שולחן ערוך יורה דעה עז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך יורה דעה · עז · א

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

עופות או גדיים שממלאים אותם בשר שלא נמלח,

  • אם לצלי -- מותר, אפילו פיהם למעלה ואפילו אם נמלח החיצון. דכמו שבולע דם המילוים כך פולטו. הגה:וכל שכן אם נמלח הפנימי ולא החיצון דשרי (ד"ע לדעת ארוך כלל ט) דנורא משאב שאיב הדם מן החיצון ואינו נבלע בפנימי (ד"ע).
  • ולקדירה -- אסור עד שימלח חיצון לבדו ופנימי לבדו.

אבל אם לאחר שמילאו מלח החיצון -- אינו מפליט דם שבפנימי.

הגה: וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה אין לעשות שום מולייתא רק אם נמלחו שניהם (אגור ומרדכי פכ"ה ורש"י).וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר או עשבים אבל אם יש שם בצים הנקרשים -- דינו כאילו נתבשל בקדירה (הגה' ש"ד בשם מהרי"ט וארוך וב"ז). ואפילו בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו שניהם.
בשר שלא נמלח ולא הודח שנצלה עם בשר שנמלח והודח -- מותר בדיעבד אבל לכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם הבשר שלא נמלח ואפילו הודח.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) ואפי' אם נמלח החיצון כו'. לשון הרא"ש וטור ושהה כדי מליחה שעתה אינו טרוד לפלוט ומוכח דר"ל אפילו שהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפילו ציר וכדלעיל סי' ע' ס"ק כ"ו וכן מוכח מהראיה שהביאו התוס' והרא"ש והמרדכי מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק:


(ב) וכ"ש אם נמלח הפנימי ולא החיצון כו'. דעת הר"ב דאפילו נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב מן החיצון והוציא כן בד"מ ובת"ח כלל ט' דין ג' מהאו"ה ובספרי הארכתי בזה והוכחתי בראיות ברורות דכל הפוסקים מודים דהיכא דנמלח הפנימי ושהה כדי מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה דנאסר הפנימי משום דלגבי פנימי לא אמרינן כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו לפלוט ובולע הפנימי ולא אמרי' בכה"ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה כדכתב המרדכי בשם ר"י ור"ת פכ"ה שאז בולע הפנימי קודם הצליי' ואע"ג דקי"ל בס"ס ע' דבשר שנמלח ע"ג בשר שלא נמלח דמהני לי' מליח' אח"כ וכ"ש צלייה דאיידי שיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני הכא שאני כיון שהוא בפנים וכתבתי שם דבהכי מיירי הסמ"ק ס"ס ר"ה והגהת מיימוני בשם התו' והב"י והרב בת"ח שם הבינו דהגהת מיימוני איירי היכא דנמלח החיצון ושהה וזה אינו ועוד דהא בתו' כתבו דבכה"ג שרי וכן משמע בש"ס ממאי דפריך מטפילת בר אווזא ע"ש ודו"ק. ועוד הוכחתי שם שדעת הסמ"ק והגהמ"י כן וכ"כ שם דבכה"ג מיירי האו"ה ריש כלל ט' (גם כתבתי שם דמהר"י טרושן מודה בכל הדינים האלו ע"ש) והרב בת"ח ובד"מ הבין דברי האו"ה בענין אחר דחוק מאד אבל כשהפנימי הוא שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו שניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין כדאיתא במרדכי להדיא אבל כשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי וכמ"ש הט"ו דגבי חיצון אמרי' כבכ"פ אע"פ שאינו פולט דם של עצמו ואע"ג דבשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח והודח קי"ל בס"ס ע' דלא מהני ליה מליחה וצלייה אח"כ שאני הכא שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון נמלח ושהה והודח או פלט כבר כל צירו נאסר החיצון דבולע ג"כ מהפנימי קודם הצלייה כל זה העליתי שם להשוות דברי הפוסקים יחד והוא ברור וכן הוא דעת מהרש"ל בכל זה באו"ש סוף שער ד' ובספרו פ"ק דחולין סי' כ"ט ע"ש וכ"מ שתמצא שם בדברי מהרש"ל שכתב דהיכא דהפנימי נמלח ולא שהה והחיצון שהה שהחיצון מותר ע"כ צריך לפרש דבריו דהיינו שהחיצון לא הודח ולא פלט כל צירו אע"פ שדוחק קצת בדבריו דודאי לא עדיף החיצון משאר בשר שנמלח ע"ג בשר שכבר נמלח ושהה והודח או פלט כל צירו דנתבאר לעיל סי' ע' דאסור אפילו לצלי ואפילו אם נפל רק בשר שכבר פלט כל צירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה קי"ל דאסור וכמ"ש הרב שם וגם מהרש"ל כ' כן בכמה דוכתי:


(ג) עד שימלח החיצון לבדו והפנימי לבדו. פי' וידיחם אחר המליחה כל אחד בפני עצמו דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה שאסור וכדלעיל סי' ס"ט סעיף ט' וכן פי' האחרונים:


(ד) אינו מפליט דם שבפנימי. דל"ד לחתיכה עבה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ק י"ט דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון וק"ל ולפי מה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ד דאף דיעבד אסור אם לא מלח אווזים ועופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה"נ צריך למלוח לכתחלה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפילו דיעבד וכן כתבו האחרונים:


(ה) וכל זה מיירי שאין במולייתא זו רק בשר לבדו כו'. משמע מדברי הר"ב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם וכן משמע מדברי האו"ה ואחרונים דאין חילוק בזה וכן מסיק בס' ל"ח בפירוש ודלא כמהרש"ל דס"ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמילוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הר"ב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כתב סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בס"ס ע"ג ע"ש:


(ו) ואפילו בדיעבד יש לאסור אם לא נמלחו שניהם. כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים וכמ"ש בס"ק שלפני זה:



באר היטב

(א) נמלח:    פי' ששהה שיעור מליחה והודח דאז אינו פולט אפי' ציר אפ"ה מותר וכ' הט"ז ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור דהתם הפליטה אחר זמן הבליעה.


(ב) הפנימי:    כ' הש"ך דעת הר"ב דאפי' נמלח הפנימי ושהה שיעור מליחה אינו בולע מן החיצון דנורא מישב שייב והש"ך חולק על זה דכשהפנימי שהה שיעור מליחה והחיצון תפל או לא שהה שיעור מליחה נאסר הפנימי דלגבי פנימי לא אמרי' כבכ"פ כיון דלית ביה דם של עצמו ולא אמרינן בכה"ג מישב שייב ליה אבל אם לא נמלח הפנימי אינו אסור אלא כשהחיצון נמלח ולא שהה שאז בולע הפנימי קודם צליה ולא יצא שוב אף על ידי צליה וכיון שהוא בפנים לא שייך לומר איידי דיפלוט וכו' אבל כשהפנימי שוה לחיצון דהיינו ששניהם מלוחים ושהו או שניהם תפלים או אפילו ששניהם נמלחו ולא שהו שרי בכל ענין וכשהפנימי תפל והחיצון נמלח ושהה והודח פשיטא דשרי מפני שנפלט מיד בשעת הבליעה והלכך אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון כבר פלט כל צירו או נמלח ושהה והודח נאסר החיצון דבולע גם כן מהפנימי קודם צליה ושוב אין לו תקנה לצלי כדלעיל סוף סימן ע' (ופר"ח חולק על הש"ך וכתב בכולהו נקטינן להקל ע"ש).


(ג) לבדו:    פי' וידיחם אחר המליחה כ"א בפני עצמו (דאל"כ הוי בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה. ש"ך).


(ד) מפליט:    ולא דמי לחתיכה עבה דמותר דהכא אין הפנימי נחשב כחתיכה א' עם החיצון ולפי מה שנתבאר בסי' ס"ט ס"ד דאף בדיעבד אסור אם לא מלח עופות מבפנים ומבחוץ ונתבשלו ה"נ צריך למלוח לכתחילה החיצון מבפנים ומבחוץ והפנימי מכל צדדיו ולהדיחם היטב ולמלאותם ובלא"ה אסור לקדרה אפילו בדיעבד (כ' במ"י בשם הגאון מוהר"ש שהיה אוסר בזפק שנשאר עם המאכל תוך העוף ומלחו כך ואחר שבשלו נמצא הזפק עם המאכל תוך העוף מטעם דבלע המאכל הדם מעוף בשעת מליחה וכן בקורקבן שנמלח עם הפירשא שבתוכו ונתבשל כך דאסור ולא אמרי' דזה הוי כמו פירשא בעלמא שבלע דם בעין דהיינו ממשו של איסור ולא טעם לחוד ע"ש כלל ט' ס"ק ט').


(ה) שבפנימי:    פי' רש"ל אינו מפליט לדם שבפנים ר"ל של צד פנימי של חיצון עצמו ואע"פ שנמלח הפנימי עכ"ל. ואינו דומה למ"ש סי' ס"ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' דהכא גרע טפי כיון דהמילוי שבפנים סתמו מכל צד. ט"ז. בתשו' הרשד"ם סי' מ"ו נשאל אם מותר לצלות בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד מעורב זו אצל זו חתיכת בשר וחתיכת בצל והשיב דאפי' דיעבד אסור ופר"ח כ' ויש להחמיר לכתחילה ובמקום שנהגו היתר אין למחות וכן בספר מקור ברוך סי' ל"ו מורה להתיר בפשיטות ע"ש ובהיות שהרשד"ם הורה לאיסור המחמיר תע"ב. (ועיין ערך לחם).


(ו) בשר:    כ' הש"ך משמע מדברי הרב דדוקא בשר לבדו מותר אבל אם יש ביצים עם בשר אפי' עם בשר שלא נמלח דינו כביצים לבדם ודלא כמהרש"ל דס"ל דבמלוי ביצים עם בשר שלא נמלח הוי הכל כמלוי בשר דאין לזה טעם כלל ונראה עוד מדברי הרב דאם יש ס' במולייתא נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר שהרי כ' סתם דדינו כאילו נתבשל בקדרה וכבר נתבאר כל זה בסוף סימן ע"ג ע"ש עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני דאדרבה מאחר שכ' רמ"א דדינו כאילו נתבשלה בקדרה משמע כאילו נתבשלה בלא מליחה דקי"ל בסי' ס"ט סי"א דאף אם יש בו ס' אותה חתיכה אסורה ולא דמי ללב בסי' ע"ג דהתם אין האיסור אלא מחמת דם הפליטה אבל כאן שהאיסור מחמת עצמו יש לאסור אותה החתיכה ודו"ק.


(ז) שניהם:    כלומר במלוי ביצים יש לאסור בדיעבד אם לא נמלח הבשר החיצון וגם הפנימי שעם הביצים.







▲ חזור לראש