שולחן ערוך יורה דעה קיט כ
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קיט · כ
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
החשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילים להקל בהם אף הוא חשוד להחליף וי"א שאין מפקידין אצלו דבר האסור מן התורה אלא בשני חותמות. (וע"ל סי' קי"ח ס"ח):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(לח) החשוד לאכול כו'. הרא"ה בס' בדק הבית דקי"ח השיג על זה וז"ל מאי קאמר אם הוא חשוד לדבר זה פשיטא ולא בעינן טעמא דחשוד למה שאין הרבים רגילין להקל ואם אינו חשוד לדבר זה כי חשוד לשאר דברים שאין הרבים רגילין להקל בהן מאי הוי והלא מומר לדבר אחד אינו מומר לשאר דברים עכ"ל. והרשב"א במשמרת הבית השיג עליו וכתב וז"ל ודאי אם אינו חשוד לדבר שאין הרבים רגילין להקל בו ואע"פ שהוא מיקל בדבר שהרבים מקילין בו מפקידין בידו אותו דבר בעצמו ולא חיישינן לאחלופי דאין זה קרוי מומר לאותו דבר שמה שמיקל בדבר זה אינו בעיניו כעובר וכמומר לזה כו' אבל בחשוד בדבר שאין הרבים מקילין בו כגון לנבילות וכיוצא בו אין מפקידין בידו אותו דבר אם הוא של תורה עד שיהא בו שני חותמות עכ"ל הרי דס"ל להרשב"א טעמא דחשוד להחליף משום דהוה מומר לאותו דבר אלא דבדבר שהרבי' מקילין בו אינו קרוי מומר לאותו דבר הא לאו הכי מודה להרא"ה דמומר לדבר א' לא הוי מומר לשאר דברים ומה"ט לא כ' הרשב"א דמי שהוא חשוד לדבר שאין הרבים רגילין להקל בו הוה מומר לכל האיסורים אלא ודאי פשיטא חשוד לדבר א' אינו חשוד לדברים אחרים כדמשמע כולה סוגיא דריש חולין וסוגיא דבכורות פרק עד כמה דף ל"ו (וע"ש עמוד ב' בתוס' ד"ה וחכמים) ובכמה דוכתי בש"ס וכן בדברי הפוסקים והט"ו בסעיף ד' (וע"ל ס"ק י"א) משמע להדיא בדברי רבי' ירוחם סוף נט"ו וכל זה פשוט בעיני לא הוצרכתי לכתבו אלא מפני שראיתי להב"ח בסעיף ב' שהלך בדרך אחרת והבין דהא דה"ל להרשב"א דחשוד להחליף הוא משום דס"ל דהחשוד לדבר שאין רבים רגילין להקל בו חשוד לכל התורה כולה ע"כ הניח דברי הרשב"א בתה"ק והטור בתימה על שסתמו וכתבו החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים ולא ביארנו הדברים שצריכין ביאור רחב עכ"ד ולא ירדתי לסוף דעתו והדבר ברור כמ"ש וע"ל סימן קנ"א סעיף ד"ה עוד מדיני חשוד:
באר היטב
(כו) חשוד: כתב הש"ך הטעם משום דהוי מומר לאותו דבר אבל לא הוה מומר לשאר דברים דפשיטא אם חשוד לדבר א' אינו חשוד לדברים אחרים ודלא כהב"ח ע"ש וכתב הט"ז דהב"י הביא כאן בשם הרמב"ם דחשוד וכ"ש ע"ה נאמן על של אחרים להעיד עליו שהוא מעושר דאין אדם חוטא ולא לו והוא חולק ע"ז דקי"ל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וכך יש לפסוק למעשה עכ"ל.