שולחן ערוך יורה דעה קסח יח
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קסח · יח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
משכונו של עובד כוכבים ביד ישראל והביאו לישראל חבירו שילוה עליו וכשיבא העובד כוכבים לפדותו שיקח הוא הרבית שעלה עליו עד אותו היום והשני יקח הרבית שיעלה עליו מאותו היום והלאה -- מותר, ובלבד שיאמר לו "הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי". ואם לאחר זמן רצה השני לחזור וליטול מהראשון קרן ורבית להחזיר לו משכונו -- מותר:
- הגה: וי"א דאפילו אינו מוכרו לו ולא אמר לו אני מסולק ממך אלא חוזר ומשכנו אצלו סתמא שרי דוודאי מכוין להיתרא וכמאן דא"ל דמי (ב"י בשם מרדכי ותשובת הרא"ש). ואם בא הראשון לפדות המשכון ואין השני רוצה להחזיר לו המשכון הרשות בידו (מרדכי פא"נ) דהוי לגמרי כשלו דהוו כאלו מכרו לו בהדיא עד שיבא העובד כוכבים לפדותו (שם ובתשובת הרא"ש). וכן המנהג פשוט.
- ואם התנו מתחילה שצריך לחזור וליתן לו כשבא לפדותו הכל כפי תנאם ואפשר דאפילו מסתמא הוי כאלו התנו בכך הואיל והמנהג כך (סברת הרב).
- ומותר ללוה לקצוב עם ישראל השני בפחות אע"פ שהעובד כוכבים נותן לו יותר או שיוכל לומר אני אקח חלק ברבית הבא מן העובד כוכבים כל שבוע (ב"י וכן משמע בת"ה סי' ש"ג) גם אם ירצו הלוה והמלוה שלא ליקח המלוה השני המשכון לידו רק יניחנו ביד הלוה הזה שהלוה עליו לעובד כוכבים שרי (בית יוסף וסברת הרב) ובלבד שיהיה המשכון מכאן ואילך באחריות המלוה השני (ד"ע). ואם התנו זה עם זה שהמלוה הראשון לעובד כוכבים שהוא הלוה עכשיו מישראל השני יתחייב באחריותו הרשות בידם דהא מתנה שומר חנם להיות כשואל (גם זה ד"ע ורש"ל תשובה נ"ב) וי"א דאפילו להקנות הלוה אלו המשכונות למלוה השני אינו צריך אלא מיד שהמלוה השני נותן לו מעות ההלואה קנוי לו המשכון בכ"מ שהוא דדבר תורה מעות קונות ואע"ג דמדרבנן בעי משיכה מ"מ כהאי גוונא יש לסמוך על דבר תורה מיהו טוב שיקנה לו על ידי אחר (בית יוסף).
- ונאמן הלוה לומר שיש לו משכון מעובד כוכבים ואין צריך להביא ראיה לדבריו ויוכל המלוה להלוות לו אם לא שאינו מוחזק בכך דאז ודאי משקר כך הם עיקר הדברים בדינים אלו (ד"ע מלעיל סי' קס"ב ס"ב בהג"ה) אע"פ שיש קצת מפקפקים בהיתירות אלו (מהרי"ק שורש קי"ט) כבר פשט המנהג להקל ואין למחות ביד העושים כנזכר כי דינא הוא וכל זה לא מיירי אלא כשלא זקף הישראל שלוה לעובד כוכבים קרן עם רבית אבל אם כבר זקף הישראל על העובד כוכבים קרן ורבית ביחד כגון שחשב עמו רבית שיעלה עליו עד שנה וחשבו הכל ביחד מעתה הרי הכל כאילו הוי קרן של ישראל (תה"ד סי' ש"ג) בין שהלוה על המשכון או בלא משכון אסור ללוות על זה מישראל חבירו ושיעלה לו רבית מן החוב כל זמן שהלואה גביה דהוו כאילו נותן לו הרבית מכיסו (סברת הרב) אך ימכרנו לו סתם וכשרוצה לחזור ליקח חובו יחזור ויקנהו ממנו מעט יותר ממה שמכרו לו כפי ערך הרבית שהיה ראוי לעלות עליו ואסור להתנות מתחלה בכך אלא יקנה לו החוב בקנין גמור ואח"כ יחזור הקונה ויבטיחנו בדברים אמתיים שכשיהיו לו מעות יחזור וימכרנו לו בדרך הנזכר (ת"ה סימן ש"ג)
ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור העובד כוכבים בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד העובד כוכבים.
- (וע"ל סימן קע"ג בדין מכירת חובות):
מפרשים
(נה) להחזיר לו משכונו מותר. ואם אח"כ יאמר הראשון לשני אינו אמת אלא שלי הוא והחזירהו לי בחנם ישבע השני שכך אמר ליה הראשון ולא יחזיר לו המשכון לעולם. טור מתשובת הרא"ש כלל ק"ח. וכתב ב"י דוקא הכא שמכחישו שא"ל לא אמרתי לך שהוא של עובד כוכבים צריך לישבע מה שאין כן לעיל סעיף י"ג ס"ק ל"ח וע"ל ס"ק ע"ו:
(נו) וכן המנהג פשוט. כלומר כן הוא המנהג פשוט כהי"א דאפילו משכונו אצלו סתמא שרי שמחזיר לו משכנו ולוקח הרבית מזה אבל אם מחוייב להחזירו אין כאן מנהג רק שנוהגין להחזירו כשפודהו ואפשר שאם רצה שלא להחזירו הרשות בידו כפי הדין ומבאר הרב והולך דאפשר שמחויב להחזירו כיון שהמנהג כך וכ"מ בד"מ כדפי' ע"ש:
(נז) ואם התנו מתחלה כו' ואפשר כו'. זה כתב הרב מסברתו ע"פ דבריו בד"מ ותמיה לי כיון דהתנו מתחלה שצריך לחזור וליתן לו וכן היכא שהוא מחוייב להחזיר מצד המנהג דהוי כהתנה בפירוש א"כ אין זה מכר ואסור ליקח ממנו רבית כדכתב הרשב"א בתשוב' ומביאו הרב לקמן ר"ס קע"ד וכן משמע להדיא במרדכי דלא שרי אלא מטעם דכיון שאינו מחוייב להחזיר לו המשכון הוי מכר שכתב דמסתמא נתכוין להיתירא ואפילו שלא פירש כך בהדיא היה דעתו שיהא מסולק ממנו לגמרי שאם ירצה לא יחזיר לו המשכון כלל אלא שהוא סומך עליו שמעצמו יחזיר לו ויניח לו לפדותו ויקבל ממנו קרן ורבית כו' וכ"כ בת"ה סימן ש"ג דבדרך תנאי ממש אין למצוא תקנה לעשות בהיתר אבל בהבטחה ובמאמינו יש לעשות בהיתר כו' ואף על פי שבד"מ כ' דת"ה מיירי דוקא כשזקף הרבית כדלקמן ליתא דהמעיין בת"ה יראה דאין חילוק בזה בין זקף ללא זקף וכ"כ ב"י שיהא בטוח לגמרי בתנאי גמור אסור כדאיתא בש"ס בהדיא גבי מכר לו בית וא"ל כשיהיו לי מעות תחזירם לי אסור עד כאן ונתבאר לקמן סימן קע"ב וקע"ד אבל באמת נ"ל מה שהמנהג פשוט להלוות סתם על משכנות של עובד כוכבים וגם המלוים מחזירים המשכנות לישראל היינו שעושים כן מדעתם דהוי כאילו חזרו ומכרו לו מסתמא אבל לא שיהיו מחויבים לעשות כן ואפילו תימא שמחויבים לעשות כן י"ל דהיינו משום שסמכו אמ"ש הרא"ש פ' כל שעה בשם בעל העיטור דמשכונו של עובד כוכבים ביד ישראל ברבית מותר למשכנו לישראל אחר באותו הרבית אע"פ שלא העמידו אצל העובד כוכבים ולא אמרינן אשתכח דישראל הוא דקשקיל רבית דהא לא קנייה ליה אלא היכא דא"ל מעכשיו דאז הוי דעתיה לשקועיה עכ"ל ומביאו ב"י ומשמע מדברי הרא"ש שם דמסכים בזה לבעל העיטור וכ"כ ברמזים שם וע"כ מיירי שאינו מוכרו לו והוא בענין שהישראל השני מחוייב להחזירו לישראל הראשון לפדותו דהיינו שהתנה עמו כך או במקום שהמנהג כן דאי מיירי בשא"ל אני מוכרו במכירה גמורה או שהשכינו אצלו סתמא ומשום דודאי מכוין להיתירא וכמאן דא"ל אני מוכרו לך דמי א"כ אפי' א"ל העובד כוכבים קני מעכשיו נמי שרי דלא יהא אלא של ישראל ממש מותר למכור לישראל ואח"כ יחזור הישראל וימכרנו לו כדלקמן א"ו מיירי שהוא רק דרך משכון ביד ישראל השני ואפ"ה שרי דכיון דלא א"ל העובד כוכבים קני מעכשיו אם לא אפדהו לזמן פלוני א"כ הרי הוא ברשותו של עובד כוכבים וכיון שהעיקר סמיכות הישראל הב' המלוה הוא על המשכון נמצא שהרבית שנוטל הוא ממשכון של עובד כוכבים וכ"מ בד"מ סעיף צ"ב דהרא"ש פ' כל שעה מיירי כדפי' שכתב וז"ל ונ"ל דהרא"ש לטעמיה אזל שכ' בתשובה דא"צ למכרו לו אלא מסרו לו כו' ולכך אסור באומר מעכשיו אבל ר"ת דהתיר מטעם דמוכר לו אפילו בכה"ג שרי דתרי מכירה הוי כן נ"ל עכ"ל והשתא ניחא הא דכתב הרא"ש בפ' א"נ דלא שרי אלא כשהישראל מוכר המשכון לישראל השני דלא כב"י וב"ח שהבינו שהפסקים סותרים זא"ז אלא בא"נ מיירי שהמשכון הוא ברשות ישראל כגון שא"ל קני מעכשיו או דחזי ישראל דדעתיה דעובד כוכבים לשקועי' וכן מ"ש הרא"ש בתשובה שמותר להשכין לישראל משכון שבידו מן העובד כוכבים אף אם אינו מוכרו לו אלא מוסרו לו ע"מ ליקח הרבית מן העובד כוכבים כו' אינו סותר למ"ש בפסקיו דהתם ה"ט כיון שא"ל שיקח הרבית מן העובד כוכבים הרי הוא נסתלק ממילא מן המשכון ולכך אין צ"ל בפירוש שמכרו לו ע"ש בכלל ק"ח סי' ד' מבואר כן להדיא וכמ"ש בטור שתשובת הרא"ש אינו סותר למ"ש בפסקיו אלא דין מחודש הוא בפני עצמו דלא כב"י וב"ח ושאר אחרונים מיהו כל זה כשהמשכון הוא ברשות ישראל דהיינו שא"ל קני מעכשיו או דחזי דדעתיה לשקועיה או במקום שהמנהג שאחר שנה הרשות ביד המלוה למכור המשכון הא לאו הכי פשיטא דבכל גווני שרי וכן מה שכתבו רוב הפוסקים והמחבר דבעינן שיאמר הישראל בפירוש אני מוכרו לך (ודלא כהמרדכי) מיירי נמי אם הוא ברשות ישראל (ועיין בתשובת מהר"ם דפוס פראג סימן תשכ"ח) ומעתה נקטינן כרוב הפוסקים אלא שמנהגנו הוא על פי דברי העיטור והרא"ש פרק כל שעה שאין חולק עליו כן נ"ל ברור:
(נח) גם אם ירצו הלוה והמלוה כו'. ונ"ל דבזה צ"ל בפירוש אני מוכרו לך במכירה גמורה בכ"מ שהוא לכ"ע דאל"כ אין במשמעות שמכרו לו כיון שהוא ביד הלוה עדיין וכן נראה מלשון הרב ממ"ש ובלבד שיהא המשכון מכאן ואילך באחריות המלוה הב' כו' וכן לפמ"ש לעיל דאם המשכנות ביד עובד כוכבים דהיינו שלא א"ל קני מעכשיו שרי להלוות מישראל ברבית צריך הכא ג"כ להקנות לו המשכנות בכ"מ שהן שיהיו של ישראל השני בכ"מ שהן בתורת משכון. נ"ל:
(נט) דדבר תורה כו'. וכמ"ש בח"מ ר"ס קצ"ח:
(ס) אע"פ שיש קצת מפקפקין כו'. ר"ל מהרי"ק בשורש קי"ט דמשמע מדבריו דלא מהני כשמקנה לו חובו של המשכנות וכ"כ בד"מ וכ"כ מהרש"ל בתשובה סימן נ"ב ולי נראה דעיקר כוונתו של מהרי"ק שם אינו אלא לומר דאין אדם יכול להקנות חוב שיש לו על העובד כוכבים אפילו בקנין ואג"ק ומעמד ג' כדכתב המרדכי פ' מי שמת בשם תשובת מהר"מ ואפשר מיירי שהחוב הוא יותר משווי המשכון דבכה"ג לא מהני כשמקנה לו המשכנו' אלא כשמקנה לו החוב מהמשכנות ואין חוב של עובד כוכבים נקנה בקנין אבל ודאי מודה מהרי"ק כשמקנה לו המשכון נקנה לו המשכון בכל מקום שהוא נ"ל ברור. וע"ש ודוק (ובזה מיושב שפיר מה שדחק בית יוסף בדברי מהרי"ק ע"ש):
(סא) ובחובות של אשראי. פי' ש"ח שיש לו מעובד כוכבים. פרישה. וה"ה אם חייב לו בע"פ או באיזה חיוב אחר:
(סב) אתה תפטור העובד כוכבים כו'. דוקא בכה"ג שמוחל חוב העובד כוכבים להעובד כוכבים והישראל הב' יוציא ממנו כל מה שיוכל מהני אבל אין שום תקנה אחרת להקנות חוב העובד כוכבים באשראי כ"כ הפוסקי' ור"ל דאפילו קנין אג"ק ושאר קנינים אינו מועיל וכמ"ש בס"ק שלפני זה בשם מהר"מ ומהרי"ק ועיין בתשובת מהר"מ גלאנטי סימן פ"ח:
(סג) תפטור העובד כוכבים כו'. כתב בתשובת מיימוני סימן ס"ח בשם ר"מ דהיינו כשילך הישראל לב"ח העובד כוכבים וערב ויאמר להם החוב שאתם חייבים לי תדרו לזה חבירי וכשתדרו לו תפטרו ממני וכן כתב הכל בו ומביאם ב"י ונ"ל דהוא הדין כשאינו הולך להם ופוטר מיד העובד כוכבים שלא יוכל לתבוע אותו בשום ענין רק הישראל השני יוציא מהן מה שיוכל שרי וכדמשמע מדברי הטור:
הריני מוכר לך כל כח כו'. כתב בלבוש מטעם זה דהוה כמכר נ"ל שמותר לישראל להשכין משכון של עובד כוכבים אצל ישראל אחר פי' ביותר ממה שהוא ממושכן אצלו והרבית לא יהיה יותר רק מה שהעובד כוכבים נותן לו דאמרינן מכר כל המשכון להשני ומה שהלוה לזה יותר הלוה לו בחנם בלא רבית עכ"ל ותמהתי מאד על דברים אלו דהיאך תאמר שהמותר הוא הלואה בחנם הא מיד שהישראל השני קוצץ עמו ברבית בפחות מכל זהב ממה שהעובד כוכבים הבטיח לו זכה הראשון באותו המותר ואלו לא לקח מן השני הקרן רק כמו שנתן להעובד כוכבים לא היה נותן לו רבית כזה ולמה הוא נותנו לו להשני אח"כ אלא ע"כ בשביל מה שהלוה לו יותר ממה שהלוה הוא לעובד כוכבים ויש כאן רבית גמור ואע"ג דאין זה נפסד מ"מ יש כאן רבית מצד מניעת הריוח של השליח ואע"ג שדבר זה פשוט בעיני מ"מ אביא ראיה ברורה מתלמוד ערוך דאיתא בפ' הרבית (דף ס"ה) אמר רב פפא טרשא דידי שרי פרש"י עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן וממתין לו עד ניסן מ"ט שכראי לא פסידנא שלא יתקלקל והייתי יכול להצניעו עד ניסן זוזי לא צריכנא אנא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח אמר ליה רב ששת לרב פפא מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך זיל בתר דידהו דהיינו הלקוחות דאלו הוי להו זוזי הוה שקלי כדהשתא השתא דלית להו זוזי שקלי כיוקרא דלקמיה והלכה כרב ששת כדאיתא ריש סי' קע"ג הרי לפניך דבאמת לית ליה ללוקח שום היזק דאלו היה רוצה היה גם הוא מחזיקו עד שעת הפרעון שהיה שוה כאותו סך ובאמת אפילו אם הלוקח מחזיקו עד אותו זמן ג"כ יש איסורא אע"פ שאין לו היזק כלל אפ"ה כיון שיש צד אחד שהיה יכול להרויח והוא לא עשה לאותו צד חשבינן ליה לאגר נטר ה"נ אע"פ שבאמת אין לו היזק ללוה כיון שהעובד כוכבים נותן לו אותו הרבית מסך מועט שלוקח ממנו כמו שהוא נותן מן הסך מרובה מ"מ אלו היה לוקח גם מישראל סך מועט היה לו ריוח בדבר והוא מפסיד אותו הריוח בשביל ההלואה שמלוה נוסף לו על מה שיש לו עליו והדבר ק"ו אם בטרשא דרב פפא שהוא דרך מקח וממכר שאיסור רבית שלו דרבנן החמירו כן ק"ו כאן שהוא בהלואה שאיסורו מן התורה ע"כ נראה לענ"ד דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים ואין חולקין כבוד לרב וישתקע היתר זה ולא יעשה כן בישראל:
ויש אומרים דאפילו אינו מוכרו כו'. זהו דעת הרא"ש שמביא הטור שהתיר אף אם לא מכרו כו' וכוונתו דאף שלא אמר המכירה בפירוש אמרינן דמסתמא נתכוין לכך ועיין מ"ש בסעיף י"ט:
ואם התנו מתחלה בו'. תורה היא וללמוד אני צריך כי פסק זה נ"ל תמוה דהא עיקר ההיתר בדין זה הוא שאנו תופסין אותו למכירה וכל מכירה שהיא בתנאי שהוא מחוייב להחזיר לו כשיחזיר לו הדמים כדאיתא בפ' הרבית והובא בסי' קע"ד בתחילתו מכר לו שדה ואמר ליה לכשתחזיר לי כו' לא קנה כו' וכן כאן אם התנו אין שם מכר על זה וכן הוא משמעות לשון הטור והש"ע בסעיף זה שכתב רצה שני לחזור וליטול מהראשון וכו' דמשמע לא רצה לא והיה לו לכתוב דהתנו מהני שזה רבותא גדול. ועוד ראיה מתשובת מיימון בס' משפטים סי' ל' בדידי הוה עובדא שפעם אחת היה לר"ת משכון מעובד כוכבים והוצרך למעות וליתן המשכון לידי ללוות עליו ושאלתיו היאך אהיה מותר דהא העובד כוכבים לוה ממך וחייב לך הרבית כו' וענני אני מוכר לך כל המשכון ולא תענני עוד ממנו אם אתה רוצה ואני פוטרך ולא אתחייב לך המעות ואתה לא תתחייב לי להחזיר המשכון כענין זה עשה לי רבינו עכ"ל. הרי לך שאדרבה בפירוש הוצרך לומר שלא יתחייב להחזיר לו המשכון ואם יש היתר בדבר אם התנו היה לו ג"כ להתנות ולמה גרע זכותו בחנם ומי בקש זאת מידו אלא ודאי דעיקר ההיתר הוא מכח זה וכך הם דברי הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' ה' וז"ל נוכל לומר אם אמר הסרסור לישראל משכון זה של עובד כוכבים קנה לך המשכון ואם יבוא לך העובד כוכבים תנהו לו לפדות ואין לי עסק עמך ולא לך לי אפשר דמותר כו' עכ"ל הרי שהקפיד דוקא שלא יהיה לו עסק עמו לענין החזרת המשכון ליתן לפדותו וכ"ז סותר פסק רמ"א דכאן ומקור של פסק זה הוא מת"ה סימן ש"ג ונעתיק לשונו בקיצור שנשאל שם בראובן שזקף עם העובד כוכבים לוה שלו בר"ח ניסן ק' דינרין עבור קי"ב דינרין על שנה דהיינו שיתן לו י"ב דינרין רבית למאה בר"ח סיון בא לשמעון שיפרע לו החצי החוב דהיינו חמשים דינרין חצי תחילת הקרן ויעלה לו רבית על כל זהב כמו שעולה לו מהעובד כוכבים כל זמן שלא יחזיר לו מעותיו קרן ורבית והרשות יהא ביד ראובן להחזיר לו אחר חודש או ב' חדשים היאך יעשו בהיתר השיב על זה דכל מה שנזקף רבית עם קרן מהעובד כוכבים חשוב הכל כקרן של ראובן המלוה לעובד כוכבים נמצא כל קי"ב דינרין הם קרן של ישראל ועוד כתב המרדכי דאם יש לישראל משכון מהעובד כוכבים ברבית מותר לישראל אחר לפדותו אליו בדרך זה שימכור הישראל ראשון לשני המשכון כדי שיהא הרבית שיעלה מכאן ואילך על המשכון שלו ואם לאחר זמן רוצה הישראל הראשון לחזור ולפדות אליו מותר לו ליתן לישראל השני קרן שלו וגם הרבית שיעלה על המשכון כ"ז שיהיה בידו וישראל השני יחזור וימכור לראשון שיהיה שלו כבתחילה ועוד הביא ההיא דריש סי' קע"ד במתנה שיחזור לו דלא הוה כמכר וע"פ זה כתב דאין תקנה להקנות כתב הנזקף עם העובד כוכבים מישראל לחבירו שיעלה לו רבית בכל שבוע מה שהוא דהואיל ונזקף החוב עם העובד כוכבים כל דמי החוב קרן ורבית הכל חשוב ממונו של ישראל ואשתכח מאי דקא שקיל ברבית כל שבוע לאו מיניה דעובד כוכבים קא שקיל אלא ממונו של ישראל בשכר המתנת מעותיו שמקדים ונותן לו עתה קודם הגעת הזמן הזקיפה ודאי אם היה רוצה לקנות עתה החוב לגמרי בפחות מדמי הסך שכתוב בכתב כגון שיחשבו כמה עולה הרבית עד זמן הזקיפה וכפי אותו ערך יתן לו עתה פחות כהאי גוונא שרי לגמרי כו' אבל חם אין בדעתו של המוכר למכרו לחלוטין אלא רוצה לחזור ולקנותו כשיהיה לו מעות צריך לעשות בענין שלא יהיה בטוח לגמרי בתנאי גמור להחזיר לו אלא בטוח שלא ישנה לו את הבטחתו והשתא נבאר השאלה אם ירצה לקנות ממנו החוב כולו בחודש סיון יתן לו ק"ב דינרין והרי כולו שלו מעתה ואם רוצים בדרך הנזכר בשאלה שיפדה רק כמו שיהיה הקרן הראשון ובע"מ שיתרצה לחזור ולמכרו לו אם קנה ממנו בר"ח סיון בעד ק"ב דינרין ויחזור למכרו לו בר"ח אב יחזיר לו זה ויתן לו ק"ד דינרין בעד מה שבא לו בעוד שהחוב קנוי לו כו' עכ"ל מזה למד רמ"א דדוקא בעשה זקיפה תחלה אסור לעשות אח"כ תנאי גמור אבל בלא זקיפה מותר בתנאי גמור ודין הזקיפה כתב רמ"א בסוף ההג"ה וצריך להבין דעת הת"ה כיון דבאמת גם בלא זקיפה תחלה אין היתר אלא על ידי מכירה תחלה וסוף והא כיון שמחויב להחזיר לו לא הוה מכירה כלל מעיקרא ואם היה לו לת"ה איזה חילוק בזה ודאי לא היה נמנע מלכתבו ונראה דעתו דבלא זקיפה אין המכירה באה אלא לסלק זכות המלוה הראשון במה שיגיע לו בכל שבוע מן העובד כוכבים אבל אין צריך להקנות לו שום דבר דמה יקנה לו והלא הוא דבר שלא בא לעולם דהרבית נולד בכל שבוע דוקא ע"כ אין שייך בזה אלא סילוק עצמו ממנו ע"כ מהני אפי' אם מסלק עצמו לזמן ומתנה עמו שאם יהיה לו מעות יחזור וימכרנה לו אבל אם יש זקיפה אז המכירה באה להקנות לשני מה שהוא כבר של ישראל הראשון זכות גמור ולא סילוק זכות ע"כ צריך שתהיה המכירה בענין שאין חיוב לשני להחזיר לראשון אם יהיה לו מעות דדבר זה מבטל המכירה שבאה להקנות לשני קנין גמור. כן נראה לי לפרש דעתו אבלכבר הוכחנו מפוסקים אחרים שגם בסתם משכון מעובד כוכבים צריך מכירה באופן שלא יתחייב להחזיר כשיהיה לו מעות ותמיהני שלא הביא אותם בעל ת"ה. מכל מקום נראה להחמיר כן כמשמעות דברי הפוסקים שזכרנו וכל בעל נפש יעשה שיהיה מרצון המלוה השני ליתן לחזור ולפדותו אם פודה בלא דעת העובד כוכבים כן נראה לע"ד:
דהא מתנה ש"ח להיות כשואל. עיין מה שכתבתי בסי' קס"ז סעיף א' דלא דמי לדין זה:
(מא) מוכר: כתב הלבוש מטעם זה דהוי כמכר נ"ל שמותר לישראל להשכין משכון של עובד כוכבים אצל ישראל אחר ביותר ממה שהוא ממושכן אצלו והרבית לא יהיה יותר רק ממה שהעובד כוכבים נותן לו דאמרינן מכר כל המשכון להשני ומה שהלוה לו יותר הלוה לו בחנם בלא רבית והט"ז חולק עליו ומביא ראיה מן הש"ס שמוכח דלא כהלבוש וסוף דבריו שנ"ל דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים ואין חולקין כבוד לרב וישתקע היתר זה ולא יעשה כן בישראל (ובנה"כ מסכים לדברי הלבוש וכתב שהוא פשוט להתיר וכן המנהג ע"ש).
(מב) להחזיר: ואם אח"כ יאמר הראשון להב' אינו אמת אלא שלי הוא והחזירהו לי בחנם ישבע השני שכך א"ל הראשון ולא יחזיר לו המשכון לעולם. טור מתשובת הרא"ש וכתב הב"י דוקא הכא שמכחישו שא"ל לא אמרתי לך שהיא של עובד כוכבים צריך לישבע משא"כ לעיל סי"ג.
(מג) המנהג: כלומר כן הוא המנהג פשוט דאפי' משכנו אצלו סתמא שרי שמחזיר לו משכונו ולוקח הרבית מזה אבל אם מחויב להחזירו אין כאן מנהג רק שנוהגין להחזירו כשפודהו ואפשר שאם רצה שלא להחזירו הרשות בידו כפי הדין עכ"ל הש"ך.
(מד) התנו: הנה הט"ז והש"ך מתמיהים על דין זה כיון דהתנו מתחלה שצריך לחזור וליתנו לו וכן היכא שמחויב להחזיר מצד המנהג דהוי כהתנה בפירוש א"כ אין זה מכר ואסור ליקח ממנו רבית כמ"ש הרב לקמן ריש סימן קע"ד וכן משמע בהדיא במרדכי דלא שרי אלא מטעם מכיון שאינו מחויב להחזיר לו המשכון הוי מכר ולכן הט"ז חולק על הג"ה זאת ומביא עוד כמה ראיות לסתור דבריו של רמ"א וסיים ונראה להחמיר וכל בעל נפש יעשה שיהיה מרצון המלוה השני ליתן לחזור לפדותו אם פודה בלא דעת העובד כוכבים עכ"ל (וכ"כ בתשובת פני יהושע סי' ד') והש"ך כתב אבל באמת נ"ל מה שהמנהג פשוט להלוות סתם על משכנות של עובד כוכבים וגם המלוין מחזירין המשכנות לישראל היינו שעושין כן מדעתן דהוי כאלו חזר ומכרו לו מסתמא אבל לא שיהיו מחויבים לעשות כן ואפילו תימא שמחויבים לעשות כן יש לומר דהיינו משום שסמכו אמ"ש הרא"ש דמשכנו של עובד כוכבים ביד ישראל ברבית מותר למשכנו לישראל אחר באותו הרבית אע"פ שלא העמידו אצל העובד כוכבים ולא אמרינן דאשתכח דמישראל הוא דקשקיל רבית דהא לא קנייה ליה אלא היכא דא"ל מעכשיו דאז הוי דעתיה לשקועיה וע"כ מיירי שאינו מוכרו לו והוא בענין שישראל השני מחויב להחזירו לישראל הראשון לפדותו דהיינו שהתנה עמו כך או במקום שהמנהג כן דאי מיירי בשמוכרו לו במכירה גמורה או שהשכינו אצלו סתמא דכמאן דא"ל אני מוכרו לך דמי דמסתמא מכוין להיתירא א"כ אפילו א"ל העובד כוכבים קני מעכשיו נמי שרי דלא יהא אלא של ישראל ממש מותר למכור לישראל ואח"כ יחזור הישראל וימכרנו לו כדלקמן אלא ודאי מיירי שהוא רק דרך משכון ביד ישראל השני ואפ"ה שרי דכיון דלא א"ל העובד כוכבים קני מעכשיו אם לא אפדהו לזמן פלוני כנ"ל עכ"ל.
(מה) ירצו: כתב הש"ך ונ"ל דבזה צ"ל בפירוש אני מוכרו לך במכירה גמורה בכל מקום שהוא לכ"ע דאל"כ אין במשמעות שמכרו לו כיון שהוא ביד הלוה עדיין וכן לפי מ"ש לעיל דאם המשכנות ביד עובד כוכבים דהינו שלא א"ל קני מעכשיו שרי להלות מישראל ברבית צריך הכא ג"כ להקנות לו המשכנות בכ"מ שהן שיהיו של ישראל השני בכ"מ שהן בתורת משכון עכ"ל.
(מו) אשראי: פי' ש"ח שיש לו מעובד כוכבים וה"ה אם חייב לו בע"פ או באיזה חיוב אחר. ש"ך.
(מז) קונה: כתב בתשובת מיימוני דהיינו כשילך הישראל לב"ח העובד כוכבים ויאמר לו החוב שאתה חייב לי תדור לזה חבירי וכשתדור לו תפטור ממני וכתב הש"ך ונ"ל דה"ה כשאינו הולך לו ופוטר מיד העובד כוכבים שלא יוכל לתבוע אותו בשום ענין רק הישראל הב' יוציא ממנו מה שיוכל שרי עכ"ל.