שולחן ערוך יורה דעה עג ה
<< · שולחן ערוך יורה דעה · עג · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
לא ימלחנו לכתחילה על גבי הבשר אלא תחתיו:
- הגה: ונהגו שלא למלוח כבד כלל אפילו לבדה ואין לשנות רק יש למלחה קצת כשהיא תחובה בשפוד או מונחת על האש לצלותה (הגהת ש"ד ואגור בשם אגודה). ומיהו אם איתא שמלח כבד בין שמלחה לבדה או עם בשר אפילו על גבי בשרא הכל מותר (טור וש"ד וארוך). ויש אומרים שיש לקלוף מעט סביב הכבד אם היא דבוקה בעוף ואינו אלא חומרא בעלמא (מרדכי פכ"ה ובארוך). נהגו להדיח כל כבד אחר צלייתה משום דם הדבוק בה (אגור בשם ר"י מולין). מיהו אם לא הדיחה מותרת:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(טו) לא ימלחנו לכתחילה כו'. פי' כשמלח שניהם הוא דלכתחלה אסור ובדיעבד מותר אפי' הכבד למעלה וכדכתב נמי הר"ב אבל אם הבשר כבר נמלח והודח אסור אפי' דיעבד אם הכבד למעלה דודאי לא גרע משאר בשר שלא נמלח שנמלח ע"ג בשר שנמלח כבר והודח דנתבאר לעיל ס"ס ע' דאסור וכן מוכח להדיא בתה"א שם דמיירי כשמולח שניהם:
(טז) ונהגו שלא למלוח כו'. משום היכירה דאינו דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשל עם בשר או"ה שם וא"נ משום דהאור חוזר ומבליע הדם אגור בשם מהרי"ל ולפ"ז נראה דאם אירע שמלחה ידיחנה קודם הצלייה וכדלעיל סי' ס"ט סס"כ ע"ש ועיין בתשובת מהרי"ל סימן קל"ד:
(יז) אם היא דבוקה בעוף. מל' זה וגם מדנקט הר"ב עוף משמע דאתא לאשמועינן דבבהמה שאין דרך להיות הכבד דבוקה בה בשעת מליחה פשיטא דליכא מ"ד דבעי קליפה אבל נמצא בתוכה כשאינה דבוקה לא וכ"כ באו"ה שם בהדיא ופסקו בת"ח שם סוף דין י' דלא כדמשמע בעט"ז דאפי' אינה דבוקה בו בעי קליפה ועיין בס"ק י"ט:
(יח) נהגו להדיח כו'. כלומר אפי' רוצה לאכלה כך צלויה וק"ל:
(יט) מיהו אם לא הדיחה כו'. כלומר אם לא הדיחה כלל אפי' קודם צלייה ובישלה כך מותר וכ"כ בד"מ בשם או"ה כלל ט"ז וכן משמע בת"ח שם דין י' והטעם איתא שם דדם כבד דרבנן אבל אם לא הדיחה אחר הצלייה כבר כתבו הר"ב בסעיף א' מיהו מסיק בת"ח שם דלכתחלה נהגו להדיח גם קודם צלייה ומשמע שם אפילו לאכלה כך צלויה וע"ש:
ט"ז - טורי זהב
שלא למלוח כבד אפי' לבדה. בת"ח הטע' בשם מהר"י מולין דהאור חוזר ומבליע הדם שפלט.) ועוד טעם משו' היכירא דאינו דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשלו עם בשר:
באר היטב
(יג) גבי: פי' כשמלח שניהם הוא דבדיעבד מותר אבל אם הבשר כבר נמלח והודח אסור אפי' דיעבד אם הכבד למעלה.
(יד) לבדה: הטעם משום היכירא (דאינו דומה לשאר בשר שלא יבואו לבשלו עם בשר) א"נ משום דהאור חוזר ומבליע הדם ולפ"ז נראה דאם מלחה ידיחנה קודם הצלייה.
(טו) בעוף: כתב הש"ך משמע דבהמה שאין דרך להיות הכבד דבוקה בה בשעת מליחה פשיטא דליכא מ"ד דבעי קליפה אבל נמצא בתוכה כשאינה דבוקה אף בעוף א"צ קליפה.
(טז) צלייתה: כלומר אפי' רוצה לאכלה כך צלוייה.
(יז) הדיחה: ופי' הש"ך דלא (מיירי בהדחה שאחר הצליה שזה כבר כתב בסעי' א' אלא ה"ק אם לא) הדיחה כלל אפי' קודם צליה ובישלה כך מותר מיהו לכתחלה נהגו להדיח גם קודם צליה ואפילו לאכלה כך צלוייה.