה. דהכי משמע לשון הפסוק ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה דארוס מיפר בקודמין משום שותפות דאב אבל ניסת אין הבעל מפר נדרים שהיו עליה דאין הבעל מפר בקודמין דכתיב ואם בית אישה נדרה כ"כ הרא"ש ריש פ' נערה:

שניהם ביום אחד. כ"כ הטור בשם רמב"ם וטעמו מדכתיב גבי ארוסה ושמע אישה ביום שמעו והאי ביום שמעו אין לו פירוש דפשיטא שישמע באותו יום שישמע אלא ודאי דקאי אדלעיל מיניה ושמע אביה וגו' על זה אמר שגם הבעל ישמע ביום שמעו דאב דוקא והי"א הוא הרמב"ן סבירא ליה דביום שמעו קאי אדבתריה דכתיב ביום שמעו והחריש לה וגומר דלענין החרישה תלוי בכל היום אבל לענין הקמה תיכף סגי דאם מקיימו לא מועיל תו הפרה דאב כלל וכמ"ש בסעיף ו' כן נראה לי טעמו ולענין הלכה כתב הטור על דברי הרמב"ן והכי מסתבר אבל מדברי הש"ע משמע להחמיר כרמב"ם דספק דאורייתא הוא:

באר היטב

עריכה

(ה) עשה: כגון מצרי ואדומי בתוך ג' דורות וקדושין תופסין בהם וכתב הש"ך מ"ש המחבר לשון דיעבד והפר לה היינו משום דנשואיה איסור לא יפר לכתחלה דהא כל שעתה בעמוד והוצא קאי ועיין באבן העזר סי' צ"ה.

(ו) קודם: מפירין עכשיו בשותפות אבל ניסת אין הבעל מפר נדרים שהיו עליה דאין הבעל מפר בקודמין כ"כ הרא"ש.

(ז) וי"א: וכתב הב"ח דנקטינן לחומרא והכי משמע ממ"ש ב' דעות ולא הכריע גם ממ"ש דעת הא' בסתם ודעת הב' בל' י"א.

(ח) להפר: ואפי' מת האב אחר שנתארסה דינה הכי כדלקמן סט"ו. ש"ך.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}