שולחן ערוך יורה דעה קיט ה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קיט · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
החשוד על איסור חמור חשוד על הקל ממנו בעונש אלא אם כן חמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור:
מפרשים
(יב) החשוד על איסור חמור כו'. ל' הטור החשוד לדבר החמור חשוד גם לדבר הקל ממנו אפילו אין החמור חמור ממנו בעונש אלא שחמור בעיני בני אדם עכ"ל ומשמע לכאורה דה"ק ל"מ אם החמור חמור ממנו בעונש דאז אפילו הקל ממנו בעונש חמור בעיני בני אדם חשוד גם עליו דכיון דחשוד על דבר החמור בעונש ואינו ירא שמים כ"ש שחשוד על דבר הקל ממנו בעונש ואינו ירא מהבריות אלא אפילו אין החמור שחשוד עליו חמור ממנו בעונש אלא שחמור בעיני הבריות אפ"ה אמרינן מדחציף נגד הבריות חשוד גם אדבר שהוא קל בעיני הבריות וחמור בעונש אבל המחבר נראה שהבין דה"ק ל"מ אם החמור חמור ממנו בעונש דאז פשיטא שחשוד על דבר הקל ממנו בעונש אם שניהם שוים בעיני הבריות אלא אפילו אין החמור חמור ממנו בעונש אלא שניהם שוים הם בעונש אלא שחמור בעיני בני אדם אז חשוד גם על דבר שאינו חמור כ"כ בעיני בני אדם אבל כשחשוד על איסור חמור אינו חשוד על איסור קל ממנו אם הקל חמור בעיני הבריות דאולי מורא הבריות עליו יותר ממורא שמים ואפשר לומר לדעתו ג"כ דהחשוד על דבר החמור בעיני הבריות אינו חשוד על דבר הקל ממנו בעיני הבריות אם הוא חמור בעונש דאולי כבוד שמים חביב עליו יותר וכדי שלא להוציא האדם מחזקת כשרות דיינינן ליה הכא והכא לקולא ואולי דעת המחבר דהכל תלוי במה שהבריות נזהרין בו אלא היכא דבעיני הבריות שניהם שוים אז אזלינן בתר הקל והחמור בעונש וצ"ע. ומיהו כל זה לא איירי אלא החשוד על דבר החמור בין בעונש בין בעיני הבריות שחשוד על דבר הקל ממנו אם הם מין איסור אחד כגון ששניהם בדבר מאכל וכיוצא בו הא לאו הכי לא וכן דעת הרמב"ן בתשו' סי' ק"ע והרשב"א בתשו' סי' ס"ד וכ"כ ב"י וכן משמע מדברי המחבר בסי' ב' דכתב דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה והוא מהש"ס דחולין (דף ד' וה') אע"פ שהדבר ידוע דמילה חמור) בעונש ובעיני הבריות משחיטה אלא ודאי כדאמרן ומה שסתם המחבר הדברים כאן הוא מפני שסמך עצמו אמאי דמיירי בכל הסי' בדברים הנאכלין ואפשר דלכך שינה מלשון הטור שהטור כתב החשוד לדבר חמור חשוד ג"כ לדבר הקל כו' והוא כתב החשוד על איסור חמור כו' להורות דוקא על איסור חמור אז הוא חשוד על איסור כיוצא בו אם הוא קל ממנו ועיין בס"ק י"ד:
(יג) חשוד על הקל ממנו. ז"ל הפרישה נראה דהיינו דוקא בדברים שיש לו הנאה ממנו ומ"ש לעיל סי' ב' דדוקא בעבודת כוכבים ומחלל שבתות בפרהסיא הוא דהוי מומר גם לשאר דברים ולא בשאר עבירות התם מיירי בענינים דלית ליה הנאה מהם עכ"ל ולחנם דחק דבסימן ב' ה"ק דמומר לעבודת כוכבים ולחלל שבתות הוי מומר לכל עבירות שבעולם משום דהנך חמירי מכל עבירות אבל בשאר עבירות לא הוי מומר לכל עבירות אלא דינו כדכתב כאן דאם יש דבר קל ממנו חשוד עליו ופשוט הוא:
חשוד על הקל. פי' כשנהנה ממנו אינו נאמן ליקח ממנו אבל בלא הנאה שלו ודאי אמרינן מומר לדבר אחד לא הוי מומר לשאר עבירות חוץ משבת ועבודת כוכבי' כמו שכ' סי"ב כ"כ בפרישה והב"י בסוף סימן זה מחלק דבמין אחד דהיינו שכולם בדבר מאכל אז אמרינן חשוד לדבר חמור חשוד לקל אבל בשני מינים לא:
(ז) שנזהרים: כתב הש"ך ואולי דעת המחבר דהכל תלוי במה שהבריות נזהרין בו אלא היכא דבעיני הבריות שניהם שוים אז אזלינן בתר הקל והחמור בעונש וצ"ע ומיהו כל זה לא איירי אלא בחשוד על דבר החמור בין בעונש בין בעיני הבריות שחשוד על דבר הקל ממנו אם הן מין איסור א' כגון ששניהן בדבר מאכל וכיוצא בו הא לאו הכי לא (דמומר לדבר א' לא הוי מומר לכל התורה כולה חוץ משבת ועבודת כוכבי' ע' ט"ז). וכ"מ מדברי המחבר בסי' ב' דכתב דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה ובפרישה כתב דאינו חשוד בדבר הקל ממנו אא"כ שיש לו הנאה ממנו והש"ך כתב עליו דאין זה מוכרח ע"ש.