שולחן ערוך יורה דעה עט א
שולחן ערוך יורה דעה · עט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה והם שני סימנים: מעלת גרה ופרסותיה סדוקות.
וכל בהמה וחיה שאין לה שינים בלחי העליון ולא ניבים (שהם תלתלי בשר כעין שינים בולטים בחניכים ויש אומרים שניבין הם שני שינים למעלה אחד מכאן ואחד מכאן בקצוות הלסתות) (פירוש: ויכה את מכהו על הלחי תרגומו על לסתיה) -- בידוע שהיא טהורה. והוא שיכיר בן גמל שאין לו ניבין עד שיגדיל.
- וכל שמעלת גרה היא מפרסת פרסה; חוץ מגמל וארנבת ושפן שהם מעלי גרה ואינם מפריסים פרסה ולהם אין לחוש שיש להם שינים למעלה או ניבין. לפיכך המוצא במדבר בהמה ואינו מכירה ופרסותיה חתוכות שהרי אינו יכול לבדוק בהם -- יבדוק אם אין לה שינים ולא ניבין למעלה בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר בן גמל.
- וכל שמפרסת פרסה מעלת גרה חוץ מחזיר. לפיכך מצא בהמה שפיה חתוך שהרי אינו יכול לבדוק בו -- יבדוק ברגליה. אם פרסותיה סדוקות -- בידוע שהיא טהורה; והוא שיכיר חזיר יש לה קרנים יצא מספק חזיר וטהורה.
- ואין בהמה טמאה שבשרה שתחת העוקץ שלה הולך שתי וערב לאיזה צד שיחתכו אותו אלא הערוד (פירוש חמור הבר). לפיכך המוצא בהמה שפיה ופרסותיה חתוכים שהרי אינו יכול לבדוק בהם -- יבדוק בבשר שתחת כנפי העוקץ אחר שישחטנה אם הולך שתי וערב טהורה. והוא שיכיר ערוד.
- (בשר אדם אסור לאכלו מן התורה) (ר״ן פרק אף על פי ורמב״ם פ״ב דמאכלות אסורות דין ג' והרב המגיד וקרבן אהרן פרשת שמיני דף ס״ה ע״ז דלא כמשמע בתוספות פרק אף על פי ורא״ש דבשר אדם איני אסיר מן התורה ועב״ח)
מפרשים
(א) סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה.כלומר הסימנים שבין בהמה וחיה טהורה לבהמה וחיה טמאה נתפרשו בתורה כדמפרש ואזיל אבל הסימנים שבין חיה לבהמה לא נתפרשו בתורה אלא חכמים נתנו בהם סימנים כדלקמן ריש סימן פ' וק"ל:
(ב) ויש אומרים שניבין הם כו.ולשון זה נראה עיקר וכן נראה דעת מהרש"ל פרק אלו טריפות סימן ק"א עיין שם:
(ג) אסור לאכלו מן התורה. פי' בעשה אבל לא בלאו כן מפורש שם ומיירי הכא בבשר הפורש מן האדם כשהוא חי אבל בשר המת אסור אפילו בהנאה דבר תורה לכ"ע וכדלקמן ר"ס שמ"ט:
שאין לו ניבין עד שיגדיל. דכיון שאין לו שינים למעלה הוא מעלה גרה וכל כו' כצ"ל וכן הוא בטור.
שתחת העוקץ. פי' עצם האליה שקורין אנק"א:
בשר אדם כו'. זה דעת הרמב"ם פ"ב דמ"א והרא"ש כתב בפ' אע"פ דאינו אסור אלא מדרבנן ואם פירש מותר ותימה על הטור וב"י שלא הביאו מחלוקת זו.
(א) בתורה: כלומר הסימנים שבין בהמה וחיה טהורה לבהמה וחיה טמאה נתפרשו בתורה אבל הסימנים שבין חיה לבהמה לא נתפרשו בתורה אבל חכמים נתנו בהם סימנים כדלקמן ריש סימן פ'.
(ב) שניבין: כתב הש"ך ולשון זה נראה עיקר וכ"נ דעת מהרש"ל.
(ג) שיגדיל: דכיון שאין לו שינים למעלה הוא מעלה גרה.
(ד) אדם: פי' הש"ך דאינו עובר אלא בעשה אבל לא בלאו וכ' עוד ודוקא בבשר הפורש מן האדם כשהוא חי אבל בשר המת אסור אפילו בהנאה ד"ת לכ"ע כדלקמן סימן שמ"ט. וט"ז כתב דדעת הרא"ש דבשר אדם אינו אסור אלא מדרבנן כו' עיין שם ותימה על הטור וב"י שלא הביאו דעה זו.
(א) בשר אדם. עי' פר"ח וע' בתשו' יד אליהו סי' מ"ה ועי' בתשו' הרשב"ש סי' תקי"ח מ"ש בזה באריכות:
(א) אסורה. עי' בתשובת יד אליהו סי' ב' שנסתפק אם דינה כטמאה ממש או אמרינן הואיל ויש לה סימני טהרה הרי היא כטהורה אלא שאסורה באכילה ונ"מ אם שחיטתה מטהרתה מידי נבילה וכן לענין חלבה אם היא כטמאה ממש אין חלב שלה בכרת גם אם מותר לעשות סחורה בחלב שלה וכן לענין אבר מ"ה אם נוהג במין זה. עוד כמה נפקותות והעלה דהדעת מכרעת דלא מקרי טמאה אלא לענין אכילה ולא לשאר דברים הן לקולא הן לחומרא אך הואיל והוא ספיקא דאורייתא אין להקל ויש לו חומרי בהמה טהורה וחומרי בהמה טמאה ע"ש ועי' לקמן סי' רע"א ס"ק ב':
(ג) מן הטריפה. [עבה"ט. ומ"ש דצ"ע אם נדרסה האם כו' עמ"ש לעיל סי' נ"ז סק"ג מזה]: