שולחן ערוך יורה דעה קיט יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

המוכר בשר ואח"כ נודע שהבהמה לא נבדקה כהוגן דינו כמוכר דברים שאסורים מדברי סופרים:

הגה: ואם מכר לו דבר מבהמה שאיתרע חזקת כשרותה דאתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבדוק אם היא כשרה וצריכים לאסרה מספק אפילו הכי הוי כאלו היתה ודאי טריפה וצריך להחזיר הדמים (תשובת ריב"ש):

מפרשים

 

ש"ך - שפתי כהן

(כח) שהבהמה לא נבדקה כהוגן כו'. בסי' ל"ט ס"ב כתב המחבר דאם נאבדה הריאה קודם בדיקה דכשרה וא"כ צ"ל (ועיין בס"ק שאח"ז) דמיירי הכא בהך גווני דהריב"ש שכתב בסי' תצ"א וז"ל וכ"ת והלא בהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת כו' ואם נטלה הריאה ולא נבדקה כשרה היינו דוקא אם פעם א' אירע כן באונס או בשוגג אבל שיעמוד מי שידוע לנו שאין יודע לבדוק ויבדוק במזיד ושנאכל על סמך בדיקתו זה ודאי אסור לד"ה ואע"פ שאין בדיקה זו אלא מדבריהם והוי כההיא דאין מבטלין איסור לכתחלה דאם בטלוהו במזיד אסור עכ"ל וכן כ' המחבר בסי' צ"ט ס"ו דאיסור של דבריהם אם בטלוהו במזיד אסור:

(כט) ואם מכר לו דבר מבהמה כו'. כלומר ל"מ מבהמה שלא נבדקה כהוגן שעכ"פ מדבריהם היא אסורה בוודאי ואם כן אין המוכר יכול לומר אייתי ראיה דטרפה היא פשיטא דצריך להחזיר לו הדמים כשהבשר קיים אלא אפילו מכר לו דבר מבהמה דאתיליד בה ריעותא כו' שצריכין לאסור מספק וה"א דיאמר המוכר דלמא לאו טרפה היא ואייתי ראייה דטרפה היא ואחזיר לך המעות אפ"ה הוי כאילו היתה ודאי טרפה מדבריהם וצריך להחזיר לו הדמים כשהבשר עדיין קיים (וכן משמע בד"מ דסד"א דספק טרפה גרע לענין זה מאיסור דרבנן וכמ"ש לקמן) וכן כתב הריב"ש בסי' קצ"ט ומביאו ב"י וז"ל שאף על פי שאינו אסור אלא מספק והמוכר מוחזק בדמים הוי מקח טעות כיון דמספיקא פרשי אינשי אין לך מום גדול מזה עכ"ל וכ' הרב בח"מ סי' רל"ב סי"ב ואפילו טרפות שאנו אוסרין מספק מבטל המקח ואין המוכר יכול לומר אייתי ראייה דטריפה היא עכ"ל (וכתב בסמ"ע שם ונראה דמחמת ספק דקאמר היינו דאינו טרפה לכ"ע דאל"כ מאי חידש מור"ם בזה הא גם טרפות דסירכא אנו מטריפין מכח ספק שאין אנו בקיאין לבדוק עכ"ל כלומר וטרפות דסירכא כבר כ' שם המחבר דמבטל המקח אבל בחנם דחק דהא איכא סרכות טובא דטרפה בודאי וכמו שנתבאר בסימן ל"ט) אבל הב"ח כתב וז"ל כתוב בש"ע המוכר בשר ואח"כ נודע שהבהמה לא נבדקה כהוגן דינו כמוכר דברים שאסורים מדברי סופרים ובהג"ה אבל מכר לו מבהמה דאיתליד בה ריעותא ולא יכולין לבדקה דינו כמוכר דברים שאסורים מד"ת עכ"ל וטעמא דמלתא דמדאורייתא בהמה שלא נבדקה מותרת באכילה דרוב בהמות בחזקת כשרות הן אלא תקנת חכמים שלא לאכלם אם לא נבדקה הריאה וכדלעיל ר"ס ל"ט (נראה שהבין דמ"ש המחבר שלא נבדקה כהוגן דהיינו שנאבדה בלא בדיקה שאסור לאכלה וז"א וכמ"ש בס"ק שלפני זה) א"כ אינם אסורים אלא מדברי סופרים אבל איתיליד בה ריעותא דאסור לאכלה דבר תורה עד שתיבדק דאין בהמה זו מן הרוב כיון שנולד בה ריעותא ושמא טרפה היא וספקא דאורייתא היא לפיכך דינו כמוכר דברים שאסורים מד"ת וכ"פ הריב"ש בתשו' ומביאו ב"י עכ"ל ותימה למה שינה לשון הרב והאמת שלשון הרב שכתב ואם מכר כו' דחקו ולכן הבין שהאי אם הוא כמו אבל ור"ל דבכה"ג צריך להחזיר הדמים אף אם כבר אכל ותימה לפי דבריו מנין לו להרב זה הלא כיון דספיקא היא למה יחזיר המוכר הדמים אם כבר אכל אם ירצה הלוקח לומר אין לך מום גדול מזה יאמר לו המוכר החזר לי מקחי ואחזיר לך מעותיך עכשיו שאכל יאמר לו המוכר מאן לימא לך דטרפה אכלת ודאי אלו עדיין לא אכלת היית יכול לומר כיון דמספקא פרשי אינשי אין לך מום גדול מזה אבל עתה שאכלת אכלת וכן משמע בסמ"ע בח"מ סי' רל"ד ס"ק א' דבספק טרפה שאכל א"צ להחזיר הדמים ע"ש ומ"ש וכ"כ הריב"ש בתשו' ומביאו ב"י ליתא כי לא נמצא כן בריב"ש ולא בב"י אדרבה המעיין בתשו' הריב"ש שם יראה דמשמע כמו שכתבתי וכן מדברי ד"מ שאביא לקמן מוכח דלא הוי אלא מקח טעות אלא הדבר ברור בפירוש דברי הרב כמו שכתבתי ובעט"ז כתב וז"ל בד"א שנודע שהבהמה לא נבדקה כהוגן בטרפות הריאה שהוא דבר שרגילין לבדוק אחריו אבל אם נולד אח"כ ספק טרפה מאחר שאין דרך לבדוק אחריו כגון שנמצא מחט בריאה והריאה כבר חתוכה ואין ידוע אם ניקבה ועכשיו א"א לבדקה בנפיחה ואסרינן לה מספק (וכדלעיל סי' ל"ו סט"ו) כל כה"ג אפילו הבשר קיים א"צ המוכר להחזיר הדמים שהוא מוחזק בהם שהלוקחים רוצים להוציא ממנו ועליהם להביא ראיה עכ"ל והנה רצה להשוות דברי הא"ח עם הריב"ש שהא"ח כתב ומביאו ב"י וז"ל מעשה היה בהר במחט שנמצאת בריאה לאחר חיתוכה ואסרו הבהמה ומה שמכר וקבל המעות נמנו וגמרו שלא יחזיר מפני שהאיסור אינו ודאי אלא מפני ספק אסרוהו שא"א לבדוק בנפיחה ולענין ממון המע"ה עד כאן לשונו ולפיכך חילק בין מחט לבדיקה ולפע"ד אין זו סברא כלל דכיון שהבשר קיים למה לא יבטל המקח הלא אין לך מום גדול מזה ומה לו ללוקח בזה שלא ידע המוכר מהמום וכדאיתא בח"מ סימן רל"ב אלא ודאי דהעיקר דאין חילוק וכל ספק טרפות מבטל המקח אם עדיין הבשר קיים ואם אכל הבשר אינו מחזיר כלום והריב"ש פליג אהא"ח דהא"ח ס"ל דטרפות שאנו אוסרים מספק אינו מבטל המקח וכן מוכח להדיא בד"מ שהביא דברי הא"ח הנ"ל וכתב עליו והריב"ש כ' בתשובה דאע"ג דאיסורא רק מחמת ספק הוי מקח טעות וצריך להחזיר הדמים עכ"ל ומוכח נמי מכאן דס"ל להרב דאם אכל א"צ להחזיר הדמים דאל"כ ל"ל טעמא דמקח טעות הא אפילו אכל צריך להחזיר הדמים ועוד מוכח מכאן דסד"א דספק טרפה גרע לענין מקח טעות מאיסור דרבנן שקודם שהביא בד"מ דברי הא"ח הביא בסתם דברי הרמב"ם שהם כדברי המחבר דאיסור דרבנן מבטל המקח אלמא אפשר דאיתא לדברי הרמב"ם ולדברי הא"ח ולכך הוצרך להביא דברי הריב"ש דס"ל דאפילו ספק טרפות מבטל המקח ודוק וכדברי הריב"ש כתב הרשב"א בחידושי חולין גבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות בשם הרמב"ן ונראה שם שכן דעתו ג"כ וכ"כ הר"ן שם:
 

ט"ז - טורי זהב

דינו כמוכר דברים שאסורים מד"ס. הטעם דמדין תורה אין צריכין בדיקת הריאה כיון שאין ריעותא לפנינו סמכינן ארוב בהמות שהם כשרים אלא דחכמים הצריכו בדיקה ע"כ מה שאכל מנכה לו ואפ"ה מה שלא אכל ממנה יחזיר לו ויתן לו המעות בעדם דמקח טעות הוא ואף על גב דגבי טבח אמרינן בח"מ סי' ש"ו דפטור לשלם בדין זה שהוא אסור משום ספק שאני התם שבאת לחייבו על מעשה שלו ע"כ אין עליך לחייבו אלא בוודאי ולא מספק משא"כ כאן בין המוכר ולוקח אפילו אם הדבר ספק מ"מ מקח טעות הוא ואדעתא דהכי לא יהיב ליה זוזי על כן יחזיר לו מעותיו וכן כתב הריב"ש סימן תנ"ח הביאו ב"י בקיצור כאן ובב"י כתב בשם א"ח בשם חכמי הה"ר וז"ל מעשה במחט שנמצאת בריאה בתוך הבשר לאחר חיתוכה ואסרו הבהמה ומה שמכר וקיבל המעות לא יחזיר שהאיסור אינו ודאי אלא מפני הספק אסרו הבהמה שא"א לבודקה בנפיחה ולענין ממון המוציא מחברו עליו הראיה עכ"ל הנה דימו דין זה לההיא דטבח שזכרתי וזה ודאי אינו מטעם שכתבתי אלא דמ"מ יפה דנו חכמי הה"ר דהתם אפשר דמיירי שאכלו הבשר קודם שנודע שהיא טרפה ובזה אין לקנוס להחזיר הדמים וכמו שאכתוב בסמוך סעיף י"ד אי נמי מטעם אחר ואפילו לא אכלוהו עדיין דמי יימר שבלעה המחט קודם שקנאה הלוקח שמא אחר כך בלעה וכההיא דח"מ סי' רל"ב סעיף י"א בשלחן ערוך דאם תוך שלשה ימים קנאה המוציא מחבירו עליו הראיה אבל אם ברור לנו שנעשה ברשות המוכר כגון שלאחר שחיטה מכרה לו ברור הוא דמקח טעות הוא ויחזיר לו מעותיו כל שלא אכל הבשר ואם אכלו פטור הטבח המוכר אע"ג דספק איסור דאורייתא מכר לו מ"מ אין כאן שייכות קנס דהא הוא עצמו לא ידע מזה מה שאין כן לענין מקח טעות כל שישנו לבשר עדיין אין מועיל לו מה שלא ידע מזה דכל שהוא משום מום חייב להחזיר אע"ג שגם הוא נתאנה וזה פשוט בח"מ סימן רל"ב סעיף י"ח בהג"ה. אבל באמת אם ידע המוכר מזה הספק ומכר לו ודאי אע"ג שאכלו הלוקח יחזיר לו המעות כההיא דבכור שזכרנו בסמוך ובלבוש כתב שאם נולד ספק טריפה שאין הדרך לבדוק אחריו כגון שנמצא מחט בריאה כו' ואסרינן לה מספק אפי' הבשר קיים א"צ להחזיר הדמים שהוא מוחזק בהם והנה הוא סותר דברי עצמו שכתב בח"מ סימן רל"ב בספרו סעיף י"ב וז"ל ובטריפות דלא שכיחי אפילו הוא דבר שאנו אוסרים מספק הוי מקח טעות ולא יכול המוכר לומר אייתי לי ראייה דטריפה היא כו' עכ"ל והם דברי רמ"א שם ועיקר ודבריו כאן שלא בדקדוק ונמשך אחר דברי ב"י בשם חכמי הה"ר וכבר זכרנו שדינם דין אמת ולא מטעמייהו כנלע"ד ברור ופשוט:

ואם מכר לו דבר מבהמה כו'. פי' אע"ג כתב הש"ע באם בא הטריפה מכח שלא נבדקה הריאה כהוגן אמרי' שאם אכלה מנכה לו המוכר ולא יחזיר לו מ"מ היינו דוקא במידי דהבדיקה אינה הכרחית כההיא דריאה שזכרנו דמן התורה אין צריכין בדיקה כל זמן שאין לפנינו ריעותא אבל אם יש פה ריעותא ממילא צריכה בדיקה אפי' מ"ה ואירע הדבר שאין יכולין לבדקה אע"פ שאכלה הלוקח חייב המוכר להחזיר דהרי ספק איסור דאורייתא מכר לו וכבר ביררנו דהיינו דוקא אם ידע המוכר מן הספק דאז דוקא שייך קנס משא"כ בלא ידע אז לא יחזיר אלא בלא אכלו מטעם מקח טעות:
 

באר היטב

(יח) סופרים:    והא דאיתא בסי' ל"ט ס"ב דאם לא נבדקה הריאה כשירה היינו דוקא אם פעם א' אירע כן באונס או בשוגג אבל שיעמוד מי שאינו יודע לבדוק ויבדוק במזיד ושנאכל על סמך בדיקתו זה ודאי אסור לד"ה ואע"פ שאין בדיקה זו אלא מדבריהם דהוי כההיא דאין מבטלין איסור לכתחלה דאם בטלוהו במזיד אסור וכ"כ המחבר בסימן צ"ט ס"ו עכ"ל הש"ך והט"ז כתב ואע"ג דגבי טבח אמרינן בחושן משפט סי' ש"ו דפטור לשלם בדין זה שהוא אסור משום ספק שאני התם שבאת לחייבו על מעשה שלו ע"כ אין לחייבו אלא בודאי ולא מספק משא"כ כאן בין המוכר והלוקח אפילו אם הדבר ספק מ"מ מקח טעות הוא ואדעתא דהכי לא יהיב ליה זוזי ע"כ יחזיר לו מעותיו ובב"י כתב בשם א"ח וז"ל מעשה במחט שנמצאת בריאה בתוך הבשר לאחר חיתוכה ואסרו הבהמה ומה שמכר וקיבל המעות לא יחזיר שהאיסור אינו ודאי אלא מפני הספק אסרו הבהמה שא"א לבודקה בנפיחה ולענין ממון המע"ה עכ"ל הנה דימו דין זה לההיא דטבח שזכרתי וזה ודאי אינו לפי שכתבתי לעיל דאף בספק צריך להחזיר הדמים אלא דמ"מ יפה דנו דאפשר דמיירי שאכלו הבשר קודם שנודע שהיא טריפה ובזה אין לקנוס להחזיר הדמים א"נ אפילו לא אכלהו עדיין דמי יימר שבלעה המחט קודם שקנאה הלוקח (ר"ל לענין שהמוכר כל הבהמה לטבח יחזיר הדמים וק"ל) שמא אח"כ בלעה וכמ"ש בחושן משפט סימן רל"ב סי"א דאם תוך ג"י קנאה המוציא מחבירו עליו הראיה אבל אם ברור לנו שנעשה ברשות המוכר כגון שלאחר שחיטה מכרה ברור הוא דהוי מקח טעות ויחזיר לו מעותיו כל שלא אכל הבשר ואם אכלו פטור הטבח המוכר אע"ג דספק איסור דאורייתא מכר לו מ"מ אין כאן שייכות קנס דהא הוא עצמו לא ידע מזה משא"כ לענין מקח טעות כל שישנו לבשר עדיין אינו מועיל לו מה שלא ידע מזה דכל שהוא משום מום חייב להחזיר אע"ג שגם הוא נתאנה וזה פשוט בחושן משפט סי' רל"ב סי"ח בהג"ה אבל באמת אם ידע המוכר מזה הספק ומכר לו ודאי אע"ג שאכלו הלוקח יחזיר לו מעותיו דלא כלבוש ע"ש עכ"ל.

(יט) מבהמה:    כתב הט"ז פי' אע"ג דכתב הש"ע דאם בא הטריפות מכח שלא נבדקה הריאה כהוגן אמרינן שאם אכלה מנכה לו המוכר ולא יחזיר לו מ"מ היינו דוקא במידי דמן התורה א"צ בדיקה כל שאין בה ריעותא אבל אם יש בה ריעותא ממילא צריכה בדיקה אפילו מן התורה ואירע הדבר שאין יכולין לבודקה אע"פ שאכלה הלוקח חייב המוכר להחזיר דהרי ספק איסור דאוריי' מכר לו והיינו דוקא אם ידע המוכר מהספק דאז דוקא שייך קנס משא"כ בלא ידע אז לא יחזיר אלא בלא אכלו מטעם מקח טעות אבל הש"ך חולק ע"ז וכתב כיון דספיקא היא למה יחזיר המוכר הדמים אם כבר אכל ואם ירצה הלוקח לומר אין לך מום גדול מזה יאמר לו המוכר החזר לי מקחי ואחזור לך מעותך עכשיו שאכל יאמר לו המוכר מאן לימא לך דטריפה אכלת וכ"מ בסמ"ע בחושן משפט סי' רל"ד ס"ק א' דבספק טריפה שאכל א"צ להחזיר הדמים אלא דהכי פירושו של דברי הרמ"א כאן ל"מ מבהמה שלא נבדקה כהוגן שעכ"פ מדבריהם היא אסורה בוודאי פשיטא דצריך להחזיר לו הדמים כשהבשר קיים אלא אפילו מכר לו דבר מבהמה דאתיליד בה ריעותא שצריכין לאוסרה מספק וה"א דיאמר המוכר דלמא לאו טריפה היא ואייתי ראיה דטריפה היא ואחזיר לך המעות אפ"ה הוי כאלו היתה ודאי טריפה מדבריהם וצריך להחזיר לו הדמים כשהבשר קיים עדיין וכל ספק טריפות מבטל המקח אם הבשר עדיין קיים אבל אם כבר אכל הבשר א"צ המוכר להחזיר כלום עכ"ל.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש