שולחן ערוך יורה דעה קעט טו
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעט · טו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אוחז את העינים אסור וע"י ספר יצירה מותר (אפילו לעשות מעשה) (טור):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(יז) אוחז את העינים כו'. עב"ח שכתב בשם הרמב"ם דגם אחיזת עינים שאינו ע"י כשוף רק ע"י מראה ותחבולות ועל ידי קלות התנועה ביד אסור וכדבריו מבואר בדברי המגיה למיימוני הל' עבודת כוכבים פי"א ע"ש וכן כתב בתשובת הרב סימן ס"ז ע"ש:
(יח) וע"י ספר יצירה מותר. לעשות לכתחלה דשמות הקדש הם והש"י נתן בהם כח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאי' והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של הש"י שמו אך שיתעסקו בהם בקדושה ובטהר' ולצורך קדושת השם או לצורך מצוה רבה אשר לא נמצא זה בדורות הללו בעו"ה ואפי' בזמניהם מצינו שנענש ישעי' ע"ז וכ"ש בזמה"ז שא"א לנהוג בטהרה ובקדוש' ורחמנא ליבא בעי עכ"ל עט"ז ודבריו נכונים וכן נמצא בכמה מחברים דורשי רשומות שאין להשתמש בשמות הקדש כ"א לצורך מצוה רבה ודאשתמש בתגא חלף וכן כתב הרב לקמן סי' רמ"ו סוף סכ"א ודאשתמש בתגא חלף י"א זה המשתמש בשמות הקודש גם בספרי המקובלים מבואר שעון גדול הוא המשתמש בשמו ע"כ המונע יבורך:
ט"ז - טורי זהב
אוחז את העינים אסור. אבל אין בזה מלקות לפי שלא עשה מעשה והרמב"ם כשכתב דין מעונן כ' וז"ל האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה ה"ז בכלל מעונן ולוקה ואח"כ בדין מכשף כתב וז"ל המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים אבל האוחז את העינים והוא שמראה שעשה ולא עשה לוקה מכת מרדות מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא והוא לאו שיתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו עכ"ל. והקשו רבים דברי רמב"ם אלו אהדדי ועיין בב"י מה שכתב על זה וגם בכסף משנה האריך מזה ומו"ח ז"ל כתב ג"כ מזה יעויין עליו ולע"ד נראה דהרמב"ם ס"ל דיש מלקות בלאו זה אף על פי שאין בו מעשה כיון שלעיני הרואים נחשב שעושה מעשה אע"פ שבאמת אינו עושה. ודוגמא לדבר מצינו בפרק הפועלים לענין חסמה בקול דלוקה אע"פ שאין בו מעשה מ"מ כיון שע"י קול שלו נמשך שהולכת הבהמה ודשה בלא אכילה כמו שכתבו התוס' שם אלמא כיון שמצד אחד הוא מעשה אף על פי שבאמת אין באדם עצמו מעשה וה"נ דכוותיה להרמב"ם כיון שלעיני בני אדם הוא מעשה לוקה עליו והיינו דוק' בזה שלעיני בני אדם נחשב שהוא עושה מעשה תמהון דהיינו שהמעשה עצמו הוא תמהון שא"א לעשותו וזהו העושה אותו ועל כן כ' במכשף שאוחז את העינים ומדמה שעשה מעשה והיה ראוי ג"כ ללקות עליו מטעם שאמרנו אלא שפטור כיון שהוא בכלל מכשף וניתן לאזהרת מיתת ב"ד והחילוק שביניהם דאוחז את העינים היינו דמדמה שהוא עושה מעשה תמהון הוא בכלל לאו דמעונן אבל האוחז את העינים דמכשף היינו שמדמה להם שעי"ז האיש נעשה מעשה כגון שנעקרו הקישואין שבשדה שהוא מוזכר בגמ' לענין זה ולא נדמה להם שהוא עצמו עוקרן זהו אינו בכלל מעונן אלא בכלל מכשף ובזה אין מלקות והרמב"ם למד זה מדאיתא בגמרא באיסור דמעונן שהוא אוחז את העינים ובאיסור מכשף אמרו גם כן אוחז את העינים וע"כ שיש חילוק ביניהם ואפשר שחילוק זה היה קבלה בידו לחלק בין מעונן למכשף בענין זה כן נראה לעניות דעתי:
באר היטב
(י) העינים: הב"ח כתב בשם הרמב"ם דגם אחיזת עינים שאינו ע"י כישוף רק ע"י מראה ותחבולות ע"י קלות התנועה ביד אסור.
(יא) יצירה: וכתב הלבוש אבל צריך לזה קדושה וטהרה אשר לא נמצא זה בעו"ה בדורות הללו ועל זה נאמר ודאשתמש בתגא חלף על כן המונע יבורך.