שולחן ערוך יורה דעה קעו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעו · ו · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

מותר להרבות בשכר הקרקע (לשון רמב"ם פ"ז מה"מ דין ח') כיצד השכיר לו את החצר וא"ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי' סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה"ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם ג"כ מותר:

הגה: אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי' סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א' ואני אמתין לך המעות (ב"י בשם תלמידי הרשב"א) וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (הגהות אשיר"י והג"מ פ' א"נ ובהגמי"י פ"ח) מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח"כ דהוי אגר נטר (רשב"א סימן תקכ"ט וריב"ש סימן תק"ב) ועיין לקמן סימן קע"ז:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ז) ה"ז מותר. לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (וכמ"ש בח"מ סימן שי"ז) הלכך כי שקיל מיניה סלע בחודש דה"ל י"ב סלעים אין זה שכר המתנת מעות שהרי לא נתחייב לו לשלם שכירות עד סוף החודש והאי דא"ל אם מעכשיו תתן לי הרי לך בי' סלעים אי הוה מקדים ליה הוה מחיל ליה מדמי השכירות ומוגיר לו בפחות משויה. ש"ס ורש"י:


(ח) אבל אם כבר כו'. כלומר שהחזיק ונתחייב לתת לו מעכשיו השכירות י' סלעים (לחדש) [לשנה] אסור לומר תן כל חודש סלע וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות דהיינו שהגיע הזמן פרעון של סוף השנה וממתין לו ונותן לו דבר בהמתנת המעות אסור ומבואר כאן דאין חילוק בין מעות שכירות למעות הלואה לעולם כל אגר נטר ליה אסור וכ"כ בד"מ וכ"ד ב"י לעיל ס"ס ק"ס ולא כהב"ח סי' קס"א ס"ב:


(ט) סימן קע"ז. סעיף ט"ו:



באר היטב

(ז) מותר:    לפי ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כמ"ש בח"מ סי' שי"ז נמצא מה שפוחת לו השתא אזולי קא מוזיל גביה וכתב ב"י בשם רשב"א בעל התוספות דאין היתר רק אם נכנס תיכף לתוך הקרקע דאל"ה הוי אגר נטר וכתב בד"מ אמנם במ"מ כתב דאע"ג דאינו דר מיד בחצר שרי הואיל ובשכירות קרקע זוכה בה מיד משא"כ בשכירות פועל הואיל ופועל אינו משתעבד מהשתא (ובנה"כ כ' דנראה מסקנת הד"מ כהרשב"א דיש חילוק בין פועל לשכירות קרקע ע"ש).


(ח) דאסור:    נראה פשוט דזה הוי ר"ק ואפי' בחלוקה הראשונה שכבר החזיק כו' נסתפק הב"י אי הוה ר"ק אבל בזה נראה דמודה דהוה ר"ק ט"ז (ובנה"כ כתב דבב"י לא משמע כן דנסתפק כיון דלא בא ע"י הלואה וק"ל).


(ט) קע"ז:    סט"ו. וכתב הט"ז וה"ה בכל מה שמתחייב אדם עתה לחבירו מתנה שאם לא יפרע מכאן עד יום פלוני שיהא מוסיף על כל ליטרא ד' פשיטים בחדש כ"כ ב"י ונ"ל דמ"ש כאן שצריך שיהיה התנאי קודם הנישואין היינו בפעם הראשון שמתקשר עצמו בשעת כתיבת התנאים ליתן לחתנו נדוניא כיון דעד אותו פעם אין שום חיוב עליו א"כ גם הרבית הוי בכלל המתנה אבל אם בתנאים לא נכתב רק חיוב הנדן ובשעת החתונה שמסלק הנדוניא כותב לו שיתן לו רווחים אין מועיל היתר זה הואיל ובפעם ההוא יש חיוב עליו לתת לו סך הנדן ואי לא יהיב ליה חייב ליתן קנס ממילא הוה כתוב דעלמא וצריך לעשות היתר על הרווחים ובלבוש כ' ג"כ שאם נתפשרו אחר החופה הוי רבית גמור וגם קודם החופה טוב לעשות הכל קרן ויכתוב שאבי הכלה חייב ליתן להחתן כך בשנה הראשונה וכך בשנה השניה וכו' עכ"ל.







▲ חזור לראש