שולחן ערוך יורה דעה קצג א
שולחן ערוך יורה דעה · קצג · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש מיד. אפילו היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה, ואפילו בדקה ולא מצאה דם, טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפהו שכבת זרע.
- הגה: ויש מקילין אם לא ראתה דם (הגהות מיימוני), ונהגו להקל אם לא גמר ביאה רק הערה בה ולא ראתה דם, אבל אם בא עליה ביאה ממש, צריך לפרוש ממנה אף על פי שלא ראתה דם (טור ובית יוסף בשם רוב הפוסקים). ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשחוק בתינוקות.
וצריכה שתפסוק בטהרה ותבדוק כל שבעה, ולא תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה. ונוהג עמה בכל דיני נדה לענין הרחקה, אלא שנדה גמורה אסור לו לישן על מטתה אפילו כשאינה במטה, וזו מותר לו לישן באותה מטה, לאחר שעמדה מאצלו, ואפילו בסדין שהדם עליו:
מפרשים
(א) וגומר ביאתו. אע"פ שהדם שותת ויורד וה"ה דמותר לו לפרוש באבר חי ואין צריך להמתין עד שימות האבר. כן הסכימו הפוסקים ודלא כהראב"ד:
(ב) עד יום ה'. כדין נדה לקמן סי' קצ"ו סי"א:
וגומר ביאתו. פי' באבר חי כך כתב הטור והיינו אע"פ שהיתה רואה דם בשעת אותו תשמיש:
הגיע זמנה לראות ולא ראתה. ובטור כתוב כאן ואפילו היא בוגרת שכלו בתוליה כו' והוקשה לב"י מאי אפילו בוגרת אדרבה בבוגרת יש לתלות טפי בדם נדה כיון שאין לה דם בתולים ונראה דלא קשה מידי דכוונת הטור ללמדנו תרי רבותות האחת אף אם בודאי הוא דם בתולים ולא דם נדה כגון לא הגיע זמנה ולא ראתה אפ"ה מחמירין דאתי למטעי בין דם לדם ואח"כ קמשמע לן דל"ת דוקא היכא שברור שרואה דם בתולים ראוי להחמיר משום אתי למטעי אבל אם אין ברור שראתה כלל אפילו דם בתולים למה נחמיר בה שנאמר שצריך לפרוש מיד כיון שעדיין לא ברור לו שראתה למה נחמיר בחנם בזה וא"כ כשהיא בוגרת שכלו בתולים שלה לא יפרוש לזה קאמר דאפ"ה יחמיר בזה דשמא ראתה והוא לא ידע מזה ואח"כ אמר אפילו אם בודאי הוא שלא ראתה דהיינו שבדקה עצמה מכל מקום חיישינן שחיפהו שכבת זרע והדברים ברורים ולא כמו שכתב מו"ח ז"ל דהיפוך שורות יש כאן אלא הדברים כהלכתן וכסדרן:
וחיפהו שכבת זרע. הא דהוצרך כאן לזה ולא אמר כמו שאמר ריש סימן קצ"ג לענין חימוד ולא הרגישה בו יש לומר דהתם היא הולכת אנה ואנה ובודאי אין שייך לבקש בשום מקום אם יצא ממנה דם משא"כ כאן שהיא שוכבת במטה ואפשר לראות אם יש בסדין שתחתיה דם לזה הוצרך לומר שמא נתחפה בשכבת זרע ובפרישה דחק עצמו בחנם בזה:
ולא תתחיל למנות עד יום ה' כו'. מצאתי בשם מהר"ל מפראג דאע"פ דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום הששי כמבואר סי' קצ"ו מ"מ במתחלת למנות אחר ביאה ראשונה של בתולים מתחלת למנות מיום ה' וכן הורה הלכה למעשה ועיין סי' קצ"ו סעיף י"א מה שכתבתי בזה:
(א) וגומר: אע"פ שהדם שותת ויורד וה"ה דמותר לו לפרוש באבר חי וא"צ להמתין עד שימות האבר. כן הסכימו הפוסקים ודלא כהראב"ד עכ"ל הש"ך.
(ב) למנות: כתב הט"ז מצאתי בשם מהר"ל מפראג דאע"ג דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום הששי כמבואר סימן קצ"ו מ"מ במתחלת למנות אחר ביאה ראשונה של בתולים מתחלת למנות מיום ה' וכן הורה להלכה למעשה וע"ל סימן קצ"ו סי"א מ"ש מזה עכ"ל.
אין