שולחן ערוך יורה דעה קסב ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קסב · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אם יש לו מעט מאותו המין אפילו אין המפתח בידו לוה עליו כמה סאין לפרוע סאה בסאה ואם אין לו כלום מאותו המין יתן לו המלוה מעט מאותו המין או ילוהו לו ואחר כך ילוה לו כמה סאין (ד"ע דלא כתלמידי רשב"א):
- הגה: היה ללוה מעט מאותו המין פקדון ביד אחר הרי זה כאילו היה בידו אבל אם אחרים חייבים לו לא מקרי יש לו (ב"י וכן משמע בגמ' דאיזהו נשך) וכן אם יש לו במקום אחר ואין למלוה דרך לשם (הגהות מרדכי) לוה שאמר שיש לו מעט מזה המין יוכל המלוה להלוות לו ואינו צריך ראיה לדבריו (שם בשם ר"ת) הא דמותר להלוות לו כשיש לו מאותו המין היינו סתם אבל אם המלוה מתנה שאם יתייקרו חטים ישלם לו חטים ואם יוזלו יתן לו מעות דמי שוויים כשער של עכשיו אסור דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד (ריב"ש סימן י"ח):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ה) מאותו המין דוקא. אבל מעות אפי' בכדי שיכול ליקח כל אותו המין אסור כן הסכמת הפוסקים וכ"כ ב"י:
(ו) לוה עליו כמה סאין. אפילו כולו ביחד ואצ"ל קני בזה אח"ז דבשביל כל סאה וסאה שלוה אנו רואין הסאה שלו כאלו היא נחלטת מיד למלוה ואם מתייקר ברשותו מתייקר טור והפוסקים:
(ז) לפרוע כו'. כב"י ואין צריך שיהא דעתו להקנות כנגד אותו המעט דא"כ בעם הארץ דלא ידע ליתסר אלא עיקר טעמא משום דכיון דמדרבנן הוא בטעמא כל דהו אקילו ביה והב"ח כתב דדוקא שיהא דעתו לכך דאל"כ נתכוין א' מהן לשם רבית ואסור (ונ"ל שגם דעת ב"י כן) ונ"ל דאף לדבריו היינו לכתחלה אבל אם לוה והיה לו מעט מאותו המין אע"פ שלא היה דעתו לכך שרי וחייב לשלם וכן משמע לכאורה מדברי הרא"ש וט"ו בסעיף ה':
(ח) או ילוהו לו כו'. והב"ח פסק כתלמידי רשב"א דדוקא בנותן לו במתנה או מקנה לו מותר אחר כך ללוות ממנו אבל בהלואה כיון דתחלת ההלואה להוצאה ניתנה אסור ע"ש וכן העט"ז השמיט הך דילוהו כו':
ט"ז - טורי זהב
אם יש ללוה מעט כו'. בגמרא פרק הזהב אמרינן דרב אוזיף דינרין מברתיה דר' חייא אתא לקמיה דרבי חייא א"ל זיל שלים לה טבין ותקולין ופרכינן והא פירי נינהו והוי ליה כמלוה סאה בסאה דאסור ומשנינן רב דינרי הוה ליה והוי ליה כאלו אומר המתן עד שיבוא בני כו' וכתב נ"י בשם הר"ן משמע מהכא דכל כהאי גוונא אפי' לא אמר בהדיא וטעמא דכל שיש בידו שרי משום דמעכשיו אלו שבידו הם נקנים למלוה וכשהוקרו הוקרו ברשותו דכיון דרבית סאה בסאה הוא דרבנן לא גזרו בכהאי גוונא עכ"ל ויש לתמוה מאי קא משמע לן הר"ן פשיטא דשרי ותירץ ב"י דקא משמע לן דאין צריך לפרש דדעתו להקנות לו טיפה נגד טיפה דאם כן המלוה שהוא עם הארץ דלא ידע ליתסר אלא כיון דמדרבנן הוא בטעמא כל דהו אקילו בה רבנן כן נ"ל כוונת ב"י ע"כ. ונראה דכן מוכח מדברי הגמרא שהוצרך לומר דהוה ליה כאומר עד שיבוא בני כו' והלא די במה שתירץ דרב הוי ליה דינרין ותו קשיא לי מאי סלקא דעתיה דרב שהלך לדין לפני רבי חייא וכי לא ידע רב דמי שיש לו מותר להלות סאה בסאה אלא דבר ברור הוא דהמעשה היה שברתי' דרבי חייא לא ידעה שהיה לו דינרין לרב ולא גילה לה בשעת הלואה ומ"מ אין שם בשעת ההלואה לא על רב ולא עליה איסור דרב לא אמר לה הלויני דינר בדינר אלא סתם הלויני דינר ואפשר שישלם לה בדרך היתר וכן משמע הלשון רב אוזיף דינרין ולא דינרין בדינרין ואיירי דאח"כ נתייקרו הדינרין והיה רב סובר אע"פ שבאמת היו לו מ"מ כיון שלא ידעה אסור לה ליקח דינר זהב כדין סאה בסאה אם נתייקר וגם שם נתייקרו הדינרין והשיב רבי חייא שישלם לה טבין ותקולין וברשותה אתייקרו אע"פ שלא ידעה מ"מ תקנו חכמים הדינרין שברשותו של רב לה ומקולי הדברים אמרו כאן כיון שהאיסור רבית בזה הוא מדרבנן ועל זה כתב הר"ן ש"מ כו'. ואין להקשות ממה שכתב הרמב"ם וב"י מביאו וכ"פ בסמוך סעיף ג' היה לאותו המין שער בשוק וידוע לשניהם משמע דידיעת שניהם בעינן וכמ"ש בב"י שאני התם דלא שייך לומר שנקנו לו למלוה דהא של אחרים הם דהיינו אנשי השוק וא"כ אין היתר אלא שידעו שיש שער בשוק משא"כ ביש לו די"ל דחכמים הקילו וכן מוכח מלשון הרמב"ם פרק י' מהלכות מלוה וזה לא היה לו מאותו מין כלום ולא נקבע שער בשוק עדיין או שלא ידעו שער השוק הרי זה אסור ללוות סאה בסאה כו' הרי שנקט תחילה תרי מילי ואח"כ כתב שלא ידעו שער השוק ולא כתב או שלא ידעו שיש לו אלא מוכח דבהיתר דיש לו א"צ לידיעה כלל ואפשר שגם אם הלוה לא ידע בשעת ההלואה בבירור ג"כ מהני כיון שבאמת יש לו ונקנה לו כן נ"ל נכון לפי דעת הב"י ומו"ח ז"ל כתב לחלוק על הב"י דבעינן ידיעת שניהם גם ביש לו כמו שצריך בשער שבשוק ול"נ כמו שכתבתי נכון וברור דאל"כ מה חידוש יש בעובדא דרב ובפי' הר"ן שכתב שמע מיניה כו' אלא שהענין היה כמו שכתבתי לעיל ומ"מ נראה שבאם רוצה להלות חטין בחטין מכח היתר דיש לו ודאי לכתחלה צריך שידעו שניהם שיש היתר וכן בהיתר דשער שבשוק אלא דחילוק יש ביניהם באם לוה ולא ידע מן ההיתר דבהיתר מצד יש לו מותר כיון שנקנה לו על פי חכמים ובהיתר מצד שער שבשוק אסור ליתן לו החטים אם נתייקרו כן נראה לע"ד עיקר להלכה:
או ילוהו לו כו'. ב"י הביא בשם תלמידי הרשב"א דאם הלוהו סאה שאינו לוה עליה משום דסאה זו להוציאה לוה אותה וכתב על זה דלא נראה לו דאע"ג דלהוצאה ניתנה לו ילוה עליה שהרי כל חטים שביד האדם להוצאה עומדים ואפ"ה לוה עליהם עכ"ל והנראה לע"ד דס"ל לתלמידי רשב"א ודאי אם הלוה לו כבר סאה ופסק בדרך היתר ודאי יכול להלות עליה אפילו כמה סאין כיון שיש לו כבר סאה ברשותו ולא אסרי אלא אם בא עכשיו לעשות היתר שיוכל להלות בזה אין היתר אלא שיתן לו סאה אחת במתנה ונמצא דקרינן שפיר יש לו על אותה סאה אבל אם רוצה להלות לו עכשיו כדי שיוכל על ידי זה להלות הרבה סאין זה לא יועיל דכל עיקר ההיתר מחמת יש לו הוא דיכול להחזיק זה הסאה לשלמה לו אח"כ במה שילוה לו וזה אינו שייך כאן דהא אותו סאה גופה ניתנה להוצאה ויחזיר לו אחרת תחתיה ולא יחזירנה בעין אם כן אין כאן לומר שתהיה אותה סאה במקום תשלומין על אחרת ומ"ה כתב הרשב"א בתשובה הביאה ב"י בסמוך וז"ל וכדי לעשות בהיתר נותן סאה אחת חטים להקל כו' ולא כ' ילוה וכן סמ"ק וכל בו נקטו היתר נתינה ולא הלואה מטעם שאמרנו ועל כן כתב רשב"א גופיה הבאתיו ריש סי' קס"ג סעיף א' דאם היתה לו כבר הלואה מועלת להלות אח"כ הרבה והיינו בדרך שכתבתי תחלה שהיתה נעשית שלא לשם היתר עכשיו אלא היתה בהיתר בפני עצמה כן נראה לע"ד:
באר היטב
(ד) כמה: דבשביל כל סאה וסאה שלוה אנו רואין הסאה שלו כאלו היא נחלטת מיד למלוה והב"ח כתב דדוקא שיהא דעתו לכך דאל"כ נתכוין א' מהם לשם רבית ואסור ונ"ל דאף לדבריו היינו לכתחילה אבל אם לוה והיה לו מעט מאותו המין אע"פ שלא היה דעתו לכך שרי וחייב לשלם מיהו דוקא יש לו מאותו המין אבל מעות אפילו בכדי שיכול ליקח כל אותו המין אסור עכ"ל הש"ך. והט"ז כתב דודאי לכתחלה צריך שידעו שניהם שיש היתר כמ"ש הב"ח אלא בדיעבד אם הלוה סאה בסאה ויש לו אפילו אם הלוה בעצמו לא היה יודע שיש לו מותר כיון שנקנה לו ע"פ חכמים משא"כ בהיתר מצד שער שבשוק דלא שייך לומר שנקנו לו דהא של אחרים הם לכך אין היתר אלא שידעו שיש שער בשוק אבל אם לא ידעו אסור ליתן לו החטים אם נתייקרו כנ"ל עיקר להלכה עכ"ל.
(ה) ילוהו: והב"ח חולק ע"ז ופסק דוקא אם נותן לו במתנה או מקנה לו מותר אח"כ ללוות ממנו אבל בהלואה כיון דתחלת ההלואה להוצאה ניתנה אסור וכ"פ הלבוש והט"ז כתב נ"ל דודאי אם הלוה לו כבר סאה ופסק בדרך היתר דודאי יכול להלות עליה אפילו כמה סאין כיון שיש לו כבר סאה ברשותו ולא אסרו אלא אם בא עכשיו לעשות היתר שרוצה להלות לו בזה אין היתר אלא שיתן לו סאה א' במתנה עכ"ל.