שולחן ערוך יורה דעה קלב א
שולחן ערוך יורה דעה · קלב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
עובד כוכבים שנגע ביין שלנו אע"פ שאסור בהנאה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים שאסרו או אותו העובד כוכבים ימכרנו ויתן דמיו לישראל ואם מכרו הישראל לעובד כוכבים אחר אם נתן לו המעות קודם שיתן לו הישראל היין המעות אסורים בהנאה ואם לקח העובד כוכבים היין תחלה ואחר כך נתן המעות לישראל יש מי שאומר שאף על פי שלבעל היין שמכרו אסורים בהנאה לאחרים מותרים:
- הגה: וכל זה לא מיירי אלא בעובדי כוכבים שמנסכין אבל בזמן הזה כל מגע שלהם אינו אוסר רק בשתייה (רש"י בשם הגאונים) כמו שנתבאר לעיל סימן קכ"ג:
מפרשים
(א) מאותו העובד כוכבים. דלאו דמי מכירה לוקח אלא דמי ההיזק ואפילו אין העובד כוכבים רוצה ליתן המעות עד שיתן לו הישראל היין שרי כ"כ הר"ן ומביאו ב"י:
(ב) שאסרו. משמע דאפילו אסרו בשוגג דבכה"ג פטור מלשלם וכדאיתא בח"מ סימן שפ"ה אפ"ה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים דמ"מ הזיקו וכ"פ הרשב"א וכ"פ הב"ח:
(ג) יש מי שאומר כו'. כתב זה בשם יש מי שאומר משום דרבינו ירוחם מביא בשם י"א דלא שרי אלא כשמכר העובד כוכבים היין ואח"כ פרע לישראל שאין ביד העובד כוכבים שום דבר כשפרע לישראל והביאו ב"י ומוכח מדבריו שם להדיא דאפילו לאחרים אסור כל שלא מכר העובד כוכבים היין והוא דעת ה"ר אלחנן שהביא הרא"ש ריש פ' בתרא דעבודת כוכבי' והדרישה הבין דמ"ש המחבר כן בשם יש מי שאומר היינו משום דסבירא ליה דלדעת הטור אף לבעל היין מותר כשלוקח היין תחלה והא ודאי ליתא לא בדעת הטור ולא בדעת המחבר ולענין דינא אע"פ שנעלם מהב"י דברי הרא"ש ריש פרק בתרא דעבודת כוכבים שמהן הוציאו הטור ורבינו ירוחם דבריהם דפסק הרא"ש שם כדעת היש מי שאומר מ"מ הרי הרמב"ן והר"ן ר"פ בתרא דעבודת כוכבים אוסרים וכ' הר"ן שכן נראה גם כן דעת רש"י וגם רבינו ירוחם לא הכריע מיהו דעת המרדכי שם כהרא"ש וכן מסקנת התוספות שם בשם ר"י ומביאם ב"י לקמן ס"ס קמ"ד הלכך במקום הפסד מרובה שרי הא לאו הכי אסור ואע"ג דלא נ"מ ביי"נ דקי"ל דשרי בהנאה בזמן הזה מכל מקום נ"מ למכר עבודת כוכבים ומשמשיה כדאיתא להדיא בפוסקים דה"ה בעבודת כוכבים והוא פשוט וע"ל ס"ס קמ"ד:
(ד) שלבעל היין שמכרו אסורים. משום קנס כדאית' ברבינו ירוחם שהביא הב"י וכן באשר"י שם וע"ל סי' רט"ו ס"ק א':
(ה) לאחרים מותרים. דכיון שאחר שקנה העובד כוכבים היין במשיכה נתן הדמים לא הוי דמי יי"נ טור והרא"ש שם:
(ו) כמו שנתבאר לעיל ר"ס קכ"ג. דמגען מותר בהנאה במקום הפסד:
מותר ליקח דמיו מאותו עובד כוכבים. דלאו מכר הוא אלא אומר לו שפכת ייני ואבדת ממוני ודמי יין כשר קא שקיל ואע"ג דעובד כוכבים לא יהיב דמי אלא אם כן יהיב ליה ישראל חמרא מכל מקום לא מתסר דהרי בתורת תשלומי נזקו חייב לו ולא משום מכר כ"כ ב"י בשם הר"ן:
המעות אסורים. פירוש אפי' לאחרים לפי שכבר נאסר היין קודם המכירה:
ואם לקח העובד כוכבים היין תחילה כו'. כ"כ הטור ומקור זה ממה דאיתא פרק השוכר דף ס"ב בסופו דבי רבי ינאי יזפי פירי שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית ולא אמרינן דעניים עבדי איסורא שכשמקבלין הפרעון אין האיסור בעולם והוה כההיא דתנן אתנן זונה אחר שבא עליה דמותר האתנן להקרבה דמתנה בעלמא הוה ולמדו התוספות שם דה"ה לענין מכר עובד כוכבים בהקפה כיון שמשכה העובד כוכבים תכף קנאה ואח"כ הויין המעות שנותן כמתנה בעלמא אלא דהרא"ש כתב שם דהמעות אינם מותרים רק לאחר אבל לא לו דנהנה מדמי עבודת כוכבים ויליף לה ממי שמכר ערלה וקידש אשה בדמיה שהיא מקודשת אבל לו עצמו המעות אסורין נמצא דההיתר הוא לאחר הוא תלמוד ערוך גבי שביעית שזכרנו רק האיסור לעצמו הוא נלמד ממכירת ערלה והב"י אישתמיטתיה כאן לימוד ההיתר לאחרים ממה שזכרנו רק למדו מסברא דנפשיה מקודש אשה בדמי ערלה שהיא מקודשת ולפיכך הוקשה לו דילמא שאני התם בערלה שאינה תופסת דמיה ולפיכך כתב כאן יש מי שאומר כו' דמותר לאחרים והיינו דעת הר"ר ירוחם שמביא בית יוסף ולא דק דההיתר הוא תלמוד ערוך שזכרנו ואין שייך על זה יש מי שאומר אלא על האיסור לעצמו היה לו לכתוב יש מי שאומר שהוא ה"ר ירוחם שמביא ב"י וכן דעת הרא"ש שזכרתי:
(א) דמיו: דלאו דמי מכירה לקח אלא דמי ההיזק ואפילו אין העובד כוכבים רוצה ליתן המעות עד שיתן לו הישראל היין שרי כ"כ הר"ן וכתב הש"ך משמע דאפילו אסרו בשוגג דבכה"ג פטור מלשלם כדאיתא בחושן משפט סי' שפ"ה אפ"ה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים דמ"מ הזיקו.
(ב) אסורים: פי' אפי' לאחרים לפי שכבר נאסר היין קודם מכירה. ט"ז.
(ג) שלבעל: משום קנס אבל לאחרים מותרים דכיון שאחר שקנה העובד כוכבים היין במשיכה נתן הדמים לא הוי דמי יי"נ ומ"מ גם לאחרים לא שרי אלא בהפסד מרובה הא לא"ה אסור ואע"ג דלא נ"מ ביי"נ דקי"ל דשרי בהנאה בזה"ז מ"מ נ"מ למוכר עבודת כוכבים ומשמשיה דדין אחד יש לעבודת כוכבים ויי"נ וע"ל סוף סימן קמ"ד עכ"ל הש"ך.
(ד) שנתבאר: דמגען מותר בהנאה במקום הפסד.