שולחן ערוך יורה דעה קיט ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קיט · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורי' כדי שיתקן או יבשל לו ולא חיישינן שמא יחליפנו כיון שאינו חשוד על הגזל ואם נותן למי שחושש בתקנתו והוא חשוד לאכול דברים האסורים אסור שמא יתקלקל מה שנותן לו ויחליפנו בשלו כיצד הרי שנתן לחמותו החשודה על האיסור אסור שבושה מחתנה ורוצה בתקנת בתה ולפיכך מחלפת לו רע בטוב וכן הנותן לפונדקית החשודה פעמים שבושה מהאכסנאי ומחלפת לו רע בטוב. (ומכל מקום מותר להפקיד אצלו ושיחזיר לו הדברים כמו שהפקידו אצלו):
מפרשים
(ז) ולא חיישינן שמא יחליפנו כו'. והא דמשמע מדברי הטור בסימן קי"ח ומדברי הרב שם ס"א ישראל חשוד אין מפקידין אצלו דבר האסור מן התורה אלא בשני חותמות ודבר האסור מדרבנן בחותם אחד התם מיירי שהוא חשוד להחליף וקיצרו שם בדבר לפי שלא נחתי לפרושי התם איזהו נקרא חשוד ובב"ח פי' דהתם מיירי שהוא חשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילין להקל בהן דאז הוא חשוד להחליף (וכמ"ש המחבר בסימן קי"ח ס"ח ובס"ס זה) וחלב ומורייס ופת וגבינה וכיוצא בהן מפקידין לחשוד אפילו בלא חותם דדבר שהרבים מקילין בו הוא עכ"ד ותימה שהרי הטור הזכיר שם להדיא דגם בחשוד בעינן בחמפ"ג חותם והכי משמע מדברי ר"ת וסייעתו שהביאו התוספות והפוסקים ומביאם ב"י בסימן קי"ח דמפרשים דהא דאמר רב חבי"ת צריך חב"ח וחמפ"ג צריך חותם אחד מיירי בישראל חשוד אלמא דבישראל חשוד צריך חותם א' אף בחמפ"ג וגם מדברי הרב בהג"ה לשם משמע הכי ועיין בסי' קי"ח ס"ק ט"ז:
(ח) כיון שאינו חשוד על הגזל. ואע"ג דחשוד ג"כ למכור כיון שהוא חשוד לאכול וכדלעיל סעיף א' היינו דוקא למכור דמה שהוא מוכר מורה ביה היתירא אבל לגזול ולהחליף בידים לא חשוד:
(ט) פעמים שבושה מהאכסנאי כו'. מדברי הט"ו משמע דמפרשים דהא דקאמר בש"ס דחולין (דף ו' ע"ב) דפונדקית מוריא היתירא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא בניחותא וכמו שפירש"י ומוריא הוראה היתירא לעצמה לטובה אני מתכוונת בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא עכ"ל וכן פירש הרשב"א ולפ"ז היכא דידוע דאינו בושה מהאכסנאי כדרך הפונדקית עכשיו דלא איכפת להו כלום בשל אורח מותר אבל התוס' שם פירשו דבתמיה קאמר בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא ואני טרחתי בשבילו עכ"ל ולפ"ז היכא דמשלם לה שכר טירחא אפשר דמותר וכמ"ש התוס' כל הנשבעין (דף מ"ח ע"ב) והמרדכי שם דאינו יכול להשביע את שלוחו אם נותן לו שכר דכיון דנותן לו שכר תו לא מוריא היתירא ואפילו להרמב"ם פ"ט משלוחין דין ה' דמשמע שם דאפילו כשנותן לו שכר יכול להשביע משום דאפ"ה מוריא היתירא דאולי לא נתן לו שכר טירחא כראוי אפשר דמודה הכא בטרחא דפונדקית:
הרי שנתן לחמותו החשודה על האיסור אסור שבושה מחתנה. כן צריך להיות:
(ד) יחליפנו: כתב הש"ך דדוקא למכור מורה ביה היתרא אבל לגזול ולהחליף בידים לא חשוד והא דמשמע בסימן קי"ח ס"א דאין מפקידין אצל ישראל חשוד דבר האסור מן התורה אלא בב' חותמות ודבר האסור מדרבנן בחותם א' התם מיירי שהוא חשוד להחליף וקיצרו שם דלא נחתי לפרושי איזהו נקרא חשוד.
(ה) שבושה: כתב הש"ך דמהרשב"א משמע היכא דידוע דאינה בושה מהאכסנאי כדרך הפונדקית עכשיו דלא איכפת להו כלום בשל אורח מותר אבל התוספות פירשו להיפך דהיא תקח הטוב ותתן להאורח הרע בשביל שטרחה בשבילו ולפ"ז היכא דמשלם לה שכר טירחא אפשר דמותר וכמ"ש גבי שליח אם נותן לו שכר אינו יכול להשביעו דתו לא מורי היתירא ואפי' להרמב"ם דמשמע מדבריו דאפי' כשנותן לו שכר יכול להשביעו דאפ"ה מורי היתירא דאולי לא נתן לו שכרו כראוי אפשר דמודה הכא בטרחא דפונדקית.