שולחן ערוך יורה דעה קיט ז
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קיט · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שהוא מפורסם בא' מעבירות שבתורה חוץ מעבודת כוכבים וחלול שבת בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רבותינו ז"ל נאמן בשאר איסורי' ובשל אחרים נאמן אפילו על אותו דבר לומר מותר הוא:
- הגה: מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד (רשב"א סימן ס"ד) מיהו לאותו דבר אינו נאמן. מי שנוהג באיזה דבר איסור מכח שסובר שדינא הוא הכי או מכח חומרא שהחמיר על עצמו מותר לאכול עם אחרים שנוהגין בו היתר דודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו איסור (הגהות מרדכי פ"ק דיבמות ובנימין זאב שי"ב ור' ירוחם סוף נתיב ג' בשם הרמ"ה):
מפרשים
(טו) חוץ מעבודת כוכבים וחלול שבת כו'. דאילו הנך כבר נתבאר בסימן ב' דהוה מומר לכל התורה. ודע דמומר לנסך היין הוי נמי מומר לכל התורה והכי איתא פרק קמא דחולין וכ"פ כל הפוסקים והוא בכלל מומר לעבודת כוכבים:
(טז) או שאינו מאמין בדברי רז"ל כלומר הוא חשיב ג"כ כעובד כוכבים ומחלל שבת וכן מפורש בתשובת הרשב"א שהביא הב"י ונתבאר בסי' ב' דמומר להכעיס אפילו לדבר א' דינו כעובד כוכבים וע"ל סי' קנ"ח ס"ב:
(יז) נאמן בשאר איסורים. אפילו בשל עצמו אפילו למכור וכן לאכול עמו:
(יח) ובשל אחרים נאמן אפילו לאותו דבר לומר מותר הוא. דוקא לענין איסורא אמרינן הכי אבל לענין ממונא מי שהוא חשוד לדבר אחד פסול להעיד לדבר אחר אפילו בשל אחרים וכמו שנתבאר בח"מ סימן ל"ד דלענין ממון כתיב אל תשת רשע עד דכל היכא דנקרא רשע אסור להעיד ואין להקשות דהכא וכן לקמן סימן קכ"ד ס"ט סתם הרב כדברי המחבר ובח"מ סי' ל"ד סכ"ה ובא"ע ס"ס מ"ב כתב הרב דמי שחשוד על עריות פסול לעדות אשה דודאי לפי מ"ש הב"י שם דהיינו משום דהלכתא כר"מ דהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו קשיא אבל ודאי ז"א דהא איפסקא הלכתא בש"ס סוף פרק בתרא דיומא ובכורות (דף ל"ט ע"ב) כרשב"ג דפליג עליה דר"מ וס"ל דנאמן הוא על של חבירו וכ"פ הרמב"ם והסמ"ג לאוין רי"ד ע"ג וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' ס"ד והר"ן בתשו' סי' כ"ה והריב"ש סי' ד' וי"ב וכן מוסכם בהרא"ש וטור וכל הפוסקים כדלקמן סי' שי"ד והא הרא"ש וטור כתבו ג"כ בח"מ סי' ל"ד דפסול לעדות אשה אלא ודאי התם היינו טעמא דהוי נוגע בעדות וכדאמרינן בש"ס פ' זה בורר (דף כ"ו ע"ב) דניחא ליה דתהוי פנויה דתהא שכיחא ליה או דלא תהוי פנויה ומים גנובים ימתקו ע"ש ומה שקשה מלקמן סי' קכ"ז בהג"ה יתבאר שם בס"ק י"ט מיהו כל זה בחשוד אבל במומר דהיינו שהוא מועד כתבתי לעיל סי"ב ס"ק כ' ולקמן סי' קכ"ז ס"ק י"ט דאינו נאמן לאותו דבר בשל אחרים וע"ש:
(יט) מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי כו'.פי' כגון העובר על לא תחמוד דלא משמע לאינשי שהוא איסור דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ולכך לא מיקרי חשוד מ"מ דברי הרב צריכים ביאור דלענין מאי לא מיקרי חשוד אי לשאר דברים בשל עצמו או לאותו דבר בשל אחרים הא אפילו היה משמע לאינשי שהיא עבירה לא היה חשוד וכמו שנתבאר ואי לאותו דבר בשל עצמו הא כתב הרב דאינו נאמן וצריך לפרש דלענין זה לא מיקרי חשוד דאפילו על דברים הקלים ממנו לא חשוד כיון שאותה עבירה החמורה לא משמע לאינשי שהיא עבירה דאם היה יודע שהיא עבירה היה נזהר בה ועי"ל דלענין עדות ממון כשר להעיד ולא מיקרי חשוד ואולי יש לדחוק דה"ק מ"ש המחבר דבשל אחרים נאמן אפילו לאותו דבר ליתיה אלא הכי הוא דינא דמי שהוא חשוד לעבירה כו' משמע לאינשי כו' ומיהו לאותו דבר אינו נאמן לעולם אבל הוא דחוק. אחר כתבי זה נדפסו תשובות הרב מצאתי שכתב שם בסי' קכ"ד דף רמ"א ע"א וז"ל אע"ג דמתשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' קי"ט משמע דאע"ג דלא מיקרי חשוד בדבר איסור שנדמה לו כהיתר מ"מ אינו נאמן על אותו דבר עצמו מ"מ הרווחנו במה שלא נקראו חשודים שיש להאמינם ע"ז בשבועה כו' עכ"ל וא"כ י"ל דה"ק מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מיקרי חשוד דלא יהא נאמן אפילו בשבועה מיהו לאותו דבר אינו נאמן בלא שבועה:
(כ) דודאי לא יאכילוהו דבר שנוהג בו איסור. שם מפרש הטעם דודאי אלפני עור לא תתן מכשול לא עברי מיהו היינו דוקא כשאחרים יודעים שהוא נוהג איסור בדבר ואין להקשות הא כתב הרב בהג"ה סי' קי"ב סעיף ט"ו דמי שנזהר מפת של עובד כוכבים ואוכל עם אחרים שאינם נזהרים מותר לאכול עמהן משום איבה וה"נ יאכל עמהן דשאני התם דפת שהוא עיקר הסעודה התירו לו משום איבה (כיון דלא חמיר איסוריה) וכמ"ש הרב שם. ובתשו' מוהר"ר לוי ן' חביב סי' קכ"א האריך מאד בדינים אלו וראיתי לברר בקצור תוכן הדברים וחלוקי הדינים היוצאים מתשובתו והוא מי שנוהג איסור באיזו דבר מחמת שסובר שהדין כן ואוכל בבית מי שמתירו אז אם האיסור ניכר להאוסר מותר להמאכיל להאכילו דאי לא ס"ל לא ליכול אבל כשאינו ניכר האיסור אסור ואסור לבשל לו בכליו אפילו אינן בני יומן ואצ"ל שאסור להאוסר לומר להמתיר לבשל לו בכליו שאינן בני יומן אבל כשהמתיר מבשל לכתחלה לו ולצורך אחרים ג"כ מותר דהוי כדיעבד והאוסר דבר מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו שנוהגים כן אסור להמתיר להאכילו אפילו האיסור ניכר אע"ג שהיה אוסר עצמו יכול לקחתו כמו היתירא של מושיט כוס יין לנזיר דקי"ל דאע"ג דהנזיר יכול לקחתו אסור מדרבנן (וע"ל סי' קנ"א סק"ו) ויכול האוסר לבשל לכתחלה בכליו של המתיר שאינן ב"י או בסתם כלים דקי"ל נמי שהן אינן ב"י דלא קבלו עליהם המנהג להחמיר כ"כ ואם בעל הכלי הוא לפנינו צריך לשאלו אם הוא ב"י או לא ואם בעל הכלי הוא חשוד א"צ לשאלו אבל אם הוא אמר מעצמו או ששאלו ואמר לו סמכינן עליה אם הוא ב"י או לא (וע"ל סי' קנ"ב ס"ק ג') וכל זה לענין הכלי אבל אסור לאכול האוסר מבשולי המתיר אם הוא חשוד ע"פ דבריו שאומר שאין בו דבר איסור אם התבשיל הוא מדבר שדרך לתת בתוכו אותו השומן אבל אם אינו ודאי חשוד רק סתם בן אדם עם הארץ יכול האוסר להתאכסן אצלו אפילו אינו חכם ובקי בדינים אם הוא יודע שהאוכל אוסר אותו מאכל בין שאוסרו מחמת המנהג בין מחמת שסובר שהדין כן וכל זה בסתם אבל אם יש מנהג יעשו כמנהגם כגון במדינות ריינו"ס יש קצת מקומות שנוהגים איסור בחלב שעל הקיבה וכשבאין למקומות הנוהגים היתר אוכלים מבשוליהן מהמרק או מהבשר שנתבשל עם האיסור וכ"ש שמשתמשים בכליהן שהן ב"י ודוקא שיהא המנהג באוכל כגון שאותן המקומות הנוהגים איסור הם באותה מדינה שנוהגין היתר ומנהגם לאכול מבשוליהן אבל אם המנהג במאכיל לבד אינו מנהג ולכן מי שהוא ממדינת פולין) וכיוצא בו שאין להם אותו מנהג כשבא להמקומות הנוהגים היתר אף ע"פ שנוהגים להאכיל להמקומות הסמוכות להן הנוהגים איסור אסור לו לאכול מבישוליהן זה העולה מתשו' מהר"ל ן' חביב וכ"כ האו"ה סוף כלל י"ד במנהג חלב שעל הקיבה ע"ש מיהו הא דאסור לאכול דבר האסור מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו דוקא כשאין נראה לו היתר בדבר אבל כשנראה לו היתר בדבר ובא ממקום שנהגו איסור למקום שנהגו היתר יכול לאכול וכ"כ ראב"ן והמרדכי ואגודה פ"ק דיבמות ע"ש ומשמע אפילו דעתו לחזור למקום שנוהגים איסור כיון שנ"ל שהוא מותר וע"ל ס"ס רי"ד:
מי שהוא חשוד בדבר כו'.גם בזה נפלאת דעת הרב רמ"א ממני דהרשב"א בתשו' שהביא ב"י לא כ"כ רק לענין עדות שאינו נפסל בזה כמו שמביא שם אח"כ לענין קוברי מת בי"ט ראשון אבל לענין נאמנות שיאכלו עמו או יקנו ממנו ודאי בשאר דברים מותר אפילו בעובר עבירה במזיד וידע שהוא איסור ואי באותו דבר דחשיד לאוכלה מחמת דלא משמע ליה שיהא איסור פשיטא שלא יסמכו עליו אחרים כיון שהוא חושב אותו להיתר וכמו שמסיים רמ"א עצמו כאן מיהו לאותו דבר אינו נאמן וא"כ למאי נפקא מינה הוי אינו חשוד:
(ט) מעבודת כוכבים: כתב הש"ך ודע דמומר לנסך היין הוי נמי מומר לכל התורה.
(י) בשאר: אפילו בשל עצמו אפילו למכור וכן לאכול עמו ודוקא לענין איסורא אמרינן הכי אבל לענין ממונא מי שהוא חשוד לדבר א' פסול להעיד לדבר אחר אפילו בשל אחרים כמ"ש בחושן משפט סי' ל"ד ואין להקשות דהכא ובסימן קכ"ד ס"ט סתם הרב כדברי המחבר ובחושן משפט סי' ל"ד סכ"ה ובאבן העזר סוף סימן מ"ב כתב הר"ב דמי שחשוד על עריות פסול לעדות אשה התם היינו טעמא דהוי נוגע בעדות דניחא ליה דתיהוי פנויה דתהא שכיחא ליה או דלא תהוי פנויה ומים גנובים ימתקו וע"ל סי' קכ"ז בהג"ה מיהו כ"ז בחשוד אבל במומר דהיינו שהוא מועד כתבתי לעיל סי' ב' ולקמן סי' קכ"ז דאינו נאמן לאותו דבר בשל אחרים עכ"ל הש"ך.
(יא) נאמן: כתב הש"ך י"ל דה"ק הר"ב מי שהוא חשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה לא מקרי חשוד דלא יהא נאמן אפי' בשבועה מיהו לאותו דבר אינו נאמן בלא שבועה וכ"מ מתשובת הר"ב בסי' קכ"ד ע"ש.
(יב) אחרים: כ' הש"ך דודאי אלפני עור וכו' לא עברי והיינו דוקא כשאחרים יודעים שנוהג איסור בדבר ואין להקשות הא כ' הר"ב בסי' קי"ב סט"ו דמי שנזהר בפת של עובדי כוכבים ואוכל עם אחרים שאינם נזהרים מותר לאכול עמהם משום איבה וה"נ יאכל עמהם דשאני התם דפת שהוא עיקר הסעודה התירו לו משום איבה כיון דלא חמיר איסוריה וכמ"ש הר"ב שם ובתשו' מהר"ר לוי ן' חביב סי' קכ"א האריך מאד בדינים אלו וראיתי לברר בקוצר תוכן הדברים והוא מי שנוהג איסור באיזו דבר מחמת שסובר שהדין כן ואוכל בבית מי שמתירו אז אם האיסור ניכר להאוסר מותר להמאכיל להאכילו דאי לא ס"ל לא ליכול אבל כשאינו ניכר האיסור אסור ואסור לבשל לו בכליו אפילו אינן ב"י ואצ"ל שאסור להאוסר לומר להמתיר לבשל לו בכליו שאינן ב"י אבל כשהמתיר מבשל לכתחילה לו ולצורך אחרים גם כן מותר דהוי כדיעבד. והאוסר דבר מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו שנוהגים כן אסור להמתיר להאכילו אפילו האיסור ניכר כמו דאסור מדרבנן להושיט כוס יין לנזיר אע"פ דנזיר יכול לקחתו בעצמו וע"ל סי' קנ"א ס"א ויכול האוסר לבשל לכתחילה בכליו של המתיר שאינן ב"י או בסתם כלי דקי"ל נמי שהן אינן ב"י דלא קבלו עליהם המנהג להחמיר כ"כ ואם בעל הכלי לפנינו צריך לשואלו אם הוא ב"י או לאו ואם בעל הכלי הוא חשוד א"צ לשואלו אבל אם הוא אמר מעצמו או ששאלו ואמר לו סמכינן עליה אם הוא ב"י או לאו וע"ל סי' קכ"ב וכל זה לענין הכלי אבל אסור האוסר לאכול מבשולי המתיר אם הוא חשוד ע"פ דבריו שאומר שאין בו איסור אם התבשיל הוא מדבר שדרך לתת בתוכו אותו השומן אבל אם אינו ודאי חשוד רק סתם בני אדם ע"ה יכול האוסר להתאכסן אצלו אפילו אינו חכם ובקי בדינים אם הוא יודע שהאוכל אוסר אותו מאכל בין שאוסרו מחמת המנהג בין מחמת שסובר שהדין כן וכל זה בסתם אבל אם יש מנהג יעשו כמנהגם כגון במדינת ריינו"ס יש קצת מקומות שנוהגין איסור בחלב שעל הקיבה וכשבאין למקומות שנוהגין היתר אוכלין מבישוליהן מהמרק או מהבשר שנתבשל עם האיסור וכ"ש שמשתמשין בכליהם שהן ב"י ודוקא שיהא המנהג באוכל כגון שאותן המקומות הנוהגים איסור הם באותה מדינה שנוהגים היתר ומנהגם לאכול מבישוליהן אבל אם המנהג במאכיל לבד אינו מנהג ולכן מי שהוא ממדינת פולין או כיוצא בו שאין להם אותו מנהג כשבא להמקומות הנוהגין היתר אע"פ שנוהגין להאכיל להמקומות הסמוכים להם הנוהגים איסור אסור לו לאכול מבישוליהן מיהו הא דאסור לאכול דבר האסור מחמת מנהג אבותיו ובני מדינתו דוקא כשאין נראה לו היתר בדבר אבל כשנראה לו היתר בדבר ובא ממקום שנהגו איסור למקום שנהגו היתר יכול לאכול ומשמע אפילו דעתו לחזור למקום שנוהגים איסור כיון שנ"ל שהוא מותר וע"ל סוף סימן רי"ד עכ"ל.